מ"ג שמות יב יב
<< · מ"ג שמות יב · יב · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעָבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֘יִם֮ בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּה֒ וְהִכֵּיתִ֤י כׇל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וּבְכׇל־אֱלֹהֵ֥י מִצְרַ֛יִם אֶֽעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
תרגום
| אונקלוס: | וְאֶתְגְּלֵי בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם בְּלֵילְיָא הָדֵין וְאֶקְטוֹל כָּל בּוּכְרָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם מֵאֲנָשָׁא וְעַד בְּעִירָא וּבְכָל טָעֲוָת מִצְרָאֵי אַעֲבֵיד דִּינִין אֲנָא יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִתְגְּלֵי בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם בִּשְׁכִינַת יְקָרִי בְּלֵילְיָא הָדֵין וְעִמִּי תִּשְׁעִין אַלְפִין רִבְוָון מַלְאָכִין מְחַבְּלִין וְאֶקְטוֹל כָּל בּוּכְרָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם מֵאֱנָשָׁא וְעַד בְּעִירָא וּבְכָל טַעֲוַות מִצְרָאֵי אֶעֱבֵיד אַרְבַּע דִינִין טַעֲוַות מַתְּכָא מִתְרַכְּכִין טַעֲוַות אַבְנָא מִתְגַּדְעִין טַעֲוַות פַּחֲרָא מִתְעַבְּדִין בְּקִיקִין טַעֲוַות אָעָא מִתְעַבְּדִין קְטַם דְּיִנְדְּעוּן מִצְרָאֵי אֲרוּם אֲנָא יְיָ: |
רש"י (כל הפרק)
"ועברתי" - כמלך העובר ממקום למקום ובהעברה אחת וברגע אחד כולן לוקין (מכילתא)
"כל בכור בארץ מצרים" - אף בכורות אחרים והם במצרים ומנין אף בכורי מצרים שבמקומות אחרים ת"ל (תהלים קלו) למכה מצרים בבכוריהם
"מאדם ועד בהמה" - מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו מתחלת הפורעניות
"ובכל אלהי מצרים" - של עץ נרקבת ושל מתכת נמסת ונתכת לארץ
"אעשה שפטים אני ה'" - אני בעצמי ולא ע"י שליחרמב"ן (כל הפרק)
"ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים" - של עץ היתה נרקבת ושל מתכת היתה נתכת ולא פירש הכתוב בשפטים האלה בעבור כי מוסר הבלים עץ הוא וכן בשעת מעשה כתוב (שמות יב כט): "וה' הכה כל בכור אדם וכל בכור בהמה" ולא הזכיר השפטים באלהיהם כי למיתת הבכורות חרדו שנאמר (שמות יב ל): "ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים" והשפטים באלהיהם לא נודעו עד הבקר שהלכו לבית תועבותם וכתיב (במדבר לג ד): "ומצרים מקברים אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים"
ועל דעתי ירמוז הכתוב לשרי מעלה אלהי מצרים כענין (ישעיהו כד כא): "יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה" והנה השפיל מזלם ושרי המזלות שעליהם והכתוב ירמוז ויקצר בנעלם
"אעשה שפטים אני ה'" - אני בעצמי ולא על ידי השליח זה לשון רש"י
ומדרש חכמים אינו כן אלא ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכיתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא השליח אני ה' אני הוא ולא אחר
ופירושו כי בעבור שהפרשה דבר משה עם ישראל היה ראוי שיאמר "ועבר ה' בארץ מצרים והכה כל בכור" ולכך ידרשו כי ועברתי אני בעצמי לא על ידי מלאך שלוח מאתו במגפות כענין בדוד (כד טז) ובסנחריב (מלכים ב יט לה) והכיתי כל בכור אני ולא שרף לומר כי גם המכה תהיה על יד הקב"ה לא כמלך שיעשה נקמה בשונאיו לפניו על ידי ספקלטורים שלו שהם השרפים שמהם תצא אש שורפת באויביו כענין אליהו בשרי החמשים ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ולא על ידי השליח השלוח מאתו יתברך לכל המעשים הנעשים בארץ והוא המלאך הגדול שנקרא בעבור כן מטטרון כי פירוש המלה מורה הדרך כמו שאמר בספרי (האזינו שלח) אצבעו של הקב"ה נעשה מטטרון למשה והראהו כל ארץ ישראל ובילמדנו (מובא בערוך ערך מטטר) (במדבר כב לו): "וישמע בלק כי בא בלעם" ששלח מטטרון לפניו ועוד שם (דברים ב לא): "ראה החילותי תת לפניך" אי אכפת לך אני מטטרון שלך ואל תתמה שהרי אני עתיד לעשות מטטור לפני אדם ערל לפני כורש שנאמר (ישעיהו מה ב): "אני לפניך אלך" לפני אשה אני עתיד לקדם לפני דבורה וברק שנאמר הלא ה' יצא לפניך (שופטים ד יד) וכן במקומות רבים וכן שמעתי כי שליח בלשון יון "מטטר" ודרשו אני ה' אני הוא ולא אחר שהוא אחד ואין אלהים עמו למחות על ידו וזהו ענין המדרש הזהמדרש מכילתא (כל הפרק)
מה. ועברתי בארץ מצרים. רבי יהודה אומר, כמלך שעובר ממקום למקום. דבר אחר, נותן אני עברתי במצרים. ואין עברה אלא זעם, שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה (תהלים עח), ואומר הנה יום [ה'] בא אכזרי ועברה וחרון אף וגו' (ישעיה י"ג).
והכיתי. שומע אני על ידי מלאך או על ידי שליח? תלמוד לומר (וה' הכה) כל בכור, לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח.
מו. והכיתי כל בכור, אפילו ממקומות אחרים. בכורי מצדים אפילו הם במקומות אחרים מנין? תלמוד לומר למכה מצרים בבכוריהם וגו' (תהלים קלה). בכורי חם וכוש מנין? תלמוד לומר ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם (תהלים עח).
מאדם ועד בהמה. מי שהתחיל בעבירה תחלה, ממנו התחלת פורענות. כיוצא בדבר אתה אומר, וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו' (בראשית ז). כיוצא בדבר אתה אומר ואכבדה בפרעה ובכל חילו (שמות יד). כיוצא בדבר אתה אומר הכה תכה את יושבי העיר ההיא וגו' (דברים יג). כיוצא בדבר אתה אומר (וצבתה בטנה ונפלה ירכה) (במדבר ח). אף כאן אתה אומר והכיתי כל בכור שהתחיל תחלה בעבירה. והלא דברים קל וחומר ומה אם מדת פורענות מעוטה, מי שהתחיל בעבירה לוקה תחלה- קל וחומר למדה טובה שמרובה.
מז. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'. שפטים משונים זה מזה. צלם של אבן היה נימוח ושל עץ היה נרקב ושל מתכת היה נעשה חררה שנאמר ומצרים מקברים (במדבר לג). ויש אומרים של אבן נרקבת ושל (עץ) נמסת. ר' נתן אומר, שפטים שפוט שופטי שפטים נרקבים נבקקים נגדעים נשרפים. נמצינו למדין שעבודה זרה לוקה בארבעה דרכים ועובדיה בשלשה - במכה בהשחתה ובמגפה. אני ה' מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן אני ה' (בשבועה) אני נפרע מהם. קל וחומר: ומה מדת פורענות מעוטה אמר הקב"ה לעשות ועשה, מדה טובה מרובה על אחת כמה וכמה.מלבי"ם - התורה והמצוה
מה. ועברתי בארץ מצרים . לשון העברה בא על מי שעובר ממקום למקום ואינו מתעכב שם. ובדרך המליצה בא על מי שעובר הגבול. כי אחר שהיה המכה על ידי ה' בעצמו, דרכו להפלות בין צדיק לרשע, וזה הגבול של ענין ההשגחה. ואז עבר הגבול הוה ויהרוג כל בכור מבלי הבדל, וזהו שאמרו כמלך העובר.
ומה שאמרו, דבר אחר נותן אני את עברתי, הוא בהשקף שתוף הלשון שבא שם עברה על הקצף. ובארתי בפי' התנ"ך בכל מקום שההבדל שבין אף לעברה, שהמתעבר ישחית בעברתו גם את הבלתי חוטא, ובזה משתתף עם עבר שמורה על העברת הגבול. וכמו שאמרנו בפי' ישעיה ( ישעיה יג ט ) על מה שנאמר הנה יום ה' בא וכו' ועברה וחרון אף , ובתהלים (עח) על עברה וזעם וצרה , ובמדרש שיר השירים דודי חמק עבר נתמלא עלי עברה ,ובבראשית רבה (סי' צג) עברו יחדו (תהלים מח) מלשון עברה, ובבא בתרא (דף קמא) כל שאינו מניח בן לירשו, הקב"ה מתמלא עליו עברה שנאמר והעברתם את נחלתו (במדבר כז), ובזהר מקץ (דף רא) ועבר ה' לנגוף- דאתמלא עברה.
ומה שסיים אני ה', כי לרוב ייחס אל ה' הפעולות שיעשה על ידי שלוחיו ומלאכיו, לכן באר שיעבור ויכה בעצמו. וכמו שאמרו בהגדה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור, אני ולא שרף, אעשה שפטים אני ולא השליח ,כי לפעמים תהיה ההעברה על ידי מלאך, ועם המלאך ילכו שרפים הממונים לשרוף ולכלות. ואם יתחייב מן המערכה ההפך ישלח שליח אחר לבטל הוראת המערכה. על כן אמר שההעברה לא תהיה על ידי מלאך וההכאה לא תהיה על ידי שרף השורף ומכה. ובטול המערכה, שזה מציין בשפטים שיעשה באלהי מצרים, שהיו עובדים למערכת השמים לא תהיה ע"י שליח, רק ועברתי 'אני ה, .והכיתי אני ה' בלא אמצעי.
מו. והכיתי כל בכור בארץ מצרים . מה שכפל בארץ מצרים, מלמד שגם בכור שבא במקום אחר, ימות כל שימצא בארץ מצרים. ובכורי מצרים נלקו אף במקומות אחרים, דהא אמר למכה מצרים בבכוריהם, ולא התנה שימצאו בארץ מצרים, רק, כל שהיה מבכוריהם מתו אף בארץ אחרת. וגם הכה בכורי חם וכוש, שהם ממשפחת מצרים, דהא אמר ראשית אונים באהלי חם. ומה שכתוב, מאדם ועד בהמה , מפני שהוא המתחיל בעבירה התחילה בו הפורענות. והביא במכילחא דוגמאות לזה מכמה מקומות. וכ"ש שכן הוא במדה טובה שמרובה ממדת פורענות, כמו שלמדנו בפי' הספרא ( ויקרא שסג ) בפי' משנה י' עיי"ש
מז. אעשה שפטים . רצה לומר כמה מיני שפטים. ויש אחרים מדייקים את ההבדל בין משפטים ובין שפטים. שהתבאר אצלי, ששפטים היינו מה שהם נגד הטבע, ולכן א' של אבן נרקבת, שזה חוץ לטבע. ור' נתן מדיק אחר שנמצא ממנו שם היחיד, חרב שפוט (דברי הימים ב' כ). ואם כן, שם הרבים שפטים מורה שנים. וכתוב עוד בפרשת מסעי (במדבר לג ד), ובאלהיהם עשה ה' שפטים , הרי ארבע מיני משפטים, שהם נגד ד' רבעי הגלגל המושלים במערכה, כמו שאמרו בפי' מרכבות יחזקאל.
ומה שכתבו, אני ה', רצה לומר שעונשים כאלה לא יוכל לעשות רק ה' לבדו לא זולתו. וגם יבוא על השבועה שנשבע על זה בשמו הגדול, כי כל זה עשה לקדש שמו לעיני גוים רבים