רש"י על בראשית מח
<< · רש"י על בראשית · מח · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
"ויאמר ליוסף" - אחד מן המגידים והרי זה מקרא קצר וי"א אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד וכשחלה יעקב בארץ גושן הלך אפרים אצל אביו למצרים להגיד לו
"ויקח את שני בניו עמו" - כדי שיברכם יעקב לפני מותופסוק ב (כל הפסוק)
"ויגד" - המגיד ליעקב ולא פי' מי והרבה מקראות קצרי לשון
"ויתחזק ישראל" - אמר אע"פ שהוא בני מלך הוא אחלק לו כבוד מכאן שחולקין כבוד למלכות וכן משה חלק כבוד למלכות וירדו כל עבדיך אלה אלי (שמות יא) וכן אליהו וישנס מתניו וגו' (מ"א יח)פסוק ד (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
"הנולדים לך עד באי אליך" - לפני בואי אליך כלומר שנולדו משפרשת ממני עד שבאתי אצלך
"לי הם" - בחשבון שאר בני הם ליטול חלק בארץ איש כנגדופסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
"ואני בבאי מפדן וגו'" - ואע"פ שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך שהרי מתה סמוך לבית לחם
"כברת ארץ" - מדת ארץ והם אלפים אמה כמדת תחום שבת כדברי ר' משה הדרשן ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון עת הגריד היה שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה
"ואקברה שם" - ולא הולכתיה אפי' לבית לחם להכניסה לארץ וידעתי שיש בלבך עלי אבל דע לך שע"פ הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים שנא' (ירמיהו לא) קול ברמה נשמע וגו' והקב"ה משיבה יש שכר לפעולתך נאם ה' וגו' ושבו בנים לגבולם ואונקלוס תרגם כרוב ארעא כדי שיעור חרישת יום ס"א ארץ ואומר אני שהיה להם קצב שהיו קורין אותו כדי מחרישה אחת קוריאד"א בלע"ז כדאמרי' כרוב ותני כמה דמסיק תעלא מבי כרבאפסוק ח (כל הפסוק)
"וירא ישראל את בני יוסף" - בקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה
"ויאמר מי אלה" - מהיכן יצאו אלו שאינן ראוין לברכהפסוק ט (כל הפסוק)
"בזה" - הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה ובקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוח הקודש
"ויאמר קחם נא אלי ואברכם" - זהו שאמר הכתוב (הושע יא) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו תרגלתי רוחי ביעקב בשביל אפרים עד שלקחן על זרועותיופסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
"ויוצא יוסף אתם" - לאחר שנשקם הוציאם יוסף מעם ברכיו כדי לישבם זה לימין וזה לשמאל לסמוך ידיו עליהם ולברכם
"וישתחו לאפיו" - כשחזר לאחוריו מלפני אביופסוק יג (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
"המלאך הגאל אתי" - מלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי כענין שנא' ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב וגו' אנכי האל בית אל
"יברך את הנערים" - מנשה ואפרים
"וידגו" - כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהםפסוק יז (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
"ידעתי בני ידעתי" - שהוא הבכור
"גם הוא יהיה לעם וגו'" - שעתיד גדעון לצאת ממנו שהקב"ה עושה נס על ידו
"ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו" - שעתיד יהושוע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל
"וזרעו יהיה מלא הגוים" - כל העולם יתמלא בצאת שמעו ושמו כשיעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילוןפסוק כ (כל הפסוק)
"בך יברך ישראל" - הבא לברך את בניו יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה
"וישם את אפרים" - בברכתו לפני מנשה להקדימו בדגלים ובחנוכת הנשיאיםפסוק כב (כל הפסוק)
"ואני נתתי לך" - לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי וגם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה ואיזו זו שכם שנאמר (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בנ"י ממצרים קברו בשכם
"שכם אחד על אחיך" - שכם ממש היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך
"בחרבי ובקשתי" - כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן ד"א שכם א' הוא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים ושכם ל' חלק הוא כתרגומו והרבה יש לו דומים במקרא (תהלים כא) כי תשיתמו שכם תשית שונאי לפני לחלקים (שם ס) אחלקה שכם (הושע ו) דרך ירצחו שכמה איש חלקו (צפניה ג) לעבדו שכם אחד
"אשר לקחתי מיד האמורי" - מיד עשו שעשה מעשה אמורי ד"א שהיה צד אביו באמרי פיו
"בחרבי ובקשתי" - היא חכמתו ותפלתו (ועיין ברא"ם שכתב דא"א לפרש על חרבם של שמעון ולוי דהא לא עשו מדעתו שהרי כעס עליהם ע"ז ולענ"ד בלא"ה א"א לפרש עליהם דמה נתינת טעם יהיה על שנתנו ליוסף מפני שלקחוהו שמעון ולוי בחרבם ובקשתם והלא אדרבה מזה הטעם ראוי שינתן לשמעון ולוי ולא ליוסף ודו"ק)
<< · רש"י על בראשית · מח · >>