מלבי"ם על בראשית כח


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(א - ב) "ויברך אתו". היו בכאן שתי ברכות ושני צוויים, א] ברך אותו בברכת עוה"ב והתנה תנאי "שלא יקח אשה מבנות כנען", וזה מצות ל"ת, ב] צוהו מ"ע שילך פדנה ארם ויקח אשה מבנות לבן, וע"ז ברכו שנית:  

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(א - ב) "ויברך אתו". היו בכאן שתי ברכות ושני צוויים, א] ברך אותו בברכת עוה"ב והתנה תנאי "שלא יקח אשה מבנות כנען", וזה מצות ל"ת, ב] צוהו מ"ע שילך פדנה ארם ויקח אשה מבנות לבן, וע"ז ברכו שנית:  

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ג - ד) "ואל שדי יברך אתך." שהוא מה שברכו "שיהיה לקהל עמים," וגם "שיתן לך ברכת אברהם," והוא שיהיה לו לאלהים וישרה שכינתו עליו, וזה יהיה "לרשתך את ארץ מגריך," כי ברכת הזרע וברכת ירושת הארץ תלוים זה בזה ונזכרים תמיד זה אצל זה, וירושת הארץ תנאי אל שישרה שכינתו עליהם, כי היא מוכנת לקדושה ולהשראת שכינה, וכן תנאי אל שיפרו וירבו, כי השורק והגפן המובחר לא יצלח רק בקרן בן שמן, וברכת אברהם תלה מתנתו באלהים כי אינה ביד אדם כמ"ש למעלה:  

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ג - ד) "ואל שדי יברך אתך." שהוא מה שברכו "שיהיה לקהל עמים," וגם "שיתן לך ברכת אברהם," והוא שיהיה לו לאלהים וישרה שכינתו עליו, וזה יהיה "לרשתך את ארץ מגריך," כי ברכת הזרע וברכת ירושת הארץ תלוים זה בזה ונזכרים תמיד זה אצל זה, וירושת הארץ תנאי אל שישרה שכינתו עליהם, כי היא מוכנת לקדושה ולהשראת שכינה, וכן תנאי אל שיפרו וירבו, כי השורק והגפן המובחר לא יצלח רק בקרן בן שמן, וברכת אברהם תלה מתנתו באלהים כי אינה ביד אדם כמ"ש למעלה:  

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ה) "וילך "וגו' אל "לבן". יצחק א"ל ביתה בתואל שהוא ינחהו בעצתו, ויעקב שירא מעשו הלך אל לבן שהיה גבור בארץ ויגן עליו מפני עשו:  

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ו - ז) "וירא עשו." כי ברך אותו שתי ברכות, א] "שברך את יעקב בעת ששלח אותו פדנה ארם", ב] "בברכו אתו," הברכה הראשונה, ויצו עליו, מצות לא תעשה, "לא תקח אשה מבנות כנען, ויעקב שמע" לדברי אביו בשני הצוויים, במה "שהלך פדנה ארם," שממילא לא יקח מבנות כנען ויקח מבנות לבן:  

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ו - ז) "וירא עשו." כי ברך אותו שתי ברכות, א] "שברך את יעקב בעת ששלח אותו פדנה ארם", ב] "בברכו אתו," הברכה הראשונה, ויצו עליו, מצות לא תעשה, "לא תקח אשה מבנות כנען, ויעקב שמע" לדברי אביו בשני הצוויים, במה "שהלך פדנה ארם," שממילא לא יקח מבנות כנען ויקח מבנות לבן:  

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ח - ט)" וירא. "והגם שמזה ראה ביחוד "שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו," היה מרשעתו שלא לשמוע המצות ל"ת כי לא גרש בנות כנען, ולא לקיים המצות עשה לקחת מבנות לבן, כי תחת זה "הלך אל ישמעאל," ובאר כי במה שהלך אל ישמעאל "לקח אחות נביות," שהיה רשע והבנים הולכים אחר אחי האם, ולא קיים הלא תעשה כי "לקח על נשיו", ולא גרש בנות כנען מאתו:  

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ח - ט)" וירא. "והגם שמזה ראה ביחוד "שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו," היה מרשעתו שלא לשמוע המצות ל"ת כי לא גרש בנות כנען, ולא לקיים המצות עשה לקחת מבנות לבן, כי תחת זה "הלך אל ישמעאל," ובאר כי במה שהלך אל ישמעאל "לקח אחות נביות," שהיה רשע והבנים הולכים אחר אחי האם, ולא קיים הלא תעשה כי "לקח על נשיו", ולא גרש בנות כנען מאתו:  

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

השאלות

(י – יב)    למה אמר שנית שיעקב יצא מבאר שבע, וכבר אמר וילך פדנה ארם, ולמה ספר מן הלינה ולקיחת אבני המקום, ומה היתה כוונת המראה הזאת שאין לה פירוש:

(י) "ויצא יעקב". הנה נבואת האבות וכן נבואת כל הנביאים חוץ ממשה היה באספקלריא שאינה מאירה, והי' בנבואת הנביאים כמה מדרגות כפי מעלת הנביא וכפי הכנתו, וספר פה כי המראה הזו שראה יעקב בחלומו, היה באספקלריא שאינה מאירה והיה במדרגה נמוכה, אם מצד הכנת הנביא, וזה מארבעה טעמים. א] כי לשלמות הנבואה צריך שיהיה במקום מקודש, כמ"ש שכל הנביאים לא נתנבאו אלא בארץ, ונבואה זו היתה בעת "שיצא יעקב מבאר שבע והלך" במהלכו "לחרן", שאף שלא היה עדיין בחוץ לארץ כבר עשה תנועת ההעתק מא"י לחו"ל וזה מאפיל זוהר הנבואה:

 

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יא) "ויפגע." ב] מתנאי הנבואה שיהיה חכם גבור ועשיר כמ"ש חז"ל, שלעומת שצריך שהנביא יהיה אמיץ לבו בגבורים, הנה יעקב "פגע במקום וילן שם" מצד "כי בא השמש", כי פחד ללכת בלילה לבא אל עיר מושב ולא היה בו רוח גבורה, ג] נגד מעלת העושר "לקח מאבני המקום וישם מראשותיו," ולא היה בידו כר וכסת לשכב עליו, כי הלך מבית אביו במקלו מבלי מאומה, או לדברי חז"ל שאליפז לקח את כל אשר לו. ד] נגד מעלת החכמה שיכין א"ע בעיון ובמושכלות, והוא "שכב במקום ההוא," ולא הכין א"ע לנבואה זו ע"י עסק התורה:  

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יב)" ויחלם." עתה יספר ארבעה חסרונות שהיו בנבואה עצמה, כמו שחשב הרמב"ם בחבורו ה' דעות ובס' מו"נ בהבדלים שבין נבואת משה לנבואת יתר נביאים, [הבדל א'] שהנבואה הבלתי שלמה תהיה בחלום כמ"ש בשעפים מחזיונות לילה, ועז"א "ויחלם," ב] שהנבואה הבלתי שלמה יבאו בה משלים וחידות, וכל שהמשל בלתי מובן, הוא סימן לגריעות הנבואה, וכמ"ש ואלי דבר יגונב ותקח אזני שמץ מנהו, ועז"א "והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה," שהוא משל וחידה ועדיין לא נודע פתרונה על נכון, ג] שהנבואה באספקלריא שאינה מאירה תבא ע"י מלאך, ועז"א והנה מלאכי אלהים עלים וירדים שהם המלאכים, שהגיעה נבואה זו אליו באמצעותם, ד] שהנבואה הבלתי שלמה יתערב בה כח המדמה ויראה מחזות ודמיונות, כמ"ש יעמוד ולא אכיר מראהו כמ"ש בפי' איוב שם, ועז"א:  

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יג)" והנה ה' נצב עליו." שנדמה לו בדמיונו שה' מתקומם במקום וכמ"ש אוי לי כי נדמיתי כי את המלך ה' צבאות ראו עיני, והנה כתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. ופי' בזהר וארא באל שדי דא אספקלריא דלא נהרא, ושמי ה' לא נודעתי להם דא אספקלריא דנהרא, באספקלריא דלא נהרא כתיב בה ראיה, באספקלריא דנהרא כתיב בה ידיעה, ר"ל שהרואה באספקלריא המאירה לא יראה שום דמיון, וע"כ לא יחזה שום מראה ותמונה ולא יתכן בו לשון ראיה, כי אין רואה כל מאומה רק לשון ידיעה, וזה היה מדרגת משה. אבל הרואה באספקלריא שאינה מאירה יראה מחזה ודמיון, כמו יעקב שנדמה לו שה' מתקומם במקום ונצב עליו, לכן כתיב ראיה, שעז"א וארא אל אברהם באל שדי, אבל בשמי ה' שהוא באספקלריא המאירה שבו אין נמצא שום ראיה רק ידיעה לא נודעתי להם, לכן אמר נודעתי, וע"כ אמר יעקב "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי," ר"ל אחר שנדמה שיש ה' במקום, ר"ל שה' מתקומם במקום ונצב עליו, ר"ל על הסולם, א"כ אנכי לא ידעתי, לא הגעתי למדרגת ידיעה באספקלריא המאירה רק למדרגת ראיה באספקלריא שאינה מאירה:

