בעל הטורים על התורה/בראשית/כח

פרשת ויצא עריכה

בראשית פרק-כח

(י) ויצא יעקב. י"א שפרשה זו סתומה (שאין בכל הסדרה לא פתוחה ולא סתומה) הטעם לפי שיצא בסתר וברח בהחבא. לעיל מיניה כתיב לו לאשה וסמיך ליה ויצא יעקב שיצא לישא אשה:

ויצא יעקב מבאר. בגימטריא פנה זיוה הודה והדרה:

יעקב מבאר שבע. ס"ת עבר. שנטמן בבית עבר:

ויצא יעקב מבאר שבע. ס"ת ארבע:

מבאר שבע. ס"ת ער. ושי"ן של שבע, עשר. שי"ד שנים נטמן בבית עבר:

מבאר שבע. ר"ת שם. שגם נטמן בבית שם:

וילך. בגימטריא בו ביום:

(יא) ויפגע במקום. ג"פ כתיב מקום בפסוק רמז לג' רגלים שיעלו בניו למקום ההוא:

כי בא השמש. ר"ת כבה. שכבה מאור השמש שלא בעונתו:

(יב) חלום. בגימטריא זהו בנבואה:

סולם. בגימטריא זה כסא הכבוד:

סולם. בגימטריא קול. שקול תפלת הצדיקים הוא סולם למלאכים לעלות בו וכן עלה המלאך בלהב הקרבן, והתפלה היא העבודה לכך כל מי שמכוון בתפלתו הסולם שלם בשליבותיו ויכולים לעלות בו:

סולם בגימטריא ממון ובגימטריא עוני כי זה ישפיל וזה ירים:

סלם. אותיות סמל. שהראהו היאך בניו עובדי ע"א:

והנה סלם. בגימטריא וקץ. שהראהו קיצי הגליות:

סלם. בגימטריא סיני. שהראהו מעמד הר סיני:

סלם מוצב. בגימטריא מרכבו:

מוצב. ג' הכא ואידך אלון מוצב אשר בשכם. וצרתי עליך מוצב. שהראהו ביאת הארץ היינו מוצב אשר בשכם שאותו מקום כבשו תחלה והגלו ממנה היינו וצרתי עליך מוצב:

סלם. אותיות למס. שרמז לו הגליות. ורמז לו הקרבנות:

והנה סולם מוצב. בגימטריא הכבש:

ארצה. רמז למזבח אדמה:

וראשו מגיע השמימה. רמז לריח הקרבנות העולה השמים. ד"א והנה סלם בגימטריא וזה מזבח העולה:

והנה מלאכי. אותיות אלו הכהנים. שעולין ויורדים בכבש:

מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. רמז למי שמושלך לארץ לפי שעה יעלה השמימה:

מלאכי אלהים. ב' דסמיכי. הכא ואידך ויפגעו סו מלאכי אלהים ז"ש במדרש מלאכים שליווהו בארץ לא ליווהו לח"ל זהו מלאכי אלהים עולים אותם שליווהו בארץ. ויפגעו בו מלאכי אלהים היינו מלאכי אלהים שעלו אז פגעו בו עתה ללוותו בארץ:

עלים [ויורדים]. בגימטריא בבל מדי יון ורומי:

(יג) והנה ה'. ד' במסורה והנה ה' נצב עליו. והנה ה' נצב על חומת אנך. והנה ה' עושה ארובות בשמים. ה"נ כתיב וזה שער השמים וכן והנה ה' עובר. דאיירי במרכבה אף הכא והנה סולם מוצב ארצה במעשה מרכבה:

ואלהי יצחק. תימה למה לא אמר יצחק אביך כמו באברהם. וי"א לפי שאמר באברהם אני ה' אמר אלהי אברהם אביך וביצחק שלא אמר אני ה' לא אמר אלהי אביך:

(יד) ופרצת ימה. בגימטריא קריעת ים. וזהו וירא ישראל ישראל סבא:

(טו) והשבותיך אל האדמה. בגימטריא זה מארבע מלכיות:

(טז) וייקץ יעקב משנתו ויאמר. ס"ת צבור. לומר שאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בצבור:

משנתו. קרי ביה ממשנתו מתוך שהוא הוגה בתורה ביום גם בלילה לא שכב לבו מלהגות בה בחלומו:

(יז) וזה שער השמים וישכם. לומר שבעלות השחר פותחין שער השמים והוא זמן טוב לתפלה:

(כ) וידר. ג' במסורה וידר יעקב. וידר ישראל. וידר יפתח. לומר שהצדיקים היו נודרין והראשון שנדר היה יעקב וזהו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב למה אמר אביר יעקב לפי שהוא פתח בנדרים תחלה:

ללבוש. ב' במסורה הכא ואידך ללבוש את הבגדים. מלמד שיעקב היה כהן גדול כדאיתא בב"ר אמר הקב"ה למיכאל אתה עשית יעקב כהן גדול שלי בעל מום שהוא צולע על ירכו חייך שאתה צריך להיות כהן גדול למעלה במקומו זה שאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש שתקיים לי הכהונה שקניתי מעשו שהעבודה היתה בבכורות:

(כב) עשר אעשרנו. בגימטריא וזהו כל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש: