הקוראן סורה 59 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במדינ"ה ובו ארבעה ועשרים פסוקים
(א) כל אשר בשמים ובארץ, מהלל את שם ד', כי עזוז הוא וחכם לב.
(ב) הוא גרש את אנשי הכתב הבוגדים[2] ממעונותיהם בגולתם הראשונה; לא דמיתם הנפשכם כי יגורשו; גם הם דמו בנפשם, כי מבצרותיהם יצילום מיד אל. ויבוא עליהם ד' פתאום, וישלח מורך בלבבם, עד כי הרסו את טירותיהם בידיהם ובידי המאמינים. התבוננו כל חכמי לב!
(ג) גם לולי גרשם אלהים ממעונותיהם, כי אז יסרס בעולם הזה; ובעולם הבא יירשו את אש הגיהנם.
(ד) עקב אשר מרו את פי אל ושלוחו; ואלהים נורא ביסרו את הממרים את פיו.
(ה) כל התמרים אשר גדעתם או הנחתם על שרשיהם, ברצון אל נהיה; הוא שלם שכר למאמינים.
(ו) ואת השלל, אשר נתן אלהים לשלוחו, לא הבאתם על סוס או על גמל[3]; אלהים ממשיל את שלוחו בכל אשר יחפוץ, כי הוא אדיר על כל.
(ז) שלל הערים, אשר בהן המשיל אלהים את שלוחו, לאלהים, לשלוחו ולקרוביו, ליתומים, לדלים ולעוברי דרך הוא, למען לא ישאר העושר בעדת העשירים[4]. כל אשר נתן לכם השליח, קחו; וכל אשר ימנע מכם, חדלו ממנו! יראו את ד', כי נורא הוא ביסרו!
(ח) לעניים, אשר עזבו את בתיהם וגורשו ממעונותיהם ומרכושם ובקשו להפיק רצון מאלהים ועזרו את אלהים ואת שלוחו, גם להם חלק יהיה.
(ט) היושבים בטח בבתיהם ומאמינים מקדם[5] יאהבו את הגולים אליהם[6] ולא יחמדו בלבם את הניתן להם[7], כי אם יעזבוהו להם בכל לבם, גם אם מחסור להם. אשרי השומרים את נפשותיהם מתאוה!
(י) הבאים אחריהם[8] יאמרו: אדוננו! כפר לנו ולאחינו אשר קדמו לנו באמונתך, ואל נא תשית איבה ביננו ובין המאמינים לפנינו, כי חנון ורחום אתה!
(יא) האינך רואה את החנפים האומרים אל אחיהם הבוגדים מאנשי הכתב: אם תגורשו, נגלה עמכם; לא נשמע בקול איש מסיתנו בכם; ובהלחמכם נעזרכם! אך אלהים עד בכם, כי אנשי חזב המה.
(יב) בהגרשם לא יגלו עמם, ובהלחמם לא יעזרום; וגם אם יעזרום, יפנו עורף ולא יושעו.
(יג) אתם[9] חזקים מהם, כי אלהים החריד את לבם על אולתם.
(יד) לא יחד ילחמו בכם, כי אם בערים בצורות וחומות נשגבות. הן גדול עז נפשם; תדמה בנפשך כי עצומים הם; אך לבותם נפרדים, כי אין בהם תבונה.
(טו) הם נשלו כאנשים אשר היו לפניהם מקרוב[10], ויכלה אלהים עליהם את דברו, ויטעמו את הגמול הנורא.
(טז) הם נמשלו כשטן האומר אל בן האדם: בגוד בד'! ואחרי בגדו יאמר: נקי אנכי ממך, כי את אדון העולמים אנכי ירא!
(יז) ואחרית שניהם אש הגיהנם תהיה; לעד ישבו בה; כן נשלם גמול לבוגדים.
(יח) אתם המאמינים! יראו את ד', וכל נפש מכם תתבונן על אשר תקדים לשחר הבא[11]! יראו את ד', כי הוא יודע את מעלליכם!
(יט) אל תהיו כאנשים השוכחים את אלהים, ואלהים שכחם; כי אלה בוגדים המה!
(כ) לא תשוה עדת אש הגיהנם אל עדת גן העדן; עדת גן העדן תנחל שובע שמחות.
(כא) לו שלחנו את הקוראן הזה על הר[12], כי אז ראית אותו בהכנעו ובהבקעו מפחד אלהים; אנחנו ממשלים משלים כאלה אל בני האדם למען יתכוננו.
(כב) ד' הוא האלהים; אין אל מבלעדו; הוא יודע את הנסתרות והנגלות; רחמן ורחום הוא.
(כג) הוא האלהים; אין עוד מבלעדו; הוא מלך קדוש, עושה שלום, נאמן, צופה אל כל, עזוז, גבור ונשגב. חלילה לו את אשר ידמו אליו!
(כד) הוא האלהים, הבורא, המשלים והיוצר; לו שמות מפוארים. כל אשר בשמים ובארץ, מהללים את שמו; עזוז הוא וחכם לב.
(ב) הוא גרש את אנשי הכתב הבוגדים[2] ממעונותיהם בגולתם הראשונה; לא דמיתם הנפשכם כי יגורשו; גם הם דמו בנפשם, כי מבצרותיהם יצילום מיד אל. ויבוא עליהם ד' פתאום, וישלח מורך בלבבם, עד כי הרסו את טירותיהם בידיהם ובידי המאמינים. התבוננו כל חכמי לב!
(ג) גם לולי גרשם אלהים ממעונותיהם, כי אז יסרס בעולם הזה; ובעולם הבא יירשו את אש הגיהנם.
(ד) עקב אשר מרו את פי אל ושלוחו; ואלהים נורא ביסרו את הממרים את פיו.
(ה) כל התמרים אשר גדעתם או הנחתם על שרשיהם, ברצון אל נהיה; הוא שלם שכר למאמינים.
(ו) ואת השלל, אשר נתן אלהים לשלוחו, לא הבאתם על סוס או על גמל[3]; אלהים ממשיל את שלוחו בכל אשר יחפוץ, כי הוא אדיר על כל.
(ז) שלל הערים, אשר בהן המשיל אלהים את שלוחו, לאלהים, לשלוחו ולקרוביו, ליתומים, לדלים ולעוברי דרך הוא, למען לא ישאר העושר בעדת העשירים[4]. כל אשר נתן לכם השליח, קחו; וכל אשר ימנע מכם, חדלו ממנו! יראו את ד', כי נורא הוא ביסרו!
(ח) לעניים, אשר עזבו את בתיהם וגורשו ממעונותיהם ומרכושם ובקשו להפיק רצון מאלהים ועזרו את אלהים ואת שלוחו, גם להם חלק יהיה.
(ט) היושבים בטח בבתיהם ומאמינים מקדם[5] יאהבו את הגולים אליהם[6] ולא יחמדו בלבם את הניתן להם[7], כי אם יעזבוהו להם בכל לבם, גם אם מחסור להם. אשרי השומרים את נפשותיהם מתאוה!
(י) הבאים אחריהם[8] יאמרו: אדוננו! כפר לנו ולאחינו אשר קדמו לנו באמונתך, ואל נא תשית איבה ביננו ובין המאמינים לפנינו, כי חנון ורחום אתה!
(יא) האינך רואה את החנפים האומרים אל אחיהם הבוגדים מאנשי הכתב: אם תגורשו, נגלה עמכם; לא נשמע בקול איש מסיתנו בכם; ובהלחמכם נעזרכם! אך אלהים עד בכם, כי אנשי חזב המה.
(יב) בהגרשם לא יגלו עמם, ובהלחמם לא יעזרום; וגם אם יעזרום, יפנו עורף ולא יושעו.
(יג) אתם[9] חזקים מהם, כי אלהים החריד את לבם על אולתם.
(יד) לא יחד ילחמו בכם, כי אם בערים בצורות וחומות נשגבות. הן גדול עז נפשם; תדמה בנפשך כי עצומים הם; אך לבותם נפרדים, כי אין בהם תבונה.
(טו) הם נשלו כאנשים אשר היו לפניהם מקרוב[10], ויכלה אלהים עליהם את דברו, ויטעמו את הגמול הנורא.
(טז) הם נמשלו כשטן האומר אל בן האדם: בגוד בד'! ואחרי בגדו יאמר: נקי אנכי ממך, כי את אדון העולמים אנכי ירא!
(יז) ואחרית שניהם אש הגיהנם תהיה; לעד ישבו בה; כן נשלם גמול לבוגדים.
(יח) אתם המאמינים! יראו את ד', וכל נפש מכם תתבונן על אשר תקדים לשחר הבא[11]! יראו את ד', כי הוא יודע את מעלליכם!
(יט) אל תהיו כאנשים השוכחים את אלהים, ואלהים שכחם; כי אלה בוגדים המה!
(כ) לא תשוה עדת אש הגיהנם אל עדת גן העדן; עדת גן העדן תנחל שובע שמחות.
(כא) לו שלחנו את הקוראן הזה על הר[12], כי אז ראית אותו בהכנעו ובהבקעו מפחד אלהים; אנחנו ממשלים משלים כאלה אל בני האדם למען יתכוננו.
(כב) ד' הוא האלהים; אין אל מבלעדו; הוא יודע את הנסתרות והנגלות; רחמן ורחום הוא.
(כג) הוא האלהים; אין עוד מבלעדו; הוא מלך קדוש, עושה שלום, נאמן, צופה אל כל, עזוז, גבור ונשגב. חלילה לו את אשר ידמו אליו!
(כד) הוא האלהים, הבורא, המשלים והיוצר; לו שמות מפוארים. כל אשר בשמים ובארץ, מהללים את שמו; עזוז הוא וחכם לב.
הערות שוליים
עריכה- ^ שם החזון הזה מענין הגולה הנזכרת בו פסוק ב'.
- ^ אלה היהודים, אשר גרש מחמד מהעיר מדינ"ה אחרי מלחמת אהוד על השיתם את ידיהם את אויביו.
- ^ היהודים, בראותם כי גברה יד מחמד, פחדו פן ייסרם על עזרם את אויביו, וימלטו אל עיר מבצר קרובה למדינ"ה; ויבוא עליה מחמד במצור וילכדה ביום הששי, וישם את העיר חרם; ועל לבדו אותה בחיל קטון ולא יגעו בה אנשיו, לא נתן להם מאומה מהשלל.
- ^ יען כי אנשי מחמד בזזו שלל לרוב במלחמות בדר ואהוד, לא נתן להם חלק בשלל הזה.
- ^ אלה אנשי מדינ"ה המאמינים הראשונים.
- ^ את אנשי מיכ"ה אשר גורשו מיושבי עירם על האמינם במחמד.
- ^ את השלל.
- ^ אלה המאמינים במחמד אחרי מלחמת בדר ואהוד.
- ^ מדבר אל המאמינים.
- ^ אלה היהודים יושבי העיר קינוקוע, אשר גורשו קודם לכן.
- ^ על המעללים, אשר תכין לה לעולם הבא.
- ^ סיני; בזה יכון, כי כל היצורים נוחים מבני האדם לירא את אלהים.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).