הקוראן סורה 45 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במיכ"ה ובו ששה ושלושים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום.
(א) ח' מ' הספר הזה שולח מאת האלהים העזוז וחכם לב.
(ב) הן די אותות בשמים ובארץ למאמינים.
(ג) גם בבריאתכם ובבריאת החיות הנפוצות על פני כל הארץ אות לדבקים באלהים.
(ד) גם תקופת הלילה והיום, והמים אשר מוריד אלהים משמים ארצה להחיות את הארץ אחרי מותה, ותקופת הרוחות, אותות הם למשכילים.
(ה) אלה אותות אדונך אשר אנחנו קוראים אליך באמת; ובאי זה מופת מבלעדי אותות אל יאמינו?
(ו) אוי לכל איש כזב ועושה עול,
(ז) השומע את אותות ד' בהקראם אליו ומחזיק במריו כאלו לא שמעם! בשרהו עונש גדול!
(ח) אוי ליודעי אותותינו ולועגים להם! לאלה עונש גדול.
(ט) לפניכם הגיהנם; הונם ואליליהם אשר עבדו מבלעדי אל לא יועילום; גדול יהיה ענשם.
(י) זה[2] קו הישר; ורבים המכאובים למכחישים באותות אדונם.
(יא) אלהים שם לכם לעבד את הים, למען תעבורנה בו אניותיכם; הוא משפיע את חסדו עליכם למען תודו לו.
(יב) הוא המשילכם בכל אשר בשמים ובארץ, כי הכל ממנו; גם בזה אות למתבוננים.
(יג) אמור אל המאמינים, כי יסלחו למכחשים בתשובתם אל אלהים וביום שלמו להם את פעלם.
(יד) כל עושה טוב מטיב לנפשו, וכל עושה רע לבדו ישא; אז תשובו אל אדונכם.
(טו) הן נתנו לבני ישראל את הספר ואת החכמה ואת הנביאות, ונשביעם בכל טוב ונבחר בהם מכל יושבי תבל.
(טז) וניתן להם בינה בדברינו; ולא הריבו עליהם עד היות להם המדע, ויקנאו איש באחיו; אך אדונך ישפוט ביניהם ביום התקומה על אשר הריבו עליו.
(יז) אז שמנוך להוכיח על דברינו;לך אחריהם ואל תשמע בקול הבוערים!
(יח) לא יצילוך מיד אל; הבוגדים אך איש את אחיו יעזרו, ואלהים מעוז לתמימים.
(יט) הקוראן הזה מורה את האנשים; קו הישר והרחמים הוא לדבקים באלהים.
(כ) הידמו בנפשם עושי עול, כי אחריתם תהיה כאחרית המאמינים ועושי טוב בחייהם ואחרי מותם? אך שוא כל מזימתם.
(כא) אלהים ברא את השמים ואת הארץ באמת; לכל נפש יושב כפי מעלליה, ולא יעשה עול לכל איש.
(כב) מה תחשוב? האיש השם את שרירות לבו לאלהים, ואלהים השגהו ויחתום את אזנו ואת לבו וישם מסוה על פניו, היש לו מדריך מבלעדי אל? הלא תזכרו זאת?
(כג) הם אומרים: אין חיים ומות כי אם בעולם הזה;אך העת תשחיתנו! אמנם אין בהם תבונה, ושוא כל מזימתם.
(כד) בהקרא להם אותותינו המובנים לא יענו כי אם: הביאו לנו את אבותינו, אם כנים דבריכם[3]!
(כה) אמור: אלהים החיה אתכם וימיתכם; אז יקבצכם ביום התקומה אשר אין ריב בו! אך רוב האנשים לא יבינו זאת.
(כו) לד' מלכות השמים והארץ; וביום בוא השעה האחרונה יאבדו המפירים את דברם.
(כז) אז תראה כל גוי כורע על ברכיו; ואלהים יקראם אל ספרו לאמור: ביום הזה יושב לכם גמול מעשיכם!
(כח) הספר הזה עונה אמת בכם, כי כתבנו בו את כל מעלליכם.
(כט) ואת המאמינים ועושי הטוב יוביל אלהים ברחמיו; ומה גדול הששון הזה!
(ל) ואל הבוגדים יאמר: הלא נקראו לכם אותותינו? אך כחשתם בהם, ותהיו עם בוגד!
(לא) ובהאמר אליכם: עדות ד' נאמנה, ואין ריב בשעה האחרונה, אמרתם: לא ידענו את השעה הזאת; אך בדות היא; לא נאמין בה!
(לב) אז תשוב רעתם, אשר עשו, על ראשם; ואשר לעגו לו, יבוא להם.
(לג) אז יאמר אליהם: היום הזה נשכחתם כאשר שכחתם את יום שובכם אלינו; אש הגיהנם מושבכם, ואין לכם עוזר!
(לד) זה גמולכם על לעגכם לאותות אל; חיי התבל הסיתוכם! – לא יצאו עוד משם, ולא ישובו עוד.
(לה) תהלה לאל, אדון השמים והארץ וכל העולמים!
(לו) לו התפארה בשמים ובארץ; עזוז הוא וחכם לב.
(ב) הן די אותות בשמים ובארץ למאמינים.
(ג) גם בבריאתכם ובבריאת החיות הנפוצות על פני כל הארץ אות לדבקים באלהים.
(ד) גם תקופת הלילה והיום, והמים אשר מוריד אלהים משמים ארצה להחיות את הארץ אחרי מותה, ותקופת הרוחות, אותות הם למשכילים.
(ה) אלה אותות אדונך אשר אנחנו קוראים אליך באמת; ובאי זה מופת מבלעדי אותות אל יאמינו?
(ו) אוי לכל איש כזב ועושה עול,
(ז) השומע את אותות ד' בהקראם אליו ומחזיק במריו כאלו לא שמעם! בשרהו עונש גדול!
(ח) אוי ליודעי אותותינו ולועגים להם! לאלה עונש גדול.
(ט) לפניכם הגיהנם; הונם ואליליהם אשר עבדו מבלעדי אל לא יועילום; גדול יהיה ענשם.
(י) זה[2] קו הישר; ורבים המכאובים למכחישים באותות אדונם.
(יא) אלהים שם לכם לעבד את הים, למען תעבורנה בו אניותיכם; הוא משפיע את חסדו עליכם למען תודו לו.
(יב) הוא המשילכם בכל אשר בשמים ובארץ, כי הכל ממנו; גם בזה אות למתבוננים.
(יג) אמור אל המאמינים, כי יסלחו למכחשים בתשובתם אל אלהים וביום שלמו להם את פעלם.
(יד) כל עושה טוב מטיב לנפשו, וכל עושה רע לבדו ישא; אז תשובו אל אדונכם.
(טו) הן נתנו לבני ישראל את הספר ואת החכמה ואת הנביאות, ונשביעם בכל טוב ונבחר בהם מכל יושבי תבל.
(טז) וניתן להם בינה בדברינו; ולא הריבו עליהם עד היות להם המדע, ויקנאו איש באחיו; אך אדונך ישפוט ביניהם ביום התקומה על אשר הריבו עליו.
(יז) אז שמנוך להוכיח על דברינו;לך אחריהם ואל תשמע בקול הבוערים!
(יח) לא יצילוך מיד אל; הבוגדים אך איש את אחיו יעזרו, ואלהים מעוז לתמימים.
(יט) הקוראן הזה מורה את האנשים; קו הישר והרחמים הוא לדבקים באלהים.
(כ) הידמו בנפשם עושי עול, כי אחריתם תהיה כאחרית המאמינים ועושי טוב בחייהם ואחרי מותם? אך שוא כל מזימתם.
(כא) אלהים ברא את השמים ואת הארץ באמת; לכל נפש יושב כפי מעלליה, ולא יעשה עול לכל איש.
(כב) מה תחשוב? האיש השם את שרירות לבו לאלהים, ואלהים השגהו ויחתום את אזנו ואת לבו וישם מסוה על פניו, היש לו מדריך מבלעדי אל? הלא תזכרו זאת?
(כג) הם אומרים: אין חיים ומות כי אם בעולם הזה;אך העת תשחיתנו! אמנם אין בהם תבונה, ושוא כל מזימתם.
(כד) בהקרא להם אותותינו המובנים לא יענו כי אם: הביאו לנו את אבותינו, אם כנים דבריכם[3]!
(כה) אמור: אלהים החיה אתכם וימיתכם; אז יקבצכם ביום התקומה אשר אין ריב בו! אך רוב האנשים לא יבינו זאת.
(כו) לד' מלכות השמים והארץ; וביום בוא השעה האחרונה יאבדו המפירים את דברם.
(כז) אז תראה כל גוי כורע על ברכיו; ואלהים יקראם אל ספרו לאמור: ביום הזה יושב לכם גמול מעשיכם!
(כח) הספר הזה עונה אמת בכם, כי כתבנו בו את כל מעלליכם.
(כט) ואת המאמינים ועושי הטוב יוביל אלהים ברחמיו; ומה גדול הששון הזה!
(ל) ואל הבוגדים יאמר: הלא נקראו לכם אותותינו? אך כחשתם בהם, ותהיו עם בוגד!
(לא) ובהאמר אליכם: עדות ד' נאמנה, ואין ריב בשעה האחרונה, אמרתם: לא ידענו את השעה הזאת; אך בדות היא; לא נאמין בה!
(לב) אז תשוב רעתם, אשר עשו, על ראשם; ואשר לעגו לו, יבוא להם.
(לג) אז יאמר אליהם: היום הזה נשכחתם כאשר שכחתם את יום שובכם אלינו; אש הגיהנם מושבכם, ואין לכם עוזר!
(לד) זה גמולכם על לעגכם לאותות אל; חיי התבל הסיתוכם! – לא יצאו עוד משם, ולא ישובו עוד.
(לה) תהלה לאל, אדון השמים והארץ וכל העולמים!
(לו) לו התפארה בשמים ובארץ; עזוז הוא וחכם לב.
הערות שוליים
עריכהטקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).