ביאור:דניאל ה יז

דניאל ה יז: "בֵּאדַיִן עָנֵה דָנִיֵּאל, וְאָמַר קֳדָם מַלְכָּא, מַתְּנָתָךְ לָךְ לֶהֶוְיָן, וּנְבָזְבְּיָתָךְ לְאָחֳרָן הַב; בְּרַם, כְּתָבָא אֶקְרֵא לְמַלְכָּא, וּפִשְׁרָא, אֲהוֹדְעִנֵּהּ."

תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - אֲזַי עוֹנֶה דָּנִיֵּאל וְאוֹמֵר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: מַתְּנוֹתֶיךָ לְךָ תִּהְיֶינָה וּתְשׁוּרוֹתֶיךָ לְאַחֵר תֵּן, אוּלָם אֶת הַכְּתָב אֶקְרָא לַמֶּלֶךְ וְאֶת הַפִּתְרוֹן אוֹדִיעֶנּוּ.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ה יז.

מַתְּנוֹתֶיךָ לְךָ תִּהְיֶינָה

מַתְּנוֹתֶיךָ לְךָ תִּהְיֶינָה וּתְשׁוּרוֹתֶיךָ לְאַחֵר תֵּן

בזמן שהמלך דיבר, דניאל הקשיב וגם ראה את הרישום על הקיר.
סביר שסיפרו לו "[ש]יָצְאוּ אֶצְבְּעוֹת שֶׁל יַד אָדָם וְכָתְבוּ לְעֻמַּת הַנִּבְרֶשֶׁת, עַל הַשִּׂיד שֶׁל כֹּתֶל הַהֵיכָל שֶׁל הַמֶּלֶךְ" (ביאור:דניאל ה ה), והוא האמין שאלוהי השמים שלח מסר למלך.
הוא גם למד מדברי המלך שאף אחד בהיכל, מכל "אֶלֶף שָׂרָיו" וחכמיו אינו יכול לקרוא את הכתוב.

נראה שדניאל האמין שהוא מסוגל לפרש את הכתב, ומודע שזאת לא הודעה משמחת, ולכן סרב לקבל תשלום.
הדבר מזכיר את דברי בלעם: "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהָי, לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה" (במדבר כב יח).

מקובל במזרח לעשות משא ומתן, והרבה פעמים הפתיחה היא בהצעה לתת שרות בחינם, במיוחד למלך או לאדם מכובד, או בנכונות לשלם כל מחיר.

כך הציע אברהם לעפרון: "בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם" (ביאור:בראשית כג ט).
כך הציע שכם בן חמור: "הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי" (ביאור:בראשית לד יב).
כך הציע בלק לבלעם: "כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד, וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה" (במדבר כב יז).

אולם אין זה אומר שיש כאן דרישה בלתי מוגבלת. הכוונה היא לסכום נאות, מכובד ומכבד לשני הצדדים, וזאת רק פתיחה מכובדת.

כאן דניאל למעשה מעליב את המלך, והוא לא מבקש לקבל יותר. הוא לא רוצה ולא צריך את מתנות המלך.

הוא לא צריך ללבוש רביד או בגדי ארגמן. הוא לא רוצה להיות שליש למלך. הוא לא מחפש שלטון.
הוא לא חשב שהוא צריך לקבל תשלום על דבר, שבשבילו הוא קל מאוד.
הוא לא חשב שמגיע לו תשלום כדי להודיע למלך דבר האסון שאלוהים הודיע לו.

המלך לאומת זאת, ייתכן שחשב שדניאל מעניק לו כבוד, ולא מנסה לנצל את ההזדמנות להרוויח כאשר המלך במצוקה "וּבִרְכָּיו זוֹ לְזוֹ נוֹקְשׁוֹת" (ביאור:דניאל ה ו).
ייתכן שהמלך האמין שדניאל מוותר על המתנות האלה, אבל יסכים לקבל מה שהמלך יציע, כראות עייני המלך, לאחר שהמלך ישמע את פשר הכתב.

אֶת הַכְּתָב אֶקְרָא לַמֶּלֶךְ וְאֶת הַפִּתְרוֹן אוֹדִיעֶנּוּ

סביר שהשליחים שהביאו את דניאל כבר סיפרו לו מה קרה בהיכל, והוא כבר התחיל להכין תשובה.
כך גם היה עם יוסף שהובא לפרעה. בזמן שרחצו, גילחו, והלבישו אותו, סיפרו לו מה קרה, והיה לו זמן להתכונן.

כאשר דניאל ראה את הכתב המסתורי, שאף אחד לא מסוגל לקרוא, הוא הבין שהוא חופשי להמציא מה שהוא רוצה, ולהפעיל את תוכניתו. דניאל לא ביקש דחיה כדי לשמוע מאלוהים. הוא ידע את העבר, ראה את ממלכת פרס המאימת, ראה את חולשת המלך וממלכת בבל, והנבואה היתה קלה מאוד.