רשב"ם על בראשית מח

(א). ויאמר ליוסף: אדם אחד אמר, וכן ויגד המגיד ליעקב:

(ב). וישב על המטה: היו רגליו למטה לארץ, ולכך כתוב לפנינו ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו, וגם להגיד חוזקו של יעקב שכל דברי צוואתו עשה בישיבה ורגליו לארץ עד שסיים כל דבריו, ואחר כך ויאסוף רגליו אל המטה הכניסם אל המטה כמו ואספתו אל תוך ביתך, ואין איש מאסף אותי הביתה:

(ג). נראה אלי בלוז: בשובי מפדן ארם, וכתיב אני אל שדי פרה ורבה:

(ה). ועתה שני בניך וגו': כלומר מאחר שנתן לי הק' את ארץ כנען הרי ברשותי לעשותך בכור ליטול פי שני שבטים, ולכך שני בניך יטלו כנגד ראובן ושמעון:
עד בואי: לפני בואי, כדכתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב, כלומר קודם שבאתי מצרימה:

(ו). ומולדתך: בניך או בני בניך שנולדו לך אחרי בואי באילו שבע עשרה שנה שהייתי כאן, על שם אחיהם יקראו ולא יהיו שבטים כי אם בתי אבות, כי כל שבעים נפש שהיו בשעת ביאת יעקב בין בנים, בין בני בנים היו בתי אבות ולהם נתחלקה הארת כדאמרינן בבבא בתרא, וכדכתיב בפנחס אפילו בבני פרץ לחצרון משפחת החצרוני לחמול משפחת החמולי, וכן בבני בלע ארד ונעמן וגו'ף וכתיב לבסוף לאלה תחלק הארץ בנחלה וגו' לשמות מטות אבותם ינחלו, וכן בני בניו של יוסף שנולדו אחרי כן יקראו על שם אחיהם בנחלתם והיו בתי אבות כדכתיב בפרשת פנחס:

(ז). ואני בבואי מפדן: באותו הדרך לאחר שברכני הק' מתה רחל באותו הדרך בעוד הרבה דרך עד היישוב לכן קברתיה בדרך, כי לא היה פנאי לקוברה אצל לאה במערת המכפלה, ושלא יפשיעהו יוסף על אמו הוצרך לומר כן:

(ח). וירא ישראל: אע"פ שכתוב לפנינו לא יוכל לראות, יש רואה דמות אדם ואינו מכיר דמות פניו, וכן לא יראני האדם וכתיב ראיתי את ה':

(ט). בזה: במלכות הזאת:

(יא). ראה: כמו ראות, וכן עשה כיום הזה:
לא פיללתי: לא דנתי בלבי, כל פילול לשון דין, וכן ויעמוד פנחס ויפלל, עשה נקמה, כדכתיב ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו וגו', לשון נקמת דין:

(יג). את אפרים בימינו: להושיבו אצל שמאלו של ישראל:

(יד). שכל את ידיו: כמו שכל, שהוא לשון אדם מעוקם ונפתל כי מנשה הבכור ויודע היה יעקב שיוסף בנו הביאם שיהא מנשה לימינו של יעקב ואפרים לשמאלו, והוא רצה לתת ימינו על ראש הצעיר ושמאלו על ראש הבכור:

(טו). ויברך את יוסף: ברכת הבנים היא ברכת האב:

(טז). ויקרא בהם שמי: שיחיה זרעם וזרע זרעם:
וידגו: מגזרת חטופי למד פעל של ה"י, כמו מן בכה ויבכו, מן שבה וישבו:

(יז-יח). כי ישית: קודם שבירכם ראה יוסף ששיכל את ידיו, ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי, אין לפרש ולומר לא יפה את עושה, אלא היה לו לשאל לאבין מדוע אתה עושה כן, אלא כך אמר יוסף ליעקב, לא כן סדורים הבנים כמו שאתה סבור שלא דיקדקתי להביאם כסדר לפי ימינך ושמאלך, לתת הבכור לימינך והצעיר לשמאלך, אלא בימיני לקחתי הבכור והצעיר בשמאלי, לכך אתה מעקם ידיך, לא כן אבי, לא עשיתי כן, אלא הבכור הבאתי לימינך והצעיר לשמאלך, אמר לו יעקב ידעתי בני ידעתי כי חכם אתה והבאתם כסדר לפי ימיני ושמאלי מפני שאתה סבור שאשים ימיני על הבכור, אבל אני מתכוין לתת ימיני על הצעיר שהוא לימינך:
להסיר אותה מעל ראש אפרים: כדי לשומה על ראש מנשה, וכן כל לשון הסרה כתובים בקוצר, סורה אלי אל תירא, סורה משם לפנות אלי, ויסורו אליו, סרו משם לבא אליו:

(יט). ואולם: ואלא:

(כ). בך יברך ישראל: איש איש את בנו:
וישם את אפרים לפני מנשה: באמרו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, וכן לשון שימה נופל בדברים, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, וזאת התורה אשר שם משה, שימה בפיהם:

(כא). הנה אנכי מת: ויודע אני שאחרי מותי יהיה אלהים עמכם, והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם לאחר ד' מאות שנה שנאמרו לאברהם:

(כב). ואני באותה הארץ נתתי לך חלק אחד יותר על אחיך, שמנשה ואפרים כראובן ושמעון יהיו לי לקחת שני חלקים בארץ אשר אני ובניי עתידים לקחת מיד האמורי בחרבי ובקשתי במלחמת יהושע, ואע"פ שכתוב ביהושע לא בחרבך ולא בקשתך, אותו פסוק בשני מלכי האמורי מדבר, וכמו שאמרו חכמים צרעה לא עברה את הירדן, וכתיב ביהושע ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן לא בחרבך ולא בקשתך, זכותו של יעקב גרם להם: