ביאור:מדרשי אגדה/מדרש תנחומא (ורשה)/פרשת לך לך
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת לך לך
א
עריכהדרשה בסגנון ילמדנו. אחרי שהדרשן עונה לשאלה ההלכתית תוך הבחנה בין הפסוק הראשון בקריאת שמע לבין ההמשך, ראו ברכות יג ב. התלמוד ובעקבותיו פוסקי ההלכה מפשרים בין גישת בית הלל (שבברכות א ג לבין הכבוד שהם רוחשים לקריאת שמע – שמובע בכך שאין לומר אותה בהליכה. |
"ויאמר ה' אל אברם לך לך". (בראשית יב א)
ילמדנו רבינו אדם מישראל מהו שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך?
רב אידי ורב הונא בשם רבי יהודה ורבי יוסי בשם ר' שמואל אמרו
אסור לקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך, אלא יעמוד במקום אחד
ויכוין לבו לשמים באימה וביראה, ברתת ובזיעה, ביחוד השם ויקרא
"שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" (דברים ו ד) כל אחד ואחד בכוונת הלב
ואחר כך "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד",
וכשמתחיל 'ואהבת' רצה – מהלך, רצה – עומד; רצה - יושב
שכך כתיב: "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו ה),
אתה מוצא כל המדקדק על המצות שכרו מרובה, שכן מצינו באברם,
שדקדק על המצות, לפיכך נקרא אוהבו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר "זרע אברם אוהבי" (ישעיה מא ח)
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אפילו עירובי תבשילין שמר בביתו של אברם אבינו
שנאמר "וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי" (בראשית כו ה) וכי תורות הרבה?
והרי כבר נאמר (שמות יב מט) "תורה אחת יהיה..." וכתיב "תורה אחת ומשפט אחד" (במדבר טו טז)!
אלא "ותורותי" אלו דקדוקי מצות שדקדק אברם,
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה מדקדק במצותי, ואתה יושב עם עובדי עבודה זרה! צא מביניהן! לך לך מארצך וגו'.
ב
עריכהדרשה בסגנון פתיחתא. הפסוק מרחוק הוא משיר השירים והפסוק הפותח הוא לך לך. הערך המובע בדרשה הוא מסירות הנפש המיוחסת לאברם, שהורד לכבשן האש וניצול ממנו כחנניה מישאל ועזריה. מסירות הנפש המיוחסת לאברם היא ערך שהתפתח גם בהשפעת המארטירים הנוצריים, שהומתו על אמונתם. בספרות הקדומה יותר האמונה אינה נבחנת בנכונות למות עליה אלא בכך שהקב"ה מגן על המאמינים בו. |
ר' ברכיה פתח: "אחות לנו קטנה ושדים אין לה" (שיר השירים ח ח) במה הכתוב מדבר?
באברם, כשהשליכו נמרוד לתוך הכבשן, "קטנה" שעדיין לא עשה לו הקדוש ברוך הוא נסים,
ולמה נקרא "אחות"? שאיחה את העולם לפני הקדוש ברוך הוא כאדם הזה שקורע ומאחד, לפיכך נקרא "אחות"!
"ושדים אין לה" - שעדיין לא היו לו בנים, "מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה" (שם) - ביום שאמר נמרוד להשליכו לכבשן האש?
"אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף" (שיר השירים ח ט) אם נותן נפשו כחומה זו שהיא עומדת בפני מלחמות הרבה וימסור עצמו על קדושת השם
"נבנה עליה טירת כסף" אלו ישראל, שקראם "כנפי יונה נחפה בכסף" (תהלים סח יד),
"ואם דלת היא" אם דל הוא מלמסור נפשו על קדושת השם – "נצור עליה לוח ארז" (שיר השירים ח ט)
מה צורה שבלוח ארז נוח להתטשטש - כך אברם איני משגיח עליו,
אמר אברם: "אני חומה" (שיר השירים ח י) - למסור נפשי על קדושת שמו,
ולא אני בלבד, אלא "ושדי כמגדלות" (שם) בני בניו חנניה מישאל ועזריה, ודורו של ר' חנניה בן תרדיון וחבריו
שיתנו נפשם על קדושת שמך, לפיכך "אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום" (שם) - שיצא שלום מן הכבשן!
אתה מוצא תרח אביו עושה צלמים היה ועובד אותן, אמר לו הקדוש ברוך הוא "לך לך מארצך..."
ג
עריכההדרשה נפתחת בפתיחתא קצרה על הפסוק מתהלים מה, שהוא לפי פשוטו מזמור חתונה מלכותית. הדרשן מפרש את המזמור כהולכת אברם ממקומו, המוצג כבית הקברות – החוצה, לעולם הרחב, שבו ניכר כוחו וברורה אמונתו בה'. |
ויאמר ה' אל אברם לך לך (בראשית יב א)
זה שאמר הכתוב "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך" (תהלים מה יא)
'שמעי בת וראי והטי אזנך' - זה אברם, 'ושכחי עמך ובית אביך' זו עבודת כוכבים ומזלות;
ואומר "אומרים לעץ אבי אתה..." (ירמיה ב כז), "ויתאו המלך יפיך" (תהלים מה יב)
זה מלך מלכי המלכים, והוא חפץ לייפותו בעולם הזה ולעולם הבא, "כי הוא אדוניך והשתחוי לו" (שם)
אמר ר' אבין: משל לצלוחית של פלייטון הנתונה בבית הקברות, ולא היה אדם יודע ריחה,
מה עשו? נטלוה וטלטלוה ממקום למקום, והודיעה ריחה בעולם,
כך היה אברם דר בתוך עובדי כוכבים ומזלות; אמר לו הקדוש ברוך הוא "לך לך מארצך" - ואני אודיע טבעך בעולם!
"לך לך". מהו 'לך לך'? ל' שלשים, כ' עשרים, הרי עולה בגימטריא ק'
רמז לו 'כשתהיה בן מאה תוליד בן כשר', הדא הוא דכתיב "ואברם בן מאת שנה..." (בראשית כא ה)
ורבי לוי אומר: נסיון הראשון כנסיון האחרון: נסיון הראשון ב"לך לך מארצך", נסיון האחרון ב"לך לך אל ארץ המוריה" (בראשית כב ב)
אמר ר' חנינא: בא וראה חיבתו של אברם לפני בוראו, שבן שלש שנים הכיר בוראו
שנאמר "עקב אשר שמע אברהם" (בראשית כו ה) ע'- שבעים, ק' – מאה, ב' שנים - הרי מאה שבעים ושנים,
וכל ימיו של אברהם קע"ה; הא למדת שבן ג' שנים הכיר את בוראו!
"אל הארץ אשר אראך", לא אמר ליה למקום פלוני, זו נסיון בתוך נסיון! יש אדם שהולך ואינו יודע לאיזו מקום הוא הולך?
מה עשה? נטל את כליו ואת אשתו "וילך אברם כאשר דבר אליו" (בראשית יב ד)
"ואעשך" אין כתיב 'ואשימך' אלא "ואעשך". אמר לו: אותך אני בורא בריה חדשה,
כענין שנאמר "ויעש אלהים את הרקיע" (בראשית א ז), "ויעש אלהים את שני המאורות" (בראשית א טז)
אמר ר' פנחס הכהן בר חמא: אימתי עשה הקדוש ברוך הוא אברם לגוי גדול? משקבלו ישראל את התורה,
שכן משה אמר להם "ומי גוי גדול" (דברים ד ח)
ד
עריכהדרשה פרשנית. לפי הדרשה מינה הקב"ה את אברם על הברכות, אבל אברם לא ניצל מינוי זה, ולא ברך את יצחק כיוון שמיצחק יצא גם עשו, בניגוד לפשט שבבראשית כח ד. |
"ואברכך" (בראשית יב ב) שאני בכבודי מברכך, "ואגדלה שמך" (שם) ששמך מתגדל בעולם,
"והיה ברכה" (שם) מהו? שברכתך קודמת לברכתי! בתחלה אומרים 'מגן אברהם' ואחר כך 'מחיה המתים',
דבר אחר 'והיה ברכה', אמר לו הקדוש ברוך הוא: משעה שבראתי עולמי הייתי זקוק לברך בריותי
ברכתי לאדם וחוה, דכתיב "ויברך אותם אלהים" (בראשית א כח),
לנח ובניו, דכתיב "ויברך אלהים את נח ואת בניו" (בראשית ט א)
מכאן ואילך - אתה היה עשוי על הברכות! כיון שעמד יצחק ביקש אברהם לברכו, צפה שעשו ויעקב יוצאין ממנו ולא ברכו,
אמר אברהם: יבא בעל העולם ויברך מי שירצה,
משל למלך שהיה לו פרדס; נתנו לאריס לעבדו ולשמרו, היה בתוך הפרדס אילן של סם חיים ואילן של סם המות דבקים זה בזה.
אמר האריס: מה אעשה? להשקות אילן של חיים ולהניח את זה אי אפשר, שמים שזה שותה זה מינק ממנו
אלא אניח אותם עד שיבא בעל הפרדס, ומה שירצה יעשה! כן אברהם אמר: שלא לברך את יצחק אי אפשר, שעשו יוצא ממנו,
אלא הריני מניחו לבעל הברכה עד שיעשה הקדוש ברוך הוא מה שיחפוץ!
כיון שנסתלקו אברהם ויצחק ברך הקדוש ברוך הוא ליעקב לעצמו;
שנאמר "וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם, ויברך אותו (בראשית לה ט),
דבר אחר 'ואברכה מברכך', אמר לו: עתיד אני להעמיד מבני בניך שבט שמברך ישראל - זהו שבט לוי,
אמר לפניו: רבונו של עולם, ומי מברך לאותו שבט? אמר ליה משהן מברכין לישראל אני מברך לאותו שבט
שנאמר "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו כז)
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם ולעתיד לבוא אני בכבודי אברך אתכם
שנאמר "יברכך ה' נוה צדק הר הקדש" (ירמיה לא כב).
ה
עריכההדרשן נאבק כדי לטעון שנתינת שרה למצרים היתה בעל כרחו של אברם, בניגוד לפשט. הוא טוען שאברם היה מוכן לשלם על התיבה סכום גבוה – מכס של פלפלים – ובלבד שלא יפתחו את התיבה וימצאו את שרה בתוכה, וראו בראשית רבה מ ה. |
"ויהי רעב בארץ" (בראשית יב י)
מה כתיב למעלה "ויאמר ה' אל אברם", יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא,
שבקש לנסות אותו צדיק, להודיע מעשיו הטובים בעולם! מיד בא רעב בעולם שמצא הרעב בארץ ישראל, אמר לשרה אשתו הרי רעב בארץ!
אמרו רבותינו: לא היה רעב כמותו בעולם, אמר לה: מצרים זו - ישיבתה יפה. נלך לשם, מפני שיש בה סיפוק הרבה לחם ובשר,
באותה שעה הלכו שניהם. כיון שהגיע לפילי של מצרים ועמדו על היאור ראה אברם אבינו בבואה של שרה באותו נהר כחמה זורחת,
מכאן שנו חכמים ש'כל הנשים בפני שרה כקוף בפני אדם', אמר לה "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את",
מכאן אתה למד שלא היה יודע אותה קודם לכן כדרך הנשים. אמר לה: מצרים שטופים בזנות,
דכתיב "אשר בשר חמורים בשרם" (יחזקאל כג יט) אלא נותן אני אותך בתיבה ונועל בפניך, שמתירא אני על עצמי "והיה כי יראו אותך המצרים"
כיון שעשו כך - בא לעבור. נתקבצו המוכסין, אמרו לו: מה אתה טוען בתוך התבה? אמר להן שעורין. אמרו לו אינן אלא חטין!
אמר להם טלו מכס של חיטין! אמרו לו הן פלפלין! אמר להן טלו מכס של פלפלין! אמרו לו אינן אלא זהובים!
כיון שדחקו עליו פתחו את התיבה, וראו אותה כחמה זורחת. אמרו לו: אין דרך זו להשתמש בה הדיוט, "ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה"
כיון שראה אברם כך התחיל בוכה ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר רבונו של עולם זו הוא בטחוני שבטחתי בך?
ועכשיו עשה למען רחמיך וחסדיך, ואל תביישני מסברי, ואף שרה צווחת ואומרת רבונו של עולם! אני לא הייתי יודעת כלום,
אלא כיון שאמר לי שאמרת לו "לך לך" האמנתי לדבריך! ועכשיו נשארתי יחידה מאבי ומאמי ומבעלי, יבא רשע זה ויתעולל בי?
עשה למען שמך הגדול ולמען בטחוני בדבריך, אמר לה הקדוש ברוך הוא: חייך, אין דבר רע נוגע ביך ובבעליך
הדא הוא דכתיב "לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע" (משלי יב כא) ופרעה וביתו - אני אעשה בהן דוגמה!
דכתיב "וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי", מהו 'על דבר שרי'? באותה שעה ירד מלאך מן השמים ושרביט בידו
בא פרעה לשלוף מנעלה - היה מכהו בידו, בא ליגע בבגדיה - היה מכהו, והיה נמלך המלאך בשרה על כל מכה ומכה
מנין שכך? כתיב 'על דבר שרי', 'על דבור שרי' לא נאמר, ולא 'על עסק' ולא 'על אודות' ולא 'בעבור' ולא 'בגלל' אלא 'על דבר שרי'.
ואם אומרת שרי שילקה - היה מכהו. ואם אומרת שימתין לו קימעה - היה עושה,
ואף אפרכין והשרים וכל בני ביתו לקו עמו, שנאמר "וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים" גדולים מכל נגעים שבאו ושעתידין לבא על בני אדם באו עליו,
'ואת ביתו' - לרבות עבדים וכתלים ועמודים וכלים וכל דבר; לקיים מה שנאמר 'לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע',
ועל אברם נאמר "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" (תהלים צב יג),
כך פתח ר' תנחומא בר אבא: למה נמשלו הצדיקים כתמר וכארז? לומר לך: את מוצא כל האילנות אין אדם יכול לראות מרחוק, למה? לפי שהן קצרים,
אבל התמר והארז, על ידי שהן גבוהין יותר מכל האילנות, ונראין מרחוק - הכל עומדין תחתיהן ונושאין עיניהן לקומתן
לפיכך נמשלו הצדיקים לתמר ולארז, שהקדוש ברוך הוא מגביהן בעולם!
ועוד למה נמשלו הצדיקים לתמר ולארז? אתה מוצא שאר אילנות, כל זמן שמזקינים - נקצצין ונוטעין מנצר שלהן ומיד הן גדילין;
והארז והתמר, משנקצצין מי יוכל לעלות במקומן, אלא אם כן ביגיעה גדולה לשנים הרבה,
כך אם אבד צדיק מן העולם מי יוכל לעמוד במקומו מיד, אלא לשנים הרבה. לפיכך "צדיק כתמר יפרח".
ו
עריכהמדרש בסגנון "ילמדנו". השאלה ההלכתית מתקשרת לגרים ולחיבובם ע"י הקב"ה, ואברם מכונה "אבי הגרים". לכן הקב"ה איתו. הסבר שני להצלחתו של אברם הוא שאמרפל הוא נמרוד שהשליך את אברם לכבשן האש, והקב"ה מעניש אותו. |
"ויהי בימי אמרפל" (בראשית יד א)
ילמדנו רבינו: גר שנתגייר ערב פסח, כיצד אוכל פסחו?
