ברכות לו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט רבי עקיבא במקום ר"א עבדינן כותיה וב"ש במקום ב"ה אינה משנה ותיפוק ליה דנעשה שומר לפרי ורחמנא אמר (ויקרא יט, כג) וערלתם ערלתו את פריו אאת הטפל לפריו ומאי ניהו שומר לפרי אמר רבא היכא אמרינן דנעשה שומר לפרי היכא דאיתיה בין בתלוש בין במחובר הכא במחובר איתיה בתלוש ליתיה איתיביה אביי בפיטמא של רמון מצטרפת והנץ שלו אין מצטרף מדקאמר הנץ שלו אין מצטרף אלמא דלאו אוכל הוא ותנ' גבי ערלה גקליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים דוהגרעינין חייבין בערלה אלא אמר רבא היכא אמרינן דנעשה להו שומר לפירי היכא דאיתיה בשעת גמר פירא האי קפרס ליתיה בשעת גמר פירא איני והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפירי ושומר לפירי אימת הוי בכופרא וקא קרי ליה שומר לפירי רב נחמן סבר לה כרבי יוסי דתנן רבי יוסי אומר סמדר אסור מפני שהוא פרי הופליגי רבנן עליה מתקיף לה רב שימי מנהרדעא ובשאר אילני מי פליגי רבנן עליה והתנן מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית ב"ש אומרים כל האילנות משיוציאו וב"ה אומרים והחרובין משישרשרו והגפנים משיגרעו והזיתים משיניצו ושאר כל האילנות משיוציאו ואמר רב אסי הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן פול הלבן ס"ד אלא אימא זשיעורו כפול הלבן מאן שמעת ליה דאמר בוסר אין סמדר לא רבנן וקתני שאר כל האילנות משיוציאו אלא אמר רבא היכא אמרינן דהוי שומר לפרי היכא דכי שקלת ליה לשומר מיית פירא הכא כי שקלת ליה לא מיית פירא הוה עובדא ושקלוה לנץ דרמונא ויבש רמונא ושקלוה לפרחא דביטיתא ואיקיים ביטיתא (והלכתא כמר בר רב אשי דזריק את האביונות ואכיל את הקפריסין ומדלגבי ערלה לאו פירא נינהו חלגבי ברכות נמי לאו פירא נינהו ולא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה). פלפלי רב ששת אמר שהכל רבא אמר טלא כלום ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא יכס פלפלי ביומי דכפורי פטור כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור מיתיבי היה ר"מ אומר ממשמע שנאמר וערלתם ערלתו את פריו איני יודע שעץ מאכל הוא אלא מה ת"ל עץ מאכל להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה ואיזהו זה הפלפלין ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה וללמדך שאין ארץ ישראל חסרה כלום שנאמר (דברים ח, ט) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה לא קשיא כהא ברטיבתא הא ביבשתא אמרי ליה רבנן למרימר לכס זנגבילא ביומא דכפורי פטור והא אמר רבא מהאי המלתא דאתיא מבי הנדואי שריא ומברכין עליה בפה"א לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא חביץ קדרה וכן דייסא רב יהודה אמר שהכל נהיה בדברו רב כהנא אמר נבמ"מ בדייסא גרידא כ"ע לא פליגי דבמ"מ כי פליגי בדייסא כעין חביץ קדרה רב יהודה אמר שהכל סבר דובשא עיקר רב כהנא אמר בורא מיני מזונות סבר סמידא עיקר א"ר יוסף כותיה דרב כהנא מסתברא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות:
גופא רב ושמואל דאמרי תרוייהו סכל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות ואיתמר נמי רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שהוא מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות וצריכא דאי אשמעינן כל שהוא הוה אמינא משום דאיתיה בעיניה אבל על ידי תערובות לא
רש"י
עריכה
ובלבד שלא יראנו - החבר כשהוא לוקט מן הנטיעות:
אינה משנה - ואין זה ספק אלא ודאי:
ותיפוק ליה - דאי נמי ר' עקיבא דאמר לענין מעשר דלאו פירא נינהו לענין ערלה אסירי קפריסין דהוה ליה שומר:
בתלוש ליתיה - סופו שנופל הימנו כשמגיע להתבשל:
פיטמא של רמון - הפרח שבראשו כעין שיש לתפוחים ולספרגלין:
מצטרפת - לכביצה לטומאת אוכלין:
והנץ שלו - נץ ברמון כקפרס באביונות:
אין מצטרף - אע"ג דקי"ל בהעור והרוטב (ד' קיז:) שומרים מצטרפין לטומאה קלה דהיינו טומאת אוכלין הני מילי קליפת האגוז והרמון אבל הנץ שומר על גבי שומר הוא ואין מצטרף והכי אמרינן בהעור והרוטב (ד' קיט:):
חייבים בערלה - דרחמנא רבינהו מאת פריו הטפל לפריו והא נץ ליתיה שומר בתלוש שכשמתיבש נופל מעל הקליפה:
קפרס ליתיה בגמר פירא - כשמגיע סמוך לבשולו הוא נופל ממנו:
מתחלי - בתמרי כקפרס בצלף:
בכופרא - כשהתמרים קטנים קודם בשולם:
סבר לה כר' יוסי - דכופרא הוי פרי ואע"פ שלא נגמר לפיכך שומר שלו חשוב שומר:
סמדר אסור - ענבים כיון שנפל הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו קרוי סמדר וקאמר ר' יוסי כיון שבא לכלל סמדר קרוי פרי ואסור משום ערלה:
ופליגי רבנן עליה - והלכה כרבים הלכך אביונות בעוד שהקפריסין בהן לאו פירי נינהו ולא מיקרו קפריסין שומר לפרי:
בשאר אילנות - חוץ מן הענבים:
אין קוצצין בשביעית - דרחמנא אמר לאכלה ולא להפסד:
משיוציאו - את הפרי:
משישרשרו - משיראו בהן כמין שרשרות של חרובין:
משיגרעו - שהענבים גסים כגרוע ולקמן מפרש לה:
משיניצו - משיגדל הנץ סביב:
הוא בוסר הוא גרוע - כל מקום שהזכירו בוסר הוא גרוע:
פול הלבן ס"ד - הא בענבים קיימינן:
מאן שמעת ליה דאמר - גבי ענבים בוסר הוא דהוי פרי אבל סמדר לא:
רבנן - הוא דפליגי עליה דר' יוסי במסכת ערלה וקאמרי בשאר אילנות דמשיוציאו הוי פרי הראוי:
ביטיתא - אביונות:
כס פלפלי - כל דבר שאדם אוכל שלא כדרכו מקרי כסיסה:
פטור - מכרת:
המלתא - ליטואר"יו (ליטוארי"א: דייסא לתרופה העשויה מעשבים ממותקים) בלעז:
שריא - אין בה לא משום בשול נכרים ולא משום געול נכרים:
הנדואי - כושיים:
חביץ קדרה - מין מאכל קפוי כמו חלב שחבצוהו בקיבה כך עושין מאכל קפוי בקדרה ולקמן מפרש לה קמחא ודובשא ומשחא וקרו ליה אברושד"י:
דייסא - של חטים כתושות במכתשת:
דייסא כעין חביץ קדרה - לקמן מפרש לה חטי דמתברי באשיתא ויהבו בהו דובשא ועביד להו בקדירה:
סמידא - סלת:
תוספות
עריכה
קליפי אגוזים והגרעינין חייבין בערלה. דפירי נינהו מכאן שיש לברך על הגרעינין של גודגדניות וגרעיני אפרסקין ושל תפוחים וכל מיני גרעינים של פירות בורא פרי העץ:
אין קוצצין אילנות בשביעית. וא"ת בלא שביעית נמי תיפוק ליה דאסור משום לא תשחית את עצה (דברים כ) וי"ל דלא טעין קבא דלא שייך ביה לא תשחית כדאיתא פ' לא יחפור (ב"ב כו.) אי נמי איירי דמעולה בדמים לעשות ממנה קורות דאז לא שייך לא תשחית ומיהו משום איסורא דשביעית איכא לאכלה ולא לסחורה ולא להפסד:
שיעורו כפול הלבן. ופחות מכאן לא הוי פירא מכאן יש ללמוד דעל בוסר פחות מפול לא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה: לשון ה"ג והלכתא כמר בר רב אשי מדלגבי ערלה לאו פירא הוא וכו'. והיה אומר הר"מ דלגבי ערלה לאו פירא הוא היינו משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אבל בארץ ודאי הוי פירא ומברכין עליו בורא פרי העץ ובברכות ליכא חלוק בין בארץ לח"ל:
ברטיבא. כגון ליטוארי"ו בלעז מברכינן עליה בורא פרי האדמה אבל יבישתא לא מברכינן עליה וכן הלכה בזנגבילא שקורין זינזי"ברו בלעז וכן קל"ו של גרופל"י שאין רגילים לאכול [אלא] ברטיבא כגון בליטוארי"ו אין מברכין עליהם כלל ביבשתא אבל עץ של קנמון שקורין קניל"א מברכינן עליו בורא פרי האדמה מפני שרגילין לאכלו ביובש וגם הוא גדל על הארץ כמו קנים ועל צוקר"ו מברכינן בורא פרי העץ כי יערי עם דבשי (שיר ה) זה צוקר"ו ואגוז שקורין מושקד"א מברכינן בורא פרי העץ שגם נוהגין לאכול אותו ביובש:
כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות. וכן קלייריט"ש בלע"ז שעושים מקמח ומים או מחלב מברכין עליהם בורא מיני מזונות וכן כשנותנים קמח לתוך פולין או לתוך עדשים או כרישים וכן לתוך שקדים שעושין לחולה אם עושין אותו כדי שיסעוד הלב אז צריך לברך בורא מ"מ ואם לדבק בעלמא אינו צריך לברך בורא מ"מ וטוב להחמיר ולגמעו בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא ופטור ממה נפשך:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ו (עריכה)
כה א טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ד סעיף א':
כו ב מיי' פ"ה מהל' טומאת אוכלין הלכה כ"א:
כז ג מיי' פ"ט מהל' מעשר שני הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ד סעיף א':
כח ד מיי' שם וטור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ד סעיף א':
כט ה מיי' שם:
ל ו ז מיי' פ"ה מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ב סעיף ב':
לא ח מיי' פ"ח מהל' ברכות הלכה ו', סמ"ג עשה כז, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ב סעיף ו':
לב ט י כ ל מיי' פ"ח מהל' ברכות הלכה ז', וסמג שם, ומיי' פ"ב מהל' שביתת עשור הלכה ו', סמג לאוין סט, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ב סעיף ט"ז יח, ובטור ושו"ע או"ח סי' תרי"ב סעיף ח':
לג מ טור ושו"ע או"ח סי' ר"ג סעיף ו':
לד נ ס מיי' פ"ג מהל' ברכות הלכה ד', סמ"ג עשה כז, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ח סעיף ב' וסעיף ט:
ראשונים נוספים
מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית. ומפני מה אין קוצצין מפני שאמר הכתוב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ודרשי' לה לאכלה ולא להפסד ובמסכת דפסחים בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נב) כדאמרינן ר' אילא קץ כפנייתא דשביעי' אקשי' עליה והיכי עבד הכי לאכלה אמר רחמנא ולא להפסד וכו' ומפרקינן בסופיה אלא ר' אילא בדנסחני קץ כלומר שאין באין לידי גמר פרי ולכך התיר ר' אילא לקוצן והכין אמר בעל הלכות בפירוש' דנסחני כפניות דנסחני דקרו להו גופרי מברכין עליהן בורא פרי העץ דכיון דלא עבדי פירא אחריני היינו פירייהו ואית בבבא קמא בפ' החובל בחברו (דף צא) אמר רב דיקלא דטעין קבא אסור למיקצייה והא אנן תנן וכמה יהא בזיתים ולא יקוצנו רובע שאני זיתים דחשיבי וזו המשנה אע"פ שהיא בשביעית לא הקשו ממנה עליה דרב אלא משיעורא דאית ביה דהוא רובע ורב אמר קב אלא מיהו דברי רב בכל השנים קאמר ואינן מיוחדין בשביעית בלבד מפני שכל דבר שיש בו הפסד הוא אסור מן הכתוב דכתיב (דברים כ יט) לא תשחית את עצה הלא תראה כי כל שדמי עציו יקרים ויש הנאה מעציו יותר מפריו מותר לקוצו הואיל והוא משתכר בקציצתו אינו עובר עליו משום לא תשחית כדאמרי' אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר ואיתא בברייתא נמי סיועא להא רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק וכי מאחר שסופנו לרבות כל דבר מה ת"ל כי לא עץ מאכל הוא להקדים סרק למאכל יכול אפי' מעולה בדמים ת"ל רק ואיתא בבבא בתרא בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כו) מאי דמסייע לה ובסוף פ' הישן תחת המטה (סוכה דף כט) הזכירו ענשו של דבר ואמרו בשביל ד' דברים מאורות לוקין ואחד מהן קוצצי אילנות טובים וזה הדבר נוהג בשאר השנים אבל בשביעית אין מותר לקוץ מהפירות אלא לאחר שנגמרין כגון כפניאתא דנסחני דהוא גמר פירי דידהו דרחמנא אמר תהיה כל תבואתה לאכול ואמרי' בגמ' מלמד שאינה נאכלת אלא תבואה וכל מה שנקצץ ממנה קודם גמר פירי הרי הפסידו ורחמנא אמר לאכלה ודרשי ליה רבנן לאכלה ולא להפסד דתנן (שביעית פרק ד משנה י) כל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצו:
קליפי רמון והנץ שלו, אגוזים והגרעינין חייבין בערלה: כתבו בתוס' דמכאן יש ללמוד שיש לברך על הגרעינין של גדגניות שקורין "צירדיש" וגרעיני אפרסקין ותפוחים וכל מיני פירות בפה"ע. ואינו מחחור בעיני כלל שאלו אין חייבין בערלה משום פרי אלא מרבויה ד"את" דדרשינן "את" הטפל לפריו", והיינו דערבינינהו ותננהו בהדי קליפי אגוזים. וכולהו מ"את" מרבינן להו. ואדרבה בשל גודגניות ואפרסקין שגרעיניהן מרין משמע דלא מברך בהו כלום, ולאו אדעתא דידהו נטעי להו כלל. ואי ממתק להו על ידי האור- מברך עלייהו שהכל, כנ"ל(?).
ואמר רב אשי הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן: ויש ללמוד מכאן שאין מברכין על הבוסר על שיהא כפול הלבן, הא פחות מכאן אינו נקרא "פרי העץ" אלא מברכין עליה בפ"הא דומיא דקפריס. אבל שאר אילנות, משעה שיוציאו -אע"פ שהן קטנים מאד- מברכין עלייהו בפה"ע, וכ"כ בתוספות.
עץ שטעם עצו ופריו שוין ואיזה? זה פלפלין: קשה לי, ואימא אתרוג? וליתא, דאם כן למאי אצטריך לרבוי, אלא ודאי פלפלין הוא דאיצטריך לרבויי משום דלכי יבשי לא חזו למיכלינהו בעינייהו כשאר פירי.
לא קשיא- הא ביבישתא הא ברטיבתא: ובודאי משמע מהכא דרטיבתא חזי למיכל ומברכין עליה בפה"ע, וכן פסק הראב"ד ז"ל. אבל הרב אלפסי ז"ל כתב בפה"א. וכן מצאתי גם לרבינו האי גאון ז"ל בפירושי. וביבשתא קיימא לן כרבא ולא מברכין עלייהו כלום.
ובלבד שלא יראנו לוקט: פירוש אם נכנס בפרדס ומצא שם פירות שנלקטו אפילו יודע שכל הפרדס ערלה אותן פירות מותרין הן לו כיון שלא ראה אותן כשנלקטו דרחמנא התיר ספק ערלה בחוצה לארץ והא נמי ספק הוא דאפשר שממקום אחר הביאוה לשם:
פיטמא של רמון: שהוא כעין פי הדד בראש הרמון. מצטרפת. פירוש לטמא אוכלים בכביצה. והנץ שלו, פירוש אותם הגרעינים קטנים שהם עם הפיטמא בראש הרמון בפיו אין מצטרף ותניא גבי ערלה קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים וגרעינים כלומר של שאר פירות חייבין בערלה פירוש והנץ ליתיה שומר בתלוש שמתייבש ונופל מעל הקליפה ואפי' הכי נוהג בו ערלה:
אלא אמר רבא וכו' הני מתחלי דערלה: פירוש הוא קליפה שנעשית בתמרים כשהן קטנים כמו קפריס לאביונות:
סבר לה כר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי: פירוש וכיון דכן כל שומר לפרי דאיתיה בשעת סמדר מתסר דשומר גריר בתר פרי וכל היכא דפרי מתסר שומר נמי מתסר וה"נ גבי מתחלי כיון דכופרי שהן תמרים קטנים מתסרי מתחלי נמי שהוא שומר מתסרי והוי דכותייהו. אבל רבנן דסבירא להו דסמדר לא הוי פרי ה"נ כל שומר דאזיל ליה מקמי דפירא חשיב פרי לאתסורי בערלה שרי דלא עדיף מן הפרי עצמו שהוא מותר באותה שעה. ואסיקנא דבעינן לענין ערלה דכי שקלת ליה לשומר לקי פירא דאי לא לא חשיב שומר למיהוי כפרי לענין ערלה ולא חשיב שומר לפרי לאתסורי בערלה אלא היכי דאיתיה בהדי פירא והכי דייק לישנא דשומר לפרי, הלכך הני פרחים דאילני טובא דמטו מקמי פירא ולכי מטי פירא נתרי שרו ואפי' מטו בהדי פירא וקיימי בהדי' ואי שקליא להו מקמי דמטי פירא לאיסור ערלה לא מיית פירא שרו, הלכך הני וורדים שקורין רוש"ש (רויזין בלשוננו) והם נעשים ודאי באילן דכי שקלת לפירא אכתי משתייר אילנא והדר מפיק פירא ופרי של זה האילן הוא זרע שנעשה בעיגול תחת הורד והוא סתום ואינו נראה והורדים אינם אלא פרחים שעושים לשם כמו בשאר אילנות ומגיעין בתחלת הפרי ואי שקלת להו לעלין של ורד לבדו וישאר העיגול לא לקי זרעא בהכי ומתעבד שפיר הלכך אין בהם משום ערלה כלל וכן המנהג ומנהג ישראל תורה היא:
מאימתי אין קוצצין אילנות בשביעית: פי' דרחמנא אמר לאכלה ולא להפסד. אבל משום לא תשחית את עצה ליכא דמיירי במעולה בדמים (לעשות ממנה קורות) כדאיתא בספרי וכן נמי אסור לתלוש הפירות בשביעית קודם שהן ראויין משום הפסד וכדאמרינן במי שאכל פגי שביעית שהוא לוקה ומדרבנן כאותן שתי נשים שלקו אחת זנתה ואחת אכלה פגי שביעית:
וב"ה אומרים החרובין משישלשלו: פירוש כשהחרוב יוצא נעשה כמו שלשלת. ויש גורסין משישרשרו מלשון שרשרות. והגפנים משיגריעו. פירוש שיש גרעינים בתוך הגרגיר:
אלא אימא שיעורו כפול הלבן: פירוש ובהכי נקרא בוסר וקודם לכן נקרא סמדר ולא חשיב כלל וכשיעור זה כן שיעורו לענין ערלה. וכל הני שיעורי דשאר אילנות נמי לענין שביעית כך הוא שיעורם לענין ערלה ולענין פרחים של אילנות כל שהם ראויים לאכילה או שהוכשרו לאכילה ע"י דבר אחר מברכין עליהם בורא פרי האדמה בגופן דליכא חילוק בין ערלה לברכה וכל היכא דאינו פרי העץ לענין ערלה לא הוי פרי העץ נמי לענין ברכה דומיא דקפריס דמברכין עליה בורא פרי האדמה כיון דלא הוי פרי העץ לענין ערלה. ובכולן בין בשל אילנות בין עשבים מברך בריחן ברוך שנתן ריח טוב בפירות. והלכתא כמר בר רב אשי דזריק אביונות ואכיל קפריסין דקפריס לא חשיב שומר לענין ערלה. אע"ג דנץ דרמון חשיב שומר לענין ערלה דהא הוי עובדא ושקלוה לנץ דרמונא ולקה רמונא שקלוה לנץ דפרחא דהיינו קפריסין ואיקיים בוטיתא דהיינו האביונות:
דאמר רבא כס פלפלי ביומא דכפורי פטור: פירוש דלא חשיב אוכל כלל:
איני יודע שעץ מאכל הוא: פירוש דכיון דכתיב את פריו ודאי בעץ מאכל איירי מה ת"ל עץ מאכל עץ שטעם עצו ופריו שוה ואיזה הוי אומר זה פלפלין. וא"ת אימא אתרוג כדאמרינן בסוכה בענין פרי עץ הדר. לא היא דהא פשיטא ומאי שנא משאר אילנות והא ודאי לא איצטריך לרבויי אלא ודאי לרבות פלפלין איצטריך משום דלכי יבשי לא חזו למיכלינהו בעיניהו כשאר פרי. ובתוספות הקשו כיון דפרי הוא לענין ערלה ה"ה דחייב במעשר וא"כ היו ראויין לקבל טומאת אוכלין כדאמרינן בפ' בא סימן כל שחייב במעשר מקבל טומאת אוכלין ואלו התם בנדה אמרינן דפלפלין אין מטמאין טומאת אוכלין. ויש לתרץ כדמתרצינן הכא כאן ברטיבתא כאן ביבישתא דהא דהכא דאיכא משום ערלה מיירי ברטיבתא וכיון דנחתא להו איסור ערלה תו לא פקע מינייהו וההיא דנדה ביבישתא אבל ה"ה דלענין טומאת אוכלין אדחזו לאכלן דהיינו רטיבתא מקבלין טומאה:
והא אמר רבא האי הומלתא: פירוש מרקחת שעושין מזנגבילא שקורין לה בלעז גינגבער"ט שריא ומברכין עליה בורא פרי האדמה. לא קשיא הא ברטיבתא מברך בורא פרי האדמה הא ביבישתא ולא כלום דכי היכי שהיא פרי לענין ערלה ה"נ לענין ברכה:
ותניא גבי ערלה כליפי רמון והנץ שלו. אי לאו הך ברייתא דלעיל, הוה אמינא דמחייב בערלה משום דהוי אוכל ולא משום שומר, אבל השתא ליכא למימר טעמא אלא משום שומר.
והגרעינין חייבין בערלה. בגרעינין של כל פירות איירי. מכאן יש ללמוד דעל גרעיני גודגדניות וגרעיני אפרסקין ושל תפוחים ושל כל מיני פירות, מברכין עליהם בורא פרי העץ.
אימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית. פרש"י, דרחמנא אמר לאכלה ולא להפסד. ותימ[ה], תיפוק לי' משום לא תשחית את עצה {דברים כ'}. י"ל, דמיירי במעולין (שבדמים) [בדמים] לעשות מהן קורות לבנין וליכא בל תשחית, כדאיתא בפרק החובל {דף צא:}, ומשום הפסד פירות שביעית איכא. א"נ, דיקלא דלא טעין קבא, דלא אסיר למקצייה.
הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן. מכאן יש ללמוד דלא מברכין בורא פרי העץ על בוסר כשהוא פחות מפול הלבן, אבל מברך עליו בורא פרי האדמה כמו קפריסין דאמרינן לעיל בורא פרי האדמה. ובשאר אילנות משיוציאו הפרי מיד הוא חשוב לברך עליו בורא פרי העץ. ואם מסופק בבוסר מתי הוא כפול הלבן יברך בפה"א, דקיי"ל במתניתין דאם ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא. ואע"ג דבגמ' מוקמי' לה כר' יהודה, מ"מ קיי"ל הכי כיון דסתם לן תנא כר' יהודה.
ומדלגבי ערלה לאו פירא נינהו, לגבי ברכה נמי לאו פירא נינהו ומברכין עלייהו בורא פרי האדמה. כל זה מלשון ה"ג הוא, וכן פסק רב אלפס. ולא נהירא, דמשמע דהא דאכיל מר בר רב אשי קפריסין לאו משום דהלכה כר' עקיבא, אלא משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל, הילכך לענין ברכה פירא הוי כמו בארץ ישראל. ובההוא ברייתא דלעיל דקתני על האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ, ואותה ברייתא עיקר הוא דפריך מינה לעיל, ומשמע דרב ס"ל כוותיה אלא דמיקל בחו"ל. וה"ר אליעזר ממיץ הקשה, היאך אנו מברכין על היין בורא פרי הגפן, הא לא מיקרי פרי לענין בכורים, דתניא בפ' העור והרוטב {דף קכ:}, פרי, [פרי] אתה מביא ואי אתה מביא משקה. הביא ענבים ודרכן מנין, ת"ל תביא. אלמא אי לאו יתורא דקרא, הוה ממעטין יין מפרי, והתם [נמי] לא מרבה אלא ענבים ודרכן אבל יין גמור לא, אלמא לא מיקרי פירא. ור' יהושע נמי פטר לקמן {דף לח.} דבש תמרים מתרומה דלא מיקרי פרי, וס"ל משום דילפינן מערלה שנקרא יין פרי כדתנן במס' תרומות ומייתי לה בפ' העור והרוטב {שם}, אין סופג את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הענבים ומן הזיתים, ומפרש התם דיליף פרי מפרי מבכורים, דמשקין הבאין [מהן] כמותם. הילכך לענין בורא פרי הגפן נמי חשיב פרי, ובערלה נמי, אי לא הוה כתיבא ביה אכילה הוה אמינא בלא קרא, דמשקה היוצא ממנו נקרא פרי. ובבכורים נמי שמצריך פסוק דמשקין חשיב פרי, היינו משום דהוה ילפינן מערלה דכתיב בה אכילה. והכי נמי מצרכינן קרא בפ' העור והרוטב להמחה את החלב וגמעו דחייב, וכן חמץ, וכן שרצים ונבלת עוף טהור משו' דאכילה כתיב בהו, אבל אי לא כתיבא בהו אכילה ממילא הייתי מחשב משקה כאוכל.
פלפלי רב ששת אמר שהכל, רבא אמר ולא כלום. וקיי"ל כרבא ופלפלי וזנגבילא יבישתא וכיוצא בהן כגון גרופלי ולא כלום, וטעמא לפי שאין רגילות לאכלן חיים, כי אם לערבן עם שאר דברים. ועל אגוז שקורין מושקד"א, מברכין עליו בפה"ע. ועל הקנה שקורין קניל"א, מברכין בורא פרי האדמה. וכן כל אותן שידוע שהוא פרי, מברכין עליו בורא פרי העץ, ושאינו פרי בורא פרי האדמה, ושאינו ידוע מברך עליו שהכל. ועל הסוק"ר פסק בהלכות גדולות בורא פרי העץ. והמריח בקנה, מברך עליו אשר נתן ריח טוב בפירות האדמה, כיון דעיקרו עומד לאכילה. כדאמרי' לקמן {דף מג:}, האי מאן דמורח ריח אתרוגא אומר אשר נתן ריח טוב בפירות, ולא מברך בורא פרי בשמים כיון שעיקרו עומד לאכילה. כתב רב אלפס פלפלי רטיבתא בורא פרי האדמה. ולא נהירא מדפריך מערלה, ומשני הא ברטיבתא הא ביבישתא, מכלל דרטיבתא פרי העץ הוא ומברכין עליו בורא פרי העץ. אבל בזנגבילא רטיבתא בורא פרי האדמה, ביבישתא ולא כלום.
רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינין כו'. הני תרי מימרא דרב ושמואל הך קמייתא דכל שיש בו מחמשת המינין קיי"ל כוותיהו, דהא רב יוסף מייתי מיניהו ראיה, הילכך כל דבר שהעיקר משבעת המינין אפילו רובו ממין אחר מברכין עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. אבל תבשיל שנותנין שם קמח להקפות המאכל ולדבקו לא חשיב עיקר, כדאמרינן לקמן {דף לט.} האי תבשילא דסילקא דשדו ביה קמחא, לדבוקי בעלמא הוא דעבידא ומברכין עליו בורא פרי האדמה. אבל מימרא שניה דקאמרי כל שהוא מחמשת המינין לאפוקי אורז, לא קיי"ל כוותייהו אלא כרבנן דאמרי שמברכין עליהם תחלה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות. כדמסיק לקמן גבי אורז ולבסוף ולא כלום, ופרש"י שלא יברכו עליו מברכת הפירות של ארץ ישראל, ולא שייך בהו ברכה אחת מעין שלש. אבל מ"מ כיון שזן נקרא מזון כי הוא משביע וסועד הלב. וי"ס שכתוב כהן מלשון ה"ג, אבל אורז לא מברכין עליהם בורא מיני מזונות דלא קיי"ל כר' יוחנן בן נורי, אלא שהכל. ולאו מילתא היא, דלר' יוחנן בן נורי אם אפאו מברכין עליו המוציא דלחם גמור חשיב ליה, אבל רבנן לחם לא חשיב ליה אבל מזון חשיב ליה, אפילו בשלו ואינו בעין אלא הוי דייסא מברכין עליו בתחלה בורא מיני מזונות. והאי דקאמר כמעשה קדרה גבי אורז, היינו דהוי כעין מעשה קדרה לענין בורא מיני מזונות. ורב אלפס כתב דפת דוחן מברך תחלה שהכל משום דמשמע ליה שאין דין האורז והדוחן שוה, מדנקט במילתייהו דחכמים הכוסס את האורז ולא נקט דוחן. ונ"ל דלאו ראיה היא, דלא נקט אורז אלא לאפוקי מדר' יוחנן בן נורי ולהשמיענו דאין לו דין חטה דקתני ברישא. וכן משמע בההיא דלעיל, הביאו לו פת אורז ופת דוחן מברך עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה. והכי מסתבר משום דמיזן זיין כמו אורז, וכן די"ש כיון שסועד הלב נראה שמברכין עליו בורא מיני מזונות.
בורא נפשות רבות וחסרונן. כלומר, בורא הנפשות וכל מה שהם חסרים. על כל מה שברא להחיות [בהן] נפש כל חי, כלומר, על כל שאר דברים שברא בעולם שלא היו הנפשות חסרים כ"כ [אם] לא בראם, כי אינם אלא להתענג. ובירו' מסיים ברוך אתה ה' חי העולמים.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)
קליפי רמון והנץ שלו שהוא הפרח שעל הפטמא שבתוך השפופרת וכן קליפי אגוז והגרעינים וכן קלפין של תמרים הדקים בקטנותם ואותן הקליפין הם שנקראות מתחלי והתמרי הדקים שהן עליהן נקראין כופרי, כל אלו הקליפין ודומים להם שהפרי לוקה בהסרתן נעשו שומר לפרי וערלה נוהגת בהן אף בחוצה לארץ ואסורים בהנאה ואין בהם ברכה שאין ראויות לאכילה, ספק ערלה וספק כלאים בארץ אסור ובסוריא מותר וכל שכן בחוצה לארץ הן הספק בעצמו של פרי אם נוהג בו ערלה אם לאו הן שהיה הספק אם פירות אלו מכרם זה שהוא של ערלה אם לאו, מעתה כרם של ערלה וענבים נמכרות חוצה לה ואינו יודע אם הם מאותו כרם אם לאו בארץ אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ אפילו ראה הענבים יוצאים מן הכרם של ערלה מותר ובלבד שלא יראהו לוקט:
הפטימא של רמון מצטרפת לכביצה לטומאת אוכלים אבל הנץ שלה אינו מצטרף ופטמא זו היא כעין שפוי כובע שיש בתוך אותו עגול שעל הרמון העשוי כשפופרת ושפתו עשוי לתלפיות ונץ שלו הוא הפרח שבתוך אותו השפופרת של אותה פטמא, והסמדר מותר בערלה מפני שאינו פרי עדיין:
מותר לקוץ אילנות בשביעית לעצים קודם שיהא בהם פרי אבל משיתחיל לעשות פרי אסור שהרי מפסיד האוכל וכבר אמרו לאכלה ולא להפסד עד שיגיעו פירותיו לעונת המעשרות שכבר הוציא פירותיו ובטל ממנו דין שביעית ומאימתי נאסר לקוץ החרובין משישרשרו והוא שבתחלת בריאתם עושין כעין שרשרת, הגפנים משיגרעו ר"ל משיעשו בוסר שהבוסר והגירוע הכל אחד, ויש מפרשים משיגרעו שיוציאו לחות מדכתיב כי יגרע נטפי מים והוא כששעורו כפול הלבן, והזיתים משינצו ר"ל משיגדל הנץ סביב, ושאר האילנות משיוציאו ר"ל שיתחילו להוציא הפרי, ובשאר ימות השנה מיהא מותר אע"פ שאין בו דין בל תשחית ודוקא כגון שהוא מועלה בעציו יותר מפירותיו או שאין קוצץ אלא ענפיו, הואיל וביארנו בצלף שמין אילן הוא מותר לנטעו בכרם ואין בו משום כלאים בכרם שאלו היה מין ירק היה אוסר את הכרם כדין ירק:
האוכל פלפלים או זנגביל בעין, בזמן שהם רטובים מברך עליהם ב"פ האדמה ואם הם יבשים אין מברך עליהם כלל לא לפניהם ולא לאחריהם, מפני שאינו אוכל אלא תבלין וכן הדין בכל הסמים וכן אינן מטמאים טומאת אוכלים ביבשים כמו שביארנו במסכת נדה פרק בא סימן, וכן הדין ביום הכפורים שאם אכלן רטובים חייב ואם יבשים פטור:
ומה שהוזכרה בגמ' לשון כסיסה כלומר כס פלפלי ביומא דכפורי פירושו אכילה גמורה אלא כל שאין דרכו באכילה נקראת אכילתם כסיסה ומאחר שאכילתן ביום הכפורים אינה מחייבת אך הוא אינו מברך כלום, ואע"פ שהשותה חומץ פטור ואעפ"כ מברכים עליו שהכל בין חי בין מזוג, לדעתנו בזה מה שהוא פטור הוא מפני שאינו משיב את הנפש אבל פלפלים וזנגביל אינו אלא מפני שאינם קרויים מאכל, ואע"פ שבלחות מיהא היה לנו לברך בפלפלים ב"פ העץ הואיל והם חייבים בערלה מכל מקום כיון שאין דרכו לאכלו בעין דיו בפרי האדמה וכן כתבוה גדולי הפוסקים, וגדולי המפרשים כתבו שהפלפלים הרטובים מברכים עליהן ב"פ העץ שהרי אילן הוא וערלה נוהגת בו מה שאין כן בזנגביל שהוא גדל בארץ, ותמרות של פלפלי והוא כעין שקים שהפלפלים עומדים לתוכן אף לדעת גדולי המפרשים אינן אלא ב"פ האדמה, ואף הם מפרשים שעיקר השמועה לא נאמרה אלא באותם התמרות והוא שבאו עליה מטעם עצו ופריו שוים, אבל בפרי עצמו הלח ודאי ב"פ העץ מברך ולא נכנס הפלפל עם הזנגביל בחדא מחתא אלא באותם התמרות:
מרקחת הזנגביל ונקראת בלשונם הילמתא דאתיא מבי הנדואה ר"ל מארץ הודו אם היא של עכו"ם מותרת ואין בה משום בשולי עכו"ם אם מצד שאינה נעשה באור אם מצד שהדברים שבו נאכלים כמות שהם חיים, ולא משום גיעולי עכו"ם שנותן טעם לפגם הוא ומברכים עליו ב"פ האדמה אם נעשה בזנגביל רטוב שהזנגביל עיקר, וכן הדין בכל מרקחת שיש הנאה באכילתו שהולכים אחר עקרו ומברך עליו ברכה ההגונה לעיקר שלו, ויש מי שאומר בהימלתא שהדבש עיקר ומברכין עליו שהכל ושמא תאמר לענין גיעולי עכו"ם מיהא ניחוש שמא תפסק בסכין של עכו"ם והשמנינות מעביר חורפתו וממתקו כמו שאמרו בקורט של חלתית, אין זה כלום שהקורט יש בו מרירות ושמנינות מעבירו קצת אבל המרקחות חוזק תורפתם הוא שבח אצלם ונמצא מתוקו פוגם, ובהלכות גדולות כתבו שהסוקר"י והקנה שלו מברכין ב"פ האדמה ואע"פ שהקנה עץ הוא הואיל ואינו פרי גמור מברכין עליו אלא ב"פ האדמה דומיא דשותא האמורה בצלף:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)
ובלבד שלא יראנו לוקט - פירוש אם נכנס בפרדס ומצא שם פירות שנלקטו אפילו יודע שכל הפרדס ערלה אותן פירות מותרין הן לו כיון שלא ראה אותן כשנלקטו דרחמנא התיר ספק ערלה בחוצה לארץ. והא נמי ספק הוא דאפשר שממקום אחר הביאוה לשם:
פיטמא של רמון - שהוא כעין פי הדד בראש הרמון:
מצטרפת - פירוש לטמא אוכלים בכביצה:
והנץ שלו - פירוש אותם הגרעינים קטנים שהם עם הפיטמא בראש הרמון בפיו אין מצטרף:
ותניא גבי ערלה קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים וגרעינים - כלומר של שאר פירות:
חייבין בערלה - פירוש והנץ ליתיה שומר בתלוש שמתייבש ונופל מעל הקליפה ואפילו הכי נוהג בו ערלה:
אלא אמר רבא וכו' הני מתחלי דערלה - פירוש הוא קליפה שנעשית בתמרים כשהן קטנים כמו קפריס לאביונות:
סבר לה כר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי - פירוש וכיון דכן כל שומר לפרי דאיתיה בשעת סמדר מתסר דשומר גריר בתר פרי וכל היכא דפרי מתסר שומר נמי מתסר. והכי נמי גבי מתחלי כיון דכופרי שהן תמרים קטנים מתסרי מתחלי נמי שהוא שומר מתסרי והוי דכוותייהו. אבל רבנן דסבירא להו דסמדר לא הוי פרי הכי נמי כל שומר דאזיל ליה מקמי דפירא חשיב פרי לאתסורי בערלה שרי דלא עדיף מן הפרי עצמו שהוא מותר באותה שעה. ואסיקנא דבעינן לענין ערלה דכי שקלת ליה לשומר לקי פירא דאי לא לא חשיב שומר למיהוי כפרי לענין ערלה. ולא חשיב שומר לפרי לאתסורי בערלה אלא היכי דאיתיה בהדי פירא והכי דייק לישנא דשומר לפרי. הלכך הני פרחים דאילני טובא דמטו מקמי פירא ולכי מטי פירא נתרי שרו. ואפילו מטו בהדי פירא וקיימי בהדיה ואי שקלית להו מקמי דמטי פירא לאיסור ערלה לא מיית פירא שרו. הלכך הני וורדים שקורין רוש"ש (רויזין בלשוננו) והם נעשים ודאי באילן דכי שקלת לפירא אכתי משתייר אילנא והדר מפיק פירא. ופרי של זה האילן הוא זרע שנעשה בעיגול תחת הורד והוא סתום ואינו נראה. והורדים אינם אלא פרחים שעושים לשם כמו בשאר אילנות ומגיעין בתחלת הפרי. ואי שקלת להו לעלין של ורד לבדו וישאר העיגול לא לקי זרעא בהכי ומתעבד שפיר. הלכך אין בהם משום ערלה כלל וכן המנהג ומנהג ישראל תורה היא:
מאימתי אין קוצצין אילנות בשביעית - פירוש דרחמנא אמר לאכלה ולא להפסד. אבל משום לא תשחית את עצה ליכא דמיירי במעולה בדמים (לעשות ממנה קורות) כדאיתא בספרי. וכן נמי אסור לתלוש הפירות בשביעית קודם שהן ראויין משום הפסד וכדאמרינן במי שאכל פגי שביעית שהוא לוקה. ומדרבנן כאותן שתי נשים שלקו אחת זנתה ואחת אכלה פגי שביעית:
ובית הלל אומרים החרובין משישלשלו - פירוש כשהחרוב יוצא נעשה כמו שלשלת. ויש גורסין משישרשרו מלשון שרשרות:
והגפנים משיגריעו - פירוש שיש גרעינים בתוך הגרגיר:
אלא אימא שיעורו כפול הלבן - פירוש ובהכי נקרא בוסר וקודם לכן נקרא סמדר ולא חשיב כלל. וכשיעור זה כן שיעורו לענין ערלה. וכל הני שיעורי דשאר אילנות נמי לענין שביעית כך הוא שיעורם לענין ערלה. ולענין פרחים של אילנות כל שהם ראויים לאכילה או שהוכשרו לאכילה על ידי דבר אחר מברכין עליהם בורא פרי האדמה בגופן דליכא חילוק בין ערלה לברכה. וכל היכא דאינו פרי העץ לענין ערלה לא הוי פרי העץ נמי לענין ברכה דומיא דקפריס דמברכין עליה בורא פרי האדמה כיון דלא הוי פרי העץ לענין ערלה. ובכולן בין בשל אילנות בין עשבים מברך בריחן ברוך שנתן ריח טוב בפירות. והלכתא כמר בר רב אשי דזריק אביונות ואכיל קפריסין דקפריס לא חשיב שומר לענין ערלה. אף על גב דנץ דרמון חשיב שומר לענין ערלה. דהא הוי עובדא ושקלוה לנץ דרמונא ולקה רמונא. שקלוה לנץ דפרחא דהיינו קפריסין ואיקיים בוטיתא דהיינו האביונות:
דאמר רבא כס פלפלי ביומא דכפורי פטור - פירוש דלא חשיב אוכל כלל:
איני יודע שעץ מאכל הוא - פירוש דכיון דכתיב את פריו ודאי בעץ מאכל איירי:
מה תלמוד לומר עץ מאכל עץ שטעם עצו ופריו שוה ואיזה הוי אומר זה פלפלין - וא"ת אימא אתרוג כדאמרינן בסוכה בענין פרי עץ הדר. לא היא דהא פשיטא ומאי שנא משאר אילנות והא ודאי לא איצרטיך לרבויי אלא ודאי לרבות פלפלין איצטריך משום דלכי יבשי לא חזו למיכלינהו בעיניהו כשאר פרי. ובתוספות הקשו כיון דפרי הוא לענין ערלה הוא הדין דחייב במעשר. ואם כן היו ראויין לקבל טומאת אוכלין כדאמרינן בפרק בא סימן כל שחייב במעשר מקבל טומאת אוכלין. ואילו התם בנדה אמרינן דפלפלין אין מטמאין טומאת אוכלין. ויש לתרץ כדמתרצינן הכא כאן ברטיבתא כאן ביבישתא דהא דהכא דאיכא משום ערלה מיירי ברטיבתא וכיון דנחתא להו איסור ערלה תו לא פקע מינייהו וההיא דנדה ביבישתא. אבל הוא הדין דלענין טומאת אוכלין אדחזו לאכלן דהיינו רטיבתא מקבלין טומאה:
והא אמר רבא האי הומלתא - פירוש מרקחת שעושין מזנגבילא שקורין לה בלעז גינגבער"ט. שריא ומברכין עליה בורא פרי האדמה:
לא קשיא הא ברטיבתא - מברך בורא פרי האדמה הא ביבישתא ולא כלום דכי היכי שהיא פרי לענין ערלה הכי נמי לענין ברכה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה