מפרשי רש"י על בראשית מח כב
רש"י
"ואני נתתי לך" - לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי וגם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה ואיזו זו שכם שנאמר (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בנ"י ממצרים קברו בשכם
"שכם אחד על אחיך" - שכם ממש היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך
"בחרבי ובקשתי" - כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן ד"א שכם א' הוא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים ושכם ל' חלק הוא כתרגומו והרבה יש לו דומים במקרא (תהלים כא) כי תשיתמו שכם תשית שונאי לפני לחלקים (שם ס) אחלקה שכם (הושע ו) דרך ירצחו שכמה איש חלקו (צפניה ג) לעבדו שכם אחד
"אשר לקחתי מיד האמורי" - מיד עשו שעשה מעשה אמורי ד"א שהיה צד אביו באמרי פיו
"בחרבי ובקשתי" - היא חכמתו ותפלתו (ועיין ברא"ם שכתב דא"א לפרש על חרבם של שמעון ולוי דהא לא עשו מדעתו שהרי כעס עליהם ע"ז ולענ"ד בלא"ה א"א לפרש עליהם דמה נתינת טעם יהיה על שנתנו ליוסף מפני שלקחוהו שמעון ולוי בחרבם ובקשתם והלא אדרבה מזה הטעם ראוי שינתן לשמעון ולוי ולא ליוסף ודו"ק)
רש"י מנוקד ומעוצב
וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ – לְפִי שֶׁאַתָּה טוֹרֵחַ לְהִתְעַסֵּק בִּקְבוּרָתִי, וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לְךָ נַחֲלָה שֶׁתִּקָּבֵר בָּהּ, וְאֵיזוֹ? זוֹ שְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ [בְנֵי יִשְׂרָאֵל] מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם" (יהושע כד,לב).
שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ – שְׁכֶם מַמָּשׁ, הִיא תִּהְיֶה לְךָ חֵלֶק אֶחָד יְתֵרָה עַל אַחֶיךָ (ב"ר צז,ו).
בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי – כְּשֶׁהָרְגוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם, נִתְכַּנְּסוּ כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, וְחָגַר יַעֲקֹב כְּלֵי מִלְחָמָה כְּנֶגְדָּן (ב"ר פ,י). דָּבָר אַחֵר, שְׁכֶם אַחַד הוּא הַבְּכוֹרָה, שֶׁיִּטְּלוּ בָּנָיו שְׁנֵי חֲלָקִים ((ב"ר צז,ו), וּשְׁכֶם לְשׁוֹן "חֵלֶק" הוּא [כְּתַרְגּוּמוֹ]. וְהַרְבֵּה יֵשׁ לוֹ דּוֹמִים בַּמִּקְרָא: "כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם" (תהלים כא,יג), תָּשִׁית שׂוֹנְאַי לְפָנַי לַחֲלָקִים; "אֲחַלְּקָה שְׁכֶם" (תהלים ס,ח); "דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה" (הושע ו,ט), אִישׁ חֶלְקוֹ; "לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג,ט).
אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי – מִיַּד עֵשָׂו, שֶׁעָשָֹה מַעֲשֵׂה אֱמוֹרִי (ב"ר צז,ו). דָּבָר אַחֵר, שֶׁהָיָה צָד אָבִיו בְּאִמְרֵי פִיו.
בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי – הִיא חָכְמָתִי וּתְפִלָּתִי (עיינו ב"ב קכ"ג ע"א; מדרש תנחומא בשלח ט).
מפרשי רש"י
[כד] אתה טורח בקבורתי וכו'. אבל למעלה כשאמר "ואני בבואי מפדן" (פסוק ז) לא אמר זה וליתן לו שכם, מפני שעתה בא לחלק הארץ לכל השבטים וליתן לכל אחד ברכתו הראויה לו (רש"י להלן מט, כח), נתן לו גם עתה שכם:
[כה] הוא חכמתו ותפלתו. שהחכמה נקרא 'חרב' שהוא חריף וחד כמו חרב, והתפלה נקרא 'קשת', שהלשון - שבו תלוי התפלה - נקראת חץ בהרבה מקומות, ותפילת הצדיק עולה למעלה קורעת עליונים ותחתונים - כמו החץ מן הקשת. אבל אונקלוס תרגם 'בצלותי ובבעותי', פירש הוא החרב - תפלה, והקשת - הוא תחנונים. קרא אונקלוס התפלה של הצדיק 'חרב' דהיא קורעת עליונים ותחתונים. והתחינה 'קשת', מפני שהוא מתקשה מאד בתפלתו, ולפיכך התחינה היא יותר, והולכת כמו חץ. אמנם יש עוד דבר נעלם לקרא התחינה "בקשתי":