מ"ג במדבר ה ח
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב ליהוה לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיהוָה לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִם־אֵ֨ין לָאִ֜ישׁ גֹּאֵ֗ל לְהָשִׁ֤יב הָאָשָׁם֙ אֵלָ֔יו הָאָשָׁ֛ם הַמּוּשָׁ֥ב לַיהֹוָ֖ה לַכֹּהֵ֑ן מִלְּבַ֗ד אֵ֚יל הַכִּפֻּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יְכַפֶּר־בּ֖וֹ עָלָֽיו׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִם לֵית לִגְבַר פָּרִיק לְאָתָבָא חוֹבְתָא לֵיהּ חוֹבְתָא דִּמְתִיב קֳדָם יְיָ לְכָהֲנָא בָּר מִדְּכַר כִּפּוּרַיָּא דִּיכַפַּר בֵּיהּ עֲלוֹהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִין לָא אִית לְגַבֵּיהּ פָּרִיק לְאָתָבָא חוֹבְתֵיהּ לֵיהּ חוֹבְתֵיהּ דִמְיֵיתַב קֳדָם יְיָ לְכַהֲנָא יִתֵּן בַּר מִדְכַר כִּפּוּרַיָא דִי יְכַפֵּר בֵּיהּ עֲלוֹי: |
רש"י
"להשיב האשם אליו" - כשנמלך זה להתודות על עונו ואמרו רבותינו וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים או בן או בת או אח או שאר בשר הקרוב ממשפחת אביו למעלה עד יעקב אלא זה הגר שמת ואין לו יורשים
"האשם המושב" - זה הקרן והחומש
"לה' לכהן" - קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר
"מלבד איל הכפרים" - האמור בויקרא שהוא צריך להביא
[ז] האמור בויקרא וכו'. כי מלשון "מלבד" משמע שכבר כתב לך התורה שהוא חייב בו, לפיכך צריך לומר שנתפרש בויקרא (ויקרא ה', כ"ה):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו – כְּשֶׁנִּמְלַךְ זֶה לְהִתְוַדּוֹת עַל עֲוֹנוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִים, אוֹ אָח אוֹ בֶּן אָח, אוֹ שְׁאֵר בָּשָׂר הַקָּרוֹב מִמִּשְׁפַּחַת אָבִיו לְמַעְלָה, עַד יַעֲקֹב? אֶלָּא זֶה הַגֵּר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים (ספרי ד; ב"ק ק"ט ע"א).
הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב – זֶה הַקֶּרֶן וְהַחֹמֶשׁ (ספרי שם; ב"ק ק"י ע"א)
לַה' לַכֹּהֵן – קְנָאוֹ הַשֵּׁם, וּנְתָנוֹ לַכֹּהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר (ספרי שם; ב"ק ק"ט ע"ב).
מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים – הָאָמוּר בְּ'וַיִּקְרָא' (ה,כה) שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהָבִיא.
רשב"ם
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כד. אשם המושב לה' לכהן בכסף הכתוב מדבר אתה אומר בכסף הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא באשם כשהוא אומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו הרי אשם אמור הא מה תלמוד לומר האשם המושב לה' בכסף הכתוב מדבר.
כה. לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהנים.
כו. באנשי משמר הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בכל כהן שירצה תלמוד לומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו (את) [מי] שמכפרים בו עליו אלו אנשי משמר. הרי שגוזל כהן יזכה בו והדין נותן אם זכה בשל אחרים לא יזכה בשל עצמו. היה ר' נתן אומר בלשון אחרת אם דבר שלא זכיתי בו עד שלא בא לתוך ידי משבא לתוך ידי [אין אחר יכול להוציאו מידי, דבר שזכיתי בו ובא לידי] דין הוא שלא יהא אחר זוכה ומוציא מתוך ידי. א"ל לא אם אמרת בזה שאין לאחרים חלק בו תאמר בזה שיש בו לאחרים חלק הואיל ויש בו לאחרים חלק דין הוא שיצא מתחת ידי ויתחלק לאנשי משמר.
כז. מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו מכאן אתה אומר הגוזל את הגר ונשבע לו והלך להביא את הכסף ואת האשם ולא הספיק להביא עד שמת שיורשים פטורים, תלמוד לומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו. כך היה ר' עקיבא שונה עד שלא בא מזפרונה אבל (מי שבא) [משבא] מזפרון אמר (אפי') [אם] נתן את הכסף לאנשי משמר ומת (היורשים פטורים) אין מוציאין מיד כהן, וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה. והכהן אומר לו הבא אשם והקרב והוא אומר האשם המושב לה' לכהן [וגו'] את שצריך כפרה יצא זה שכפרה לו נפשו.
כח. מלבד איל הכפורים מכאן אתה אומר נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה או אפי' נתן את האשם ליהויריב והכסף לידעיה יצא וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה תלמוד לומר מלבד איל הכיפורים [וגו'] יחזיר ויביא אשם אחר ויתננו לידעיה ויזכה יהויריב בשלו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
כג. ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו , שמת הנגזל ואין לו יורשים וזה לא משכחת רק בגר. ור' ישמעאל בעל המאמר פה נמשך למה שאמר ( נשא יג ) שמפני חידוש זה החזיר פרשה זו כאן.
והנה מה שאמר להשיב האשם אליו הוא מיותר, שזה מובן מעצמו ממה שאמר האשם המושב לה', ופי' ר' נתן מפני שכתיב ואם אין לאיש גואל [וזה צריך למעט קטן כמה שאמר בגמ' (בבא קמא דף קט ע"ב)] יש לטעות ,שהוא שם המין איש ולא אשה לכן אמר להשיב האשם אליו, רוצה לומר הגם שיש לומר גואל רק שאינו גואל לענין זה שישיבו אליו את האשם. וזה משכחת בגיורת שמתה בלא בנים שיש לומר גואל כי בעלה יורשה. וסבירא ליה דירושת הבעל דאורייתא, ובכל זאת אינו יורש את האשם אם הודה הגזלן אחר מיתתה, שאין הבעל יורש בראוי כבמוחזק כמה שאמר בב"ב (דף קיג). ומזה ידעינן ששם איש אינו שם המין למעט אשה. וכן מה שאמר בבבא קמא (דף קט ע”ב) אישה מנין כשהוא אומר המושב הרי כאן שנים פי' אחרי שאומר האשם המושב מיותר מה שאמר להשיב האשם אליו, והרי כאן שנים פי' שהוא כפל לשון, שאמר שני פעמים דבר אחד.
ור' אליעזר הולך לשיטתו שלמד בבבא קמא (דף ט”ו) ממה שאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה, ואין צריך ריבוי לרבות אשה. לכן פירש שמה שאמר להשיב האשם אליו, מפני שנוכל לטעות שמה שאמר ואם אין לאיש גואל, היינו שאין גואל לא לגוזל ולא לנגזל, כגון גר שגזל גר ומתו שניהם, והוא כי נאמר כדעת רבי יוסי הגלילי שסובר בבבא קמא (דף קט) שאם מת הגר זוכה בו הגזלן, ומקשה בגמ' (שם ע"ב) אלא גזל הגר דקאמר רחמנא נתינה לכהנים היכא משכחת לה, ואמר רבא משכחת לה כשגזל הגר ונשבע לו ומת הגר והודה לאחר שבועה, דבעידנא דאודי קנאו השם ונתנו לכהנים. וסברא זו לא סבירא ליה לר' אליעזר [דלדידן דסבירא ליה כרבי עקיבא לית לן סברא זו, דלדידן בהודה אחר שמת הנגזל ומת הגזלן אין היורשים מחויבים לתת לכהן ואין אומר דבעידנא דאודי קנאו השם ונתנו לכהנים] ולכן נאמר שיצויר זה אם גם הגזלן הוא גר, ומת הגזלן ואח"כ מת הגר הנגזל. ונאמר שרק בזה נותנה לכהנים כי הגזלן לא זכה בו בחייו כי היה הגר הנגזל חי. ואחרי מות ההנגזל קנאו השם ונתנו לכהנים [ונאמר שמה שאמר מלבד איל הכפורים חוזר לכתוב הקודם בלבד, ונתן לאשר אשם לו מלבד חטאת הכפורים. ופסוק ואם אין לאיש גואל בא כמאמר מוסגר] לכן אמר להשיב האשם אליו, שמבואר שמדבר בנגזל לבד, שאליו משיבים את האשם לא בגזלן המשיב.
כד. האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים , מה שאמר מלבד איל הכפורים הוא מיותר, שזה מובן שמה שאין שאין לו גואל לא יפטר את הגזלן מהביא אשם. רק שבא להוציא בל נטעה שמה שאמר האשם המושב היינו איל האשם שזה קרוי אשם בסתם בכל מקום. רוצה לומר אם אין גואל, הגם שאין משיב כסף, בכל זאת איל האשם יובא לכהן. לכן הוצרך לומר מלבד איל הכפורים, ונדע שהאשם המושב היינו הכסף. ובגמרא בבא קמא (דף קי) מפרש שהייתי אומר אשם זה איל והמושב זה קרן [רוצה לומר כי על איל לבדו לא יצדק לשון השבה] וכשכתב מלבד איל הכפורים ידעינן שאשם זה קרן והמושב זה חומש. ומה שלא אמר הכסף המושב בא ללמד שהקרן קרוי אשם לענין שאם החזירו בלילה או החזירו חצאין לא יצא, ושאין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר.
כה. לה' לכהן בא ללמד שהיא נתונה לכהנים מן השם. ואיפשיטא איבעיית רבא (דף קי ע”ב) דכהנים בגזל הגר מקבלי מתנות הן, ואין צריך להפריש ממנו מעשר.
כו. מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו זה מיותר לגמרי וכי יש שם עוד איל שאינו מכפר שצריך לציין את האיל המכפר. וכבר כללתי באיה”ש ( כלל קלד ) שאם הוסיף כנוי המיחד אשר על כורחך יוסיף הודעה חדשה על הנזכר תחלה. מזה מוכרח שמלת אשר אינו מוסב על איל הכפורים רק על שם הכהן. ורוצה לומר האשם המושב לכהן אשר יכפר בו עליו היינו לכהני המשמר שהם המכפרים. ומה שאמר הרי שגזל כהן מובא בבבא קמא (דף ק”ט) ועיין בספרא ( בחוקותי ק ) ערכין (דף כה ע"ב) ובספרא ( ויקרא שנו ).
כז. מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו , כבר בארתי שמה שאמר אשר יכפר בו מוסב על שם הכהן, הכהן אשר יכפר. אולם כבר שמתי חק (איילת השחר כלל קט ) שמלת אשר [הנקרא כנוי המצרף] צריך שיכתב תמיד סמוך אל השם שהוא מצורף עמו בלי הפסק. וכל מקום שיוצא מן הכלל דרשוהו חז”ל. ואם כן היה ראוי לכתוב לה' לכהן אשר יכפר עליו מלבד איל הכפורים. מזה הוציאו חז”ל שבצד אחד מה שאמר אשר יכפר בו מצורף גם אל איל הכפורים. ורוצה לומר שלא יביא איל הכפורים רק אם יכפר בו עליו, לא אם מת שאינו מכפר היורשים פטורים.
והנה בבבא קמא (דף קי ע"ב) אמר אביי על מה דתנא במתניתין שאם נתן הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשים יכולים להוציא מידם, שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה. ש"מ כסף שכפר מחצה דאי לא מכפר הא מהדר ליורשים, מאי טעמא אדעתא דהכי לא יהיב ליה. ורבי עקיבא סבר תחלה שהכסף אינו מכפר והיה סברא לומר שגם אם נתן לאנשי משמר צריכים להחזיר ליורשים. וכשבא מזפרונא למד שהכסף מכפר מחצה ואם נתן לאנשי משמר אין מוציאין מידם, כי על הכסף קרינן אשר יכפר עליו לבד מן האשם פטור דלא קרינן אשר יכפר עליו שכפרה לו נפשו.
כח. מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו , כבר בארתי זאת ( ויקרא שנז ) על פי כללי הלשון שאם יש פעל עתיד בדבר הטפל הנרמז על ידי מלת מלבד, אז יעשה הדבר הטפל אחר הדבר העקרי, עיין שם שפרשתי בזה דברי הגמ' בבבא קמא (דף קיא) ודברי הספרי מבוארים שם במשנה (דף קי), והלמוד הוא ממה שאמר אשר יכפר בלשון עתיד מבואר שצריך להקדים הכסף להאשם.