הקוראן סורה 63 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במדינ"ה ובו אחד עשר פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום.
(א) בבוא אליך החנפים, אומרים: מעידים אנחנו, כי שליח אלהים אתה; ואלהים יודע, כי אתה שלוחו! אך אלהים עד, כי החנפים אנשי כזב המה.
(ב) הם שמים את שבועותיהם לכסות פשעיהם, למען התעות בהן את אחיהם מדרך ד'; אך רעים כל מעלליהם!
(ג) היום מאמינים הם, ומחר יבגדו; אלהים חתם את לבם; לא ישובו לבצרון.
(ד) בראותך אותם, ייטבו מראיהם בעיניך; ובשמעך את דבריהם, ימצאו חן בעיניך; הם כקורה הסומכת את הקיר הנטוי[2], לכן לא ירימו את קולם[3]; אויביך הם, לכן השמר מפניהם! אלהים יצמיתם על סורם מהדרך הטובה.
(ה) ובהאמר אליהם: שובו אל ד', ושליח ד' יכפר בעדכם! יניעו את ראשם; ותראה בשובם מאחריך בזדון לבם.
(ו) שוה להם אם תעתיר בעדם אם אין; לא יאבה ד' סלוח להם, כי הוא לא ינחה את העם הבוגד.
(ז) הם אומרים: אל תתמכו מהונכם את ידי ההולכים אחרי שליח ד', למען ישובו מאחריו! אך לאלהים כל אוצרות השמים והארץ, והחנפים לא יבינו זאת.
(ח) הם אומרים: לא נשוב אל מדינ"ה, כי אז הגבורים יגרשו את החלקים[4]! אך העוז לאלהים ולשלוחו ולמאמינים, והחנפים אינם יודעים זאת.
(ט) אתם המאמינים! אל נא ישיבוכם הונכם וזרעכם מאחרי זכרון אלהים; וכל עושה זאת יספה.
(י) פזרו מהונכם, אשר נתנו לכם, בטרם יגיע המות את אחד מכם; אז יאמר: ד'! אחר נא את יום מותי מעט ימים, למען אעשה טוב ואהיה ממספר התמימים!
(יא) אמנם לא יאחר אלהים לכל נפש בבוא עתה, ואלהים יודע את מעלליכם.
(ב) הם שמים את שבועותיהם לכסות פשעיהם, למען התעות בהן את אחיהם מדרך ד'; אך רעים כל מעלליהם!
(ג) היום מאמינים הם, ומחר יבגדו; אלהים חתם את לבם; לא ישובו לבצרון.
(ד) בראותך אותם, ייטבו מראיהם בעיניך; ובשמעך את דבריהם, ימצאו חן בעיניך; הם כקורה הסומכת את הקיר הנטוי[2], לכן לא ירימו את קולם[3]; אויביך הם, לכן השמר מפניהם! אלהים יצמיתם על סורם מהדרך הטובה.
(ה) ובהאמר אליהם: שובו אל ד', ושליח ד' יכפר בעדכם! יניעו את ראשם; ותראה בשובם מאחריך בזדון לבם.
(ו) שוה להם אם תעתיר בעדם אם אין; לא יאבה ד' סלוח להם, כי הוא לא ינחה את העם הבוגד.
(ז) הם אומרים: אל תתמכו מהונכם את ידי ההולכים אחרי שליח ד', למען ישובו מאחריו! אך לאלהים כל אוצרות השמים והארץ, והחנפים לא יבינו זאת.
(ח) הם אומרים: לא נשוב אל מדינ"ה, כי אז הגבורים יגרשו את החלקים[4]! אך העוז לאלהים ולשלוחו ולמאמינים, והחנפים אינם יודעים זאת.
(ט) אתם המאמינים! אל נא ישיבוכם הונכם וזרעכם מאחרי זכרון אלהים; וכל עושה זאת יספה.
(י) פזרו מהונכם, אשר נתנו לכם, בטרם יגיע המות את אחד מכם; אז יאמר: ד'! אחר נא את יום מותי מעט ימים, למען אעשה טוב ואהיה ממספר התמימים!
(יא) אמנם לא יאחר אלהים לכל נפש בבוא עתה, ואלהים יודע את מעלליכם.
הערות שוליים
עריכהטקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).