הקוראן סורה 67 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במיכ"ה ובו שלושים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום
(א) ברוך ד' אשר בידו המלוכה, והוא אדיר על כל!
(ב) הוא ברא את המות ואת החיים, למען נסותכם, מי מכם ייטיב את דרכו; עזוז וחנון הוא.
(ג) הוא ברא את שבעת השחקים זה ממעל לזה; כל אשר אתה רואה בבריאת הרחמן, לא תמצא בו שמץ; שא עיניך וראה אם תמצא בו דופי! וגם בשאתך אתהן שנית, תשיבן אליך עייפות ויגעות.
(ה) את הרקיע התחתון עטרנו בנרות, למען רגום בהם את השדים[2], אשר להם הכנו את עונש אש הגהינם.
(ו) ולבוגדים באלהים הועד עונש הגיהנם; מה קשה הדרך שמה!
(ז)בהושלכם בו ישמעו שם צוחה כקול חמור נוער.
(ח) הגיהנם קודח בחרון אפו, ובכל עת אשר יושלך בו צרור בוגדים, שומריו ישאלום: הלא בא אליכם מזהיר?
(ט) יענו: אכן בא אלינו מזהיר, אמנם ענינו בו שקר לאמר: לא שלח אלהים דבר בידכם, ובשגגה גדולה אתם!
(י) ועתה יאמרו: לו שמענו והתבוננו, לא היינו עתה מעדת הגיהנם!
(יא) אז יתודו על עונם; אך רחוקה ישועה מעדת הגיהנם.
(יב) אך ליראים את ד' בסתר יכופר עונם, וגדול יהי שכרם.
(יג) אם יכחדו את דבריהם או יגלום, אלהים יודע את חדרי הלב.
(יד) איך לא ידע כל, באשר הוא בורא כל? הוא צופה ומביט אל כל.
(טו) הוא שם לכם את הארץ למישור; עברו בארחותיה ואכלו מטובה; אמנם דעו, כי אליו תשובו!
(טו) התדמו בנפשכם, כי אלהי השמים לא יוכל לבקע את הארץ תחתכם? הוא מביט אליה ותרעד.
(יז) או הבטוחים אתם, כי היושב בשמים לא יוכל לשלח בכם רוח זלעפות? אז תדעו, כי מזהיר אנכי.
(יח) גם האנשים, אשר היו לפניכם, ענו שקר בנביאיהם; ואיך היתה אחריתם!
(יט) הלא יביטו אל בעלי הכנפים, אשר ממעל להם, בפרשם ובהשיבם את אברותיהם? לא יעצור בהם כי אם הרחמן, כי הוא מביט אל כל.
(כ) ומי יושיעכם מבלעדי אל, אשר יגן בעדכם כחיל עצום? אך גדולה שגגת הבוגדים!
(כא) מי יכלכל אתכם במנעו מכם את טובו? ובכל זאת מקשים את ערפם ומכחשים בו
(כב) הישוה השם מגמת פניו ארצה אל הנושא את עיניו אל הדרך הישרה?
(כג) אמור: הוא יצרכם ויתן לכם אזנים לשמוע ועינים לראות ולב להבין; אך מעט תודה תתנו לו!
(כד) הוא זרעכם בארץ, ואליו תשובו.
(כה) יאמרו: מתי יבוא דברך, אם צדיקים אתם!
(כו) אמור: אך לאלהים המדע; ואני – אינני כי אם מזהיר גלוי!
(כז) אך בראותם את אש הגיהנם ילבנו פני הבוגדים קדרות ויאמר אליהם: הא לכם אות נפשכם!
(כח) אמור: אם יכחיד אלהים אותי ואת האנשים אשר אתי או ירחנו, מי יציל את הבוגדים מהעונש הנורא?
(כט) הוא האל הרחמן; בו בטחנו; הן תדעו, מי מאתנו שוגה.
(ל) מה תחשבו בבלוע הארץ את מי מעינותיכם בבוקר? מי יוציא לכם מי מעינות?
(ב) הוא ברא את המות ואת החיים, למען נסותכם, מי מכם ייטיב את דרכו; עזוז וחנון הוא.
(ג) הוא ברא את שבעת השחקים זה ממעל לזה; כל אשר אתה רואה בבריאת הרחמן, לא תמצא בו שמץ; שא עיניך וראה אם תמצא בו דופי! וגם בשאתך אתהן שנית, תשיבן אליך עייפות ויגעות.
(ה) את הרקיע התחתון עטרנו בנרות, למען רגום בהם את השדים[2], אשר להם הכנו את עונש אש הגהינם.
(ו) ולבוגדים באלהים הועד עונש הגיהנם; מה קשה הדרך שמה!
(ז)בהושלכם בו ישמעו שם צוחה כקול חמור נוער.
(ח) הגיהנם קודח בחרון אפו, ובכל עת אשר יושלך בו צרור בוגדים, שומריו ישאלום: הלא בא אליכם מזהיר?
(ט) יענו: אכן בא אלינו מזהיר, אמנם ענינו בו שקר לאמר: לא שלח אלהים דבר בידכם, ובשגגה גדולה אתם!
(י) ועתה יאמרו: לו שמענו והתבוננו, לא היינו עתה מעדת הגיהנם!
(יא) אז יתודו על עונם; אך רחוקה ישועה מעדת הגיהנם.
(יב) אך ליראים את ד' בסתר יכופר עונם, וגדול יהי שכרם.
(יג) אם יכחדו את דבריהם או יגלום, אלהים יודע את חדרי הלב.
(יד) איך לא ידע כל, באשר הוא בורא כל? הוא צופה ומביט אל כל.
(טו) הוא שם לכם את הארץ למישור; עברו בארחותיה ואכלו מטובה; אמנם דעו, כי אליו תשובו!
(טו) התדמו בנפשכם, כי אלהי השמים לא יוכל לבקע את הארץ תחתכם? הוא מביט אליה ותרעד.
(יז) או הבטוחים אתם, כי היושב בשמים לא יוכל לשלח בכם רוח זלעפות? אז תדעו, כי מזהיר אנכי.
(יח) גם האנשים, אשר היו לפניכם, ענו שקר בנביאיהם; ואיך היתה אחריתם!
(יט) הלא יביטו אל בעלי הכנפים, אשר ממעל להם, בפרשם ובהשיבם את אברותיהם? לא יעצור בהם כי אם הרחמן, כי הוא מביט אל כל.
(כ) ומי יושיעכם מבלעדי אל, אשר יגן בעדכם כחיל עצום? אך גדולה שגגת הבוגדים!
(כא) מי יכלכל אתכם במנעו מכם את טובו? ובכל זאת מקשים את ערפם ומכחשים בו
(כב) הישוה השם מגמת פניו ארצה אל הנושא את עיניו אל הדרך הישרה?
(כג) אמור: הוא יצרכם ויתן לכם אזנים לשמוע ועינים לראות ולב להבין; אך מעט תודה תתנו לו!
(כד) הוא זרעכם בארץ, ואליו תשובו.
(כה) יאמרו: מתי יבוא דברך, אם צדיקים אתם!
(כו) אמור: אך לאלהים המדע; ואני – אינני כי אם מזהיר גלוי!
(כז) אך בראותם את אש הגיהנם ילבנו פני הבוגדים קדרות ויאמר אליהם: הא לכם אות נפשכם!
(כח) אמור: אם יכחיד אלהים אותי ואת האנשים אשר אתי או ירחנו, מי יציל את הבוגדים מהעונש הנורא?
(כט) הוא האל הרחמן; בו בטחנו; הן תדעו, מי מאתנו שוגה.
(ל) מה תחשבו בבלוע הארץ את מי מעינותיכם בבוקר? מי יוציא לכם מי מעינות?
הערות שוליים
עריכהטקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).