הערות

ועוד לאלוה מלים. שכבר אמרו חז"ל שמה שנתירא יעקב מפני עשו נחשב לו לחטא, שכבר אמר החכם בושתי מיראת אלוה שאירא זולתו, כי היראה הגדולה תבטל את היראה הקטנה, שמי שעומד לפני ארי הרוצה לטרפו לא יירא אז מפני דבורה שתרצה לעקצו, כי יראה הגדולה שירא מן הארי תבטל יראה הקטנה של הדבורה ואחר שהאדם צריך לצייר נגד עיניו תמיד יראת ה' המלך הגדול הצופה על כל נסתריו, איך יכנס בלבו מורא קטנה של ב"ו, כמ"ש מי את ותיראי מאנוש ימות ותשכח ה' עושך, וספר כי יעקב הראה בפועל יראתו מן עשו במה שיצא מא"י לחו"ל, שעז"א ויצא מבאר שבע, והן במה שפגע במקום וילן שם, כי ירא ללכת בלילה. הן במה שהניח מאבני המקום מראשותיו שירא מפני חיות רעות, ע"ז הראו לו בחלום הנבואיי איך הוא בעצמו הוא הסולם המקשר כל העולמות, כי מוצב ארצה מצד גופו וראשו מגיע השמימה מצד נשמתו, והראו לו עוד איך הוא מרכבה לשכינה, היינו שההנהגה ההשגחיית הנעשית ע"י מלאכיו עושי רצונו, תלויה ביעקב לפי מעשיו ופעולותיו, עד שמלאכי אלהים שהם שלוחי ההשגחה עולים ויורדים בו. שלפי מעשיו העולים מתחת למעלה יעורר ירידת השפע מלמעלה למטה, עד שעולים תחלה מלאכי תורתו ומצותיו ואח"כ יורדים מלאכי השפע היורדים למטה, כמ"ש במד' התחתונים עולים והעליונים יורדים, ושה' נצב עליו על יעקב, שהוא הסולם הקטן המגביל נגד הסולם הגדול שהוא האלהות המתפשט בעולם הגדול ובהנהגה הכוללת, שהכל נערך לפי עלית וירידת מלאכי יעקב בסולם הקטן, לבד כי בסולם הקטן תהיה העליה תחלה לפי המעשים העולים ממטה למעלה, ובסולם הגדול תהיה הירידה תחלה, וכבר בארתי בפי' מעשה בראשית, שבעולם הגדול ירדה הבריאה מן הגבוה אל הנמוך, אצילה בריאה יצירה עשיה, ובעולם השפל עלתה בחזרה מן השפל אל הגבוה, דומם צומח חי מדבר, שהאדם הוא ישוב לעלות אל ראש הסולם, והנה ה' נצב עליו, שבצד שיורד מלמעלה למטה ה' נצב על הסולם, ובצד שעולה בצד האחר ממטה למעלה כמ"ש הודו על ארץ ושמים ה' נצב על יעקב, כמ"ש במד' ה' נצב עליו על הסולם, ד"א עליו על יעקב, וכן אמר שם עולים ויורדים בו, י"א בסולם וי"א ביעקב, ואמר במד' כמה שליבות היו בסולם, ארבעה, שבין בירידה בין בעליה יש ארבע מדרגות שהם שליבות הסולם, ובזה גלה לו שאין לו לירא משום אדם, וגם אמר והנה אנכי עמך ושמרתיך, ואחר שאתה מובטח על השמירה אין לך לירא. וז"ש וייקץ יעקב משנתו, התעורר וירא כי טעה בפחדו, ואז אמר, אחר שיש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, שאז לא יראתי יראה הקטנה מאדם ומחיות רעות, וע"ז ויירא יראה הגדולה מן השם והמקום הנורא: ובמד' אומר והנה ה' נצב עליו, הקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו, רק הצדיקים אלהים מתקיים עליהם, ר"ל כי ה' לא יתקומם במקום רק יצויר שיחול הכבוד העליון על הנפש אשר היא חלק אלהים ממעל כי ידבק בה דבקת מעלה והשגחה, וה' מקומו של עולם ומקיף את העולם, אבל ע"י הצדיק יצויר שיחול הכבוד בעולם התחתון, ומכ"ש שהצדיק מקומו של עולם, אחר שהעולם מתקומם על ה' שהוא מקומו של עולם, וה' נצב על יעקב, ועז"א אנכי אלהי אביך, שע"י האבות שרתה השכינה בארץ, וע"כ הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה, כי אתה מקום הארץ וקיומה. ובמ"ר פ' לך ויאמר ה' אל אברם, משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר, תאמר שאין מנהיג לבירה זו, הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני בעל הבירה, כך היה אברהם אומר, תאמר שהעוה"ז בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר אני בעל העולם, כי ע"י האבות התחיל ה' להשרות שכינתו בעולם, שתחלה היתה הבירה בלא מנהיג, שמנהיג הבירה הגדולה הזו שהוא העולם הסתתר והתעלם ולא הכירו אדם, כי הטבע והמערכת היו הנרות שהאירו אור בהבירה, והמדליק את הנרות לא נודע בעולם, וע"כ שאברהם חקר ודרש בעיונו על המדליק נרות הבירה ומוציא חמה ממקומה ומאיר לעולם כלו בטובו, הציץ עליו בעל הבירה ויחד שכינתו עליו והאלהות התפשט בעולם, ונקרא אלהי אברהם ואלהי יצחק, כי עליהם ובאמצעותם השרה שכינתו ואלהותו, ועל ידיהם שכינתו שרויה בארץ אשר ה' דורש אותה תמיד, וע"כ הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה:
 

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יד) "והיה". בכ"מ הסמיך ברכת הזרע אל ברכת הארץ, כי שניהם מצרנים ותנאיים זל"ז, שהנטיעה הטובה לא תצלח לעשות פרי קודש רק בארץ נבחרת, "ואחר שיהיו זרעך רבים כעפר הארץ, ותפרוץ "להתפשט על כל הארץ "ימה וקדמה", כי כן היה בכבוש יהושע שתחלה כבשו בצד הדרומי כלו ממזרח למערב, והיה ימה וקדמה, ואח"כ התפשטו גם בצד הצפוני והיה "צפונה ונגבה", ואז," ונברכו בך כל משפחות האדמה," שהיא הברכה שנאמר לאברהם בפעם ראשונה (למעלה יב ג):  

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(טו)" והנה." וע"כ אין לך לירא, לא פן תפסיד דבר מאושר הנפש, כי "הנה אנכי עמך" בחו"ל כמו בא"י, ולא שתירא מעשו ומלבן, כי "ושמרתיך בכל אשר תלך, "וגם והשבתיך אל האדמה, בשרו שישוב אל א"י, כי לא אעזבך עד שאעשה כל אשר דברתי בשבילך (שדבור שאחריו למ"ד פי' בשבילו), שכל היעודים שיעדתי לאברהם וליצחק הכל היה בשבילך, ואני מוכרח לקיים היעודים האלה, וא"כ לא אוכל לעזוב אותך שאז יתבטלו היעודים וזה א"א:  

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

השאלות

(טז – יט)    מ"ש אכן יש ה' ויירא ויאמר מה רצה בזה, ומ"ש ויקרא שם המקום בית אל ולקמן (ל"ה ט"ו) אמר שנית שקרא שם המקום בית אל:

(טז) "וייקץ" וגו' "ויאמר". הנה הנבואה לא תחול על הנביא רק אם מכין א"ע אליה, אבל בבלי הכנה לא יצוייר שינבא רק מצד סגולת המקום, כמו שהיה בבהמ"ק שמשם שאבו רוח הקודש, וכמ"ש ושמואל שוכב בהיכל ה' ויקרא ה' אל שמואל, ויעקב לא היה מוכן בעת ההיא לנבואה, וגם לא הכין א"ע אליה כנ"ל, ומזה ידע שמה שחל עליו השפע הנבואיית היא מצד סגולת המקום. וז"ש אכן יש ה' במקום הזה, שבהכרח קדושת המקום גורם כי "אנכי לא ידעתי", ולא הכינותי א"ע לנבואה, ומזה ידע שמקום הזה יש בו קדושה יתרה מאד שגם בלי ידיעתו את מעלתה וקדושתה מלאה את כל בתי נפשו אורה:

 

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יז) "ויירא." על כן התירא מאד מקדושת המקום, "ואמר מה נורא המקום הזה," ומזה ידע שהסולם רומז ג"כ למקום המקדש, כמ"ש חז"ל במד', והוא המקום שהראה ההוא טעיא לרבב"ח תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי שהוא המקדש שהוא הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ושם אמר חזינא דעביד כוי כוי שהם חלוני שקופים אטומים, שהיו מוציאין את האור האלהי לחוץ על כל העולם, עד שמלאכי אלהים השלוחים מאתו לפרנס את העולם כולו עולים ויורדים בו, כי מערכת הרקיע עולה ויורד, שע"ז המליץ במאמר הזה מ"ש אזילנא ואנחנא לסלתאי ביני גלגלא אדמצלינא בעיתא ולא אשכחא א"ל מאי האי א"ל גלגלא דרקיעא הוא דהדר, ר"ל שנסה למצוא מזונותיו ע"י הגלגלים והמערכת, וראה שהגם שהתפלל על הפרנסה לא מצא פרנסתו, כי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא, וא"ל הטעיא משום שהגלגל חזר במסבתו, כמ"ש גלגל הוא שחוזר בעולם, וכמ"ש שהקב"ה עושה סולמות ברקיע מוריש לזה ומעשיר לזה, שהוא הסולם שע"י הגלגל והמערכת שהוא חוזר תמיד ועליונים יורדים למטה. אבל סולם של יעקב שהוא המקדש שבו נושקים ארעא ורקיעא אהדדי יתנהג ע"י מלאכי ה' ושלוחיו ההשגחיים שהם עולים תחלה ע"י מעשה העבודה הנעשה בבית הנבחר, ומורידים אח"כ השפע למטה. וע"כ אמר" מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים" ששם ישב אלהים על הארץ, ונגדו פתוח שער השמים שדרך שם יעלו התפלות והמע"ט לשמים להריק ברכת ה'[א]:

הערות

וכבר בארנו כמה פעמים שכל מה שאירע להאבות היה סימן לבניהם, כי כל מה שיקרה לענפים היה בכח בהשרש, וכמ"ש חז"ל להראות שכל מה שקרה להאבות היה מורה אל העתידות העתידים עורר לויתן או שמחה וגיל לבניהם, ואחרי שישראל היו מעותדים להיות בגולה בארצות אויביהם בג' גליות. והגלות האחרון יחסו ליעקב כמ"ש הרמב"ן וחכמי לב, שנפשו משוטטת עם זרעו בגלותם, כמ"ש הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך כמ"ש חז"ל, נרשם גלות זה מראש צורים בגלותו אל פדן ארם. ורמז זה במ"ש ויצא יעקב וילן שם כי בא השמש. כי גלות זה היה לילה ארוכה ואפלה מנודח, כמ"ש אלי קורא משעיר שומר מה מלילה. ושם נפחה נפשה, באה שמש הצלחתה בעוד יומם, וכן שקעה לו חמה שלא בעונתה. וכן אמר במדרש ריב"ל פתר קריא בגלות ויצא יעקב הה"ד ויצא מבת ציון כל הדרה. ויען שגלות זה היה בעון שנאת חנם, ואי אפשר שיגאלו רק עד שיתאחדו לגוי אחד כמ"ש לקח עץ אחד וכו' וקרב אותם אחד אל אחד וכו', לזה עשה לו סימן אם יתאחדו האבנים אבני שבטי יה לאבן אחד. וישכב במקום ההוא לרמז שנשמת יעקב תהיה עמם בגלותם, והראו לו בחלומו בית השלישי נכון בראש ההרים עד שסולם ההשגחי יהיה עקרו בארץ, כמ"ש והתהלכתי בתוככם, ומלה"ש יקחו שפעם מן העולם התחתון, וע"ז מלאכי אלהים עולים תחלה אח"כ יורדים, וה' נצב עליו בקביעות שלא יחרב עוד, והודיעו לו שהארץ הזאת תהיה מתנה עולמית מבלי הפסק, גם הודיע שתבא עת שיהיה זרעך כעפר הארץ, היינו שיהיו בתכלית השפלות, וזה יהיה לטובתם שע"י כן יתפזרו בכל רוחות העולם וכל משפחות האדמה יתברכו על ידם, שבעודם בארץ גלותם יודע לכל העמים על ידם אמונה האמתיית ויקראו כולם בשם ה' אל עולם. והנה אנכי עמך ושמרתיך בל תכלה בין האומות, ולבסוף והשיבותיך אל האדמה הזאת כשתגיע עת דודים ותור הגאולה, וע"ז אמר יעקב, אכן יש ה' במקום הזה אין זה כי אם בית אלהים, לא כאברהם ויצחק שקראו לשני הבתים הראשונים הר ושדה על שעתידים ליחרב, כי זה נקרא בית כי יהיה מכון לשבתו עולמים, והוא יהיה שער השמים, ואז ראה שיתאחדו כל האבנים לאבן אחד, ועז"א ויקח את האבן:
 

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יח) "ויקח את האבן." שהיה רומז על אחדות ישראל לזה "הרימה מצבה ויצק שמן על ראשה," לרמז שעל ידי האחדות שיהיה ביניהם יצק עליהם שמן הטוב היורד על הראש שמן משחת קדש ההשפעה העליונה:  

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יט)"ויקרא את שם המקום ההוא בית אל." לדעתי העיר שהיתה קרובה אל המקום ההוא נקראת אז בשם לוז, ולא שנה עתה את שמה עד אח"כ בשובו מפדן ארם, ששם כתיב ויבא יעקב לוזה ויקרא שם המקום אל בית אל, ועתה קרא שם המקום ששכב עליו בשם בית אל, "ואולם שם העיר" נשאר בשם "לוז לראשונה", היינו בפעם הראשון, עד שבפעם השני בשובו מפדן שאז שנה שם העיר:  

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

השאלות

(כ – כב)    מה שנדר אם יהיה אלהים עמדי משמע שנסתפק בהבטחת ה', ומשמע שעבד על מנת לקבל פרס שאם ישמרהו וכו' יהיה ה' לו לאלהים ואם לאו לא יהיה:

(כ – כא) "וידר יעקב נדר". הנה על כל הדברים שבקש הבטיחו הקב"ה, וכל עקר מה שחדש הוא התנאי שאמר בסוף "והיה ה' לי לאלהים", ר"ל אם יהיה ה' לי לאלהים, אז והאבן הזאת יהיה בית אלהים, ר"ל זה ידעתי כי יהיה אלהים עמדי כמו שהבטיח לי והנה אנכי עמך, ושישמרני בדרך הזה כמ"ש ושמרתיך בכל אשר תלך, ונכלל בזה שיתן לי לחם לאכול שזה מכלל השמירה, וכן שאשוב אל בית אבי כמ"ש והשיבותיך אל האדמה, אבל הלא לא הבטיחני שיהיה לי לאלהים, היינו שיעבוד את ה' וישאר בצדקתו, שזה תלוי בבחירתו כמ"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וע"כ אני נודר "שאם עם מה שיהיה אלהים עמדי" וכו' והיה ה' לי לאלהים שאשאר בצדקתי, אז:

 

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

השאלות

(כ – כב)    מה שנדר אם יהיה אלהים עמדי משמע שנסתפק בהבטחת ה', ומשמע שעבד על מנת לקבל פרס שאם ישמרהו וכו' יהיה ה' לו לאלהים ואם לאו לא יהיה:

(כ – כא) "וידר יעקב נדר". הנה על כל הדברים שבקש הבטיחו הקב"ה, וכל עקר מה שחדש הוא התנאי שאמר בסוף "והיה ה' לי לאלהים", ר"ל אם יהיה ה' לי לאלהים, אז והאבן הזאת יהיה בית אלהים, ר"ל זה ידעתי כי יהיה אלהים עמדי כמו שהבטיח לי והנה אנכי עמך, ושישמרני בדרך הזה כמ"ש ושמרתיך בכל אשר תלך, ונכלל בזה שיתן לי לחם לאכול שזה מכלל השמירה, וכן שאשוב אל בית אבי כמ"ש והשיבותיך אל האדמה, אבל הלא לא הבטיחני שיהיה לי לאלהים, היינו שיעבוד את ה' וישאר בצדקתו, שזה תלוי בבחירתו כמ"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וע"כ אני נודר "שאם עם מה שיהיה אלהים עמדי" וכו' והיה ה' לי לאלהים שאשאר בצדקתי, אז:

 

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(כב) "והאבן". נגד מה שיהיה ה' לי לאלהים, "אשים את האבן מצבה", שיהיה מקום מוכן להשראת השכינה לעולם, ונגד מה שהבטיח שיהיה עמדי ושמרני, ונתן לי לחם ובגדים, "כל אשר תתן לי עשר אעשרנו", כאומר אבל אם לא יהיה ה' לי לאלהים היינו שאקלקל מעשי בבית לבן, אז כל הטוב יהיה לרעתי ולא אקיים את נדרי: