הקוראן סורה 2 (תרגום רקנדורף)

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)

חזון הפרה^[1]

נגלה במדינ"ה ובו מאתים וששה ושמונים פסוקים

בשם אלה הרחמן והרחום

(א) א"ל"מ^[2]. הספר הזה, אשר אין דופי בו, הוא קו הישר לצדיקים.

(ב) המאמינים בסודותי, ומתפללים, ומפזרים לאביונים ממה שנתתי להם^[3].

(ג) ומאמינים באשר גלה לך^[4] ולנביאים אשר היו לפניך^[5], וביום האחרון^[6].

(ד) האנשים האלה הם על קו הישר הניתן להם מאדוניהם^[7], והם יצליחו.

(ה) אך הרשעים, שוה להם אם תזהירם אם אין; לא יאמינו.

(ו) אל האטים את אזנם ואת לבם, ואת עינם עור; ולהם עונש גדול.

(ז) יש אנשים^[8] אשר יאמרו: אנחנו מאמינים באלהים וביום האחרון; אמנם אינם מאמינים.

(ח) בלבם להתעות אל ואת המאמינים; אך לא יתעו כי אם את נפשם; לא יבינו.

(ט) חלי בקרב לבם, ואלהים לא יגהה מהם את מזורם ולהם עונש גדול, על אשר שקרו באל.

(י) ואם יאמר להם: אל תשחיתו בארץ! יאמרו: הן כנים אנחנו.

(יא) אמנם הם משחיתים; לא יבינו.

(יב) ואם יאמר להם: האמינו כשאר בני האדם! יאמרו: הנאמין, כאשר מאמינים הכסילים? אך הם הם הכסילים והבוערים.

(יג) אם יקרו אל המאמינים, יאמרו: אנחנו מאמינים; ואם יועדו אל עדת פריציהם, יאמרו: לכם אנחנו ולאלה^[9] אנחנו לועגים.

(יד) אך ד' ילעג למו ויזנחם אל שגגתם.

(טו) הם המירו האמת בשגגה; ולא שוה להם, כי סרו מדרך הטוב.

(טז) דמיונם כאיש אשר יבעיר אש^[10]; ובהתלקח הלהבה, אלהים יכבה את נרם, והיו ממששים באפלה, לא יראו מאומה.

(יז) חרשים, עורים, אלמים הם; לכן לא ייטיבו את דרכם.

(יח) או אם השמים לבשו קדרות, ובזרם ברד וקולות וברקים העבים על הארץ יריקו, אז יקבצו פניהם פארור, ומאימת מות יתנו את אצבעם באזניהם לבלתי שמוע^[11]; אמנם יד אל תקח את הבוגדים בו.

(יט) ברק הברק יחשיך את עיניהם; בעור נגהו ילכו באורו, ואם עלטה תהיה, יצבו כמו נד; לו חפץ אל, אזנם הכבד ועינם השע, כי הוא אדיר על כל.

(כ) בני אדם^[12]! עבדו את אלהיכם, אשר ברא אתכם ואת כל האנשים אשר היו לפניכם, וכבדוהו!

(כא) הוא נטה לכם את הארץ כיריעה, ואת השמים עשה צפוי לראשיכם; הוא מוריד את המים מן השמים, להרוות עצי פרי למזונכם; לכן אל תדמוהו לאלהים אחרים, באשר אתם יודעים, כי הבל המה.

(כב) ואם לא תאמינו בדברים אשר גלינו לעבדנו^[13], הביאו חזון אחד כחזיונות האלה^[14], ועדיכם זולתי אל יקומו ויעזרוכם, אם כנים דבריכם! –

(כג) ואם לא תוכלו זאת (כאשר באמת לא תוכלו) יראו את האש המכלה אנשים ואבנים^[15], הוכנה לעוזבי אל! –

(כד) בשר^[16] למאמינים ולעושי טוב, כי יבואו אל גנות מלאים כל טוב, ובתוכם מעינות מים; ובכל עת אשר יאכלו מפרים, יאמרו: אך זה הפרי אשר אכלנו מקדם! כן ישוו להם. גם נשים טהורות תהיינה להם למנה, ועד עולמי עד ישבו שם^[17].

(כה) אמנם אל לא יכלם במשלו משלים משרצים וקטני ארץ^[18]; המשכילים יבינו, כי מפי עליון לא תצא כי אם האמת; אולם הבוגדים יאמרו: מה לאל ולמשלים האלה? אכן רבים יכשלו בהם, ורבים יגיעו בהם אל נתיב היושר; אך רק הרשעים יכשלו.

(כו) המפירים ברית אל, ומפרידים את אשר קשר^[19], ומשחיתים בארץ, יחדיו יספו.

(כז) איך תבגדו באל? פגרים מתים הייתם; הוא החיה אתכם, הוא ימיתכם וישוב ויחיה אתכם; אז תשובו אליו.

(כח) הוא ברא כל בארץ, הוא נטה שמים וימתחם לשבעה שחקים^[20]; הוא מבין ויודע כל.

(כט) באמור אדונך^[21] אל המלאכים: שום אשים לי משנה בארץ, ענו: התשים לך שמה אחד, אשר ישחית בארץ וישפוך דם^[22]? ואנחנו מספרים את תהלתך ומקדשים את שמך! – ויאמר אלהים: אני יודע את אשר אתם לא ידעתם.

(ל) ויורה את האדם שמות כל הדברים, ויראהו את המלאכים, ויאמר: קראו לי את שמות כל הדברים האלה, אם אמת אתכם!

(לא) ויאמרו: יהולל שמך! איננו יודעים כי אם את אשר אתה הוריתנו, כי אתה יודע כל וגדול עצה.

(לב) ויאמר אלהים: אדם, קרא אתה! ויקרא. ויאמר ד': הלא הגדתי לכם, כי אני יודע רזי שמים וארץ; גם ידעתי את אשר תודו ואת אשר תכחדו.

(לג) ונאמר^[23] אל המלאכים: השתחוו ארצה לפני אדם! ויעשו כן; אמנם השטן מאן, ויהי ממספר הבוגדים בי^[24].

(לד) ונאמר: אדם! אתה ואשתך שבו בגן עדן ואכלו מטובו ככל אות נפשכם; אך אל העץ הלזה אל תקרבו, פן תחטאו!

(לה) אבל השטן^[25] גרשם והוציאם משם; ונאמר: צאו מזה! איבה תהיה ביניכם; בארץ תגורו ותאכלו מטובה מספר ימים!

(לו) אז למד אדם מאלהים דברי תפילה ותחנונים^[26], וישב אליו, כי סלח ורחום הוא.

(לז) ונאמר: קומו, צאו מזה! ואני אורה אתכם את הדרך אשר תלכו בה; אם תשמרוה, פחד ושואה לא יבאו עליכם.

(לח) אך הבוגדים ומשקרים באותותי יהיו מאכולת אש שאול תחתית, ועד עולמי עד ישבו בה.

(לט) בני ישראל! זכרו את הטובה אשר גמלתיכם! שמרו את בריתי, ואף אני אשמרה; אך אותי תעבדו; האמינו באשר שלחנו אליכם^[27] לחזק את אשר גלינו לכם מקדם^[28], ואל תהיו המתקוממים הראשונים בבריתי, ואל תמירוה בלא הועיל; אך אותי כבדו! –

(מ) אל תלבישו את האמת בכסות השקר, ואל תכחדוה באשר תדעוה!

(מא) התפללו ופזרו לאביונים והשתחוו עם המשתחוים^[29]!

(מב) איך תורו את בני האדם עשה משפט, באשר אתם אשר תסלפוהו? אתם הוגים בתורה, הלא תאבו הבינה?

(מג) הצניעו בהתפללכם^[30]; זה לא יקשה מהצדיקים, המאמינים, כי ישובו אל אלהיהם^[31]. בני ישראל! זכרו את הטובה אשר גמלתיכם, בדעתי אתכם מכל משפחות האדמה!

(מד) יראו את היום אשר בו נפש לא תפדה נפש, לא יוכרו פנים ולא ילקח שחד וכפר, ואיש לא יצילכם מידי!

(מה) זכרו את אשר הצלנו אתכם מיד פרעה ועמו, אשר הכבידו את עולכם, וימיתו את בניכם, ורק את בנותיכם חייו; זה יהיה לכם אות אהבתי הגדולה אליכם!

(מו) זכרו את אשר בקענו את הים לפניכם להצילכם, ונשקע בתוכו את עם פרעה לעיניכם.

(מז) זכרו את אשר השתחויתם לעגל, בהועדי למשה ארבעים לילה, ותחטאו לי.

(מח) שם כפרנו בעד חטאתכם, למען תתנו לי תודה.

(מט) שם נתנו אל משה את התורה ואת הפורקן^[32] למען תלכו בהם.

(נ) שם אמר משה אל עמו: עמי! טמאתם את נפשותיכם בעגל הזה; שובו אל אדוניכם, והמיתו את נפשכם^[33]; זה ייטב בעיני בוראכם, וישוב ויפן אליכם, כי סלח ורחום הוא.

(נא) ותאמרו: משה! לא נשמע לקולך, עד כי אם נראה אלהים עין בעין^[34]; ותוסרו מאל למען תבינו.

(נב) אחרי כן החיינוכם אחרי מותכם למען תתנו לי תודה.

(נג) וניתן לכם את העבים לצל יומם, ונמטיר עליכם את המן ואת השליו לאמר: אכלו את הלחם הטוב הזה! אמנם הרשעים לא לי, כי אם לנפשם חטאו^[35].

(נד) ונאמר: עלו אל העיר הזאת^[36], ואכלו בה די שבעכם^[37] והצניעו לכת אל השער, ואמרו בהתפללכם: חטתון; אז נכפר בעד חטאתכם, ונרים את קרן הצדיקים.

(נה) אכן הרשעים המירו את הדבר הזה באחר, אשר לא צויתים; לכן שפכנו עליהם זעמנו מרום שמינו, יען לא שמעו בקולו.

(נו) בהתחנן משה בעד עמו למים, אמרנו: הך במטך על הסלע! ויצאו ממנו שתים עשרה עינות מים, למען יכירו כלם איש עינו^[38]; ונאמר: אכלו ושתו ממתת אלהים, ואל תוסיפו לחטוא בארץ! –

(נז) בדברכם: משה! לא נוכל החיות את נפשנו ממזון אחד^[39], העתירה בעדנו אל אלהיך, למען יתן לנו מפרי הארץ; ירק, קישואים, שומים, עדשים ובצלים! ויען משה: אם תבחרו ברע מבטוב, שובו מצרימה! שם תמצאו את שאהבה נפשכם; וינגע אותם אלהים ברעב וחסר, וישפך עליהם את חרון אפו, על אשר לא האמינו באותותיו, ויהרגו חנם נביאיו^[40], וימרו ויבגדו באל.

(נח) כל המאמינים, אם יהודים, אם נוצרים, אם שבא^[41]; אם יאמינו באלהים, ביום האחרון, ויעשו את הטוב והישר בעיני ד', יש שכר לפעולתם מאתו, ולא יבוא אליהם פחד ושואה.

(נט) בכרתנו לכם ברית, ונרים עליכם את ההר^[42], אמרנו: עשו, כאשר צוינוכם, דבקו בתורתי, שמרוה וזכרוה!

(ס) ותמרו עוד באל: לולי ד' הצילכם ורחמכם, כי עתה נכחדתם מן הארץ! – הן ידעתם, את אשר עשיתי למחללים את השבת; ונאמר אליהם: היו קופים^[43], והבדלו מבני האדם! –

(סא) ונשימם למשל לדור ודור, ולשנינה לצדיקים.

(סב) באמר משה אל עמו: ד' צוה אתכם לזבח לו פרה^[44]! ויאמרו לו: התלעג לנו? ויאמר: בלעדי, אינני סכל! ויאמרו: התפלל לאדוניך, למען יורנו את משפט הפרה הזאת; ויאמר: אל תהי זקנה מאוד ולא קטנה מאוד, כי אם עודנה באבה, ועשו כאשר צויתם!

(סג) ויאמרו: התפלל בעדנו אל אלהיך, למען יודיענו את מראה; ויאמר: מראה יהי אדום וצהב, נחמד למראה.

(סד) ויוסיפו עוד לאמר: התפלל עוד לאדוניך, למען יראנו את מראה, כי פרותינו דומות זאת לזאת; ובלבנו לעשות ככל אשר צוה ד'!

(סה) ויאמר: אל תהי רזה ממשך בעול ומהשקות את האדמה; תמימה תהיה בלי מום; ויאמרו: כן דברת; ויזבחו את הפרה, וכמעט לא זבחוה^[45].

(סו) ואם נפש תהרג^[46] ולא תדעו מי המכה, אלהיכם יגלה את אשר תכחדו.

(סז) ונאמר הכו את החלל^[47] בעצם הפרה, ואלהיכם יחיה את המת; הוא יראה לכם את נפלאותיו למען תשכילו.

(סח) אז חזקתם את לבכם כמו אבן ועוד רב ממנו; כי האבנים, מהם יצאו נחלי מים, מהם יבקעו מעיינות מים, מהם יפלו מפחד אל. אמנם אלהים יודע את כל תעשו.

(סט) רצונכם^[48], כי יאמינו^[49] לכם; אך יש מהם שמעו את דבר אלהים ויש מהם סלפוהו.

(ע) אם יקרו למאמינים, יאמרו: גם אנחנו מאמינים; אך ביניהם יאמרו איש אל אחיו: התספרו להם את אשר גלה לכם ד' למען יוכחו עמכם בפני אדוניהם^[50], הלא תדעו^[51]?

(עא) אמנם האינם יודעים, כי גלוי לאל כל אשר יעלימו וכל אשר יגידו?

(עב) יש בהם אנשים בוערים, אשר לא יבינו את התורה כי אם דברי שקר, באשר אינם יודעים. אוי לכותבי ספר התורה בידיהם, ואומרים במחיר קטן: זה יצא מפי אלהינו! אוי להם על כתב ידיהם^[52], אוי להם על מחירם! –

(עג) יאמרו: אש הגיהנם^[53] לא תלהטנו ימים רבים; אמור להם: הד' הבטיחכם זאת? היפר בגללכם את דברו^[54]? או התענו באל את אשר לא תדעו?

(עא) אכן כל בוגד ועושה עול יהיה מחברת שאול תחתית ולעד ישב שם.

(עה) וכל המאמינים ועושי טוב יבאו אל גן העדן, ועד עולמי עד ידורו שם.

(עו) בכרתנו ברית לבני ישראל, אמרנו: רק את ד' תעבדו, היטיבו להוריכם, לאחיכם, וליתומים ולדלים; דרשו טוב לכל אדם, התפללו ועשו צדקה! אז בגדתם בי ותעזבוני; רק מעט מכם אשר מלאו אחרי.

(עז) בכרתנו ברית עמכם, לבלתי שפך דם ולבלתי גרש איש ממעונתו, ותואילו; אך לא הקימותם את בריתכם אתי, כי הרגתם איש את אחיו, ותגרשו רבים מכם^[55] ממעונתם; רק בעשות עול ובהשית איבה עזרתם איש את אחיו; אמנם אם תשבום^[56], עליכם לפדותם, יען צויתם לבלתי גרשם. התאמינו במקצת הכתב ובאחרת תגעל נפשכם^[57]? – כל עושה זאת יבוש בחיים, ויוסר ביום האחרון, כי לא נסתרו מד' דרכיכם.

(עח) האנשים האלה קנו את ימי חיי הבלם במחיר חיי העולם הבא; גמול פעלם יושב להם, איש אל יוכל להושיעם.

(עט) למשה גלינו את התורה; ונשלח אחריו נביאים אחרים, ונאזר חיל את ישו בן מרים, וניתן לו את רוח הקדש^[58]. אך באמר לכם הנביאים את אשר לא חפצתם בו, שמתום לנביאי שקר והרגתם רבים מהם.

(פ) היהודים אומרים: לבותינו לא נמלו^[59], אך אל אררם על קשה ערפם ורק מעט מהם האמינו.

(פא) בשלוח אל אליהם את הספר^[60] לקים את הקודמים אותו^[61], לא אבו שמוע, גם אם התחננו לד' למען יושיעם מיד הבוגדים^[62]; קללת ד' תרבץ על המכחשים בו! –

(פב) בלא הועיל האשימו את נפשותיהם; לא אבו שמוע את משא דבר ד' מקנאה^[63], יען גלה סודו ברוב רחמיו לנביאים אשר כנפשו; קצף על קצף יבוא אליהם; תכביד אל על הבוגדים בו! –

(פג) אם יאמר להם: האמינו באשר גלה ד'! יאמרו: לא נאמין כי אם באשר גלה לנו; ואת היתר יחרימו, גם אם הוא אמת ורק לקים את אשר היה לפניו. אמור אליהם: אם מאמינים אתם, מדוע הרגתם את נביאי ד' אשר שלח אליכם?

(פד) ובכל האותות, אשר הראה משה אתכם, השתחויתם לעגל, ותחטאו לד'.

(פה)^[64] בכרתנו לכם ברית, ובהרימנו עליכם את ההר לאמר: חזקו ואמצו באשר צוינוכם! אמרו: שמענו, אך לא נקשיב לקולך; ויתן להם משה את העגל לשתותו^[65]; אמור אליהם: אם מאמינים אתם, גם את הרע^[66] תקבלו מאת ד'!

(פו) אמור אליהם: אם תחפצו לבקר בהיכל ד'^[67] אחרי מותכם מפורדים מכל בני האדם, בחרו במות^[68], אם כנים אתם! אך לא יבחרוהו על מעשה ידיהם כי אל זועם לרשעים.

(פז) הם יבחרו בחיים מכל גויי הארץ; כל אחד מהם יחפץ לחיות אלף שנים.

(פח) וגם אם אלף שנים יחיה, לא ינצל מזעם אל המבין אל פעלם.

(פט) אמור להם: אוי לאויבי גבריאל, אשר גלה לך סוד אל לקים את תורתם לנטות קו ולסל דרך למאמינים!

(צ) אוי לאויבי אל ומשרתיו עושי רצונו גבריאל ומיכאל! אל זועם לרשעים.

(צא) אמנם נתנו בידך מופתים גדולים; אך הרשעים יתנו בהם דופי.

(צב) ובכל עת אשר יודו בפיהם על אמונתנו, בלבם ימאסוה ורובם לא יאמינו בה.

(צג) בבוא אליהם שליח ד'^[69] לקים את אשר גלה להם מקדם, רוב סופריהם השליכו את הספר אחר גיום ולא אבו שמוע.

(צד) וילכו אחרי עצת השטן אשר זמם במלך שלמה^[70]; אך שלמה לא בגד באל כי אם השטן, אשר את בני האדם לקסם קסמים, ויתנם ביד שני מלאכי בבל, ושמם הרות ומרות; אמנם אלה לא אבו ללמד את קסמיהם, בלתי אם דבר איש: מוכן אנכי לנסיון^[71]; לכן אל תבגדו^[72]! מהם למדו בני האדם לחרחר ריב בין איש לאשתו^[73]; אך לא יוכלו לאיש מבלעדי ד'; כל אשר למדו ירע ולא יועיל; גם ידעו, כי כל אורח לחברתם, יאבד חלקו בעולם הבא. הם מכרו את נפשיהם בלא הועיל; מי יתן ויבינו זאת! –

(צה) לו האמינו באל ויראוהו, מה רב טובם הצפון למו! לו חכמו, ישכילו זאת.

(צו) אל תאמרו: ראינו, כי אם: שמרנו בלבבנו^[74], ושמעו לקולי, כי גדול העונש לרשעים! –

(צז) הבוגדים באל, אם אנשי הכתב^[75] אם עובדי אלילים לא יבקשו כי ייטיב לכם אלהיכם; אך אל ברחמיו יחן את אשר יחן, כי אל רחום הוא.

(צח) אם נשמיט פסוקים מהספר הזה או נשכחם^[76], נשימה טובים מהם או טובים כמוהם תחתיהם; האינך יודע, כי אלהים שליט על כל? –

(צט) או אינך יודע, כי הוא קנה שמים וארץ, ומבלעדו אין משגב ועוזר!

(ק) או תבקשו מנביאכם את אשר בקשו ממשה^[77]? אמנם כל הממיר האמונה בשקר, תעה מדרך הישר.

(קא) רב סופריכם מבקשים כי תשובו ותכחשו באל, אחרי אשר האמנתם בו, מקנאתם, פן יראו את האמת; לכן סלחו ומחלו עד יצוה ד'^[78], כי הוא אדיר על כל.

(קב) התפללו ועשו צדקה! והטוב אשר תעשו פה לשלום נפשכם, צפון לכם אצל אלהיכם, כי כל מעשיכם גלוים לו.

(קג) יאמרו^[79]: רק היהודים והנוצרים יבאו אל גן העדן; אמור להם: תנו לכם מופת אם כנים דבריכם!

(קד) אמנם כל נושא לבבו אל אל בשמים, והולך תמים, שכרו גדול מאד מעם ד', לא יפחד ולא תאנה אליו רעה.

(קה) היהודים אומרים: אין אמת עם הנוצרים, והנוצרים אומרים: אין אמת עם היהודים, גם אם אלה ואלה קוראים את הכתב^[80]; כזה יאמרו גם האנשים אשר אין להם תורה^[81]; אולם אל ישפוט ביניהם ביום התקומה.

(קו) מי רע מסוגרי דלתות בית אלהים והורסי היכלו^[82]? אך ברעדה יבואו שמה^[83]; כלמה תשיגם בעולם הזה ויד אל תקחם בעולם הבא.

(קז) ממזרח שמש עד מבואו יד אל משלה; ואל כל אשר תפנו, עין ד' תשגיח עליכם, כי הוא בכל ויודע כל.

(קח) יש אומרים: אל הוליד בנים^[84]; חלילה לו! לו השמים והארץ, וכלם לקולו ישמעו^[85].

(קט) הוא ברא את השמים ואת הארץ; הוא אמר ויהי.

(קי) הם אומרים: לא נאמין עד כי ד' בכבודו יראה אלינו, או עד תראנו נפלאות; גם אחרים אשר היו לפניהם דברו כן; לבותם דומים זה לזה. אמנם אל כבר הראה נפלאות למאמינים.

