קטגוריה:דברים כא כב
וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אתו על עץ
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְכִֽי־יִהְיֶ֣ה בְאִ֗ישׁ חֵ֛טְא מִשְׁפַּט־מָ֖וֶת וְהוּמָ֑ת וְתָלִ֥יתָ אֹת֖וֹ עַל־עֵֽץ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/כִֽי־יִהְיֶ֣ה בְ/אִ֗ישׁ חֵ֛טְא מִשְׁפַּט־מָ֖וֶת וְ/הוּמָ֑ת וְ/תָלִ֥יתָ אֹת֖/וֹ עַל־עֵֽץ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק •
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲרֵי יְהֵי בִּגְבַר חוֹבַת דִּין דִּקְטוֹל וְיִתְקְטִיל וְתִצְלוֹב יָתֵיהּ עַל צְלִיבָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲרוּם אִין יְהֵי בִּגְבַר חוֹבַת דִּין קְטוֹל וְיִתְחַיֵּיב אַטְלוּת אַבְנִין וּבָתַר כְּדֵין יִצְלְבוּן יָתֵיהּ עַל קֵיסָא: |
רש"י
"ותלית אותו על עץ" - (סנהדרין מה) רבותינו אמרו כל הנסקלין נתלין שנאמר כי קללת אלהים תלוי והמברך ה' בסקילה
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְתָלִיתָ אוֹתוֹ עַל עֵץ – רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי, וְהַמְּבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם בִּסְקִילָה (סנהדרין מ"ה ע"ב).
רמב"ן
ו"כל הנסקלים נתלין" דברי יחיד הם, והלכה כדברי חכמים (שם) שאינו נתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה. וזה טעם (דברים כא כג): "כי קללת אלהים תלוי", שיאמרו, מפני מה זה תלוי? - מפני שבירך את השם או שעבד עבודה זרה פלונית בכך וכך עבודה, וכך וכך אות ומופת ראה בה. והסיפור בה ובעבודתה ייקרא קללה.
או שהוא לשון זילזול, כאשר הזכיר הרב, מן (מלכים א ב ח): "והוא קללני קללה נמרצת", (שמואל א ג יג): "כי מקללים להם בניו", בוזים.
והמשל בשני האחים התאומים יש לו סוד, איננו כאשר חשב הרב בישראל שנקראו בנים למקום.
ועל דרך הפשט יאמר: כי יהיה באיש חטא גדול שראוי להמיתו עליו ולתלותו על עץ לגודל חטאו, אף על פי כן לא תלין נבלתו על העץ, כי הארור מכל האדם והמקולל בהם הוא התלוי, אין בכל המיתות מיתה מנוולת ובזויה כמוה, ואין ראוי שנטמא הארץ ותהיה קללת האלהים בארץ הקדושה, כי שם ציווה את הברכה חיים עד העולם.
ולכן צוה יהושע (יהושע י כז): "ויורידום מעל העצים".
ועל דעתי, הענין בבני שאול המוקעים (שמואל ב כא) מפני שלא היו תלויים בבית דין של ישראל ולא מיד ישראל כלל, אבל דוד נתנם לגבעונים לעשות בהם כרצונם, והם אשר הוקיעום ולא רצו לקברם, לפרסם נקמתם מהם והנשארים ישמעו וייראו. וכאשר נתך עליהם מים מן השמים, אז ידע דוד שנמחל עונם, ונעתר אלהים לארץ, כי פקד ה' את הארץ במטר ויכלה הרעב, ואז צוה וקברו אותם עם אבותם, לכבוד המלכות, לא לחיובו כלל, שלא נצטוינו אלא שלא נטמא אנחנו את הארץ במי שנתלה אותו. והנה, ה' לא רצה עוונם בתלייתם מיד, להודיע כי ה' אוהב גרים, כדברי רבותינו (יבמות עט).
ורבי אברהם אמר: על דרך הפשט, כי אלהים פועל, והקללה תבוא אל מקום קרוב מהתלוי, ויש לו סוד מודבק בנפש, על כן לא תטמא את אדמתך.
והנה, המלין תלוי על העץ עובר בלא תעשה ועשה. ורבותינו (סנהדרין מו) דרשו כן בכל המלין את מתו שלא לכבודו: "מה עץ שהוא נוול אף כל שהוא נוול". והנה, לדעתם "כי קללת אלהים תלוי" לומר, אע"פ שזה ראוי לנוולו לגודל חטאו לא תעשה כן, כי קללת אלהים תלוי.
ועל המשל של שני אחין יהיה כל המלין בטעם הזה, וכן הקללה שהזכיר רבי אברהם ממנה יהיה בכל בית אשר יהיה שם מת, ועל כן יטמא (במדבר יט יד): "כל הבא אל האהל וכל אשר באהל".
"ולא תטמא את אדמתך" - על דעת רבותינו, איננו טעם בלבד בעבור שלא תטמא את אדמתך, שאם-כן יהיה מותר בחוצה לארץ, אבל הוא לאו שני.
והנה, המלין התלוי או אפילו המת בארץ עובר בשני לאוין ועשה, ובחוצה לארץ בעשה ולא תעשה אחד, שהוא למד מן התלוי כאשר פירשתי. ומן הלאו הזה קבר יהושע מלכי כנען ביומן, אף על פי שאין בתלייתן הקללה שהזכירו רבותינו במגדף ועובד עבודה זרה, אבל היה בהם משום טומאת הארץ. או שחשש לקללת אלהים מן המשל של שני האחים, כאשר פירשתי.דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
והוא שעם היות ההלכה כחכמים שאין כל הנסקלין נתלין לא יתחייב מזה שהמגדף את ה' והעובד עכו"ם שהם יודו שהם נתלין שלא יהיו נסקלין בראשונ' אבל אלה לבד אחרי היותם נסקלין יהיו נתלין לגודל חטאם. וכבר יראה זה משפט הכתובי' שאמר. כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שרוצה לומר בסקילה. כי סתם מיתה היא בסקילה ואמר עוד ותלית אותו על עץ. כלומר שאחר הסקילה יתלו אותו. ואמר כאן שכאשר יקרה זה לא תלין נבלתו על העץ והיא מצות לא תעשה. כי קבור תקברנו ביום ההוא שהיא מצות עשה ונתן בזה ב' סבות הא' אמרו כי קללת אלהים תלוי ר"ל שהקללה והעונש אשר גזר הש"י על האיש הזה החוטא איננה תמידית ולא לזמן קצוב אבל היא התלייה בלבד וכיון שהוא יתב' נסתפק בתלייה לבד ולא גזר שיהיה לזמן רב למה תרבה אתה ותוסיף בענשו בהתמידו על העץ. אינו ראוי כ"א שביום התלייה יקבר כיון שכבר נגמר בתלייתו העונש והקללה שהענישו וקללו השם יתברך על חטאו:
והסבה הב' היא אמרו ולא תטמא את אדמתך. ר"ל כי היות האדם המת תלוי ומגולה הנה יעשה גופו עפוש גדול בארץ ויגיע ממנו הפסד והשחת' לשאר האנשים החיים וזו טומאה גדולה בארץ יען היה האדם הוא הבעל חי שבמותו יבאש יותר מהרה מכל שאר הבעלי חיים. וכמסכים לזה אמרו בספרי לא הרוגי בית דין בלבד אמרו אלא אף על כל המלין מתו ביום ההוא עובר בלא תעשה והיא מהסבה הטבעית שזכרתי. והותר בזה הספק הג':אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
סמך פרשה זו לשלפניה, לפי שהיה מסלסל סדר תיקון האדם, בתחילה העירו על עצמו כמו שפירשתי ברמז פרשת כי תצא, אחר כך העיר האב על הבן כמו שרמזנו בפסוק "כי יהיה בן סורר וגו'", וכאן העיר על חכמי הדור לפקוח עין על עושי עול, והוא אומרו "כי יהיה באיש חטא משפט מות" ונשאר עומד במרדו ולא חזר בתשובה עד שמת בחטאו, והוא אומרו "והומת", ותלה ה' חסרונו על החכם כאומרו "ותלית אותו על עץ" זה החכם עץ עושה פרי שהוא יטול עונשו, כי ה' ציוהו להוכיח ולחזור ולהוכיח עד הכאה (ערכין ט"ז ב) וכמו שכתבנו בפרשת קדושים, וכשהוא העלים עינו מאיש זה עד שמת מתחייב בו:
ואומרו (להלן כג) "לא תלין וגו'". בא לצוות להמון עם שלא יהרהרו אחר החכם, על דרך אומרם (תנדב"א פ"ג) אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה והעמידוה בודאי עשה תשובה, והוא אומרו "לא תלין נבלתו" כי החטא יקרא גם כן נבילה לא תהרהר אחריו בלילה שהוא זמן לינה אחת על העץ שהוא תלמיד חכם, "כי קבור תקברנו" לאותו חטא מעל העץ "ביום ההוא" עצמו, והטעם "כי קללת אלהים" שאם אינך עושה כן אתה מחלל שם שמים וכאלו אתה נוגע בכבודו יתברך.
וגמר אומר "ולא תטמא את אדמתך", יתבאר על דרך אומר' ז"ל (שבת קי"ט ב) לא חרבה ירושלים אלא על שהיו מבזים בה תלמוד חכמים שנאמר (דה"ב ל"ו ט"ז) ויהיו מלעיבים וגו', ולזה צוה ה' שלא יסובבו בביזוי תלמיד חכם טומאת הארץ בביאת גוים בנחלת ה' ויטמאוה:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
וכי יהיה באיש, חטא משפט מות והומת . (סוטה כג וש"נ) האיש נתלה ואין האשה נתלית. רבי אליעזר אומר אף האשה נתלית.
אמר להם רבי אליעזר, והלא שמען בן שטח, תלה נשים באשקלון! אמרו לו, שמונים נשים תלה, ואין דנים שנים ביום אחד; אלא שהשעה צריכה, ללמד בה את אחרים.
לז.
ותלית אותו . יכול יהיו כל הנסקלים נתלים? תלמוד לומר כי קללת א-להים תלוי , אחר שריבה הכתוב, מיעט. הרי אנו למדין אותו מן המגדף - מה מגדף מיוחד שפושט ידו בעיקר, והוא נתלה; כך כל הפושט ידו בעיקר, הוא נתלה. רבי אליעזר אומר, מה המגדף מיוחד שהוא נסקל, והרי הוא נתלה; כך כל הנסקלים - נתלים.
לח.
יכול יהיו תולים אותו חי? תלמוד לומר והומת ותלית אותו .
" אותו " ולא את כליו. (" אותו " ולא את עדיו.) " אותו " ולא את זוממיו. " אותו ", מלמד שאין דנים שנים ביום אחד.
לט.
על עץ . בעץ התלוש ולא בעץ המחובר.
מלבי"ם - התורה והמצוה
לו.
וכי יהיה באיש, חטא משפט מות . התבאר ( ויקרא ח ) שמל מקום שנאמר " איש " ממעט אשה, שהיה לו לומר "כי יהיה באדם".
וטעמו דר"א מפרש בסנהדרין מו, שבא לרבות בן סורר ומורה, שדריש " איש " ולא בן סורר ומורה.
חטא . מי שעל חטאו נהרג, לאפוקי בן סורה (אולי "סורר") ומורה, שעל סופו נהרג; הוי מעוט אחר מעוט ובא לרבות. ר"ל שרק באיש צריך חטא משפט מות, אבל בבן [שבן סורר ומורה עדיין אינו "איש" שמציין הגדלו, כנ"ל תצא ל ], א"צ תנאי זה, שיהיה בו חטא משפט מות . כי בן סו"מ (=סורר ומורה), אף שנהרג בלא חטא, רק ע"ש סופו - יתלה ג"כ.
וחכמים לשיטתם, שאין נתלה אלא המגדף והעובד כו"ם (=כוכבים ומזלות) . וגם הראיה שמביא ר"א משמעון בן שטח, לא יצדק לחכמים, שלדידהו גם המכשף אינו נתלה, וכ"ש המכשפה.
ומה שהשיבו "שמונים נשים תלה", הוא תשובה שתצדק גם לשיטתו, שהמכשף נתלה; יש ראיה שהיה רק הוראת שעה, מזה שתלה שמונים ביום אחד.
לז.
ותלית אותו . מפרש בגמ', (סוטה כג) שרבנן דרשי כללי ופרטי, ור"א דריש רבויי ומעוטי, ע"ש.
לח.
והומת ותלית אותו . מ"ש " והומת ", הוא שלא נטעה שיתלה בעודו חי.
ומ"ש מלת " אותו ", והיה די לומר "ותליתו"! וכבר בארתי ( אילת השחר קן ), שכל מקום שבא הכנוי דבוק אל מלת "את" מוציא זולתו. ור"ל שיתלה רק אותו, לא זולתו. שלא יתלה אחר עמו, ולא זוממיו ולא כסותו, כמ"ש בסנהדרין מו.
לט.
על עץ . מפרש בגמ', שמ"ש כי קבור תקברנו , כפל המקור על הפעל, שיקבר עם העץ שנתלה בו. וע"כ צריך עץ תלוש, שלא יהיה מחוסר קציצה וקבורה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 3 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 3 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "דברים כא כב"
קטגוריה זו מכילה את 27 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 27 דפים.