קטגוריה:יהושע ו יז

תרגום יונתן (כל הפרק)

וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם, הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ, לַיהוָה

חֵרֶם

"חֵרֶם" - בידוד והרחקת אדם מהחברה, נידוי (מילוג). אולם בני ישראל הבינו שיהושע אמר להם: מתכות יאספו לאלוהים, שאר רכוש יושמד, נפשות יומתו, ככתוב: "וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר, לְפִי חָרֶב" (ביאור:יהושע ו כא), ואנחנו מבינים, למרות שלא נאמר בפרוש, שכל הנפש ברשימה, הומתו. הלוחמים לא יקחו שלל כי הכל חרם - או לאלוהים או להשמדה.

יהושע פקד להחרים את העיר - למרות שאלוהים לא אמר לו לעשות זאת.
זאת היתה החלטה של יהושע, להביא רכוש לבנית אוהל מועד, להרוג את כל הנפש, ולהראות לאנשי כנען את האכזריות שבני ישראל יפעילו כדי לכבוש את ארצם לירושה. יהושע הודיע לתושבי כנען, שעדיף שהם יברחו חזרה לארצם בצפון, כדי לא להיות חרם.

רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה, הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת, כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ

יהושע הודיע את זה לכל העם, ולקצינים לידו.
קשה להאמין שכל העם ידעו מי היא רחב, איך היא נראית, ואיפה היא גרה, אפילו אם עוד מספר אנשים ביקרו אותה.
ברור שיהושע קרא למרגלים, ובנכחותם, הוא פקד על הקצינים לא לפגוע ברחב ומשפחתה, ולהשמע לשני המרגלים אשר יצביעו ויגנו על רחב ובני ביתה. סביר שיהושע שלח את המרגלים ראשונים, ייתכן שבאחד הלילות הקודמים, לכיוון העיר כדי לטפס בחבל שהיא השאירה בחלון, ככתוב: "אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי, בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ" (ביאור:יהושע ב יח), ואז המרגלים עלו בחבל ונכנסו לביתה של רחב, בזמן ההתקפה הם יעמדו בפתח הבית וישמרו שאף אחד מבני ישראל לא ינסה להכנס לבית ולהחרים את תושביו.

אלוהים לא פקד להחרים את העיר, כך שיהושע לא עבר על פקודת אלוהים להציל את רחב ואפילו את משפחתה וכל איש שהיא הזמינה לביתה.

כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ

"הַמַּלְאָכִים" - שגריר, ציר, נציג רשמי, שליח, הנציג הבכיר של מדינה במדינה אחרת, אחראי לטיפוח יחסי ממשלתו עם מדינה זרה, אדם שמיצג את השליט של עמו, שליח של אלוהים (מילוג).

יהושע שלח מרגלים ולא "מַּלְאָכִים", ככתוב: "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים" (ביאור:יהושע ב א).
יהושע נמנע להעליב את האנשים 'כמרגלים' הצפויים לעונש מוות מיידי במידה ויתפסו.
יהושע העלה את כבודם של האנשים והעניק להם תואר של שגרירים שהלכו בפקודתו וייצגו אותו לפני מלך יריחו, בנסיון לפשר בין בני ישראל למלך יריחו, ולמנוע מלחמה. כך כבודם של המרגלים עלה בעייני קציני הצבא, שהמרגלים הם אנשי אימונו של יהושע, והקצינים חייבים להתיחס אליהם בכבוד, כאילו 'שהמרגלים/מלאכים' הם יהושע עצמו.