הקוראן סורה 55 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במיכ"ה ובו שמונה ושבעים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום.
(א) הרחמן הורה את הקוראן;
(ב) הוא ברא את האדם,
(ג) ויורהו בינה.
(ד) השמש והירח סרים למשמעתו.
(ה) הכוכבים וכל עצי היער משתחוים לו.
(ו) הוא הרים את השמים ויתארם במאזנים[2],
(ז) למען גם אתם לא תעברו חק במאזנים,
(ח) ותשקלו משקל צתדק ולא תמעיטו את מאזניכם.
(ט) ואת הארץ נתן ליצוריו,
(י) ויכן בה על פרי: תמרים רבי הפרחים,
(יא) מלאים זרע, זג ועלים.
(יב) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו[3]?
(יג) הוא בריא את האדם מחומר ככלי חרס,
(יד) ואת השדים מאש זכה[4].
(טו) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(טז) הוא אדון המזרח
(יז) ואדון המערב;
(יח) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(יט) הוא שלח חפשי את שני הימים למען יפגעו איש באחיו[5],
(כ) וישים בריח ביניהם למען מימיהם לא יתערבו[6].
(כא) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(כב) הוא מוציא מקרבם פנינים גדולים וקטנים;
(כג) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(כד) לו האניות המשוטטות בים כהרים;
(כה) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(כו) כל אשר בארץ, יכלה,
(כז) אך פני אדונך הנוצצים והמפוארים יקומו לעולם.
(כח) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(כט) כל אשר בשמים ובארץ מתחננים אליו; לא ייעף כל היום.
(ל) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(לא) אתם שני המשאים[7]! הן נביאכם במשפט.
(לב) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(לג) חיל השדים והאנשים! אם יש לאל ידכם, צאו מגבולי השמים והארץ! לא תצאו כי אם ברצון אלהים.
(לד) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(לה) הוא ישלח עליכם לבת אש וקיטור, ואין לכם מציל.
(לו) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(לז) איך יהי להם בהבקע השמים ויאדימו עצם כשושנה וימסו?
(לח) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(לט) ביום ההוא לא ישאלו עוד האנשים והשדים על חטאם[8].
(מ) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(מא) הוא יכיר את הבוגדים במראה פניהם, ויאחזם בשער ראשם ורגליהם.
(מב) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(מג) זה הגיהנום, אשר כחשו בו החוטאים;
(מד) יצופו בינו ובין מים חמים.
(מה) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(מו) אך ליראי ד' הועדו שני גנות[9];
(מז) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(מח) בהם עצים גדולי הענפים.
(מט) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(נ) בהם נוזלות שתי עינות מים.
(נא) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(נב) בהם שני מינים לכל פרי.
(נג) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(נד) שם ישבו על מטות שן מרוקמים זהב ומשי, ופרי הגן יקרב אליהם.
(נה) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(נו) שם בתולות משקרות עינים אשר עוד לא נגע בהן איש או שד.
(נז) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(נח) מראיהן כספיר וכפנינים.
(נט) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(ס) הלא ישולם שכר טוב תחת מעשים טובים?
(סא) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(סב) זולתי הגנות האלה יש עוד שתי גנות[10];
(סג) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(סד) שמה על עץ פרי; תמרים ורימונים.
(סה) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(סו) נעים יהי צִלָּם.
(סז) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(סח) בהם שתי עינות מפיקות מים;
(סט) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(ע) גם בתולות טובות המראה;
(עא) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(עב) עיניהן שחורות, ובאהלים תועדנה לכם.
(עג) ובאי זה אות מאת אדונכעם תכחשו?
(עד) לא נגע בהן איש או שד.
(עה) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(עו) שם ירבצו על מטות ירקות ועל יריעות מרוקמות.
(עז) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(עח) יהולל שם אדונך! לו התהלה והתפארת.
(ב) הוא ברא את האדם,
(ג) ויורהו בינה.
(ד) השמש והירח סרים למשמעתו.
(ה) הכוכבים וכל עצי היער משתחוים לו.
(ו) הוא הרים את השמים ויתארם במאזנים[2],
(ז) למען גם אתם לא תעברו חק במאזנים,
(ח) ותשקלו משקל צתדק ולא תמעיטו את מאזניכם.
(ט) ואת הארץ נתן ליצוריו,
(י) ויכן בה על פרי: תמרים רבי הפרחים,
(יא) מלאים זרע, זג ועלים.
(יב) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו[3]?
(יג) הוא בריא את האדם מחומר ככלי חרס,
(יד) ואת השדים מאש זכה[4].
(טו) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(טז) הוא אדון המזרח
(יז) ואדון המערב;
(יח) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(יט) הוא שלח חפשי את שני הימים למען יפגעו איש באחיו[5],
(כ) וישים בריח ביניהם למען מימיהם לא יתערבו[6].
(כא) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(כב) הוא מוציא מקרבם פנינים גדולים וקטנים;
(כג) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(כד) לו האניות המשוטטות בים כהרים;
(כה) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(כו) כל אשר בארץ, יכלה,
(כז) אך פני אדונך הנוצצים והמפוארים יקומו לעולם.
(כח) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(כט) כל אשר בשמים ובארץ מתחננים אליו; לא ייעף כל היום.
(ל) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(לא) אתם שני המשאים[7]! הן נביאכם במשפט.
(לב) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(לג) חיל השדים והאנשים! אם יש לאל ידכם, צאו מגבולי השמים והארץ! לא תצאו כי אם ברצון אלהים.
(לד) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(לה) הוא ישלח עליכם לבת אש וקיטור, ואין לכם מציל.
(לו) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(לז) איך יהי להם בהבקע השמים ויאדימו עצם כשושנה וימסו?
(לח) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(לט) ביום ההוא לא ישאלו עוד האנשים והשדים על חטאם[8].
(מ) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(מא) הוא יכיר את הבוגדים במראה פניהם, ויאחזם בשער ראשם ורגליהם.
(מב) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(מג) זה הגיהנום, אשר כחשו בו החוטאים;
(מד) יצופו בינו ובין מים חמים.
(מה) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(מו) אך ליראי ד' הועדו שני גנות[9];
(מז) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(מח) בהם עצים גדולי הענפים.
(מט) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(נ) בהם נוזלות שתי עינות מים.
(נא) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(נב) בהם שני מינים לכל פרי.
(נג) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(נד) שם ישבו על מטות שן מרוקמים זהב ומשי, ופרי הגן יקרב אליהם.
(נה) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(נו) שם בתולות משקרות עינים אשר עוד לא נגע בהן איש או שד.
(נז) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(נח) מראיהן כספיר וכפנינים.
(נט) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(ס) הלא ישולם שכר טוב תחת מעשים טובים?
(סא) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(סב) זולתי הגנות האלה יש עוד שתי גנות[10];
(סג) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(סד) שמה על עץ פרי; תמרים ורימונים.
(סה) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(סו) נעים יהי צִלָּם.
(סז) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(סח) בהם שתי עינות מפיקות מים;
(סט) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(ע) גם בתולות טובות המראה;
(עא) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(עב) עיניהן שחורות, ובאהלים תועדנה לכם.
(עג) ובאי זה אות מאת אדונכעם תכחשו?
(עד) לא נגע בהן איש או שד.
(עה) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(עו) שם ירבצו על מטות ירקות ועל יריעות מרוקמות.
(עז) ובאי זה אות מאת אדונכם תכחשו?
(עח) יהולל שם אדונך! לו התהלה והתפארת.
הערות שוליים
עריכה- ^ שם החזון הזה מהמלה הראשונה אשר בו.
- ^ עיין ישעיה מ', י"ב.
- ^ המאמר הזה חוזר ל"א פעמים בחזון הזה.
- ^ עיין לעיל חזון ז', י'.
- ^ אד הימים עולה למרום ויהיה לענן המוריד את הגשם, והאדמה תפצה את פיה ותבלע את הגשם, ובזה יבקעו מים הנוזלים אל הים.
- ^ ההרים והגבעות עוצרים בים, למען לא יכסה את פני הארץ.
- ^ בזה יכון את האנשים ואת השדים, אשר בהכעיסם את ה"ק"ב"ה לו לטורח המה.
- ^ יען כי כבר בחוב בספר המעללים.
- ^ לדעת בעלי הקבלה יש שני גנות עדן; אחד למטה בארץ והאחר בשמים ממעל. עיין סדר גן עדן בספר ארחות חיים לרבי אליעזר הגדול, והחכם Jellinek הביאו בחדר שלישי לבית המדרש שלו ק"ל"א – ק"מ.
- ^ לדעת מחמד יש ארבע מחלקות בגן העדן כפי זכיות הצדיקים.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).