קטגוריה:בראשית נ כד

יוסף הנביא

יוסף חלם ודיבר בשם אלוהים מספר רב של פעמים:

1. החלום הראשון: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (בראשית לז ז) - החלום הזה בצרוף חלומותיו של פרעה הראה ליוסף איך אחיו ישתחוו לאלומתו כאשר הם יבואו לשבור בר במצרים. יוסף אפילו אומר לפרעה: "אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה" (בראשית מא כה), כסימן שיוסף הבין שהנה חלומו הראשון עומד להתגשם.
2. החלום השני: "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (בראשית לז ט). חלום זה אינו חלום גדלות של יוסף הן החלום הראשון כבר המליך אותו. הפרוש המוטעה של יעקב מראה את רצונו שלו להיות שמש. החלום הזה היה חלום נבואי על יציאת מצרים. כל חייו יוסף חיכה לראות מה הפרוש של החלום, אולם לפני מותו הוא הבין שהחלום הזה יתגשם אחרי מותו.
3. במשך חייו יוסף מסביר את מה שקרה כרצון אלוהים. כאשר הוא מתגלה לאחים הוא אומר: "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ, וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית מה ה). אחרי קבורת יעקב יוסף מרגיע את האחים שנית: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (בראשית נ כ).
4. ובסוף חייו יוסף יודע שהחלום השני לא יתגשם בחייו, והוא מסביר את החלום: "אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב", ואז אלי מצרים: השמש, הירח ואחד עשר כוכבי הלכת ישתחוו לאלוהים, כאשר הוא יוציא אותכם ממצרים. יוסף מבין שהוא הסיט את בני ישראל לצאת מהארץ, ולכן חובתו להביא נבואה חדשה.

פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם

פקד יפקוד, נשמע כ'יזכור אותכם', אולם גם יש כאן פקודה. אתם תהיו עבדים ותקבלו פקודות, ואז אלוהים יפקד עליכם לצאת ממצרים ולשוב לארץ המובטחת.

כאשר אלוהים הורה למשה, בסנה הבוער, ללכת לדבר עם "זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל", הוא משתמש במשפט הזה כדי להזכירם את דברי יוסף, ולהוכיח שאדוני מדבר ומשה שליחו, "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם" (שמות ג טז) "וָאֹמַר, אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם" (שמות ג יז). ואכן כל "כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" שמעו וזכרו את דברי יוסף, ככתוב: "וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שמות ד לא).

וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם

אלוהים יעלה אותכם, אתם לא תצטרכו לעמול או לעזור לו. כמו שיוסף הביא את בני ישראל למצרים, ככתוב: "וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה" בעגלות ששלח יוסף בשם פרעה, כך הם יצאו ממצרים: עם כל מקניהם ורכושם אשר רכשו במצרים.

נבואת יציאת מצרים

יעקב פרש את החלום השני של יוסף כחלום רע לעתידו של עם ישראל, אם יוסף יהיה מלך שליט, לכן נאמר: "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (ביאור:בראשית לז יא).
ואכן כאשר יעקב נפגש עם יוסף, יעקב לא השתחווה ליוסף, ככתוב: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה, וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד" (ביאור:בראשית כו כט). עד מותו יעקב חשב שהחלום השני של יוסף יתגשם כאשר הוא ישתחווה לבנו, ולכן הוא התאמץ לא להשתחוות, ולכן הוא נישל את מנשה מבכורתו. כאשר יעקב השתחווה על המיטה (ביאור:בראשית מז לא), זאת היתה תנועת תודה לשבועתו של יוסף לקבור אותו במערת המכפלה, ולא נתינת כבוד לשליט.

כאשר יוסף וויתר לאחיו ולא הסכים להיות מלכם, יוסף הבין שהחלום השני לא יתקיים בו.

רגע התגשמות נבואת יוסף
הפתרון המתאים ביותר לחלומו השני של יוסף הוא יציאת מצרים: שם אלוהי מצרים, אל השמש און ואלת הירח או הלבנה, ואחת עשרה כוכבים, שסימלו את אלי מצרים, ישתחוו לאדוני אלוהינו, ויכירו בגדולתו.

ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר ..." (שמות יב א) "... וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה" (שמות יב יב) - וה' בפרוש אומר שהוא יעשה שפטים באלוהי מצרים והם ישתחוו לו ויכירו בגדולתו כפי שאמר פרעה: "וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם. גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" (שמות יב לא-לב) לפני אדוני אלוהיכם. ועוד מההתחלה ה' ידע שזו תוכניתו באומרו ליעקב: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (ביאור:בראשית מו ד), והכוונה היתה ליעקב ולישראל.

המכות ובעיקר ההחלמה המהירה נועדו לעשות צחוק מתריסר אלוהי מצרים, כדי שבני ישראל יכירו בגדולתו ובחוזק ידו של אלוהים:
(| ד"ר מאיר בר-אילן, במאמרו: עשרת המכות, מחלקה לתלמוד אונברסיטת בר-אילן, תשנ"ט, (1999))

1. אל הנהר (סובק בדמות תנין), המטה של אהרון אכל אותו (שמות ז יב). אנשים לא נפגעו מההצגה הזאת.
2. אלת היאור (נפתוס, הנילוס הוא זעתה) קיבלה דם. האנשים חפרו בורות ליד היאור ושתו (שמות ז כד).
3. אלת הלידה (חקת בדמות צפרדע) שרצה צפרדעים. פרעה היה מוכן לסבול יום אחד נוסף (שמות ח ו).
4. אלת המזיקים (מאפדת בדמות חתול) קיבלה כינים. היו כינים באדם ובחיה.
5. אלת החקלאות (רננת) קיבלה ערוב, חרקים מזיקים או חיות רעות.
6. אל המקנה (אפיס בדמות פר) קיבל דבר. רק המקנה נפגע (שמות ט ג).
7. אלת הקסם והרפואה (איסיס) קיבלה שחין, מחלת אבעבעות על העור, באדם ובמקנה (שמות ט י).
8. אל הסערה (סת) קיבל ברד כבד. משה הזהיר את פרעה להכנס לבתים כדי לא להפגע (שמות ט יט).
9. אל התבואה (נפר) קיבל ארבה, שאכל את השדות והעצים.
10. אל השמש (רע) ואל הירח (חונסו) קיבלו חושך, לשלושה ימים ולילות (שמות י כג).
11. אל מצרים (פרעה) קיבל מכת בכורות. פרעה והמצרים נפגעו, ובכל בית היה לפחות מת אחד (שמות יב ל).

ביחד אחד עשר (11) מכות לתריסר אלי מצרים.