הקוראן סורה 50 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במיכ"ה ובו חמשה וארבעים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום.
(א) ק' בקוראן הנשגב!
(ב) הם תומהים, כי בא אליהם מזהיר מקרבם, והבוגדים אומרים: אך דבר נפלא זה
(ג) כי אחרי מותנו והיותנו לעפר נשוב ונחיה! איך רחוקה התשובה הזאת!
(ד) הן ידענו, כמה אנשים מקרבם הארץ אכלה, כי ספר גלוי אתנו[2].
(ה) הם עונים שקר באמת הבאה אליהם, וגדולה שגגתם.
(ו) הלא יראו את השמים אשר ממעל להם, איך בנינום ועטרנום ואין פרץ בהם?
(ז) ואת הארץ פרשנו, ונשים בה הרים גבנונים, ונצמיח מקרבה כל פרי נחמד.
(ח) זה הגיון וזכרון לכל עבדינו השבים אלינו.
(ט) ונוריד מן השמים מי ברכה, ובהם נוציא גנות ודגן,
(י) ותמרים גבוהים כבדי הענף
(יא) לאכלה לעבדי, ונחיה בהם את הארץ אחרי מותה; כן תהיה גם תחיית המתים.
(יב) גם האנשים, אשר היו לפניהם, ענו שקר בנביאיהם, כמו דור נח, אנשי רס[3] ותמוד,
(יג) עאד, פרעה, דור לוט ויושבי היערים[4] ועם תבע[5]; ונקים בהם את דברינו.
(יד) העיפים אנחנו מהבריאה הראשונה[6]? ובכל זאת מריבים על הבריאה השנית.
(טו) הן בראנו את האדם ואנחנו יודעים את אשר תלחש נפשו באזניו[7]; אנחנו קרובים לו מגידי צוארו[8].
(טז) בפגוע שני המלאכים[9]בבן אדם, אחד מימינו ואחד משמאלו,
(יז) לא יוכל איש לפצות את פיו, והצופה[10] יכתוב,
(יח) ויאמר אליו: המות, אשר נסת מפניו, יגיעך באמת!
(יט) אז יתקע בשופר; זה יום המועד.
(כ) כל נפש תבוא בו למשפט, ואתה נוגש ועד[11],
(כא) ויאמרו אליו: לא דאגת ליום הזה! הן הסירונו את המסוה מעל פניך ועיניך רואות היום הזה.
(כב) וחברו יאמר: אני עד!
(כג) ואלהים יאמר: השליכו אל הגיהנם את כל בוגד וקשה עורף!
(כד) את כל מונע טוב וחוטא ומריב,
(כה) ואת המעריך לאלהים אלהים אחרים; השליכום אל העונש הנורא!
(כו) ואוהבו[12] יאמר: אדוני! לא השגיתיו; אך שוגה הוא מאוד.
(כז) ואלהים יאמר: אל נא תריבו בפני, באשר הזהרתיכם מקדם!
(כח) לא אמיר את דברי, ולא אעשה עול לעבדי!
(כט) ביום ההוא נאמר אל הגיהנם: האינך עוד מלא? יענה: היש לך עוד[13]?
(ל) ולצדיקים נקריב את גן העדן, ולא נאחר,
(לא) ונאמר: זה אשר הכנו לכל עבדינו השומרים את מצוותינו,
(לב) ליוראים את האל הרחמן בסתר, ושבים אליו בכל לבבם.
(לג) בואו בשלום! היום הזה יהיה לנצח!
(לד) שם ימצאו את שאהבה נפשם, ונוסיף על שכרם.
(לה) כמה דורות שחתנו לפניהם[14]! עצומים היו מהם. עברו בארץ וראו היש מנוס מפנינו!
(לו) בזה זכרון ללב מבין, לאוזן שומעת ולעין רואה.
(לז) הן בראנו את השמים ואת הארץ בששת ימים, ולא יגענו.
(לח) שא את דבריהם וספר את תהלת אדונך לפני צאת השמש ולפני בואו!
(לט) וגם בלילה[15]! שבחהו גם בשתי הקצוות[16]!
(מ) חכה ליום קרוא הקורא ממקום קרוב[17],
(מא) ליום השמע קול השופר באמת, ובו יאמר: זה יום התקומה!
(מב) אנחנו נמית ונחיה, ואלינו תשובו.
(מג) ביום ההוא תבקע הארץ תחתיהם; לא תכבד זאת ממנו.
(מד) אנחנו יודעים את דבריהם; לא עליך לפצור בהם.
(מה) אמנם הזהר בקוראן את החרדים על דברי.
(ב) הם תומהים, כי בא אליהם מזהיר מקרבם, והבוגדים אומרים: אך דבר נפלא זה
(ג) כי אחרי מותנו והיותנו לעפר נשוב ונחיה! איך רחוקה התשובה הזאת!
(ד) הן ידענו, כמה אנשים מקרבם הארץ אכלה, כי ספר גלוי אתנו[2].
(ה) הם עונים שקר באמת הבאה אליהם, וגדולה שגגתם.
(ו) הלא יראו את השמים אשר ממעל להם, איך בנינום ועטרנום ואין פרץ בהם?
(ז) ואת הארץ פרשנו, ונשים בה הרים גבנונים, ונצמיח מקרבה כל פרי נחמד.
(ח) זה הגיון וזכרון לכל עבדינו השבים אלינו.
(ט) ונוריד מן השמים מי ברכה, ובהם נוציא גנות ודגן,
(י) ותמרים גבוהים כבדי הענף
(יא) לאכלה לעבדי, ונחיה בהם את הארץ אחרי מותה; כן תהיה גם תחיית המתים.
(יב) גם האנשים, אשר היו לפניהם, ענו שקר בנביאיהם, כמו דור נח, אנשי רס[3] ותמוד,
(יג) עאד, פרעה, דור לוט ויושבי היערים[4] ועם תבע[5]; ונקים בהם את דברינו.
(יד) העיפים אנחנו מהבריאה הראשונה[6]? ובכל זאת מריבים על הבריאה השנית.
(טו) הן בראנו את האדם ואנחנו יודעים את אשר תלחש נפשו באזניו[7]; אנחנו קרובים לו מגידי צוארו[8].
(טז) בפגוע שני המלאכים[9]בבן אדם, אחד מימינו ואחד משמאלו,
(יז) לא יוכל איש לפצות את פיו, והצופה[10] יכתוב,
(יח) ויאמר אליו: המות, אשר נסת מפניו, יגיעך באמת!
(יט) אז יתקע בשופר; זה יום המועד.
(כ) כל נפש תבוא בו למשפט, ואתה נוגש ועד[11],
(כא) ויאמרו אליו: לא דאגת ליום הזה! הן הסירונו את המסוה מעל פניך ועיניך רואות היום הזה.
(כב) וחברו יאמר: אני עד!
(כג) ואלהים יאמר: השליכו אל הגיהנם את כל בוגד וקשה עורף!
(כד) את כל מונע טוב וחוטא ומריב,
(כה) ואת המעריך לאלהים אלהים אחרים; השליכום אל העונש הנורא!
(כו) ואוהבו[12] יאמר: אדוני! לא השגיתיו; אך שוגה הוא מאוד.
(כז) ואלהים יאמר: אל נא תריבו בפני, באשר הזהרתיכם מקדם!
(כח) לא אמיר את דברי, ולא אעשה עול לעבדי!
(כט) ביום ההוא נאמר אל הגיהנם: האינך עוד מלא? יענה: היש לך עוד[13]?
(ל) ולצדיקים נקריב את גן העדן, ולא נאחר,
(לא) ונאמר: זה אשר הכנו לכל עבדינו השומרים את מצוותינו,
(לב) ליוראים את האל הרחמן בסתר, ושבים אליו בכל לבבם.
(לג) בואו בשלום! היום הזה יהיה לנצח!
(לד) שם ימצאו את שאהבה נפשם, ונוסיף על שכרם.
(לה) כמה דורות שחתנו לפניהם[14]! עצומים היו מהם. עברו בארץ וראו היש מנוס מפנינו!
(לו) בזה זכרון ללב מבין, לאוזן שומעת ולעין רואה.
(לז) הן בראנו את השמים ואת הארץ בששת ימים, ולא יגענו.
(לח) שא את דבריהם וספר את תהלת אדונך לפני צאת השמש ולפני בואו!
(לט) וגם בלילה[15]! שבחהו גם בשתי הקצוות[16]!
(מ) חכה ליום קרוא הקורא ממקום קרוב[17],
(מא) ליום השמע קול השופר באמת, ובו יאמר: זה יום התקומה!
(מב) אנחנו נמית ונחיה, ואלינו תשובו.
(מג) ביום ההוא תבקע הארץ תחתיהם; לא תכבד זאת ממנו.
(מד) אנחנו יודעים את דבריהם; לא עליך לפצור בהם.
(מה) אמנם הזהר בקוראן את החרדים על דברי.
הערות שוליים
עריכה- ^ שם החזון הזה מהאות הראשון אשר לא נודע ענינו.
- ^ ספר המעללים.
- ^ עיין לעיל חזון כ"ה, מ'.
- ^ אנשי מדין; עיין לעיל חזון כ"ו, ק"ע"ה.
- ^ עיין לעיל חזון מ"ד, ל"ו.
- ^ הלא נוכל לעשות בריאה חדשה בתחיית המתים?
- ^ את הגיון לבו.
- ^ אנחנו יודעים את מחשבותיו טרם דעתו אותם.
- ^ לדעת מחמד שני מלאכים עומדים על יד האדם בשעת מותו; האחד כותב את מעלליו הטובים והאחר את הרעים.
- ^ המלאך הממונה על מעלליו.
- ^ נוגש על מעלליה הרעים ועד על הטובים.
- ^ של הרשע, וזה השטן.
- ^ כלומר עוד יש מקום אתי. גם תמצא בספר אותיות דרבי עקיבא ח', א': מניין ששרה של גיהנם אומר בכל יום ויום: תן לי מאכל כדי סיפוק? שנאמר: לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וכו'.
- ^ לפני אנשי מיכ"ה.
- ^ בצאת הכוכבים.
- ^ בצהרים ובחצות הלילה.
- ^ זה הר הבית העומד באמצעו של עולם; עיין ספר אותיות דרבי עקיבא ט', ב'.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).