התורה והמצוה על שמות יב י

<< התורה והמצוה על שמות • פרק יב >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כד • כה • כט • ל • לא • לג • לד • לה • מ • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • 



פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות יב י:

מג. ולא תותירו ממנו וגו' והנותר ממנו וגו' באש תשרפו . ידעינן שפסול אפילו דיעבד.

וכבר זכרתי למעלה ( בא לו ) שמה שנאמר שנית, עד בקר- בא ליתן תחום לבקרו של בקר שהוא מעלות השחר עי"ש שבארתיו על פי כללי הלשון. ושם זכרתי שזה אזיל אליבא דר' עקיבא. ובברכות (דף ט) אמר ר' שמעון משום ר' עקיבא שעד הנץ החמה קרוי לילה עיי"ש. ולכן צריך לבאר, שבקר זה הוא בדיוק מעלות השחר.

דבר אחר, שלא ישרף עד אור ששה עשר, ור' ישמעאל אומר אין צריך, יש לומר שהראשון יסבור כר' יוסי דהבערה ללאו יצאת, ולדידיה כתב הריב"א בתוס' פסחים (דף ה) שאין אסורה ביום טוב, וצריך קרא. ור' ישמעאל סובר, דהבערה לחלק יצאת ואסורה ביום טוב.

ואף שביבמות (דף ו) רצה לומר דסבירא ליה לר' ישמעאל דהבערה ללאו יצאת, מכל מקום מוכח דסבירא ליה לחלק יצאת ממה שאמרו בשבת (דף יב) שקרא והטה וכתב על פנקסו, כשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה, כמו שאמרו התוס' שם, ולכן אמר שרפה מעין מלאכה היא. אולם מה שנאמר דאיצטרך על ששה עשר שחל להיות בשבת הוא פליאה גדולה, דאם אינו דוחה יום טוב הקל, היכי סלקא דעיתך שידחה שבת החמור.

ונראה על פי מה שאמרו התוס' יומא (דף מו), שהקשו על מה שנאמר בכל מושבותיכם למשרי אברים ופדרים, והיינו אברים ופדרים דחול. והא דרשינן ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב. ותירצו, שמה שנאמר ולא עולת חול בשבת, היינו בליל שבת ויום טוב דלא ניתנה שבת לדחות בההיא שעתא אצל שום קרבן, והא דאמר למשרי אברים ופדרים, היינו סמוך לבקר כי מסדר מערכה דיומא. וכיון שבלאו הכי מבעיר אש המערכה לצורך תמידים, שרי גם לגבי אברים ופדרים דחול שכבר ניתן שבת לדחות.

והשתא, כיון שיכול לשרוף את הנותר מעצי המערכה לפני הבירה כמו שאמרו בפסחים (דף סב) הוי אמינא שבבקר שניתן שבת לדחות, יכול ליקח מעצי המערכה ולשרוף. וזה שייך דוקא בשבת שהבערה בכלל אסורה וניתן לדחות לצורך התמיד, יש לומר כיון דאדחי אדחי. ולכן צריך לכתוב עד בקר שלא נטעה בוה. אבל ביום טוב אזיל ר' ישמעאל לשיטתו דסבירא ליה בשבת (דף קי"ד) דנדרים ונדבות קרבים ביום טוב, ולא שייך לומר דהמערכה ניתן לדחות, דהא אינה אסורה כלל.

וכמו שאמר רבא בזבחים (דף לב ע"ב) מצורע היתירא הוא- להא אשתראי, להא לא אשתראי. טומאה דחויה היא, מה לי חד דחויא, מה לי שתי דחיות. ור' יונתן יסבור, דנדרים ונדבות אין קרבים ביום טוב, ויסבור גם כן דלא אמרינן מתוך. ואם כן סברא זו שייך גם ביום טוב אחר שהותרה הבערה לצורך המערכה ניתן יום טוב לדחות כמו בשבת. ואם ביום טוב לא הותר, כל שכן בשבת. ור' יצחק למד לה מקל וחומר מחמץ, וסבירא ליה כר' יהודה דאין ביעור חמץ אלא שרפה.





קיצור דרך: mlbim-jm-12-10