קטגוריה:בראשית כח ה

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

אכן בא הכתוב לתת טעם ליצחק אבינו ששלח בן צדיק לאדם רשע מפורסם, לבן הארמי. והגם שאברהם שלח ולקח רבקה, לא היה בתואל מפורסם ברשע כלבן. ועוד, שלא אמר בפי' אברהם שיקח בת בתואל מה שאין כן יצחק שצוה ליעקב שיקח אשה מבנות לבן הרשע, לזה אמר אחי רבקה, ושניהם יצאו מבתואל הרשע, וכמו כן יצא מלבן בת צדקת.

גם אין להוכיח שלא יֵצא שלשלת שורש קדושה מאדם רשע, לזה אמר: אם יעקב ועשו, פירוש: הרי שיצתה שלשלת הקדושה מאב רשע, גם כן אין להחליט ולומר כי להיות לבן רשע לא יצא ממנו בנות כרבקה:

ויש לך לדעת כי דוקא בימים ההם שעדיין לא נתבררו הנשמות הקדושות ממקום שבייהם, והוכרה משפחת אברהם כי שַם קנתה לה הקדושה מקום, והיה לה לאות עולם אברהם ושרה, כי הם גרים ראשונים - וכל אשר יתגייר מהאומות בכל זמן יקרא ״אברהם״ ונקבה ״שרה״;

לזה מין הקדושה יחפש אחר מינו, כי אחד היה אברהם, ולא הושלם בנין הקדושה בזכרים ובנקבות כי לא הוליד אלא את יצחק, ולא הוליד נקבות עמו. ואולי כי לזה אמר הכתוב (כ"ה י"ט) ״אברהם הוליד את יצחק״ - פירוש: לבדו, בלא בת זוג; וכמו כן יצחק לא היה לו בנות, כי ניצוצות הקדושה הנקבות עודם בארץ שבי, לזה שלחו יצחק לחזר אחר אבידתו:

אך זה היום שקוינוהו כי פרחו שורש הקדושה הן בני ישראל ופרח מטה עוז תפארה והוכר אילן החיים חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, הן הנה המובהקים בקודש, ולא יסוב אדם ממטות בני ישראל למשפחות הארץ; ואם נשאר מניצוצי הקדושה בתוך העמים, הרי הם ביציאתם לעולם מתאספים ובאים, ואחר גרותם יאמנו כי אבודים היו ולנו הם:

וטעם הכנעני אשר הקפיד אברהם לבלתי קחת לו אשה מהם, גם יצחק צוה ליעקב על זה, רבותינו אמרו (ב"ר פנ"ט) כי הוא ארור וזרע אברהם ברוך וכו', ודבריהם סתומים הם; ולפי מה שכתבתי מצינו עיקר הטעם נכון, כי טעמו של אברהם הוא כי הוא מושלל מנפשות הקדושות וכל בנותיו חלק רע ומתועב, לזה החליטוֹ לבלתי קחת ממנו, כי לא ימצא בו דבר קדוש, והוא סוד אומרו (לעי' ט, כה) ״ארור כנען״ - פירוש: מושלל בהחלט ממין הקדושה:

ותמצא כי ממין האומות עד היום עודם מתקבצים ובאים גֵרים וחסים בצל הקודש, אשר לא שמענו מימי קדם כי נתגייר גר כנעני כשאר העמים - וזה יגיד דברינו. ואולי כי לזה יצו האל (דברים, כ): ״לא תחיה כל נשמה מז' עממים״, ודקדק לומר ״כל נשמה״, לתת טעם למצות ״לא תחיה״ כי אין בהם נשמה, פירוש: נפש קדושה שיתייחס אליה שם נשמה לחוס עליה להחיותה כעמון ומואב. והבן:

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת, צריך לתת לב מדוע אנו בעונות משועבדים לכנען; אחר שידענו נאמנה שהשיעבוד הוא לברר הניצוצות של הקדושה שבתוך הקליפה, ובכנענים אין בהם ניצוץ קדוש לרדת אחריו בגלות, ותמצא כי מצרים אשר נתרוקנה מהניצוצות כאומרם ז"ל (פסחים דף קיח.) לא יצאו ישראל עד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן, וכמצולה שאין בה דגים, דכתיב: ״וינצלו את מצרים״, צוה ה' לבל יבאו שמה, וכמבואר הטעם בדברי האר"י ז"ל (שער הגלגולים), ואם כן איך יהיה שנסבול את כל עוצם הגלות הזה מבלי היות בו ניצוצי הקדושה:

אכן יתבאר הדבר על דרך אומרם ז"ל (ליקוטי תורה מקץ) כי יש שני מיני ניצוצי הקדושה שבויים בקליפה: האחת, נשמות יקרות, ויוצאות באמצעות הלידה, כאברהם וכשרה, וכרבקה ורחל, וכנשמת ר' חנינא בן תרדיון שיצא משכם עם דינה, וכרות ממואב, וכנעמה מעמון, וכאונקלוס הגר וכדומה; והב' הוא מין ניצוץ של קדושה הדבוק בקליפה, ואינו יוצא כלל אלא מעורה בקליפה, ואין לו מציאות ליפרד ממנו אלא כאשר ייצר לישראל על ידי צער או על ידי הכאה, שבאמצעות דבר זה תהיה נפרדת הקדושה וחוזרת לשרשה.

ומעתה יש טעם לגלות זה, כי תאוה לברר בחינת ניצוצי הקדושה שאינה נפרדת אלא על ידי צער שמצטערים ישראל. ועל גלות הזה אמר הכתוב (עובדיה, א): ״וגלות החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת״, שהכתוב קראו ״החל״ - מלשון ״נהייתי ונחליתי״ (דניאל, ח), כי השגת תכלית הגלות ביניהם הוא באמצעות הצער, ולזה הוא משונה מכל הגליות, כאשר ראינו בעינינו.