(קיא) אנכי שלחתיך לבשר טוב^[86] ולהזהיר^[87], אך בני שאול תחתית לא ישאלוך^[88].

(קיב) היהודים והנוצרים לא יאהבוך, עד אם תלוה אל אמונתם; אמור אליהם: אך תורת ד' היא קו הישר; אמנם אם תלוה לאמונתם, אחרי היות לך התורה מאל, אין משגב ומעוז לך באלהיך.

(קיג) הקוראים את הכתב הניתן להם, כאשר להם לקראתו^[89], יאמינו בך, והממאנים לעשות כן, יחד יספו.

(קיד) בני ישראל! זכרו את הטובה אשר גמלתיכם בידעי אתכם מכל משפחות האדמה!

(קטו) יראו את היום אשר בו לא תציל נפש בעד נפש ולא ישא פנים ולא יקח כפר, ואין מליץ ואין עוזר! –

(קטז) כאשר נסה אלוהים את אברהם, וזה עמד בכל נסיוניו כעבד נאמן, ויאמר לו ד': אשימך לכהן על כל בני האדם; ויאמר אברהם: וזרעי? ויענהו ד': הרשעים לא יהיו אנשי בריתי!

(קיז) ובהקימי בית הועד^[90] לבני האדם ומעון לצדיקים לאמור: שמרו את הבית הזה, מקום מושב אברהם, כי בית תפלה יקרא לכל העמים! ונכרת ברית לאברהם ולישמעאל, למען יטהרו^[91] את הבית הזה בגלל הסובבים אותו^[92], ומבקרים בהיכלו, ומשתחוים בו בכריעת ברך.

(קיח) באמר אברהם: אדוני, שים את המקום הזה לנות שלום, והשביע את יושביו המאמינים בך וביום האחרון מטובך! ויען ד': גם הרשעים ירויון מדשן ביתי^[93] אך במעט^[94]; אחרי כן אדיחם אל שאול תחתית, והדרך הזאת תקשה להם מאוד.

(קיט) ביסד אברהם וישמעאל את הבית הזה, התחננו: ד', קח נא ברצון את מנחתנו, כי אתה שומע ויודע כל!

(קכ) תן לנו מהלכים בין חסידיך, ושים את זרענו לעם מקדש את שמך! הראנו את הדרך אשר בה נעבדוך! שעה נא אלינו כי אתה הטוב והרחום!

(קכא) הקם בקרבך את שליחך^[95] אשר יראם אותותיך, ויורם את הכתב^[96] ואת המדע, ויקדשם, כי אתה אדיר ויודע כל! –

(קכב) מי יוכל למאס בדת אברהם^[97]? אך כסיל ובער; כל ימי חייו אהבנוהו^[98], ואחרי מותו הושבנוהו בין חסידינו.

(קכג) באמר לו רבו: היה תמים! ענה: את אלהי השמים אני ירא.

(קכד) וינחל אברהם את הדת הזאת את בניו; וגם יעקב אמר: בני, הדת הזאת ניתנה לכם מאלהים; דבקו כל ימי חייכם ומותו בה!

(קכה) העדים הייתם^[99], בקרב ימי יעקב למות, ויאמר אל בניו: את מי תעבדו אחרי מותי?

(קכו) ויענו: את אלהיך נעבוד, ואת אלהי אבותיך אברהם ישמעאל ויצחק; הוא אלהים לבדו, ואחריך נלך; הדור הזה^[100] כבר אבד; גמול ידיו נעשה לו; גם אתם פרי מעלליכם תאכלו, ולא יזכר לכם את אשר אלה עשו^[101].

(קכז) הם^[102] אומרים: היו יהודים או נוצרים, אז תלכו במעגל יושר! אמרו להם: אנחנו הולכים בתורת אברהם, אשר לא עבד אלהי נכר.

(קכח) אמרו: מאמינים אנחנו באלהים ובאשר גלה לנו ולאברהם ולישמעאל וליצחק וליעקב ולשבטים, ובדברו אשר היה אל משה ואל ישו ואל הנביאים; לא נבדיל ביניהם, ובו נדבק.

(קכט) אם הם מאמינים כמוכם, אז הם על מעגל הטוב; ואם לא, מפרידים הם^[103]. אמנם אלהים יצילך^[104] מידיהם, כי הוא שומע ויודע כל.

(קל) ברית אל עמנו, ומה טוב מתורתו? אותו נעבד.

(קלא) התריבו עמנו על אל^[105]? הוא אדונינו ואדונם; מעשינו לנו ומעשיכם לכם; לא נמוש מתורתו.

(קלב) או תאמרו, כי אברהם ישמעאל יצחק ויעקב והשבטים יהודים היו או נוצרים? התחכמו מאל? מי רע ממעלים עדות אל^[106]? אין נסתר מנגד ד'^[107].

(קלג) הדור הזה כבר אבד; גמול ידיו נעשה לו; גם אתם פרי מעלליכם תאכלו, ולא יזכר להם את אשר אלה עשו^[108].

(קלד) הכסילים אומרים: למה ימיר מגמת פניהם קדימה במערבה^[109]? אמור אליהם: לאלהים קדם ומערב; הוא ידריך במעגל טוב את אשר יחפוץ.

(קלה) שמנוכם^[110] לגוי מבדיל ביניהם^[111]; למען תעידו בבני האדם^[112], וגם שליחנו יעיד בכם.

(קלו) מגמת פניכם המירנו להבדיל בין ההולכים אחרי הנביא^[113] ובין הפונים לו את ערפם. יש אנשים^[114] אשר תגעל נפשם בזה; אך לא ההולכים בתורת אל; משכורתכם תהי שלמה מעם אל, כי חנון ורחום הוא לבני האדם.

(קלז) ראינו בשאתך עיניך השמימה, ושמנו מגמת פניך אל המקום אשר תבחר; שא עיניך מול היכל חרם^[115]; בכל המקום אשר תהיה, שים עיניך שמה בתפלתך! אנשי הכתב יודעים, כי זה אמת מאדוניהם; אכן אל ידע את פעלם.

(קלח) ובכל המופתים אשר תראם, לא ישמעו בקולך, לכן גם אתה לא תשמע בקולם; הלא גם המה איש לאחיו לא ישמעו^[116]. ואם תלוה אליהם אחרי הודיעך אל את דברו, גם אתה תהיה מן הבוגדים.

(קלט) אנשי הכתב הכירוהו^[117] כאשר יכיר איש את בנו; אך רובם יעלימו את האמת, גם אם ידעוה.

(קמ) מפי אלהיך לא תצא כי אם האמת, לכן אל תריב בה.

(קמא) לכל גוי מגמת פניו בתפלתו; בחרו בטוב^[118]! אז ישוב ויקבצכם^[119] אל בכל המקום אשר תהיו, כי הוא אדיר על כל.

(קמב) ומאין תבוא שים פניך אל היכל חרם! זאת חקת אלהיך, ולו גלוי כל אשר תעשה.

(קמג) מאין תבוא, שים פניך אל היכל חרם; בכל מקום אשר תהיה, שים עיניך שמה, למען לא יוכלו האנשים לריב בכם^[120] כי אם בבוגדים. אל תיראו מפניהם, כי אם מפני; אז תמצאו חן בעיני ואדריככם במעגל יושר.

(קמד) הנה שלחנו לכם את נביאנו מקרבכם, להראותכם את אותותי, לקדשכם, להורותכם חכמה ומדע וללמדכם את אשר עדן לא תדעו.

(קמה) זכרוני ואזכרכם! תנו לי תודה ואל תבגדו בי!

(קמו) אתם המאמינים! שאו את עולי והתחננו אל אלהיכם למען יעזרכם; כי חנון ד' לחוכים לו.

(קמז) אל תאמרו על המתים בדרך אל^[121]: מתו; כי אם עודם בחיים; ואינכם מבינים זאת.

(קמח) אמנם ננסה אתכם בפחד, רעב, ואבדן הונכם חייכם ופרי אדמתכם; אשרי מחכי הקץ!

(קמט) אשרי האומרים בימי רע: דבקים אנחנו באלהינו ואליו נשובה.

(קנ) עליהם תבוא ברכה, וד' יחנם, כי הם על נתיב היושר.

(קנא) גם צפה ומרות^[122] מקדשי אל המה; וכל עולה לבקר בהיכל הקאבא לא יחטא בהקיפו את ההרים האלה; וכל אשר ידבנו לבו לעשות את הטוב בעיני ד'^[123], שכרו גדול מאד מאלהים העושה חסד ויודע כל.

(קנב) כל מעלימי התורה והמצוה, אשר גלינו והורינו בכתבינו, תבוא עליהם מארה, וכל המקללים^[124] יקללום.

(קנג) אך את השבים מדרכם הרעה ומודים ועוזבים פשעיהם אחן כי חנון ורחום אני.

(קנד) אך על מכסי פשעיהם ומתים בהם תבוא מארת אל והמלאכים ובני האדם.

(קנה) עד עולמי עד תרבץ בהם, מכתם לא תחבש, ורחוקה ישועה מהם.

(קנו) ואלהיכם אחד ואין עוד מלבדו, חנון ורחום הוא.

(קנז) בבריאת השמים והארץ, בתקופת הימים והלילות, בדרך האניה המשוטטת בלב הים ומכינה מזון לבני האדם, במים היורדים משמים ארצה להרוות ארץ^[125] עיפה, במיני החיות הממלאות את פני כל הארץ, במרוצת העבים והרוח המרחפים, הלא רב מופתים למתבוננים בהם^[126]? –

(קנח) ובכל זאת יש אנשים עובדים אלהי נכר מבלעדי אל, ומשתחוים להם; אולם אהבת המאמינים באל עצמה מאהבת הבוגדים אל אליליהם. לו יבינו הרשעים, בבוא עליהם שואה, כי עז לאלהים, וכי קנא ונוקם הוא! –

(קנט) אם הנדחים יפרדו ממדיחיהם^[127], ואלה יראו את מכתם האנושה ואת מוסרות הרשע כי נתקו,

(קס) אז יאמרו: לו נשוב ארצה, למען נפרד מהם כהפרדם עתה ממנו! – את זאת יראם אלוהים; אז ינהמו באחריתם, כי אשם לא תכבה.

(קסא) בני האדם! אכלו את מיטב הארץ; אך אל תלכו בדרך השטן^[128], כי שונא הוא לכם מתמול שלשום.

(קסב) הוא יצוה אתכם לעשות רע ועול, ולדבר באלהים את אשר לא תדעו.

(קסג) אם יאמר להם^[129]: שמרו את תורת ד'! יאמרו: לא, כי בחקות אבותינו נלך; אך הלא אבותיהם בוערים ועקשים היו? –

(קסד) הבוגדים נמשלו כבהמות, אשר תשמענה את קול הקורא ולקולו לא ישמעו. חרשים, אלמים, עורים הם, לא יבינו.

(קסה) אתם המאמינים! אכלו את הטוב אשר נתנו לכם! הודו את ד' וכבדוהו! –

(קסו) אך את הנבלה ואת הדם ואת החזיר לא תאכלו, ואת אשר לא נשחט בשם ד'^[130]. ואיש אשר יאכל מהם בשגגה, ולא נודע לו, לא ישא עליו חטא, כי אל סלח ורחום הוא.

(קסז) המעלימים את אשר גלה ד' בכתבו, וממירים אותו במחיר קטן, אש תלהט את קרבם, ואלהים לא ישא פניהם, לא ינקה אותם ביום התקומה, ולהם עונש גדול.

(קסח) הממירים אמת בשקר, עונש ברחמים, מה רבה להבתם אשר הוכנה להם!

(קסט) יען כי אלהים גלה את הספר הזה באמת, והם הריבו בו, וינזרו לשקר.

(קע) לא זאת הצדקה, בשאתכם עיניכם קדמה וימה^[131]; אך זה הצדיק, אשר מאמין בד' וביום האחרון ובמלאכים ובכתב ובנביאים, ומפזר מהונו לקרובים ליתומים לדלים ולגרים ולכל מתחנן אליו; הפודה שבויים ומתפלל ועושה צדקה ומקים את דברו, נושא עול ונוטה שכמו לסבל רעה וחרב; – אך זה הוא הצדיק וירא אלהים בכל לבבו.

(קעא) אתם המאמינים! אם תהרג נפש אחת מכם, השילום ניתן לכם; חפשי תחת חפשי, עבד תחת עבד, אשה תחת אשה. אך אם אחי^[132] ההרוג יסלח לרוצח, זה יוכל להענש בפלילים כמשפט^[133].

(קעב) החסד והרחמים האלה^[134] ניתנו לכם מאלהיכם; אך לנוקם אחרי כן^[135] עונש גדול יהיה.

(קעג) חוק השילום הזה יחיה את נפשכם^[136], אם תשכילו ותיראו את ד'.

(קעד) אתם צויתם: איש כי יקרבו ימיו למות, יצוה לביתו, ויעזב את הונו להוריו או לקרוביו כמשפט; זה חק לצדיקים.

(קעה) כל נותן דפי^[137] בצואה הזאת, ישא את עונו, כי אל שומע ויודע כל.

(קעו) ואם נודע כי המצוה תעה או עשה עול בצואתו, אז תוכלו לתקן את המעוות בפלילים, ולא תשאו עליו חטא, כי אל סלח ורחום הוא.

(קעז) אתם המאמינים! צום נקרא עליכם כעל אבותיכם, למען תיראו אלהים.

(קעח) מספר ימים תצומו^[138]; אך אם יהיה איש מכם חולה או בדרך, יצום תחתיהם ימים אחרים כמספרם. איש כי יוכל וחדל לצום, יזון דל לכפר בעד נפשו; אך טוב לכם לעשות זאת מנדבת לבכם^[139], וטוב ממנו אם בזה תצומו^[140]. לו תבינו!

(קעט) בחדש רמצ'אן^[141], אשר בו נגלה הקוראן קו הישר לבני האדם ותורת אמת וטוב, תצומו כלכם; כל חולה או עובר דרך יצום בעת אחרת, כי רצון אל להקל ולא להכביד עולכם. קדשו את ימי הצום האלה וכבדו אל, אשר נחכם בדרך הטובה, ותנו לו תודה! –

(קפ) אם ישאלוך עבדי עלי, אמור אליהם, כי קרוב אני לכל קוראי, ושומע תפלתם בשועם אלי; אך הם ישמעו בקולי ויאמינו בי למען יצדקו.

(קפא) בליל הצום תוכלו לבוא אל נשיכם, כי הן כסות לכם ואתם להן^[142]. אלהים יודע כי מנעתם מכם זאת^[143], ובטובו הגדול לא ימנעה מכם; לכן באו אליהן ובקשו את מתת אלהים^[144]. אכלו ושתו עד אור הבקר, עד יוכל איש להכיר בין פתיל לבן לשחור; אחרי כן צומו עד הלילה; אל תגשו אל אשה, ולכו אל בית התפלה. אלה החוקים אשר שם לכם ד', אל תפרעום. אל יורה את בני האדם את רצונו למען יכבדוהו.

(קפב) אל תחטאו להשחית את הונכם בתתכם שוחד לשופט למען עות את משפט ריעכם; ואתם ידעתם כי זה עול.

(קפג) ישאלוך על תקופת הירח; אמור להם: הוא מגלה לכם את עת החג^[145]; לא זאת הצדקה, בשובכם אל בתיכם מאחורי הפתח^[146], כי אם ליראה את אלהיכם ולשוב אל בתיכם מצד הפתח. יראו את ד' כי אז תצליחו.

(קפד) הרגו במלחמת האמונה את הזוממים להרגכם; אך אתם לא תחלו להלחם בהם, כי אל שונא לאנשי ריב.

(קפה) הרגום באשר תמצאום; גרשום מאשר יגרשוכם, כי המכה רעה מהקטל^[147]; אך אל תלחמו בהם אצל המקדש^[148], ואם יצורו אתכם, הרגום שמה; זה חלק מהבוגדים^[149].

(קפו) אולם אם ישובו מדרכם הרע, אז אל חנון ורחום הוא.

(קפז) הלחמו בהם עת תם המסה והורמה קרן האמונה; אמנם אם ישובו מדרכם הרעה, אז תשימו קץ למריבה, כי אך הרשעים אוהבי מצה הם.

(קפח) גם בחדש חרם^[150] ובגללו^[151] ובמקדש מיכ"ה שלמו גמול לאויביכם; הלחמו בצורריכם, ועשו להם כאשר זממו לעשות לכם; יראו את ד' ודעו, כי קרוב הוא ליראיו.

(קפט) פזרו מהונכם על מלחמת ד', אך תזידו ליפול ברעה^[152]; עשו טוב, כי ד' אוהב את עושי הטוב.

(קצ) קדשו את החג^[153], וראו את פני מקדש אלהיכם; ואם לא תוכלו לעשותו, הביאו קורבן לד'; אך אל תגלחו את שער ראשכם^[154] עד הגיע הקרבן למקומו. כל חולה או נגוע יכפר בעדו בצום או במתנה לאביון או בקרבן. ואם תשבו בטח מכל צר ואויב ותחדלו לראות את פני ההיכל לעת החג, הביאו קרבן; ואשר לא יוכל להקריב קרבן, יצום שלושת ימים^[155] בעת החג ושבעת ימים בשובו מהחג^[156]; בכל עשרה ימים. כה יעשה גם איש, אשר אנשי ביתו לא קדשו את החג; יראו את ד', ודעו, כי אל נוקם הוא! –

(קצא) החג יהיה בשלשת החדשים הידועים^[157]; העולה לחג לא יגש אל אשה, לא יעשה עול ולא יריב בדרך. את הטוב אשר תעשו יראה אלהיכם. הכינו לכם צדה לדרך; אך הצדה הטובה מכולן יראת אלהים היא; לכן כבדוני, אם חכם לבכם.

(קצב) גם לא תשאו חטא, בבקשכם מותר^[158] מאת אדוניכם. ברדתכם חיש מההר ערפת^[159], זכרו את ד' במקום הקדוש הזה, והתבוננו, כי הוא נתן לכם התורה לנחותכם את הדרך הטובה, כי תועים הייתם בדרך.

(קצג) אז מהרו ללכת, כאשר יעשו האחרים; ובקשו רחמים מאת ד', כי חנון ורחום הוא.

(קצד) ובכלותכם לעשות כאשר צוויתם, זכרו את ד' כאשר זכר את אבותיכם, והוסיפו לזכרהו.

(קצה) יש אומרים: ד', תן לנו חלקנו בעולם הזה! אמנם אין לאלה חלק בחיי העולם הבא.

(קצו) ויש אומרים: ד', תן לנו חלקנו בעולם הזה ובעולם הבא, והצילנו מהגיהנם! לאלה פרי מעלליהם יושב, כי אל יודע לחשב^[160].

(קצז) זכרו את ד' בימים הידועים^[161]; הממהר לעשות זאת בתוך שני ימים, לא ישא חטא; כמו כן המאחרים לשבת שם, אם ייראו את ד'^[162]; לכן יראו את אלהים, ודעו, כי אחרי מותכם תאספו אליו! –

(קצח) יש איש^[163] אשר יתעך בדבריו על חיי העולם הזה, ויעיד את אלהי השמים על תום לבבו; השמר מפניו, כי אויבך הוא!

(קצט) בצאתו באתך, ישחית בארץ, ויאבד שרש וגזע^[164], ואל שונא למשחיתים.

(ר) בהאמר לו: ירא את האלהים! ילבש גאוה וזדון; שאול תחתית מנת כוסו תהיה, ושם ירבץ עדי עד.

(רא) ויש אשר ימכר את עצמו מאהבת אל^[165]; באמת, אל חנון לכל אוהביו.

(רב) אתם המאמינים! קבלו את תורתי התמימה והמחכימה. ואל תדרכו בנתיב השטן, כי אויב הוא לכם.

(רג) ואם תשובו מתורתי אחרי היותה לכם למנה, דעו כי אל אדיר ויודע כל! –

(רד) או יאמרו בלבם^[166] כי אלהים יבוא עם מלאכיו להגלות אליהם בערפלי טוהר? – אמנם כבר נודע כי ישובו אליו.

(רה) שאל את בני ישראל על התורה אשר נתתי להם! – אל קנא ונוקם על ממירי חסדו בלא הועיל.

(רו) יקרים בעיני הבוגדים חיי העולם הזה, ועל כן ילעגו למאמינים^[167], אך ביום האחרון ירום קרן הצדיקים, כי אל חנון לחסידיו.

(רז) לבני האדם אמונה אחת היתה מקדם; ואל שלח להם נביאים לבשר שלום ולהוכיחם; להם גלה את הכתב באמת, להוכיח בין ריבות בני האדם. אמנם אלה הריבו יחד מקנאה, אחרי היות להם הכתב. אך אל ינחה את המאמינים בו על דרך האמת, כי כל אשר יחפוץ יעשה.

(רח) או תדמו בנפשכם לבוא אל גן העדן בלתי היות לכם למנה את אשר נהיה לקודמים לכם? רעה, צרה וצוקה מנת כוסם היו, עד כי נביאי אל והמאמינים צעקו: מתי תבוא ישועת אל! אכן קרובה ישועת אל. –

(רט) ישאלוך, למי יפזרו מהונם; אמור להם; להורים, לקרובים, ליתומים, לדלים ולעוברי דרך; אל יודע את הטוב אשר אתם עושים.

(רי) צוויתם להילחם, ותמאנו? –

(ריא) או תמאסו בטוב לכם ותבחרו ברע? אל יודע זאת^[168] ולא אתם.

(ריב) ישאלוך על המלחמה בחודש חרם; אמור אליהם: לא טוב הלחם בו; אך לסור מדרך ד', לבגוד בו ובהיכל קדשו ולגרש את עמו מבקר בהיכלו עוד רע ממנו. המסה רעה מהמלחמה^[169], לא ישובו^[170] מהלחם בכם, עד התיקם אתכם מאמונתו. מי בכם בוגד באמונתו, לא יהיה לו שכר למעשיו הטובים, לא בעולם הזה, ולא בעולם הבא. שאול תחתית תהיה מנת חבלו, ולעד ישב בה.

(ריג) אך המאמינים והולכים להלחם בעבור אמונתו יוכלו לחכות לרחמי אל, כי חנון ורחום הוא.

(ריד) ישאלוך על היין ועל השחוק; אמור אליהם: בשניהם עון גדול ותועלת^[171] לבני האדם; אך עונם גדול מתועלתם.

(רטו) ואם ישאלוך, כמה יתנו לאביונים, אמור אליהם: את המותר^[172]. זה החוק, אשר נתן לכם ד' למען תזכרו את העולם הזה ואת העולם הבא.

(רטז) ישאלוך על דבר היתומים; אמור אליהם: טוב לכם להיטיב עמם.

(ריז) התחליפו את הונכם בהונם^[173]? הלא אחיכם הם? אל יודע להבחין בין צדיק ובין רשע, ואת אשר יחפוץ ידכא תחת רגליו^[174]. כי עזוז וגבור הוא ויודע כל.

(ריח) אל תקחו נכרית לאשה, עד תאמין כמוכם; אמה מאמנת טובה מחפשיה נכריה, גם אם חפצתם בה. אל תתנו את בנותיכם לנכרי, עד יאמין כמוכם; עבד מאמין טוב מחפשי נכרי, גם אם חפצתם בו.

(ריט) כי אלה^[175] יקראוכם לשאול תחתית, ואלהיכם לגן עדן ולכפור אשמות כרצונו; הוא יראה לכם את אותותיו למען תזכרוהו.

(רכ) גם על טהרת הנשים מנדת דותן ישאלוך; אמור אליהם: זה חלק רע^[176]. לכן, הבדלו מנשיכם כל ימי נדת דותן, ואל תגשו אליהן עד תטהרנה. אחרי הטהרן, באו אליהן כמצות ד', כי אל אוהב את הנקיים והטהורים.

(רכא) נשיכם שדיכם הן, באו אליהן מאין תחפצו, אך טהרו את נפשותיכם^[177] טרם בואכם אליהן. יראו את ד', ודעו, כי יום אחד תשובו אליו; ובשר טוב למאמינים.

(רכב) אל תעשו את אלהיכם הדום שבועותיכם^[178]; היו נקיים ותמימים ושלמים עם כל בני האדם, כי אל שומע ויודע כל.

(רכג) אם תבהלו על פיכם בהשבעכם^[179], ישא אל לחטאתכם; אך לא ינקה את זדון לבכם^[180]. אל חנון ורחום הוא.

(רכד) הנודרים להפרד מנשיהם, יוכלו להתבונן על עצתם ארבעה חודשים; ואם יפירו אחרי כן את נדרם^[181], אל חנון ורחום הוא.

(רכה) ואם לא ינחמו על מחשבתם, אז אל שומע ויודע כל.

(רכו) האשה הגרושה תאחר להנשא לאיש עד טהרתה השלישית^[182], ולא תכחד את אשר אל יצר בקרבה^[183], אם מאמינה באל וביום האחרון. אך טוב ממנו, כי אישה הראשון ישוב לקחתה, אם היא תואיל, ויעשה לה כמשפט הראשון; אך האיש ימשל בה. אל אדיר ויודע כל. –

(רכז) פעמיים יוכל איש לגרש את אשתו; אחרי כן לא יגרשה או לא ישלחנה ריקם מאתו^[184], אל תקחו מאתן את אשר נתתם להן^[185], רק מפחד, פן תעברו על מצות ד'; ואם באמת תיראו זאת, לא תשאו חטא בפדותה את עצמה בהונה^[186]. אלה משפטי אל, אל תעברו עליהם; כל מפריעם יישא עונו.

(רכח) אם ישוב ויגרשה^[187], לא יוסיף עוד לקחתה, בלתי אם היתה לאיש אחר וזה גרשה; אז לא ישאו עון בהנשאם יחד^[188], אם מחשבתם להקים את דבר ד'^[189]; אלה משפטי אל, אשר הורה את מביניו.

(רכט) בהפרדכם מנשיכם, וכלה מועדן^[190], אז עשו להן כמשפט^[191], או שלחון; אך לא תשמרון בחזקה; כל עושה זאת ישא עונו. אל תלעגו לאותות אל, וזכרו את חסדו אשר עשה עמכם, ואת הכתב ואת המדע אשר גלה לכם להזהירכם, יראו את ד', ודעו, כי הוא יודע כל.

(רל) בגרשכם את נשיכם והגיע עתן^[192] אל תמנעו מהן להיות לאיש כמשפט. זה חק למאמינים באל וביום האחרון, וצדקה וחסד תחשב לכם. אל יודע זאת ולא אתם.

(רלא) האם^[193] תיניק את בנה שתי שנים שלמות, אם יחפץ האב כי היונק יהיה בריא; ולו^[194] לתת לה שארה וכסותה כמשפט^[195], אך לא יותר מכדי יכלתו, לא האב ולא האם. גם על היורש הושת החוק הזה^[196]. אם נועצו יחדיו^[197] לגמול את היונק לפני כלות העת, לא ישאו עליו חטא. גם יוכלו לתת את הילד למינקת, אם יתנו שכרה כמשפט. יראו את ד', ודעו, כי הוא משגיח אל כל אשר תעשו.

(רלב) אם תמותו ותשארנה נשים אחריכם, לא תהיינה לאיש אחר עד כלות ארבעה חדשים וארבעה ימים אחרי מותכם^[198]. אחר כלות הימים האלה, לא תשאינה חטא בהיותן לאיש אחר כמשפט. אל יודע את אשר תעשו.

(רלג) גם לא תשאו חטא, בארשכם אשה^[199] לפני מלאת העת הזאת^[200], או תחשבו לעשות זאת, כי אל יודע את אוות נפשכם. אך אל תסתרו להן, והצניעו דבר אליהן.

(רלד) אך אל תקחון עד מלאת העת, ודעו, כי אל מביט אל מצפוני לבכם, לכן השמרו; אמנם דעו, כי אל חנון ורחום.

(רלה) גם לא תשאו חטא, בגרשכם את נשיכם טרם קרבכם אליהן או כתבכם להן שטר נישואין; אך אז תתנו להם די מחסורן, כדל כעשיר, איש כמתנת ידו. זה חוק לצדיקים. אך אם תשלחון טרם קרבכם אליהם ואחרי כתבכם להן שטר נישואין, אז תתנו להן מחצית מכסת הכתובה בשטר הנישואין, אם לא יקל מעליכם מי שהשטר בידו^[201]. אך אם תאותו להן^[202], צדקה תהיה לכם. היו טובים איש אל אחיו כי ד' מביט אל כל אשר תעשו.

(רלו) אם יצר לכם^[203], התפללו בלכתכם או על הסוס; אך אם בטח תשבו בבתיכם, זכרו את ד'^[204] אשר הורה אתכם בעודכם תועים.

(רלז) איש כי ימות מכם, ולו נשים, ישאיר להן די מחסורן בשנה תמימה ובל תגרשנה מביתו. ואם מנדבת לבן תעזבנה את הבית, לא תשאו חטא, בהיותן לאיש אחר, כי אל אדיר ויודע כל.

(רלח) גם לנשים הגרושות תתנו די צרכיהן כמשפט, כאשר נאה לצדיקים. זה החוק אשר נתן לכם ד' למען תבינוהו^[205].

(רלט) הלא ראיתם את אשר עזבו את בתיהם לאלפים מפחד מות? – ויאמר ד' אליהם: מותו! אחרי כן החיה אותם, כי אל חנון לבני האדם; אך רב האנשים לא יתנו לו תודה.

(רמ) הרגו בעבור האמונה^[206], ודעו, כי אל שומע ויודע כל.

(רמא) מי בכם יתן לאלהים משאות בנשך^[207]? אלהים ישלם לו כפלים; הוא חונן ונותן, וגם יקפץ את ידו, ואליו תשובו.

(רמב) הלא התבוננת על קהל בני ישראל, באמרם אל נביאם^[208] אחרי מות משה: תן לנו מלך, למען נלחם בעבור אמונת אל? ויענם: התלחמו באמרי לכם להלחם? ויאמרו: איך לא נלחם בעבור אמונת אל; הלא גורשנו^[209] עם בנינו ממעונותינו! אך בצוותם להלחם נסו רובם^[210]; אמנם אל יודע את הרשעים.

(רמג) באמור להם הנביא: ד' המליך עליכם את שאול; ויאמרו: איך ימלוך עלינו, ואנחנו טובים ממנו? איך יושיענו זה? ויאמר שמואל: ד' שמו לנגיד עליכם, ויתן בו רוח חכמה וגבורה; הוא נותן את המלוכה למי יחפוץ בו, כי הוא אדיר ויודע כל.

(רמד) ויוסף עוד דבר שמואל: זה לכם האות, כי ד' בחר בו: ארון הברית, אשר בו שכן ד' את שמו, ובו שארית משה ומשפחת עמרם^[211], ילך לפניכם; מלאכים ישאוהו. זה לכם האות למען תאמינו בי.

(רמה)^[212] בעבור שאול לפני חילו, ויאמר: אלהים יבחנכם על הנהר הזה; כל השותה ממנו, לא ילך עמי; וכל אשר לא ישתה ממנו, ילך לרגלי; גם השואבים בכפות ידיהם, לא יעברו בחילי. אך מעט היו אשר לא שתו. אחרי עברם את הנהר, הוא והמאמינים, אמרו: קצרה ידנו היום להלחם בגלית ובחילו; אך המאמינים בכל לבם כי ישובו אל אלהים, אמרו: הלא זה כמה פעמים חיל גדול ועצום נס מפני מתי מספר? הלא אל תומך את ידי המחכים לישועתו?

(רמו) בקרבם אל המלחמה בגלית ובחילו, התפללו: אמץ את ידינו וחזק את רגלינו והצילנו מיד העם הבוגד בך!

(רמז) ותגבר ידם על אויביהם בתשועת אל, ודוד המית את גולית. לו נתן אל מלכות וחכמה, ויורהו ככל חפצו. לולי אל ימשיל יד אדם באדם^[213], כי עתה אבדה כל הארץ. אך אל חנון לבני האדם! אלה האותות, אשר גלה לך אלהיך באמת, כי אתה אחד מנביאיו.

(רמח) בחרנו במקצת הנביאים^[214] מבכל האחרים; במקצתם דבר ד', ובאחרים בחר מהם, לישו בן מרים נתנו עז לעשות נפלאות, ונאזרהו ברוח הקדש. לו חפץ ד', לא הפרידו האנשים^[215] הבאים אחריו באמונתם, אחרי היות להם תורתו; אך מפרידים הם; זה מאמין, וזה מכחש. לו חפץ ד', לא הריבו; אמנם אלהים כל אשר חפץ עשה.

(רמט) אתם המאמינים! פזרו מהונכם אשר נתתי לכם, לאביונים, בטרם יבוא היום אשר בו אל לא יכיר פנים, ואין מליץ ואין עוזר, ולא יצדק בוגד בדין.

(רנ) ד' הוא האלהים, אין עוד מלבדו, הוא חי לעולם; לא ינום ולא יישן; כל אשר בשמים ובארץ, לו הוא; מי יליץ אליו, בלתי אם רצונו? הוא יודע את אשר היה ואת אשר יהיה; ובני האדם לא יכירוהו כי אם כרצונו; כסאו נכון בשמים ובארץ; לא ייעף ולא ייגע מהשגיח עליהם, כי הוא עזוז וגבור.

(רנא) אל תפצרו באיש להאמין כמוכם יען כי תורת אמת נבדלה היטב מהשקר^[216]. כל השב מדרכו הרע, ומאמין באל, משענתו^[217] לא תכזבהו ולא תשבר, כי אל שומע ויודע כל.

(רנב) אלהים מעוז למאמינים; הוא יוציאם מחושך לאור.

(רנג) השקר מעוז לבוגדים; הוא יוציאם מאור לחושך; שאול תחתית מנת כוסם תהיה, ועד עולמי עד ישבו בה.

(רנד) הלא התבוננת על האיש^[218] אשר הריב באברהם על אלהיך הנותן לו המשרה? אברהם אמר: הממית והמחיה הוא אלהי; ויען נמרוד: גם אני ממית ומחיה; ויאמר אברהם: הנה אלי מביא את השמש ממזרח; הביאהו אתה ממערב! ותבוך עצת הבוגד, כי אל לא ינחה את הרשעים.

(רנה) או התבוננת על האיש^[219] אשר עבר על קריה נהפכת עד היסוד, באמרו: אך ישוב ויחיה אל את הפגרים האלה? וימיתהו ד', ומקץ מאה שנה הקיצו משנת המות, וישאלהו: אמור לי מספר הימים אשר גרת פה! ויען: יום אחד, או מקצתו; ויאמר ד': לא כי מאת שנה; הבט אל לחמך ואל מימיך; עוד לא בצקו! הבט אל חמורך^[220], למען נשימך לאות לבני האדם; הבט אל העצמות האלה, איך נלבישם בשר! בראותו את הנפלאות האלה, אמר: עתה ידעתי, כי אל הכל יכול.

(רנו) באמר אברהם: ד', הראני נא, איך תחיה את המתים! ויאמר ד': העוד לא תאמין בי? ויען: רק להשקיט את לבבי^[221] שאלתי. ויאמר ד': קח ארבעה צפרים ובתרם, ושים על כל אחד מההרים האלה בתר אחד; קראם אחרי כל, וחיש יבואו אליך; אז תדע כי אל אדיר ויודע כל!

(רנז) המאבדים את הונם בעבור אמונת אל נמשלים לזרע דגן העושה שבעה שבלים, ובכל שבולת מאה זרעים. אל חונן ונותן לכל הישר בעיניו, כי הוא טוב ויודע כל.

(רנח) כל מפזר מהונו בעבור אמונת אל, ולא יבקש השבתו, ולא יחרחר עליו ריב, שכרו גדול מאוד מאת אלהיו, ופחד ורעה לא יאונו אליו. פנים יפות ואמרי נועם טובים ממתנה בפנים נזעמים. אל עשיר וחנון הוא. אתם המאמינים! אל תמעיטו את מחיר מתנותיכם בדברי תוכחות^[222] ופנים נזעמים! –

(רנט) אל תהיו כאנשים הנותנים לדל אך למען הראות לבני האדם, ולא יאמינו באלהים וביום האחרון! הם דומים לחלמיש אשר על פני האדמה; גם אם העבים יריקו עליו את כל מימיהם, יעמוד בקשיו; אין שכר לפעולתם, כי אל לא ינחה את הבוגדים.

(רס) אמנם הנותנים לדל מתאוה לישר בעיני ד' נמשלו לגן עומד על פני הגבעה, אשר בהמטר עליו מטר יעשה פרי כפלים, ואם לא יפול עליו גשם, הטל ירוהו. אל יודע את כל אשר תעשו.

(רסא) מי בכם איש אשר לא יבקש לו גן מלא תמרים וגפנים ובו מעינות מים להשקותו, וכל עץ עושה פרי, להאריך ימים ולראות זרע? – אך מה יעשה, אם הסערה תשופנו או להבת תאכלנו? – אלה האותות אשר הורה אתכם אלהיכם למען תתבוננו^[223].

(רסב) אתם המאמינים! פזרו לאביונים מהונכם אשר רכשתם ומכל צמח אדמתכם; אך לא תבחרו ברע לתתו לדל!

(רסג) לולי אם רומיתם^[224]; ודעו, כי אל עשיר ואדיר על כל.

(רסד) השטן יפחידכם בעני^[225] ויצוה אתכם לעשות הרע; אך אלהים יבטיחכם עושר וכפרת עונותיכם, כי חנון הוא ויודע כל.

(רסה) הוא נותן חכמה לכל הישר בעיניו; ולמי חכמה, לו הון; רק חכמי לב יבינו זאת.

(רסו) את אשר תתנו ואת אשר תדרו יודע אל; אין שלום לרשעים; אם תודיעו את נדבותיכם, טוב; ואם לא תודיעו^[226], טוב ממנו; זה יצילכם מכל רע, ואל יודע את אשר תעשו.

(רסז) לא עליך להוכיח את הרשעים; אל ינחה את הישר בעיניו; כל הטוב אשר תעשו, לשלום נפשכם תעשוהו; כל אשר תתנו, תנו, למען תמצאו חן בעיני ד'; כל אשר תתנו לדל, יושב לכם; לא תשולם לכם רעה תחת טובתכם. הדלים הנלחמים בעבור אמונת ד' לא יוכלו לעבור בארץ ולבקש לחם; הכסילים יחשבום לעשירים על ענותם; במעשיהם תכירום, כי לא יבקשו מאומה בחזקה. אל כל הטובה אשר תגמלום יביט אלהיכם.

(רסח) הנותנים מהונם לדל, ביום ובלילה, בסתר ובגלוי, שכר פעולתם גדול מאוד, ופחד ושואה לא יגיעו אליהם. הנותנים את כספם בנשך יקומו אחרי מותם כמשוגעים, וינוגעו מן השטן על אמרם: מרכולת ונשך שוים זה לזה; אמנם המרכולת ישרה בעיני אל, והנשך רע בעיניו. אך החדל להלות בנשך וישמע לקול ד', עונו יסור ממנו, אם יעשה כרצון אל^[227].

(רסט) אך אם ישוב לתת בנשך, יהיה מחברת שאול תחתית, ועד עולמי עד ישב שם. אלהים לא יצוה את ברכתו ברכוש האיש המלוה בנשך; אך יוסיף את הון האיש המטיב לדל. ד' שונא לרשעים. אמנם המאמינים, עושי טוב, המתפללים וחונני דל, שכרם גדול מאוד מאת אדוניהם, ופחד ורעה לא יאונה אליהם.

(רע) אתם המאמינים! יראו את ד', והשיבו את הנשך אשר בידיכם, אם מאמינים אתם.

(רעא) ואם לא תעשו זאת, חרב הועדה לכם מאת אל ונביאו; אך אם תשובו מדרכיכם הרע, לא תאבדו את רכושכם; אם לא תעשו עול, לא ייעשה לכם כל עול.

(רעב) אם יכבד מהלוה לשלם לכם, אל תגשוהו עד תשיג ידו; ואם תשמטו את נשיו, טוב לכם; לו תבינו.

(רעג) יראו את היום, אשר בו תשובו אל אדונכם; אז כל נפש תשא שכרה, ולא יעשה עול לכל אדם.

(רעד) אתם המאמינים! אם תלוו כסף לעת קצוב, עשו זאת בכתב, והסופר יכתב כמשפט.

(רעה) הסופר לא יכתב כי אם באשר אל הורהו^[228] וכאשר הלוה יגיד לו, באמת, ויירא את אלהיו ולא ישקר.

(רעו) אך אם הלוה איש נדהם ובער, ולא יוכל להגיד, משנהו יגיד תחתיו, וקחו שני אנשים לעדים.

(רעז) ואם לא יהיו שם שני אנשים, קחו איש אחד ושתי נשים כאות נפשכם לעדים; ואם תשגה האחת, השנית תעזרה. העדים אל ימאנו להעיד בהקראם לדין.

(רעח) אל יבז בעיניכם לכתב את מכסת הנשיון ומועד השילום על הספר, אם קטן הנשיון או גדול. זה ייטב בעיני ד' ויבטיחכם מכל ריב ומדון.

(רעט) אך אם תעשו סחורה ביניכם ליום ההוא, לא תשאו חטא בחדלכם לכתוב עליה מאומה; אמנם עשו את מרכלותיכם בפני שנים עדים.

(רפ) אמנם אל תעשו עול לסופר או לעדים^[229], ובעשותכם עול תשאו עונכם.

(רפא) יראו את ד' והוא יורכם, כי הוא יודע כל.

(רפב) ואם תהיו בדרך, ולא יהיה לכם סופר, קחו עבט מהלוה; ואם תאמינו איש באחיו בלא ערבון, ישיב הלוה את הנשיון באשר תשיג ידו, ויירא אלהים. אל תכחדו את עדותיכם בהקראכם לדין להעיד. כל מכחד עדותו, לו לב רע; ואל יודע את אשר תעשו.

(רפג) כל אשר בשמים ובארץ לד' הוא; הוא יביאכם במשפט על כל אשר בלבבכם אם טוב אם רע, אם תגלוהו או תכחדוהו. הוא יסלח וישלם גמול לכל אשר יחפץ, כי הוא אדיר על כל.

(רפד) הנביא^[230] מאמין בכל אשר גולה לו, וכל הישרים מאמינים בד', במלאכיו, בתורתו ובנביאיו. לא נבדיל בין נביאיו. יאמרו^[231]: נשמע ונעשה, ונשוע אליך, ד', למען תרחמנו; כי אליך נשובה.

(רפה) לא יאבה ד', כי יעשה איש רב מכדי יכולתו; אך שכר המעשים הטובים והרעים יושב לכל איש.

(רפו) ד', אל תקצוף עלינו, אם חטאנו לך בזדון או בשגגה! אל תכבד את עולנו כאשר הכבדת לאנשים אשר היו לפנינו! אל תתן עלינו עול כבד מכדי יכולתנו! סלח לנו, מחל לנו, רחם עלינו, כי אתה מושיענו! והצילנו מהבוגדים בך! –

הערות שוליים

1. שם החזון הזה נקרא מפרשת פרה אדומה הנזכרת לקמן פסוק ס"ב-ס"ה.
2. חכמי ישמעאל נסתפקו על עניין האותיות האלה; ולדעת קצת הם דברי הכותב וראשי תיבות: אמר לי מחמד.
3. הקב"ה מדבר אל מחמד.
4. האלקראן
5. משה ויש"ו
6. תחיית המתים
7. הקב"ה
8. בזה יובנו החנפים אשר בשפתם יכבדו אל, ולבם בל עמם.
9. זה המאמינים
10. כלומר הם ידמו להאיר את עיני בני האדם, והם עצמם בחשכה יתהלכו.
11. בזה יכון, כי האנשים הלועגים לאמונה בבוא עליהם שואה יחרדו ויאבדו כל תקוה, כי להם אין בטחון באל.
12. פה מדבר אלהים על עובדי האלילים.
13. זה מחמד
14. בזה יכון מחמד, כי רוממות מכתבו היא מופת לאמתת נבואתו; בדמיונו אין ספר בכל ספרי קודש וחול אשר יערך לספרו.
15. אש הגיהנם; עיין זכריה ה', ד'.
16. לדמיון מחמד שכר הצדיקים לעתיד לבא תענוגים גופניים.
17. בגן עדן.
18. אויבי מחמד הוכיחוהו, כי ממשל משלים מדברים בזוים ומאוסים.
19. האמונה האמתית תקשור בעבותותיה את כל בני האדם, ותעשה כלם אגדה אחת; והמתקוממים בה מפרידים את בני האדם, בשלחם מדינים ביניהם.
20. לדעת חכמינו ז"ל שבעה רקיעים הם.
21. גבריאל המלאך מדבר אל מחמד.
22. המדרש הזה ידוע, כי שני מלאכים ושמם שמחזאי ועזאל התקוממו לאל בבראו את האדם, ויאמרו: מה אנוש כי תזכרנו וכו'; ויורידם אלהים ארצה ויצאו מהם אנשים רעים וחטאים.
23. הקב"ה מדבר.
24. לדעת הנוצרים, השטן מלאך טוב היה מקדם, ועל התקוממו באלהים השלך לשאול תחתית. הערה זו ושתי הבאות אחריה התחלפו במקומותיהן, וסידרתי אותן במקומן הראוי להן. ויקיעורך.
25. לדעת חכמינו השטן דיבר אל חוה בדמות נחש.
26. ידוע, כי אלהים הורה את אדם דרך תשובה, וכי אדם עשה תשובה ימים רבים אחרי הגרשו מגן עדן.
27. זה האלקראן
28. זו התורה; לדעת מחמד האלקראן חזוק ותשלום התורה.
29. לישמעאלים הרבה קידות וכריעות בתפילתם.
30. כלומר שלא יבקשו הון ועושר לרוב בתפילתם.
31. בתחיית המתים
32. זה האלקראן, המציל את בני אדם מדינה של גיהנם.
33. כלומר הרגו איש את אחיו הנצמד לעגל.
34. זאת בדה מחמד מלבו, כי בני ישראל בקשו לראות ד' עין בעין, ויראה להם; אך לא יכלו לישא את מראהו, וימותו כלם; ובהתפלל משה בעדם החיים ד'.
35. האנשים אשר אכלו יותר מכדי שבעם, ויהי להם לזרא.
36. זו מיכ"ה; לדעת מחמד צוה ד' את בני ישראל לבוא אל העיר בנסעם במדבר פארן, ולומר בבואם אל השער חטתון כלומר חטאנו; אמנם הם תחת שוב מדרך פשעם בזזו ושסו את העיר, ויבאו עליהם הנחשים השרפים.
37. במקור היה כאן "דיש בעכם", והוא טעות מוכחת. ויקיעורך.
38. כנגד שנים עשרה שבטים; מעין מעין לשבט
39. זה המן.
40. זה חור, אשר לדברי חכמינו ז"ל נהרג, על אשר מאן לעשות את העגל.
41. לדעת קצת הם הפרסים (גיברן), ולדעת קצת הם הנוצרים מכת יוחנן המטביל (יאהאניס קריסטן).
42. ידוע מדברי חכמינו ז"ל, כי הקב"ה כפה על בני ישראל את הר סיני בתתו להם את התורה, ויאמר: אם תאבו לקחתה, טוב לכם, ואם לא, הרי זה קברכם.
43. זה בדות מלב מחמד, כי אנשים מישראל חללו את השבת, וישימם אל לקופים
44. פרה אדומה
45. לדעת מחמד מאנו בני ישראל לזבח את הפרה, לולי אל הענישם.
46. משה מדבר אל בני ישראל, פה ערבב מחמד פרשת פרה אדומה עם פרשת עגלה ערופה.
47. לדעת מחמד צוה אל להכות החלל בעצם העגלה ערופה, והוא יפתח את פיו, ויגיד מי הכהו.
48. מדבר אל המאמינים.
49. היהודים והנוצרים.
50. היהודים המתיקו סוד יחד לבלתי הוכח עם המאמינים, כי ידעו שלא יצלחו.
51. כי חזקים הם ממנו.
52. לדעת מחמד הרבה מקומות היו בספרי תנ"ך, אשר העידו על אמתת נבואתו, והיהודים משנאתם עליו השמיטום, וישימו אחרים תחתיהם ועיין Beiträge zur Geschichte der Kabbala von Jellinek I, 56 ff.
53. לדעת חכמינו ז"ל משפט הרשעים בגיהנם י"ב חדש.
54. אשר דיבר ביד ישעיהו הנביא כי אשם לא תכבה.
55. מוסב על מטה בנימין במעשה פילגש בגבעה.
56. מצוה בתוך תוכחה!! כלומר אם היהודים יעשו מלחמה עם אחיהם וישבו מהם שבי, חייבים לפדותם חנם. פה ובהרבה מקומות אחרים יראה הקורא, כי אין ענין וסדר, אין מוקדם ומאוחר בכל ספר האלקראן; פה יוכיח ופה יצוה, פה ידבר בלשון נוכח ופה בלשון נסתר, פה יחיד ופה רבים, פה מדבר הקב"ה, ופה גבריאל ופה מחמד; לשון כל הספר כלשון איש שוכב הוזה בתרדמה.
57. מקצת הכתב זה התורה והאחרת היא האלקראן, כי לדעת מחמד הקוראן הוא חזוק ותשלום התורה
58. לדעת מחמד ששה נביאים הם הגדולים מכלם, ואלה הם: אדם, נח, אברהם, משה, ישו ומחמד, וכל אחד מהם עולה על הקודמו.
59. כלומר אין לנו חפץ לקבל תורה אחרת מתורת משה.
60. זה האלקראן.
61. התורה והעון גליון.
62. בשם בוגדים יבין מחמד את שאינם מאמינים בתורת אל.
63. על אשר גלה את הקוראן לנכרי ולא ליהודי.
64. כאן ערבב מתן תורה עם מעשה העגל.
65. זה אשר טחן משה את העגל וישקהו את בני ישראל.
66. שתיית עפר העגל.
67. בגן עדן.
68. הלחמו בעבור האמונה.
69. מחמד.
70. ידוע מדברי חכמינו ז"ל, כי המלך שלמה משל גם על השדים, וארח לחברה על אשמודאי רב השדים, ואחרי מות שלמה הביא אשמודאי את הכשפים לבבל; ולדעת מחמד היו שם שני מלכים ושמם הרות ומרות אשר למדו מהאשמודאי לקסם קסמים.
71. בזה יכון, כי השטן אין שליט באיש אשר כל חפצו לעשות הטוב והישר בעיני ד', כי אם במרעים אשר יושיטו לו את ידם.
72. פה מדבר אל המאמינים, כלומר אם תדרשו בכל לבבכם לעמד בנסיון, אז לא יכול לכם השטן.
73. כלומר הנשים נוחות יותר לקסם קסמים מהאנשים, ובכשפיהן תהיינה מריבות בינן ובעליהן.
74. כלומר לא די לראות ולשמוע את תורת אל, כי אם לכתבה על לוח הלב.
75. היהודים והנוצרים.
76. היהודים והנוצרים הוכיחו את מחמד, כי אין סדר והמשך הפסוקים בספרו, ויען, כי הוא מדבר את אשר ישים ד' בפיו, איננו מוסיף ואיננו גורע.
77. כלומר לעשות אותות ומופתים. באמר היהודים והנוצרים אל מחמד, כי יעיד באותות ובמופתים על אמתת נבואתו, כאשר עשו משה וישו; ויען, כי אותות ומופתים אינם מכרחים לקיים אמתת הנבואה, יען כי נביאי שקר יוכלו גם כן לעשות אותות בלטיהם; האמת דיה לעצמה, ואינה צריכה למופתים.
78. כלומר שלא יחגרו מלחמה באויביהם עד יערה אליהם רוח ממרום.
79. אנשי הכתב.
80. כלומר איך יוכלו הנוצרים לאמר כי אמונת היהודים שקר, באשר היא משען לאמונתם; ואיך יוכלו היהודים לאמר כי דת הנוצרים שקר באשר ספרי קדשיהם מביאים ראיות לאמתת דת הנוצרים.
81. עובדי אלילים.
82. עובדי האלילים אשר במיכ"ה סגרו את דלתות הקאבא לפני מחמד ואנשיו, לבל יכנסו שמה להתפלל; והקאבא כבר היתה בית תפלה לישמעאלים טרם בוא מחמד.
83. אל עולם הבא.
84. בזה יכון את הנוצרים.
85. כלומר אלהים לבדו יוכל לשלט בתבל, ואין צריך לו לבן בעזרתו.
86. לצדיקים.
87. את הרשעים.
88. כלומר האנשים אשר לא יאמינו בך, לאחת תחשב להם אם תבשר להם טוב או רע.
89. שלא ישמטו בו מאומה משנאתם על מחמד, כמבואר לעיל פסוק ע"ב.
90. זה הקאבא; וזה דבר הבית הזה לדעת הישמעאלים: בגרש ד' את האדם מגן העדן, התחנן אדם אליו, למען יוכל לקחת אתו אחד מאבני הגן לזכרון; ויעתר לו ד', ויתן לו אבן לבנה כספיר; ואדם בהנחמו על פשעיו שכב על האבן הזאת יום ולילה, ויורד עליה דמעות שליש, עד כי חשך משחור תארה; ואצל האבן הזאת הראה אל להגר את באר המים להשקות את בנה. אז בנו אברהם וישמעאל בנו סביב האבן והבאר את היכל הקאבא, וסביב להיכל הזה הוא היכל החרם כאשר תראה לקמן.
91. מגילולים.
92. הישמעאלים טרם בואם אל היכל הקאבא, מקיפים אותה שבע פעמים, זכר להגר, אשר סבבה את המקום הזה לבקש מים.
93. התבל.
94. בעולם הזה.
95. מחמד.
96. הקוראן.
97. לדעת מחמד גלה אל לאברהם את חקי האלקראן והוא האמין בהם.
98. את אברהם.
99. מדבר אל המאמינים.
100. בני יעקב.
101. כלומר שלא יבטחו היהודים כי זכות אלוהיהם (כנראה צ"ל: אבותיהם. ויקיעורך.) יעמד להם בעת צרתם; לכל אדם יושב מאל כפי מעשיו ולא כמעשה אבותיו.
102. היהודים והנוצרים.
103. כלומר מחרחרים ריב.
104. מדבר אל מחמד.
105. המאמינים מדברים אל הנוצרים ואל היהודים.
106. כלומר ממשמיט מן התורה את הכתוב בה.
107. אלהים יגלה את הפסוקים אשר השמיטו היהודים והנוצרים מספרי קדשיהם.
108. עיין לעיל פסוק קכ"ו.
109. היהודים שמים את פניהם בתפלתם מזרחה מול ירושלים ומחמד צוה את מאמיניו לשום את פניהם בתפלתם מערבה מול הקאבא אשר במיכ"ה.
110. מדבר אל המאמינים.
111. בין היהודים והנוצרים.
112. ביום הדין.
113. מחמד.
114. היהודים.
115. עיין לעיל פסוק קי"ז ופירושי.
116. כלומר גם ליהודים גם לנוצרים יש כתות רבות מריבות זו בזו.
117. את דבר ד'.
118. להשים את פניכם בתפלתכם מול היכל חרם.
119. בתחית המתים.
120. אם יראו כי אתם מתאמצים באמונתכם.
121. את מלחמת האמונה קורא מחמד: דרך אל, ובלשון ערבי נקרא סביל אללה.
122. שני הרים אצל מיכ"ה, ועליהם היו פסילים, אשר להם השתחוו הישמעאלים, אחרי סבם את ההר שבע פעמים, ואחרי כן באו אל הקאבא להתפלל שם; ומחמד בראותו, כי יקשה ממנו לעקור את המנהג הזה, התיר לישמעאלים לסב את ההרים; אך את הפסילים אשר עליהם נתץ.
123. כלומר מותר לכם להקיף את ההרים האלה, וכל החדל עשות זאת, הרי זה משובח.
124. הן ד' הן מלאכים הן בני אדם.
125. במקור היה כתוב "ארך", והיא טעות הדפוס. ויקיעורך.
126. במאמר הזה יכון, כי הטבע עצמו הוא המופת הגדול מכל המופתים, ואין צריך לאל למופתים אחרים.
127. אלה לגן עדן ואלה לגיהנם.
128. כלומר לאכל יתר מכדי שבעה.
129. ליהודים.
130. יש מפרשים זה תקרובת ע"א, ויש מפרשים, כי מנהג הישמעאלים לומר קודם השחיטה: בשם אלה הרחמן והרחום; וסבירא ליה למחמד כי ברכה מעכבת.
131. בתפלתכם.
132. לאו דוקא אחיו, כי אם גואל דמו.
133. כלומר גם אם קרובי ההרוג יסלחו לו, יענש מבית דין.
134. שיוכל גואל הדם לסלח לרוצח.
135. אם יהפך לבב גואל הדם להרוג את הרוצח אחרי סלחו לו.
136. תשבו בטח בארצכם.
137. מחליף אותה או עושה בה דבר שקר.
138. כל החדש רמצ'אן ושלשת ימים אחרי ראשי חדשים.
139. לזון דל.
140. לזון דל ולצום.
141. הישמעאלים מונים שנות הלבנה, ובכל השנה שנ"ד יום; וי"ב חדשים להם, לראשון ל' יום ולשני כ"ט יום, וכלם כסדר הזה. חדש עבור אין להם; אם כן כל אחד מחדשיהם עובר במשך זמן ל"ה שנה את כל חדשי הנוצרים.
142. כלומר אתם צריכים זה לזה.
143. ביום הצום שאסור בתשמיש המטה.
144. פריה ורביה.
145. עלית הרגל למיכ"ה, אשר לה קבועים שלשה חדשים בשנה.
146. מנהג הישמעאלים היה טרם בוא מחמד להכנס אל בתיהם מאחורי הפתח בשובם ממיכ"ה, על אשר חשבו כי השטן אורב להם בפתח כאשר ארב לאברהם בשובו מעקידת יצחק.
147. הנסיון ללמד את דרכי הרשעים רע מהרגם.
148. מיכ"ה.
149. לההרג.
150. אשר בו אסור לעשות מלחמה, יען כי בו נבנתה הקאבא.
151. כלומר למען תוכלו לקדשו כדת, ולא יפריעוכם אויביכם.
152. אל תבקשו תואנה להלחם.
153. זמן עליית הרגל למיכ"ה.
154. מנהג הישמעאלים לגדל פרע שער ראשם עד שובם ממיכ"ה.
155. מצאת השמש עד צאת הכוכבים.
156. אחר זמנו.
157. ואלה הם: שול, צולקדי וצולחגי.
158. אם תעשו סחורה בעלותכם לרגל.
159. סמוך למיכ"ה הוא הר ושמו ערפת, אשר עליו ראתה הגר את באר המים מרחוק, ועל רדתה במהירות ממנו למען השקות את בנה, מנהג הישמעאלים בעלותם לרגל לעלות על ההר הזה ולמהר לרדת ממנו.
160. כלומר ינכה להם את גמולם אשר קבלו בעולם הזה.
161. כלומר בשלשת הימים אשר בהם הישמעאלים מתפללים בעמק מינ"ה אחרי שובם ממיכ"ה; בעמק הזה היא המערה, אשר בה הסתתר מחמד שלשת ימים מפני אויביו בנוסו ממיכ"ה.
162. שלא יעשו שם דבר שלא כהוגן.
163. בזה יכון מחמד איש אחד במיכ"ה, ושמו אקנז אבן שוריק, אשר פתה אותו, כי מאמין בנבואתו, וכי משליך אחרי גיוו את תענוגי העולם הזה; אך שונא היה לו והדיח רבים מהמאמינים.
164. כלומר אבות ובנים
165. זה האיש צוביד, עבד נאמן למחמד, אשר אבד את כל הונו לתמוך את המאמינים במלחמתם ועז את ארצו למען לכת אחרי מחמד.
166. היהודים אמרו אל מחמד, כי לא יאמינו בו, עד כי יראו אלהים מדבר בו כבמשה.
167. המשליכים את נפשם מנגד בשביל חיי העולם הבא. במקור היה כתוב כאן "העולם הזה", אך אין לו פשר. ויקיעורך.
168. את הטוב ואת הרע לכם.
169. עיין לעיל פסוק ק"פ"ה.
170. הבוגדים.
171. עון כי היין משכיר והשחוק מאבד את הממון ואת הזמן; תועלת, כי היין משמח את הלב והשחוק מחדד את השכל. בשחוק הנזכר כאן מובן שחוק הקוביא והקארטין וכדומה להם, אשר בהם יוכל האדם לאבד את כל הונו; אבל שחוקים שכליים כמו השאך וכיוצא בו לא אסר מחמד.
172. כלומר את העודף לכם מכדי צרככם.
173. כלומר אלהים לא נתן לכם יותר מכדי צרככם, למען תאספוהו בצרורות כספכם, כי אם למען החזק את יד האביון.
174. כלומר על הכילי ישלח אל הרבה מקרים רעים, אשר בהן יאבד את הונו.
175. הנכרים.
176. לבוא אל אשה בימי נדת דותה.
177. הישמעאלים מתפללים ונותנים צדקה קודם תשמיש מטתם.
178. שלא להשבע חנם בשם ד'.
179. בזה יכון, כי ד' יכפר על הפרת שבועה נמהרה, אך לא על הפרת שבועת בית דין.
180. שבועת שוא.
181. ביום מלאת ד' חדשים.
182. שמא הרה היא.
183. אם הרה היא, תמתין להנשא עד לידת הולד, למען יודע מי אביו.
184. יתן לה כתובתה.
185. את המוהר כדרכן ושלא כדרכן.
186. האשה יכולה לתת כסף לבעלה למען ישלחה.
187. פעם שלישית.
188. הגורש וגרושתו.
189. להוליד בנים.
190. ארבעה חדשים.
191. שמרון בבתיכם.
192. ד' חדשים.
193. הגרושה אשר יש לה בנים מבעלה הגורש אותה.
194. לגורש.
195. כל ימי היניקה את הילד.
196. כלומר אם הבעל הגורש ימות, על יורשיו לספק צרכי האשה וילדיה.
197. הבעל והגרושה.
198. שמא הרות הן ויהיה ספק ממי הולד.
199. אלמנה.
200. ד' חדשים וד' ימים.
201. האשה או יורשיה.
202. לתת להן יותר ממחצית.
203. אם יגיע זמן התפלה ואתם בדרך מתיראים מפני לסטים או חיות רעות.
204. התפללו כהוגן בקידה ובכריעה.
205. המאמר הזה מוסב על המתים אשר החיה יחזקאל, עיין יחזקאל ל"ז; ולדעת מחמד כך היה: בהיות דבר בארץ כנען נסו יהודים רבים מצרימה, למען הציל את נפשם; וימיתם אלהים במדבר על אשר לא שמו כסלם בו, ותהי נבלתם כסוחה על פני המדבר; ובעבור יחזקאל על פגריהם החיה אותם על פי ד'.
206. את המתקוממים בכם.
207. חיי העולם הזה בשביל חיי העולם הבא.
208. שמואל.
209. מהפלשתים.
210. התחבראו במערות ובכפים; עיין שמואל א, י"ג פסוק ו'.
211. ואלה הם: מטה משה, ציץ אהרן, צנצנת המן והלחות הנשברות.
212. כאן ערבב מחמד מעשה דוד וגלית עם מעשה גדעון; פה יראה הקורא את מבוכת ידיעת מחמד בספר ת"נ"ך.
213. כלומר שאלמלא מורא מלכות, איש את רעהו חיים בלעו.
214. כלומר לא כל הנביאים שוים זה לזה; במקצתם דבר אל פנים אל פנים כמו במשה, ובמקצתם אך בחלום. אדם, נח, אברהם, משה, ישו ומחמד הם מן הראשונים לדעת הישמעאלים.
215. כלומר אם דת ישו היתה הגדולה מכלן לא היו בה כמה כתות מריבות זו בזו; אמנם אלהים הפריד בין הנוצרים, להודיע, כי דתם איננה הטובה, כי אם הדת העתידה לבוא אחריה, וזאת היא דת מחמד, אשר בה לא יהיה חלוק ופירוק בין מאמיניה. לו ידע מחמד, כי מעט שנים אחרי מותו יחלקו מאמיניו לשתי כתות שונאות ומריבות זו בזו: הסוניטן והעליטן, לא הביא את אחדות המאמינים ראיה לאמתת הדת!
216. כלומר אל תפתה בחרבך את האנשים להאמין בך, כי אם השיבם אליך כאמתת אמונתך. ואם תאמר, הלא לעיל פסוק ר"מ אמר: הרגו בעבור האמונה? ויש לומר, כי לעיל איירי כשהבוגדים מתחילים להלחם, ואז מותר להרגם; אך המאמינים לא יגרו מהן.
217. מבטחו בד'.
218. זה נמרוד. ידוע, כי נמרוד התוכח עם אברהם על אמונתו ועל החזק אברהם באלהיו, [ו]צוה להשליכו אל כבשן האש.
219. יש אומרים שזה יחזקאל, ויש אומרים שזה נחמיה; הקורא יבין, כי בזה ובזה בדות הוא.
220. אשר עמד שם במקומו מאה שנים שלמות!!! –.
221. האקום ואחיה אחרי מותו.
222. בדברכם אל הדל קשות.
223. כי כל מחמדי התבל הבל המה.
224. הפסוק הזה הוא המשך הפסוק הקודם לו, וזה ענינו: אם אין לכם טוב ממנו לתתו לדל, תוכלו לתת את הרע.
225. יצר לבכם הרע ימנעכם מתת לאביון.
226. שתתנו צדקה בסתר.
227. אם ישיב את הנשך ללוה.
228. לכתוב בלי מרמה ובלי הכרת פנים.
229. שתשלמו להם את אבוד זמנם.
230. מחמד.
231. המאמינים.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).
לאחר ההעתקה עודכנה הגרסה בוויקיטקסט.