שולחן ערוך אבן העזר קנה י
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קנה · י · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
קטנה הממאנת אין לה כתובה מנה ומאתים, אבל יש לה תוספת. וכל זמן שלא מאנה, בעלה זכאי במעשה ידיה ובמציאתה, וחייב במזונותיה ופדיונה כל זמן שהיא תחתיו. אבל אם הלך למדינת הים, ולותה ואכלה או לצורך פדיונה, ועמדה ומאנה, אינו חייב לשלם, אף על פי שאכל פרותיה, ואפילו הם בעין עדיין, שלקטן ומונחין ברשותו, אינו מחזירן. ונכסין של צאן ברזל ושל מלוג, אם הם בעין, נוטלתן; ומה שאבד מהם מנכסי צאן ברזל, חייב לשלם; ומנכסי מלוג, פטור. והוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, וכשרה לכהונה, ואינה צריכה להמתין ג' חדשים מלהנשא; ואם נשאת לאחר וגרשה או מת, מותרת לחזור לראשון. ולא עוד, אלא אפילו גרשה הראשון, והחזירה, ומאנה בו, ונשאת לאחר אחר שמאנה בו, וגרשה האחר, מותרת לחזור לראשון. שכל היוצאת במאון, אף על פי שקדמו גט, הרי זו כמי שלא נתגרשה ממנו בגט מעולם, ומותרת לחזור לו. אבל המגרש את הקטנה בגט, יש לה כתובה, ואסור בקרובותיה, ואסורה בקרוביו, ואסורה לכהונה, וצריכה להמתין שלשה חדשים; ואם נישאת לאחר ומאנה בו, אסורה לחזור לראשון, מפני שיצאה ממנו בגט, אף על פי שיצאה מן האחרון במיאון, ואין צריך לומר אם גרשה האחרון או מת. וכן אסורה לאבי הראשון, ולבנו, ולאחיו, כשאר הגרושות, אף על פי שיצת מן האחרון במיאון. ואם מאנה בראשון, והחזירה וגרשה ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה או מאנה בו, אסורה לחזור לראשון ולקרוביו. שכל שיצת ממנו במיאון לבסוף, דינה כממאנת; וכל שיצת ממנו בגט לבסוף, דינה כמגרשת:
מפרשים
(יב) יש לה תוס': עיין סימן קט"ז שם כתבתי הטעם:
(יג) מנצ"ב חייב לשלם: הנה בש"ס מבואר בליתנהו אידי ואידי בין נ"מ בין נצ"ב לא שקלה וכ"כ הרמב"ם פכ"ד ה"א ופרש"י הטעם די"ל אם תשאר תחתיו שמא תמות היא בחייו וירשנה וכ"כ הרא"ש לפ"ז אפי' אם הוציא נ"מ שלא היה לו להוציא כגון שמכרום א"צ להחזיר, וכ"כ התו' להדיא והר"ן כתב דוקא כשנשתמש כדין ובלה אז הוא פטור לשלם וכן משמע מרמב"ם שם וה"ה אם נאבד או נגנב פטור לשלם אבל אם הוציא שלא כדין חייב לשלם ולמעש' צ"ע בנ"מ כי י"ל קום לי כתוס' וכן ברש"י משמע נמי דס"ל אפי' הוציא שלא כדין פטור ע"ש ומ"ש מנצ"ב חייב לשלם ט"ס הוא דהא נצ"ב הוצי' כדין ואפשר דצ"ל נ"מ חייב והיינו אם נשתמש שלא כדין וכן משמע בב"י דהי' גירס' שלו כך בטור מיהו בטו' א"א לומר כן דהא הרא"ש ס"ל אפי' נשתמש שלא כדין פטור ודברי ב"י תמוהים:
(יד) אסורה לחזור לראשון: הטעם כל שנשאת לאחר אחר הגט יש לחוש שמא יפייס אותה עד שתאמר אני מתחרט בגירושין והיא אוהבו שהרי על כרחו יצאה ממנו, אבל כל היוצאת במיאון ונשאת לאחר לא חיישינן שהראשון פייס אותה למאן בשני דמסתמא כבר פייסה כשהייתה עמו שלא תמאן ולא איפייס, רש"י, ולענין איסור כהונה אתי מיאון דידיה ומבטל גיטא דיד' ומותרת לכהן ומיאון דחברי' איכא פלוגתא אם מותרת לכהן כמ"ש בסימן ו' ע"ש:
(טו) לאבי הראשון וכו': אף על גב בקרובים לא שייך הטעם דאזיל ומשבח לה ומפייס מ"מ גזרי' קרובים אטו הוא ש"ס:
אבל התוספות יש לה פרש"י דמתנה בעלמא יהיה לה בחיבת ביאה פי' דידע מתחלה שיכולה למאן ואפ"ה כתב לה מתנה זו בשביל חיבת ביאה כל זמן שהיא עמו משא"כ במנה או מאתים שאין כותב לה מדעתו מתקנת חכמים:
מה שאבד מהם מנכסי צאן ברזל חייב לשלם ומנ"מ פטור בטור כתב ואם אינם בעין צריך לשלם והקשה ב"י דהא תנן עברי מלוג אם מתו מתו לה. ותירץ דמיירי שאבדם הוא הא לאי הכי לא וא"כ תימא דודאי מיירי כאן באבד הוא דמש"ה חייב לשלם לפי שיטתו בב"י ולמה פטור בנ"מ לפי דעתו דהא חייב בנ"מ באבד הוא לפי שיטתו ותו קשה דהרמב"ם פכ"ד מאישות כ' וז"ל והממאנת אין לה בליות כלל שאין מוציאין מהבעל דבר ממה שאבד או נגנב מנכסים בין מנ"מ בין מנצ"ב אלא נוטלת הנמצא ויוצאה עד כאן לשונו ע"כ העיקר בטור כספרים דגרסי אין צריך לשלם וכן כתב מו"ח ז"ל דספר מוטעה היה לפני ב"י דבריו כאן בש"ע אינם עיקר:
ואינה צריכ' להמתין ג' חדשים אף על גב דקטני גרושה צריכה להמתין היינו דגזרינן אטו גרושה גדולה משא"כ במיאון דאין מיאון בגדול' כ"כ רש"ל: