קטגוריה:בראשית נ כב

וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו

וַיֵּשֶׁב

"וַיֵּשֶׁב" - שורש י-ש-ב. פעולה של ישיבה, מנוחה, חוסר תנועה. וכאן גם פעולה של התישבות והקמת בית, השתכן, גר, נאחז.
בצעירותו נאמר על יוסף: "וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ביאור:בראשית מא מה). עכשו יוסף לא יוצא, אלא יושב. בני ישראל הקימו בתים וטיפלו באדמת גושן, אבל הם לא נאחזו בקרקע, ולרגע לא חשבו שהם כאן לצמיתות. כאשר משה פקד עליהם לצאת, הם עזבו את בתיהם והלכו. הם זכרו את האבטיחים וסירי הבשר אבל לא את בתיהם.

ישיבה מראה במידה מסוימת על חוסר פעולה, פסיביות וחוסר נטיעת שורשים באדמה:

• יוסף לא הביא את בניו לפוטי פרע כהן און, ללמדם להיות כוהנים למלך.
• יוסף לא הביא את בניו לפני פרעה, או בנו של פרעה, כדי שהם יקחו את תפקידו בממשלת פרעה ושריו.

יוסף עבד כיכולתו עבור פרעה ובניו, הזדקן ודעך ללא מאמץ לקרב את בני ישראל למצרים. יוסף עזר שישכחו אותו ושיעזבו אותו.
יוסף רצה להיות חלק מבני-ישראל ותו-לא.

כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, בני יוסף, שבט אפרים (40,500) ושבט מנשה (30,200) היו ביחד 70,700 יוצאי צבא. (במדבר א לה), רק שבט יהודה היה גדול מהם 74,600 (במדבר א כז). ניתן להבין שיוסף היה העשיר באחיו, וזה גרם שמשפחתו תוכל לגדול יותר, למרות שהוא התחיל עם שני בנים בלבד.