התורה והמצוה על שמות יב יב


פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות יב יב:

מה. ועברתי בארץ מצרים . לשון העברה בא על מי שעובר ממקום למקום ואינו מתעכב שם. ובדרך המליצה בא על מי שעובר הגבול. כי אחר שהיה המכה על ידי ה' בעצמו, דרכו להפלות בין צדיק לרשע, וזה הגבול של ענין ההשגחה. ואז עבר הגבול הוה ויהרוג כל בכור מבלי הבדל, וזהו שאמרו כמלך העובר.

ומה שאמרו, דבר אחר נותן אני את עברתי, הוא בהשקף שתוף הלשון שבא שם עברה על הקצף. ובארתי בפי' התנ"ך בכל מקום שההבדל שבין אף לעברה, שהמתעבר ישחית בעברתו גם את הבלתי חוטא, ובזה משתתף עם עבר שמורה על העברת הגבול. וכמו שאמרנו בפי' ישעיה ( ישעיה יג ט ) על מה שנאמר הנה יום ה' בא וכו' ועברה וחרון אף , ובתהלים (עח) על עברה וזעם וצרה , ובמדרש שיר השירים דודי חמק עבר נתמלא עלי עברה ,ובבראשית רבה (סי' צג) עברו יחדו (תהלים מח) מלשון עברה, ובבא בתרא (דף קמא) כל שאינו מניח בן לירשו, הקב"ה מתמלא עליו עברה שנאמר והעברתם את נחלתו (במדבר כז), ובזהר מקץ (דף רא) ועבר ה' לנגוף- דאתמלא עברה.

ומה שסיים אני ה', כי לרוב ייחס אל ה' הפעולות שיעשה על ידי שלוחיו ומלאכיו, לכן באר שיעבור ויכה בעצמו. וכמו שאמרו בהגדה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור, אני ולא שרף, אעשה שפטים אני ולא השליח ,כי לפעמים תהיה ההעברה על ידי מלאך, ועם המלאך ילכו שרפים הממונים לשרוף ולכלות. ואם יתחייב מן המערכה ההפך ישלח שליח אחר לבטל הוראת המערכה. על כן אמר שההעברה לא תהיה על ידי מלאך וההכאה לא תהיה על ידי שרף השורף ומכה. ובטול המערכה, שזה מציין בשפטים שיעשה באלהי מצרים, שהיו עובדים למערכת השמים לא תהיה ע"י שליח, רק ועברתי 'אני ה, .והכיתי אני ה' בלא אמצעי.

מו. והכיתי כל בכור בארץ מצרים . מה שכפל בארץ מצרים, מלמד שגם בכור שבא במקום אחר, ימות כל שימצא בארץ מצרים. ובכורי מצרים נלקו אף במקומות אחרים, דהא אמר למכה מצרים בבכוריהם, ולא התנה שימצאו בארץ מצרים, רק, כל שהיה מבכוריהם מתו אף בארץ אחרת. וגם הכה בכורי חם וכוש, שהם ממשפחת מצרים, דהא אמר ראשית אונים באהלי חם. ומה שכתוב, מאדם ועד בהמה , מפני שהוא המתחיל בעבירה התחילה בו הפורענות. והביא במכילחא דוגמאות לזה מכמה מקומות. וכ"ש שכן הוא במדה טובה שמרובה ממדת פורענות, כמו שלמדנו בפי' הספרא ( ויקרא שסג ) בפי' משנה י' עיי"ש

מז. אעשה שפטים . רצה לומר כמה מיני שפטים. ויש אחרים מדייקים את ההבדל בין משפטים ובין שפטים. שהתבאר אצלי, ששפטים היינו מה שהם נגד הטבע, ולכן א' של אבן נרקבת, שזה חוץ לטבע. ור' נתן מדיק אחר שנמצא ממנו שם היחיד, חרב שפוט (דברי הימים ב' כ). ואם כן, שם הרבים שפטים מורה שנים. וכתוב עוד בפרשת מסעי (במדבר לג ד), ובאלהיהם עשה ה' שפטים , הרי ארבע מיני משפטים, שהם נגד ד' רבעי הגלגל המושלים במערכה, כמו שאמרו בפי' מרכבות יחזקאל.

ומה שכתבו, אני ה', רצה לומר שעונשים כאלה לא יוכל לעשות רק ה' לבדו לא זולתו. וגם יבוא על השבועה שנשבע על זה בשמו הגדול, כי כל זה עשה לקדש שמו לעיני גוים רבים



קיצור דרך: mlbim-jm-12-12