ישעיהו לב
קיצור דרך: t1032
תנ"ך > ישעיהו > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג • נד • נה • נו • נז • נח • נט • ס • סא • סב • סג • סד • סה • סו
הפרק במהדורה המוטעמת
לב א הֵ֥ן לְצֶ֖דֶק יִמְלׇךְ־מֶ֑לֶךְ וּלְשָׂרִ֖ים לְמִשְׁפָּ֥ט יָשֹֽׂרוּ׃
ב וְהָיָה־אִ֥ישׁ כְּמַחֲבֵא־ר֖וּחַ וְסֵ֣תֶר זָ֑רֶם כְּפַלְגֵי־מַ֣יִם בְּצָי֔וֹן כְּצֵ֥ל סֶלַע־כָּבֵ֖ד בְּאֶ֥רֶץ עֲיֵפָֽה׃
ג וְלֹ֥א תִשְׁעֶ֖ינָה עֵינֵ֣י רֹאִ֑ים וְאׇזְנֵ֥י שֹׁמְעִ֖ים תִּקְשַֽׁבְנָה׃
ד וּלְבַ֥ב נִמְהָרִ֖ים יָבִ֣ין לָדָ֑עַת וּלְשׁ֣וֹן עִלְּגִ֔ים תְּמַהֵ֖ר לְדַבֵּ֥ר צָחֽוֹת׃
ה לֹא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד לְנָבָ֖ל נָדִ֑יב וּלְכִילַ֕י לֹ֥א יֵאָמֵ֖ר שֽׁוֹעַ׃
ו כִּ֤י נָבָל֙ נְבָלָ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְלִבּ֖וֹ יַעֲשֶׂה־אָ֑וֶן לַעֲשׂ֣וֹת חֹ֗נֶף וּלְדַבֵּ֤ר אֶל־יְהֹוָה֙ תּוֹעָ֔ה לְהָרִיק֙ נֶ֣פֶשׁ רָעֵ֔ב וּמַשְׁקֶ֥ה צָמֵ֖א יַחְסִֽיר׃
ז וְכֵלַ֖י כֵּלָ֣יו רָעִ֑ים ה֚וּא זִמּ֣וֹת יָעָ֔ץ לְחַבֵּ֤ל ענוים עֲנִיִּים֙ בְּאִמְרֵי־שֶׁ֔קֶר וּבְדַבֵּ֥ר אֶבְי֖וֹן מִשְׁפָּֽט׃
ח וְנָדִ֖יב נְדִיב֣וֹת יָעָ֑ץ וְה֖וּא עַל־נְדִיב֥וֹת יָקֽוּם׃
ט נָשִׁים֙ שַׁאֲנַנּ֔וֹת קֹ֖מְנָה שְׁמַ֣עְנָה קוֹלִ֑י בָּנוֹת֙ בֹּֽטְח֔וֹת הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִֽי׃
י יָמִים֙ עַל־שָׁנָ֔ה תִּרְגַּ֖זְנָה בֹּטְח֑וֹת כִּ֚י כָּלָ֣ה בָצִ֔יר אֹ֖סֶף בְּלִ֥י יָבֽוֹא׃
יא חִרְדוּ֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת רְגָ֖זָה בֹּטְח֑וֹת פְּשֹׁ֣טָֽה וְעֹ֔רָה וַחֲג֖וֹרָה עַל־חֲלָצָֽיִם׃
יב עַל־שָׁדַ֖יִם סֹפְדִ֑ים עַל־שְׂדֵי־חֶ֕מֶד עַל־גֶּ֖פֶן פֹּרִיָּֽה׃
יג עַ֚ל אַדְמַ֣ת עַמִּ֔י ק֥וֹץ שָׁמִ֖יר תַּעֲלֶ֑ה כִּ֚י עַל־כׇּל־בָּתֵּ֣י מָשׂ֔וֹשׂ קִרְיָ֖ה עַלִּיזָֽה׃
יד כִּֽי־אַרְמ֣וֹן נֻטָּ֔שׁ הֲמ֥וֹן עִ֖יר עֻזָּ֑ב עֹ֣פֶל וָבַ֜חַן הָיָ֨ה בְעַ֤ד מְעָרוֹת֙ עַד־עוֹלָ֔ם מְשׂ֥וֹשׂ פְּרָאִ֖ים מִרְעֵ֥ה עֲדָרִֽים׃
טו עַד־יֵ֨עָרֶ֥ה עָלֵ֛ינוּ ר֖וּחַ מִמָּר֑וֹם וְהָיָ֤ה מִדְבָּר֙ לַכַּרְמֶ֔ל וכרמל וְהַכַּרְמֶ֖ל לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃
טז וְשָׁכַ֥ן בַּמִּדְבָּ֖ר מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה בַּכַּרְמֶ֥ל תֵּשֵֽׁב׃
יז וְהָיָ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַצְּדָקָ֖ה שָׁל֑וֹם וַֽעֲבֹדַת֙ הַצְּדָקָ֔ה הַשְׁקֵ֥ט וָבֶ֖טַח עַד־עוֹלָֽם׃
יג יח וְיָשַׁ֥ב עַמִּ֖י בִּנְוֵ֣ה שָׁל֑וֹם וּֽבְמִשְׁכְּנוֹת֙ מִבְטַחִ֔ים וּבִמְנוּחֹ֖ת שַׁאֲנַנּֽוֹת׃
יט וּבָרַ֖ד בְּרֶ֣דֶת הַיָּ֑עַר וּבַשִּׁפְלָ֖ה תִּשְׁפַּ֥ל הָעִֽיר׃
כ אַשְׁרֵיכֶ֕ם זֹרְעֵ֖י עַל־כׇּל־מָ֑יִם מְשַׁלְּחֵ֥י רֶגֶל־הַשּׁ֖וֹר וְהַחֲמֽוֹר׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א הן לצדק ימלך מלך ולשרים למשפט ישרו
ב והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סלע כבד בארץ עיפה
ג ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה
ד ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות
ה לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע
ו כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און לעשות חנף ולדבר אל יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר
ז וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל ענוים [עניים] באמרי שקר ובדבר אביון משפט
ח ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום
ט נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי י ימים על שנה תרגזנה בטחות כי כלה בציר אסף בלי יבוא יא חרדו שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על חלצים יב על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה יג על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה כי על כל בתי משוש קריה עליזה יד כי ארמון נטש המון עיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד עולם משוש פראים מרעה עדרים טו עד יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל וכרמל [והכרמל] ליער יחשב טז ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב יז והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה השקט ובטח עד עולם יח וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות יט וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר כ אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור
א הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ.
ב וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה.
ג וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה.
ד וּלְבַב נִמְהָרִים יָבִין לָדָעַת וּלְשׁוֹן עִלְּגִים תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת.
ה לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ.
ו כִּי נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה אָוֶן לַעֲשׂוֹת חֹנֶף וּלְדַבֵּר אֶל יְהוָה תּוֹעָה לְהָרִיק נֶפֶשׁ רָעֵב וּמַשְׁקֶה צָמֵא יַחְסִיר.
ז וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים הוּא זִמּוֹת יָעָץ לְחַבֵּל ענוים [עֲנִיִּים] בְּאִמְרֵי שֶׁקֶר וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן מִשְׁפָּט.
ח וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ וְהוּא עַל נְדִיבוֹת יָקוּם.
ט נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי בָּנוֹת בֹּטחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי. י יָמִים עַל שָׁנָה תִּרְגַּזְנָה בֹּטְחוֹת כִּי כָּלָה בָצִיר אֹסֶף בְּלִי יָבוֹא. יא חִרְדוּ שַׁאֲנַנּוֹת רְגָזָה בֹּטְחוֹת פְּשֹׁטָה וְעֹרָה וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם. יב עַל שָׁדַיִם סֹפְדִים עַל שְׂדֵי חֶמֶד עַל גֶּפֶן פֹּרִיָּה. יג עַל אַדְמַת עַמִּי קוֹץ שָׁמִיר תַּעֲלֶה כִּי עַל כָּל בָּתֵּי מָשׂוֹשׂ קִרְיָה עַלִּיזָה. יד כִּי אַרְמוֹן נֻטָּשׁ הֲמוֹן עִיר עֻזָּב עֹפֶל וָבַחַן הָיָה בְעַד מְעָרוֹת עַד עוֹלָם מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים מִרְעֵה עֲדָרִים. טו עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל וכרמל [וְהַכַּרְמֶל] לַיַּעַר יֵחָשֵׁב. טז וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב. יז וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם. יח וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת. יט וּבָרַד בְּרֶדֶת הַיָּעַר וּבַשִּׁפְלָה תִּשְׁפַּל הָעִיר. כ אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר.
(א) הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ.
(ב) וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה.
(ג) וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה.
(ד) וּלְבַב נִמְהָרִים יָבִין לָדָעַת וּלְשׁוֹן עִלְּגִים תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת.
(ה) לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ.
(ו) כִּי נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה אָוֶן לַעֲשׂוֹת חֹנֶף וּלְדַבֵּר אֶל יְהוָה תּוֹעָה לְהָרִיק נֶפֶשׁ רָעֵב וּמַשְׁקֶה צָמֵא יַחְסִיר.
(ז) וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים הוּא זִמּוֹת יָעָץ לְחַבֵּל ענוים [עֲנִיִּים] בְּאִמְרֵי שֶׁקֶר וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן מִשְׁפָּט.
(ח) וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ וְהוּא עַל נְדִיבוֹת יָקוּם.
(ט) נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי בָּנוֹת בֹּטחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי.
(י) יָמִים עַל שָׁנָה תִּרְגַּזְנָה בֹּטְחוֹת כִּי כָּלָה בָצִיר אֹסֶף בְּלִי יָבוֹא.
(יא) חִרְדוּ שַׁאֲנַנּוֹת רְגָזָה בֹּטְחוֹת פְּשֹׁטָה וְעֹרָה וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם.
(יב) עַל שָׁדַיִם סֹפְדִים עַל שְׂדֵי חֶמֶד עַל גֶּפֶן פֹּרִיָּה.
(יג) עַל אַדְמַת עַמִּי קוֹץ שָׁמִיר תַּעֲלֶה כִּי עַל כָּל בָּתֵּי מָשׂוֹשׂ קִרְיָה עַלִּיזָה.
(יד) כִּי אַרְמוֹן נֻטָּשׁ הֲמוֹן עִיר עֻזָּב עֹפֶל וָבַחַן הָיָה בְעַד מְעָרוֹת עַד עוֹלָם מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים מִרְעֵה עֲדָרִים.
(טו) עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל וכרמל [וְהַכַּרְמֶל] לַיַּעַר יֵחָשֵׁב.
(טז) וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב.
(יז) וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם.
(יח) וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת.
(יט) וּבָרַד בְּרֶדֶת הַיָּעַר וּבַשִּׁפְלָה תִּשְׁפַּל הָעִיר.
(כ) אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר.
א
הֵן לְצֶדֶק הרי לצורך עשיית צדק יִמְלָךְ מֶלֶךְ והכוונה לחזקיהו שימלוך לאחר מפלת אשור שתוארה בסוף הפרק הקודם, וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ שבדרכי המשפט והצדק ישררו.
ב
וְהָיָה אִישׁ המלך כְּמַחֲבֵא כמסתור מ- רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם משטף מים, כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן בצייה, במדבר, כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה.
ג
וְלֹא תִשְׁעֶינָה תסיתנה עֵינֵי רֹאִים עיני מי שמסתכל (אלא יסתכלו קדימה), וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה יקשיבו לנביאים.
ד
וּלְבַב נִמְהָרִים ואפילו לבב שוטים יָבִין לָדָעַת, וּלְשׁוֹן ואפילו לשון עִלְּגִים תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת.
ה
לֹא יִקָּרֵא יקראו בדרך של חנופה עוֹד לְנָבָל נָדִיב כאילו הוא שר חשוב, וּלְכִילַי לרמאי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ אציל. בשלושת הפסוקים הבאים יוסבר למי באמת ראוי לקרא נבל, כלַי ונדיב.
ו
כִּי נָבָל - נְבָלָה יְדַבֵּר, וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה אָוֶן, לַעֲשׂוֹת חֹנֶף בגידה וּלְדַבֵּר אֶל יְהוָה תּוֹעָה שקר, לְהָרִיק נֶפֶשׁ לרוקן את בטנו של ה- רָעֵב, וּמַשְׁקֶה צָמֵא יַחְסִיר ומהצמא הוא ימנע משקה.
ז
וְכֵלַי והרמאי - כֵּלָיו רָעִים, הוּא זִמּוֹת יָעָץ, לְחַבֵּל (ענוים) עֲנִיִּים בְּאִמְרֵי שֶׁקֶר וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן מִשְׁפָּט דווקא כאשר המסכן מדבר דברי טעם.
ח
וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ הוא מי שאומר דברי נדיבות, דברי שלטון צדק, וְהוּא עַל נְדִיבוֹת יָקוּם בשילטונו יחזיק.
{פ}
ט
נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי, בָּנוֹת בֹּטחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי.
י
יָמִים עַל שָׁנָה בעוד שנה וכמה ימים תִּרְגַּזְנָה בֹּטְחוֹת אתן הבטוחות, הרגועות, כִּי כָּלָה בָצִיר הענבים העומדים להבצר נהרסו על ידי מגפה או אויב, אֹסֶף בְּלִי יָבוֹא היבול לא יאסף הביתה.
יא
חִרְדוּ שַׁאֲנַנּוֹת, רְגָזָה בֹּטְחוֹת, פְּשֹׁטָה וְעֹרָה וגלו עורכם וַחֲגוֹרָה וליבשו רק חגורה עַל חֲלָצָיִם.
יב
עַל שָׁדַיִם סֹפְדִים הן מכות על החזה לאות אבל, עַל שְׂדֵי חֶמֶד שדות טובים שאבדו, עַל גֶּפֶן פֹּרִיָּה.
יג
עַל אַדְמַת עַמִּי קוֹץ שָׁמִיר תַּעֲלֶה, כִּי וגם סופדות עַל כָּל בָּתֵּי מָשׂוֹשׂ שמחה, בתים שהיו בהם חגיגות קִרְיָה עַלִּיזָה ועל עיר שהיתה שמחה.
יד
כִּי אַרְמוֹן הבתים הגדולים נֻטָּשׁ ננטשו, הֲמוֹן עִיר עֻזָּב המקום שהיו מתכנסים בו אנשי העיר ננטש, עֹפֶל מבצר פנימי וָבַחַן מגדל שמירה חיצוני הָיָה בְעַד נהרס והפך ל- מְעָרוֹת עַד עוֹלָם, מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים מקום בו מסתובבים חופשי חמורי בר, מִרְעֵה עֲדָרִים.
טו
עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם, וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל לאיזור של קרקע חקלאית (וכרמל) וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב עד כדי כך שאיזור הכרמל יחשב לשטח של עצי סרק ביחס אליו.
טז
וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט עם שנוהג בדרכי משפט, וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב.
יז
וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה הגמול על מעשה הצדקה - שָׁלוֹם, וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה - הַשְׁקֵט וָבֶטַח, עַד עוֹלָם.
יח
וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם, וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת.
יט
וּבָרַד בְּרֶדֶת הַיָּעַר כאשר האויב (המשול ליער - ראה לעיל י, לד) יתקוף, יפיל אותו ברד מהשמיים, וּבַשִּׁפְלָה ובמקום שפל תִּשְׁפַּל הָעִיר עירו של האויב.
כ
אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם בארץ מלאה נחלי מים, מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל המשלחים למרעה לאן שיחפצו (כי כל הארץ תפרח) את הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר.
{ס}
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: