הקוראן סורה 91 (תרגום רקנדורף)

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)

חזון השמש^[1]

נגלה במיכ"ה ובו ששה עשר פסוקים

בשם אלה הרחמן והרחום.

(א) נשבעתי בשמש ובנגהו,

(ב) בירת ההולך לרגלו,

(ג) ביום בהופיאו,

(ד) בלילה הלוט,

(ה) בשמים ובנוטם,

(ו) בארץ ובפורשה,

(ז) בנפש וביוצרה,

(ח) הממשיל אותה להיטיב ולהרע;

(ט) כי אשרי טהורי נפש,

(י) ואוי למגאלים אותה.

(יא) גם אנשי תמוד כחשו בנו בורון לבכם;

(יב) בבוא הנבל הלז^[2],

(יג) ובדבר אליהם שליח ד': ואת גמלת אלהים, וזה משקה!

(יד) ויענו בו שקר וימיתוה.

(טו) ויצמיתם אלהים על עונם,

(טז) ולא ירא את גמולם^[3].

הערות שוליים

1. שם החזון הזה מענין השמש הנזכר בו פסוק א'.
2. אשר המית את הגמלה; עיין לעיל חזון נ"ד, ק"ט.
3. כי ינקמו ממנו.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).