ויבינו במקרא/הפטרות לשבתות ומועדים

ויבינו במקרא להפטרות
רשימה לפי סדר פרשת השבוע ומועדי השנה
לחץ כאן לרשימה לפי סדר ספרי הנביאים

הפטרות לספר בראשית

הפטרת "בראשית": "הן עבדי אתמָך בו" או "כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם".

• תימנים: "הן עבדי אתמָך בו..." (ישעיהו מב א) עד "...אלה הדברים עשיתִם ולא עזבתים" (מב טז).
• איטלקים ממשיכים לקרוא עד "...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (מב כא).
• ספרדים מתחילים: "כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם..." (מב ה), וממשיכים לקרוא עד "...יגדיל תורה ויאדיר" (מב כא) כמו האיטלקים.
• אשכנזים מתחילים: "כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם..." (מב ה), וממשיכים לקרוא עד "...לפני לא נוצר אל, ואחרי לא יהיה" (מג י).
  • מנהג חב"ד ופרנקפורט לקרוא רק עד "...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (מב כא) כמו הספרדים והאיטלקים.
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים: התימנים והאיטלקים מתחילים לקרוא פרשה אחת לפני האשכנזים והספרדים. ההפטרה מסתיימת בסוף פרשה במנהג אשכנז אבל לא בשאר המנהגים.

הפטרת "נח": "רני עקרה".

• ספרדים: "רני עקרה לא ילדה..." (ישעיהו נד א) עד "...אמר מרחמך ה'" (נד י).
  • מנהג קהילות מהמגרב להמשיך לקרוא עד "...ולקדוש ישראל כי פארך" (נה ה) כמו האשכנזים והאיטלקים.
• אשכנזים ואיטלקים ממשיכים לקרוא עד "...ולקדוש ישראל כי פארך" (נה ה).
  • מנהג חב"ד ופרנקפורט לקרוא רק עד "...אמר מרחמך ה'" (נד י) כמו הספרדים.
• תימנים קוראים עד "... חסדי דוד הנאמנים" (נה ג)
  • תימנים שאמים ממשיכים עוד שני פסוקים כמו האשכנזים.
• ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים, למעט התימנים שמתחילים בראש אבל מסיימים באמצע פרשה.

הפטרת "לך לך": "ואל מי תדמיוני ואשוה" או "למה תאמר יעקב".

• תימנים ואיטלקים: "ואל מי תדמיוני ואשוה..." (ישעיהו מ כה) עד "...אלהי ישראל לא אעזבם" (מא יז).
• אשכנזים וספרדים: "למה תאמר יעקב..." (מ כז) עד "...בקדוש ישראל תתהלל" (מא טז).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים. במנהג האשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה, אולם התימנים והאיטלקים ממשיכים לקרוא את הפסוק הראשון שבפרשה הבאה.

הפטרת "וירא": נס השמן, אלישע והשונמית.

• ספרדים: "ואשה אחת מנשי בני הנביאים..." (מל"ב ד א) עד "...ותאמר שלום" (ד כג).
  • קהילות אלג'יר ממשיכים לקרוא כמו בשאר העדות.
• אשכנזים, איטלקים ותימנים ממשיכים לקרוא: "ואשה אחת מנשי בני הנביאים..." (ד א) עד "...ותשא את בנה ותצא" (ד לז).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה. ספרדים מפסיקים לקרוא באמצע פרשה, ובשאר העדות ממשיכים לקרוא עד סופה.

הפטרת "חיי שרה": דוד ממליך את שלמה.

• אשכנזים וספרדים ותימנים: "והמלך דוד זקן..." (מל"א א א) עד "...יחי אדני המלך דוד לעלם" (א לא).
• איטלקים ממשיכים לקרוא: "והמלך דוד זקן..." (א א) עד "...ואמרתם יחי המלך שלמה" (א לד).
• ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה ברוב העדות; האיטלקים ממשיכים לקרוא לתוך הפרשה הבאה.

הפטרת "תולדֹת": יעקב ועשו; בגידת הכהנים.

• אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים: "משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי..." (מלאכי א א) עד "...כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא" (ב ז).
• תימנים ממשיכים לקרוא: עד "...וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם, כימי עולם וכשנים קדמוניות" (ג ד).
• כל העדות מתחילות בראש הספר ומסיימות באמצע פרשה.

הפטרת "ויצא": תוכחה לאפרים.

• ספרדים: "ועמי תלואים למשובתי..." (הושע יא ז) עד "...גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי" (יב יב).
• איטלקים ותימנים וכן קהילות בג'רבה ממשיכים לקרוא עד "...ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים, ובנביא נשמר" (יב יד).
  • קהילות מהמגרב ממשיכות לקרוא עד "...אני ידעתיך במדבר, בארץ תלאובות" (יג ה).
  • קצת קהילות קוראות את החלק האחרון של הספר מ"ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה..." עד סופו כמו מנהג האשכנזים.
• אשכנזים מתחילים לקרוא מסוף ההפטרה של שאר העדות: "ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה..." (יב יג) עד סוף הספר: "...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם" (יד י).
  • מנהג חב"ד לקרוא כמו מנהג האיטלקים.
  • אשכנזים "פרושים" נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שני פסוקים מספר יואל (ב כו-כז).
  • קצת קהילות נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מספר מיכה (ז יח-כ).
  • יש קהילות שמפסיקות לקרוא 3 פסוקים לפני סוף הספר במלים "...וריח לו כלבנון" (יד ז).
• כל העדות מתחילות לקרוא באמצע פרשה וגם מסיימות לקרוא באמצע פרשה, חוץ מן האשכנזים שמסיימים לקרוא בסוף הספר.

הפטרת "וישלח": תוכחת אדום.

• "חזון עֹבדיה..." (עובדיה א א) עד "...והיתה לה' המלוכה" (א כא).
• זהו מנהגן של רוב קהילות אשכנז, אך בקצתן קוראים להפטרת "וישלח" את הקריאה של הספרדים לפרשת ויצא.
• ההפטרה כוללת פרשה אחת והיא כל נבואת עובדיה.

הפטרת "וישלח" לקצת מקהילות האשכנזים:

• יש מקהילות אשכנז הנוהגות לקרוא: "ועמי תלואים למשובתי..." (יא ז) עד "...על תלמי שדי" (יב יב), כמנהג הספרדים לפרשת ויצא. וב"חיי אדם" הורה לקרוא עד "...ומושיע אין בלתי" (יג ד).
• שאר קהילות אשכנז נוהגות לקרוא את תוכחת אדום בנבואת עובדיה כמנהג שאר העדות.

הפטרת "וישב": פשעי ישראל.

• "כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל..." (עמוס ב ו) עד "...מי לא ינבא" (ג ח).
• ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל מסתיימת שני פסוקים לפני סוף הפרשה כדי לא לסיים בתוכחה.
• הפטרה זו נדחית בשבת חנוכה.

הפטרת "מקץ": משפט שלמה.

• "ויקץ שלמה..." (מל"א ג טו) עד "...מלך על כל ישראל" (ד א).
• ברוב השנים נדחית הפטרה זו ברוב העדות בשבת הראשונה של חנוכה או בשבת השניה של חנוכה. אבל בקהילת אלג'יר קוראים אותה גם בשבת חנוכה.

הפטרת "ויגש": עץ יהודה ועץ יוסף יהיו לאחד.

• כל העדות: "ויהי דבר ה' אלי לאמר: ואתה בן אדם קח לך עץ אחד..." (יחזקאל לז טו) עד "...בהיות מקדשי בתוכם לעולם" (לז כח).
• ההפטרה היא פרשה פתוחה אחת בדיוק.

הפטרת "ויחי": צוואתו של דוד לשלמה בנו, וסיכום למלכותו.

• כל העדות: "ויקרבו ימי דוד..." (מל"א ב א) עד "...ותכֹן מלכותו מאד" (ב יב).
• ההפטרה היא שתי פרשות פתוחות בדיוק, הראשונה הצוואה והשנייה הסיכום למלכות דוד.

הפטרות לספר שמות

הפטרת "שמות" לאשכנזים: "הבאים ישרש יעקב".

• עיקר ההפטרה: "הבאים ישרש יעקב..." (ישעיהו כז ו) עד "...ונוקשו ונלכדו" (כח יג).
• תוספת חתימה של שני פסוקים לאחר דילוג: "לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם..." עד "ואת אלהי ישראל יעריצו" (כט כב-כג).
• עיקר ההפטרה מתחילה פסוק אחד מלפני פרשה פתוחה, ומסתיימת בסוף פרשה. סדרת הנבואות המתחילות בקריאת "הוי" מתחילה באמצע ההפטרה: "הוי עטרת גאות" (כז א). תוספת החתימה מהווה שני פסוקים מתחילת פרשה שיש בה שלוש פסוקים.
• הפטרה זו נקראת גם במקצת קהילות הספרדים ועדות המזרח.

הפטרת שמות לאיטלקים ולספרדים: שליחותו של ירמיהו.

• איטלקים: "דברי ירמיהו בן חלקיהו..." (ירמיהו א א) עד "...כי אתך אני נאום ה' להצילך" (א יט).
• ספרדים: "דברי ירמיהו בן חלקיהו..." (א א) עד "כל אוכליו יאשמו, רעה תבוא עליהם נאום ה'" (ב ג).
  • בבלים וקהילות מהמגרב קוראים מספר יחזקאל כמו התימנים.
  • בקהילות אחרות של עדות המזרח קוראים מספר ישעיהו כמו האשכנזים.
• קריאתם של האיטלקים כוללת חמש פרשות קצרות, ושל הספרדים מוסיפה עוד פרשה קצרה בת שלושה פסוקים.

הפטרת "שמות" לתימנים: תועבות ירושלים הבוגדת.

• "ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם הודע את ירושלים את תועבותיה..." (יחזקאל טז א) עד "...בהדרי אשר שמתי עליך, נאום אדני אלהים" (טז יד).
• עיקר ההפטרה היא החלק הראשון של פרשה ארוכה.
• גם בעדות המזרח מבבל ומהמגרב קוראים הפטרה זו.

הפטרת "וארא": בית ישראל ישבו לבטח.

• איטלקים ותימנים: "ולא יהיה עוד לבית ישראל..." (כח כד), ומסיימים כמו שאר העדות: "...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'" (כט כא).
• אשכנזים וספרדים מתחילים בפסוק הבא: "כה אמר אדני אלהים: בקבצי את בית ישראל..." (יחזקאל כח כה) עד "...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'" (כט כא).
• במנהג אשכנז וספרד מתחילים לקרוא בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. במנהג איטליה ותימן מתחילים מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.

הפטרת "בא" לאשכנזים ולספרדים: מפלת מצרים; אל תירא עבדי יעקב.

• "הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו הנביא, לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים..." (ירמיהו מו יג) עד "...ואותך לא אעשה כלה, ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך" (מו כח).
• ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה, וכוללת שלוש פרשות.

הפטרת "בא" לאיטלקים ולתימנים: משא מצרים.

• רוב התימנים: "משא מצרים..." (ישעיהו יט א) עד "...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל" (יט כה).
• איטלקים וקצת קהילות מהתימנים מתחילים פסוק אחד לפני: "בעת ההיא יובל שי..." (יח ז), ומסיימים כמו התימנים: "...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל" (יט כה).
• יש גם מבני עדות המזרח שקוראים הפטרה זו (במקום ההפטרה מירמיהו):
  • בבלים קוראים כמו האיטלקים מ"בעת ההיא יובל שי...".
  • קהילות המגרב קוראים כמו רוב התימנים מ"משא מצרים...".
• ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה לפי כל העדות; גם הפסוק שמוסיפים האיטלקים בהתחלה הוא פרשה בפני עצמו. התימנים קוראים נבואה אחת מוגדרת על מצרים, והאיטלקים מתחילים וגם מסיימים בדברי נבואה על עת הגאולה.

הפטרת "בשלח": שירת דבורה.

• אשכנזים קוראים מתחילת הסיפור עד סוף השיר: "ודבורה אשה נביאה..." (שופטים ד ד) עד "...ותשקט הארץ ארבעים שנה" (ה לא).
• תימנים מתחילים לקרוא בשני הפסוקים שמסכמים את הסיפור לפני תחילת השיר: "ויכנע אלהים..." (שופטים ד כג) עד "...ותשקט הארץ ארבעים שנה" (ה לא).
• ספרדים קוראים מתחילת השיר: "ותשר דבורה..." (ה א) עד "...ותשקט הארץ ארבעים שנה" (ה לא).
• איטלקים קוראים מתחילת הסיפור כמו האשכנזים: "ודבורה אשה נביאה...", אבל קוראים רק את התחלת השיר ומסיימים: "...אנכי לה' אנכי אשירה, אזמר לה' אלהי ישראל" (ה ג).

הפטרת "יתרו": שליחותו והקדשתו של ישעיהו לנביא.

• ספרדים ועיקר ההפטרה לתימנים: "בשנת מות המלך עוזיהו..." (ישעיהו ו א) עד "...זרע קודש מצבתה" (ו יג). גם במנהג חב"ד, זו כל ההפטרה.
• אשכנזים ואיטלקים: ממשיכים לקרוא עד "את בן טבאל" (ז ו) בנבואת נחמה למלך אחז. גם במנהג אלג'יר ממשיכים לקרוא עד כאן.
• תוספת חתימה בת שני פסוקים לאשכנזים ואיטלקים ותימנים: "כי ילד יולד לנו..." עד "קנאת ה' צבאות תעשה זאת" (ישעיהו ט ה-ו).
• עיקר ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה בכל העדות. התוספת מסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת "משפטים": קריאת דרוד לעבדים. בני תימן ואיטליה ממשיכים גם לקרוא את הסיפור על בני רֵכָב שלא שתו יין.

• עיקר ההפטרה לאשכנזים ולספרדים: "הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה', אחרי כרת המלך צדקיהו ברית..." (ירמיהו לד ח) עד "...אתן שממה מאין יושב" (לד כב).
• איטלקים ממשיכים לקרוא עד "...ונשב בירושלים" (ירמיהו לה יא).
• תימנים ממשיכים לקרוא עד "...עמד לפני כל הימים" (ירמיהו לה יט).
• תוספת חתימה לאשכנזים ולספרדים (שני פסוקים לעיל): "כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה..." עד "...כי אשיב את שבותם וריחמתים" (ירמיהו לג כה-כו).
• עיקר ההפטרה, לכל המנהגים, מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה. תוספת החתימה היא פרשה אחת.

הפטרת "תרומה": שלמה בונה בית לה'.

• "וה' נתן חכמה לשלמה..." (מל"א ה כו) עד "...ולא אעזב את עמי ישראל" (ו יג).

הפטרת "תצוה": מהבית לחנוכת המזבח.

• בכל העדות: "אתה בן אדם הגֵד את בית ישראל את הבית..." (יחזקאל מג י) עד "...ורצִאתִי אתכם נאום אדני אלהים" (מג כז).
• ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק.

הפטרת "כי תשא": אליהו בהר הכרמל.

• אשכנזים: "ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו..." (מל"א יח א) עד "...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים" (יח לט).
• תימנים מתחילים כמו האשכנזים: "ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו..." (יח א), וממשיכים לקרוא עד "...ויהי גשם גדול, וירכב אחאב וילך יזרעאלה" (יח מה).
• ספרדים ואיטלקים מתחילים לקרוא "וישלח אחאב בכל בני ישראל..." (יח כ), ומסיימים כמו האשכנזים: "...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים" (יח לט).
• קריאת האשכנזים והתימנים מתחילה בתחילת הפרשה ומסתיימת באמצע פרשה. קריאתם של הספרדים והאיטלקים אינה תואמת את חלוקת הפרשות.

הפטרת "ויקהל" לאיטלקים וספרדים ותימנים: מעשה העמודים.

• איטלקים וספרדים: "וישלח המלך..." (מל"א ז יג) עד "...אלפים בת יכיל" (ז כו).
• תימנים מסיימים "...ותתם מלאכת העמודים" (ז כב).

הפטרת "ויקהל" לאשכנזים והפטרת "פקודי" לאיטלקים וספרדים ותימנים והפטרת שבת שנייה של חנוכה: סיום מלאכת מקדש שלמה.

• "ויעש חירום..." (מל"א ז מ) עד "...להיכל זהב" (ז נ). ההפטרה היא פרשה אחת. פסוק הסיום (ז נא) הוא פרשה בפני עצמה, ואינו נכלל בהפטרה זו.
• הפטרה זו נקראת בשבת שניה של חנוכה (כאשר חלים בחנוכה שתי שבתות).

הפטרת "פקודי" לאשכנזים ויום שני של חג הסוכות לבני חוץ לארץ: הכנסת הארון לקודש הקדשים, ה' שוכן בערפל, תפילת שלמה.

• אשכנזים (הפטרת "פקודי") ותימנים (יום שני של סוכות): "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'..." (מל"א ז נא) עד "...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים" (ח כא).
• אשכנזים וספרדים (יום שני של סוכות): "ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל..." (ח ב) עד עד "...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים" (ח כא).
• איטלקים (יום שני של סוכות) מתחילים כמו התימנים "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'..." (ז נא) אבל מסיימים לקרוא "...ובידו מלא לאמר" (ח טו) או עד "...ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל" (ח טז).
• הפטרת האשכנזים ל"פקודי" והתימנים והאיטלקים ליום של שני סוכות מתחילה בראש פרשה.
• הפטרת האשכנזים והספרדים ליום שני של סוכות מתחילה מהפסוק השני של הפרשה.
• הפטרות כל העדות מסתיימות בסוף פרשה, חוץ מהאיטלקים שמסיימים לקרוא באמצע הפרשה.

הפטרות לספר ויקרא

הפטרת "ויקרא": "עם זו יצרתי לי" (כפרה, טהרה, וגאולה).

• איטלקים ותימנים: "עם זו יצרתי לי..." (ישעיהו מג כא) עד "...אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלהים" (מד ו).
• אשכנזים וספרדים ממשיכים לקרוא עד "...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר" (מד כג).
• קהילות מהמגרב קוראים כמו התימנים והאיטלקים. "תושבים" קוראים כמו התימנים והאיטלקים, ואחר כך מוסיפים חתימה בת שלושה פסוקים: "זכור אלה יעקב..." (מד כא) עד "...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר" (וכך מסיימים בסיום של האשכנזים והספרדים).
• ההפטרה מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת. הפטרת התימנים והאיטלקים מסתיימת בפסוק הראשון לאחר סוף פרשה, והפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת "צו": אין הקרבנות מועילים מבלי לשמוע בקול ה'.

• תימנים ואיטלקים: "כה אמר ה' אלהי ישראל, עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר..." (ירמיהו ז כא) עד "...אבדה האמונה ונכרתה מפיהם" (ז כח).
• אשכנזים וספרדים ממשיכים לקרוא עד "...בכל המקומות הנשארים אשר הדחתים שם, נאום ה' צבאות" (ח ג).
• תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאשכנזים ולספרדים ולתימנים): כה אמר ה': אל יתהלל החכם בחכמתו..." (ט כב) עד "...כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה'" (ט כג).
• תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאיטלקים): "מאין כמוך ה'..." (י ו) עד "...כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך" (י ז).
• חסידי חב"ד וקהילות ה"תושבים" קוראים כמו התימנים.
• עיקר ההפטרה כולל פרשה אחת למנהג התימנים, ושלוש פרשיות למנהג האשכנזים והספרדים. תוספת החתימה למנהגים אלו היא פרשה אחת. תוספת החתימה לאיטלקים מתחילה בתחילת פרשה.

הפטרת "שמיני": הכנסת הארון לעיר דוד.

• בכל העדות מתחילים: "ויסף עוד דוד..." (שמ"ב ו א).
  • ספרדים קוראים עד "...וילך כל העם איש לביתו" (ו יט).
  • תימנים ואיטלקים קוראים עד "...כי ה' עמך" (ז ג).
  • אשכנזים קוראים עד "...כן דבר נתן אל דוד" (ז יז).
• ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל רק במנהג אשכנז מסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת "תזריע": צרעת נעמן.

• כל העדות: "ואיש בא מבעל שלִשה..." (מל"ב ד מב) עד "...ויאמר לו לך לשלום, וילך מאתו כברת ארץ" (ה יט).
• כאשר "תזריע" ו"מצורע" מחוברין, קוראים את הפטרת מצורע.

הפטרת "מצרע": ארבעה מצורעים ומנוסת מחנה ארם.

• תימנים ואיטלקים: "ויאמר אלישע שמעו דבר ה'..." (מל"ב ז א) עד "...וירמסו אותו העם בשער וימות" (ז כ).
• אשכנזים וספרדים: "וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער..." (מל"ב ז ג) עד "...וירמסו אותו העם בשער וימות" (ז כ).
• תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים ולאיטלקים: "ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם, למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב, ולא אבה השחיתם, ולא השליכם מעל פניו עד עתה" (יג כג).
• הפטרת האשכנזים והספרדים היא פרשה אחד בדיוק (סיפור ארבעת המצורעים ומנוסת מחנה ארם). התימנים והאיטלקים מקדימים לקרוא מהתחלת הפרשה הקודמת (בת שני פסוקים) על נבואת השפע של אלישע.
• כאשר "תזריע" ו"מצורע" מחוברין, קוראים את הפטרת מצורע.

הפטרת "אחרי מות" לאשכנזים: נבואת נחמה (שהיא אחרון מראותיו של עמוס בסוף הספר).

• "הלא כבני כֻשיים אתם לי..." (עמוס ט ז) עד סוף הספר "...אמר ה' אלהיך" (ט טו).

הפטרת "אחרי מות" לספרדים ותימנים ואיטלקים והפטרת "קדושים" לרוב האשכנזים: עונשה של עיר הדמים.

• "ויהי... ואתה בן אדם התשפֹט התשפֹט..." (יחזקאל כב א) עד "...וידעת כי אני ה'" (כב טז).
• כשחל ערב ראש חודש אייר בפרשת "אחרי מות", קוראים האשכנזים את ההפטרה מעמוס בפרשת "קדושים" (עיין או"ח סימן תכח ובמשנה ברורה שם ס"ק כ"ה). ויש מהאשכנזים ה"פרושים" בירושלים שקוראים את ההפטרה מעמוס לשתי הפרשות (גם ל"אחרי מות" וגם ל"קדושים").
• ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק לכל העדות.

הפטרת "קדושים" לספרדים ותימנים ואיטלקים: הלדרוש אותי אתם באים?

• איטלקים: "ויהי בשנה השביעית..." (יחזקאל כ א) עד "...לדעת כי אני ה' אלהיכם" (כ כ).
• תימנים: "ויהי בשנה השביעית..." (כ א) עד "...צבי היא לכל הארצות" (כ טו).
• תימנים שאמים מסיימים כאיטלקים.
• ספרדים וחסידי חב"ד: "ויהי דבר ה'... בן אדם דבר אל זקני ישראל... הלדרֹש אֹתי..." (כ ב) עד "לדעת כי אני ה' אלהיכם" (כ כ); הסיום כמו האיטלקים ורוב התימנים.
• שתי ההתחלות בתחילת פרשה: "ויהי בשנה השביעית" (כ א) וכן בפסוק הבא "ויהי דבר ה'...". אבל כל המנהגים מסיימים את הקריאה באמצע אותה פרשה.

הפטרת "אמור": הכהנים בני צדוק ודיני משמרתם.

• בכל העדות: "והכהנים הלוים בני צדוק..." (יחזקאל מד טו) עד "...לא יאכלו הכהנים" (מד לא).

הפטרת "בהר" לאשכנזים ולספרדים: קנין שדה חנמאל.

• ספרדים ורוב האשכנזים: "ויאמר ירמיהו..." (ירמיהו לב ו) עד "...הממני יפלא כל דבר" (לב כז).
• חסידי חב"ד מסיימים כמה פסוקים קודם: "ויאמר ירמיהו..." (לב ו) עד "...ארץ זבת חלב ודבש" (לב כב).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה.

הפטרת "בהר" לתימנים ולאיטלקים, והפטרת "בחקתי" לאשכנזים ולספרדים: תפילת ירמיהו, בטחון באדם ובה'.

• "ה' עֻזי ומָעֻזי..." (ירמיהו טז יט) עד "...כי תהלתי אתה" (יז יד).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה.

הפטרת "בחֻקֹתי" לאיטלקים ותימנים: משל הצאן והרועים.

• תימנים: "ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל..." (יחזקאל לד א) עד "...והצלתים מיד העבדים בהם" (לד כז).
• איטלקים מסיימים קודם: "ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל..." (לד א) עד "...ואני ארביצם נאם אדני אלהים" (לד טו).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה פתוחה, ומסתיימת באמצע הפרשה הבאה (לפי המנהג השני) או באמצע הפרשה הבאה אח"כ (לפי המנהג הראשון).
• כאשר פרשות "בהר" ו"בחֻקֹתי" מחוברות, קוראים בהפטרת "בחֻקֹתי".

הפטרות לספר במדבר

הפטרת "במדבר": אשת זנונים שבה אל ה'.

• בכל העדות: "והיה מספר בני ישראל..." (הושע ב א) עד "...וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'" (ב כב).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת "נשא": לידת שמשון.

• אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים "ויהי איש אחד מצרעה..." (שופטים יג ב) עד "...בין צרעה ובין אשתאל" (יג כה). הפטרה זו של רוב הקהילות מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה (סה"כ ארבע פרשות).
  • התימנים מסיימים פסוק אחד לפני סוף הפרשה במלים: "...ויברכהו ה'" (יג כד).

הפטרת "בהעלותך" ושבת ראשונה של חנוכה: מראה המנורה.

• אשכנזים וספרדים ואיטלקים: "רני ושמחי בת ציון..." (זכריה ב יד) עד "...תשֻאות חן חן לה" (ד ז). כך ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף הפרשה.
• תימנים מוסיפים שני פסוקים לאחר סוף הפרשה: "ויהי דבר ה'..." (ד ח) עד "...כי ה' צבאות שלחני אליכם" (ג ט). וספרדים "תושבים" קוראים גם את פסוק י' עד "...עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ".

הפטרת "שלח לך": המרגלים של יהושע.

• כל העדות: "וישלח יהושע בן נון..." (יהושע ב א) עד "...וגם נמגו כל ישבי הארץ מפנינו" (ב כד).
• ההפטרה היא פרשה אחת.

הפטרת "קורח": משמואל הנביא לשאול המלך.

• כל העדות: "ויאמר שמואל אל העם..." (שמ"א יא יד) עד "...לעשות אתכם לו לעם" (יב כב).
• ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומתסיימת באמצע פרשה.

הפטרת "חוקת": יפתח הגלעדי.

• אשכנזים וספרדים ואיטלקים: "ויפתח הגלעדי..." (שופטים יא א) עד "...מפני בני ישראל" (יא לג).
• תימנים ממשיכים לקרוא פרשה נוספת (על בת יפתח): "ויפתח הגלעדי..." (יא א) עד "...ארבעת ימים בשנה" (יא מ).
• ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.

הפטרת "בלק": תקומת ישראל ודרישת ה'.

• כל העדות: "והיה שארית יעקב..." (מיכה ה ו) עד "...והצנע לכת עם אלהיך" (ו ח).
• ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת "פינחס": קנאת אליהו ומשיחת אלישע.

• כל העדות: "ויד ה' היתה אל אליהו..." (מל"א יח מו) עד "...ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו" (יט כא).
• ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.
• אם חלה שבת פרשת "פינחס" לאחר י"ז בתמוז קוראים ברוב העדות את הפטרת הפורענות הראשונה ("מטות"): "דברי ירמיהו...". אבל האטלקים קוראים את הפטרת פינחס ("ויד ה' היתה אל אליהו...") גם לאחר י"ז בתמוז.

הפטרת פורענות ראשונה ("מטות"): שליחותו של ירמיהו.

• אשכנזים וספרדים "דברי ירמיהו בן חלקיהו..." (ירמיהו א א) עד "...רעה תבֹא עליהם נאֻם ה'" (ב ג).
  • תימנים מפסיקים לקרוא פרשה אחת קודם, וקוראים עד "...כי אתך אני, נאם ה' להצילך" (א יט).
• ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.

הפטרת "מטות" מעניין הפרשה לאיטלקים: נחלות שנים וחצי השבטים.

• "ויתן משה למטה בני ראובן למשפחֹתם..." (יהושע יג טו) עד "...כאשר דבר להם" (יג לג).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת פורענות שנייה ("מסעי") לאשכנזים ולספרדים: בגידה ועונשה.

• אשכנזים וספרדים: "שמעו דבר ה' בית יעקב..." (ירמיהו ב ד) עד "...כי מספר עריך היו אלהיך יהודה" (ב כח).
• תוספת חתימה לאשכנזים (פסוק אחד): "הלוא מעתה קראת לי אבי, אלוף נעֻרי אתה" (ג ד).
• תוספת חתימה לספרדים (שני פסוקים): "אם תשוב ישראל..." עד "...והתברכו בו גוים, ובו יתהללו" (ד א-ב).
  • חסידי חב"ד נוהגים לקרוא את תוספת החתימה של הספרדים.
  • תימנים "שאמיים" נוהגים לקרוא הפטרה זו במקום ההפטרה הרגילה של התימנים.
• עיקר ההפטרה היא פרשה אחת. גם התוספת של הספרדים היא פרשה אחת.

הפטרת פורענות שנייה ("מסעי") לתימנים והפטרת פורענות שלישית ("דברים") לאשכנזים ולספרדים (והיחידה לאיטלקים): פורענות ומאיסת העבודה.

• אשכנזים וספרדים ואיטלקים (בשבת "חזון" לפני תשעה באב): "חזון ישעיהו בן אמוץ..." (ישעיהו א א) עד "...ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (א כז).
  • גם תימנים "שאמיים" קוראים הפטרה זו כמו שאר העדות בשבת "דברים" שלפני תשעה באב.
• תימנים (הפטרת פורענות שנייה לפרשת "מסעי") מסיימים לקרוא בסוף פרשה: "...חרב תאֻכלו כי פי ה' דבר" (א כ).
  • קצת מקהילות התימנים חוזרים בסוף על הפסוק שלפני האחרון כדי לסיים בטוב: "אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו" (א יט).
• הפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בפסוק של ברכה באמצע פרשה. הפטרת התימנים מסתיימת בסוף פרשה בפורענות, ולכן קצת מהקהילות חוזרות על הפסוק שלפני האחרון.

הפטרת "מסעי" מעניין הפרשה לאיטלקים: ערי מקלט.

• "אלו הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון..." (יהושע יט נא) עד "...את הערים האלה ואת מגרשיהן" (כא ג).
• ההפטרה מתחילה בפסוק שלפני תחילת פרשה ומסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה.

הפטרות לספר דברים

הפטרת פורענות שנייה ("מסעי") לתימנים והפטרת פורענות שלישית ("דברים") לאשכנזים ולספרדים (והיחידה לאיטלקים): פורענות ומאיסת העבודה.

• אשכנזים וספרדים ואיטלקים (בשבת "חזון" לפני תשעה באב): "חזון ישעיהו בן אמוץ..." (ישעיהו א א) עד "...ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (א כז).
  • גם תימנים "שאמיים" קוראים הפטרה זו כמו שאר העדות בשבת "דברים" שלפני תשעה באב.
• תימנים (הפטרת פורענות שנייה לפרשת "מסעי") מסיימים לקרוא בסוף פרשה: "...חרב תאֻכלו כי פי ה' דבר" (א כ).
  • קצת מקהילות התימנים חוזרים בסוף על הפסוק שלפני האחרון כדי לסיים בטוב: "אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו" (א יט).
• הפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בפסוק של ברכה באמצע פרשה. הפטרת התימנים מסתיימת בסוף פרשה בפורענות, ולכן קצת מהקהילות חוזרות על הפסוק שלפני האחרון.

הפטרת פורענות שלישית ("דברים") לתימנים: שחיתותה של ירושלים.

• "איכה היתה לזונה קריה נאמנה..." (ישעיהו א כא) עד "...ובערו שניהם יחדיו ואין מכבה" (א לא).
• בקצת מקהילות התימנים חוזרים על אחד מהפסוקים כדי לסיים בנחמה: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (א כז). פסוק זה מסיים את סיום ההפטרה לפי מנהגם של שאר העדות.
• ההפטרה היא שתי פרשות.

הפטרת נחמה ראשונה ("ואתחנן"): "נחמו נחמו עמי".

• איטלקים: "נחמו נחמו עמי..." (ישעיהו מ א) עד "...וחיתו אין די עולה" (מ טז).
• אשכנזים וספרדים ממשיכים לקרוא עד "...איש לא נעדר" (מ כו).
• תימנים ממשיכים לקרוא עד "...ומאלהי משפטי יעבור" (מ כז).
• תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים: "העניים והאביונים מבקשים מים... אלהי ישראל לא אעזבם" (מא יז).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה. במנהגי האיטלקים והאשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה. במנהג תימן היא מסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה, וכן הפסוק לתוספת חתימה הוא הפסוק הראשון בפרשה.

הפטרת נחמה שנייה ("עקב"): "ותאמר ציון".

• כל העדות: "ותאמר ציון עזבני ה'..." (ישעיהו מט יד) עד "...ששון ושמחה ימצא בה, תודה וכל זמרה" (נא ג).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת נחמה שלישית ("ראה"): "עניה סֹערה".

• רוב העדות: "עניה סֹערה לא נֻחמה..." (ישעיהו נד יא) עד "...ולקדוש ישראל כי פארך" (נה ה).
• בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת "כי תצא" בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת "כי תצא".
• ההפטרה היא שתי פרשות.

הפטרת נחמה רביעית ("שופטים"): "אנכי אנכי הוא מנחמכם".

• אשכנזים וספרדים ותימנים: "אנכי אנכי הוא מנחמכם..." (ישעיהו נא יב) עד "...כי הולך לפניכם ה', ומאסִפכם אלהי ישראל" (נב יב).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת "שֹפטים" מעניין הפרשה לאיטלקים: בקשת מלך.

• "ויהי כאשר זקן שמואל..." (שמ"א ח א) עד "...לכו איש לעירו" (ח כב).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת נחמה חמישית ("כי תצא"): "רני עקרה".

• אשכנזים וספרדים ותימנים: "רני עקרה לא ילדה..." (ישעיהו נד א) עד "...אמר מרחמך ה'" (נד י).
• בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת "ראה" בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת "ראה".
• ההפטרה היא שתי פרשות.

הפטרת "כי תצא" מעניין הפרשה לאיטלקים: חרוף גלית וביאת דוד.

• "ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה..." (שמ"א יז א) עד "...ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך" (יז לז).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה. בפסוק האחרון יש פסקא באמצע הפסוק, כך שהמלים האחרונות "ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך" הן תחילת הפרשה הבאה (פרשה זו באה להדגיש כנראה את דברי שאול אל דוד).

הפטרת נחמה ששית ("כי תבוא"): "קומי אורי".

• אשכנזים וספרדים ותימנים: "קומי אורי כי בא אורך..." (ישעיהו ס א) עד "...אני ה' בעתה אחישנה" (ס כב).
• ההפטרה היא פרשה אחת.

הפטרת "כי תבוא" מעניין הפרשה לאיטלקים: הברכה והקללה מספר תורת משה; ערמת הגבעונים.

• "אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל..." (יהושע ח ל) עד "...עד היום הזה אל המקום אשר יבחר" (ט כז).
• ההפטרה היא שתי פרשות.

הפטרת נחמה שביעית ("נצבים"): "שוש אשיש" או "ונודע בגוים".

• אשכנזים וספרדים: "שוש אשיש בה'..." (ישעיהו סא י) עד "...וינטלם וינשאם כל ימי עולם" (סג ט). קריאה זו מתחילה בתחילת פרשה פתוחה.
• תימנים מתחילים פסוק אחד מלפני תחילת הפרשה: "ונודע בגוים זרעם..." (סא ט), ומסיימים כשאר העדות: "...וינטלם וינשאם כל ימי עולם" (סג ט).
• סיום ההפטרה באמצע נבואה בדברי ברכה.

הפטרת "נצבים" מעניין הפרשה לאיטלקים: צוואתו של יהושע.

• "ויאסֹף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה..." (יהושע כד א) עד "...גם אנחנו נעבוד את ה' כי הוא אלהינו" (כד יח).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת באמצע פרשה בדברי ההבטחתה של העם.

הפטרת "וילך" (לשבת "שובה" לפני יום הכיפורים) והפטרה למנחה של תשעה באב לאיטלקים וספרדים ותימנים: "שובה ישראל".

• עיקר ההפטרה בכל העדות: "שובה ישראל עד ה' אלהיך..." (הושע יד ב) עד סוף הספר: "...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם" (יד י).
• עיקר ההפטרה היא פרשה אחת (האחרונה בספר הושע).
• תוספת חתימה לאשכנזים מספר יואל: "תקעו שופר בציון..." (יואל ב טו) עד "...ולא יבֹשו עמי לעולם" (ב כז).
  • יש קהילות שמקדימים לקרוא מ"וה' נתן קולו לפני חילו..." (ב יא), ולאחר "...ולא יבֹשו עמי לעולם" (ב כז) ממשיכים לקרוא גם את התוספת מספר מיכה.
  • חסידי חב"ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
• תוספת חתימה לאיטלקים (בפרשת וילך) וספרדים ותימנים מספר מיכה: "מי אל כמוך..." (מיכה ז יח) עד סוף הספר: "...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם" (ז כ). תימנים "דרדעים" אינם קוראים תוספת זו.

הפטרת יום השביעי של פסח בכל העדות והפטרת "האזינו" לאשכנזים ולספרדים: שירת דוד.

• בכל העדות בשביעי של פסח, ולאשכנזים ולספרדים בין יום כיפור לסוכות: "וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת..." (שמ"ב כב א) עד "...לדוד ולזרעו עד עולם" (כב נא).
• כשקורין פרשת "האזינו" בין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירין בשבת זו הפטרת "וילך" ("שובה ישראל". ראה להלן בספר הושע).

הפטרת "האזינו" לאיטלקים ותימנים: איש כדרכיו אשפֹט אתכם בית ישראל.

• איטלקים ותימנים (בשבת אחרי יום הכיפורים): "כה אמר... ולקחתי אני..." (יחזקאל יז כב) עד "...והשיבו וחיו" (יח לב).
• אם פרשת "האזינו" נקראת בשבת "שובה" (לפני יום הכיפורים), קוראים את ההפטרה לפרשת "וילך" ("שובה ישראל...").
• קצת מקהילות התימנים קוראים את ההפטרה של האשכנזים והספרדים לפרשת "האזינו", ראו לעיל בספר שמואל.
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת שמחת תורה (לאחר קריאת "וזאת הברכה" וסיומה של התורה): ממשה ליהושע.

• ספרדים ותימנים: "ויהי אחרי מות משה עבד ה'..." (יהושע א א) עד "...בכל אשר תלך" (א ט).
• אשכנזים ואיטלקים ממשיכים לקרוא עד "...רק חזק ואמץ" (א יח).
• תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים: "ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ" (יהושע ו כז). ברוב העדות נוהגים לקרוא חתימה זו רק בהפטרת ראשון של פסח.
• הפטרת הספרדים ועיקר הפטרת התימנים היא הפרשה הראשונה שבספר. הפטרת האשכנזים והאיטלקים היא שלושת הפרשות הראשונות שבספר.

הפטרות לשבתות מיוחדות

הפטרת שבת ראש חודש: "השמים כסאי".

• עיקר ההפטרה: "כה אמר ה' השמים כסאי..." (ישעיהו סו א) עד סוף הספר: "...והיו דֵראון לכל בשר" (סו כד).
• חזרה: בסוף ההפטרה חוזרים על הפסוק לפני האחרון בספר: "והיה מדי חֹדש בחֹדשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'" (ישעיהו סו כג). תימנים "דרדעים" אינם חוזרים על פסוק זה.
• בקצת קהילות ג'רבה מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: "שמעו דבר ה' החרדים אל דברו..." (ישעיהו סו ה).
• תוספת בחלק מהקהילות ביום ל' לחודש: בראש חודש שהוא יום ל' לחודש מלא (א' דראש חודש), מוסיפים הספרדים ובני עדות המזרח וחסידי חב"ד בסוף ההפטרה את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת שבת ערב ראש חודש ("מחר חודש"): "ויאמר לו יהונתן מחר חדש, ונפקדת כי יפקד מושבך" (שמואל א כ יח), "ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך עד עולם" (שמואל א כ מב).

הפטרת שבת ערב ראש חודש ("מחר חודש"): דוד ויהונתן.

• כל העדות: "ויאמר לו יהונתן מחר חֹדש..." (שמ"א כ יח) עד "...ובין זרעך עד עולם" (כ מב).
• יש מבני מרוקו (פאס) שמפטירים בערב ראש חודש בהפטרה הקבועה לפרשת השבוע, ואולם מוסיפים בסופו את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת ערב ראש חודש ("מחר חודש"): "ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך" (כ יח), "ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך על עולם" (כ מב).

הפטרת שקלים: מלכות יהואש וחיזוק בדק הבית.

• ספרדים: "ויכרת יהוידע..." (מל"ב יא יז) עד "...לכהנים יהיו" (יב יז).
  • מנהג קהילות מהמגרב להתחיל "בן שבע שנים יהואש במלכו..." (יב א), כמו שאר העדות.
• אשכנזים ואיטלקים ותימנים מתחילים: "בן שבע שנים יהואש במלכו..." (יב א) ומסיימים כמו הספרדים "...לכהנים יהיו" (יב יז).
  • מנהג חב"ד לקרוא כמו הספרדים (מ"ויכרת יהוידע...").
• ההפטרה של רוב העדות מכילה שלוש פרשות, ושל הספרדים פרשה נוספת לפניהן.

הפטרות למועדים

הפטרת יום ראשון של פסח: מילה ופסח בכניסה לארץ.

• תוספת פתיחה של שלושה פסוקים לאשכנזים: "ויאמר יהושע אל העם התקדשו..." (יהושע ג ה) עד "...וילכו לפני העם" (ג ז). אין אומרים פתיחה זו בקהילת פרנקפורט וע"פ מנהג הגר"א ובעוד קהילות.
• עיקר ההפטרה בכל העדות: "בעת ההיא אמר ה' ליהושע..." (ה ב) עד "אין יוצא ואין בא" (ו א).
• תוספת חתימה של פסוק אחד ברוב העדות (למעט מקצת אשכנזים, ביניהם הגר"א וקהילת פרנקפורט): "ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ" (יהושע ו כז). התימנים נוהגים בחתימה זו גם בהפטרת שמחת תורה (לעיל בספר יהושע).

הפטרת יום שני של פסח לבני חוץ לארץ: המלך יאשיהו והפסח על פי ספר הברית.

• תימנים:
  • חלק ראשון: "בן שמונה שנה יאשיהו במלכו..." (מל"ב כב א) עד "...כי באמונה הם עושים" (כב ז).
  • חלק שני לאחר דילוג (כמו לאשכנזים ולספרדים): "ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם..." (כג כא) עד "...ואחריו לא קם כמוהו" (כג כה).
• אשכנזים וספרדים:
  • חלק ראשון: "וישלח המלך..." (כג א) עד "...כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם" (כג ט).^[1]
  • חלק שני לאחר דילוג (כמו לתימנים): "ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם..." (כג כא) עד "...ואחריו לא קם כמוהו" (כג כה).
• איטלקים: "ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם..." (כג כא) עד "...וימליכו אותו תחת אביו" (כג ל). כלומר קוראים מתחילת הקטע השני לפי שאר העדות, אבל ממשיכים לקרוא שם עד סוף הפרשה.
• הפטרת התימנים מתחילה בתחילת פרשה, והפטרת האיטלקים מסתיימת בסוף פרשה. חוץ מזה קטעי ההפטרה במנהגים השונים אינם תואמים את חלוקת הפרשות.

קיצור דרך: HAF2

1. לדעת הגר"א (מעשה רב קצ"ב) ממשיכים לקרוא כאן ברצף, ומדלגים רק על הפסוק שמתחיל "וְֽאֶת־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם..." (כג,יג), המדבר בגנותו של שלמה.