כך שנו רבותינו: בית שמאי אומרים: טובל ואוכל פסחו לערב, ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר (פסחים ח ח.)
אמר להם ר' שמעון בן לקיש: חביב הגר לפני הקדוש ברוך הוא מן אותן אוכלוסין שעמדו על הר סיני,
למה? שכל אותן אוכלוסין, אלולי שראו הקולות והלפידים וברקים וההרים רועשים וקול שופרות - לא קבלו עליהם מלכות שמים,
וזה, לא ראה אחד מכולם - ובא ומשלים עצמו להקדוש ברוך הוא, וקבל עליו עול מלכות שמים! יש חביב מזה?
מעשה באונקלוס הגר ששאל לזקן: מה חביב הגר לפני הקדוש ברוך הוא, שכל חבתו כתב בו, שנאמר "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה" (דברים י יח)?
אמר לו: יעקב אבינו לא תבע מן הקדוש ברוך הוא, אלא "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (בראשית כח כ)
ורבותינו אמרו: חביב הגר, שהכתיב הקדוש ברוך הוא כבודו על ידי הנביא, שנאמר "למה תהיה כגר בארץ" (ירמיה יד ח)
אמר הקדוש ברוך הוא אני מחבב את הגרים, והרשעים הללו באים להזדווג לאברם אבי הגרים? אוי להם, שסופם ליפול לפניו
הדא הוא דכתיב "ויהי בימי אמרפל,"; ומי היה זה? – נמרוד! ולמה נקרא שמו אמרפל? על שאמר לאברם 'פול לתוך כבשן האש'.
ז
עריכהדרשת פתיחתא: הדרשן מונה שלוש פעמים שבהן התקיפו רשעים את קרבנותיהם ובסופו של דבר נהרגו אותם רשעים: קין שרצח את הבל ופתח בעבירת הרצח; חנון בן נחש שפגע בעבדי דוד ואמרפל וחבריו שהתקיפו את סדום ועמורה. |
"ויהי בימי אמרפל", (בראשית יד א) כך פתח ר' תנחומא בר אבא: "חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבח ישרי דרך
חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה" (תהלים לז יד-טו),
'חרב פתחו רשעים' זה קין, שפתח בהריגת הבל אחיו קודם שנהרג אדם בעולם, 'חרבם תבא בלבם' - זה למך, שהרגו.
דבר אחר: 'חרב פתחו רשעים' זה חנון בן נחש. כיצד? כיון שמת אביו "וישלח דוד לנחמו ביד עבדיו" (שמואל ב י ב]])
"ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרות את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם (שמואל ב י ד)
מיד שלח חנון לארם נהרים "וישכור מהם שלשים ושנים אלף רכב" חוץ מן רבי רבבות אוכלוסין שהיו לו ובאו וחנו כלם במקום אחד,
אמר ליה הקדוש ברוך הוא רשע בחרב פתחת? חרבך תבא בלבך!
עמדו יואב ואבישי והרגו כלם, שנאמר "ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינוסו מפניו" (שמואל ב י יג),
דבר אחר 'חרב פתחו רשעים' אלו ארבעה מלכים, אמרפל וחביריו שעדיין לא היתה מלחמה בעולם באו אלו ופתחו בחרב ועשו מלחמה
אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם פתחתם בחרב 'להפיל עני ואביון? חרבם תבא בלבם'! עמד אברם והרגם.
ח
עריכהדרשה בסגנון ילמדנו. לשאלה ההלכתית ראו פאה ג ח. |
"ויהי בימי אמרפל". (בראשית יד א)
ילמדנו רבינו: הכותב כל נכסיו לעבדו במתנה, מהו שיצא לחירות?
כך שנו רבותינו: הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות, ואם שייר קרקע כל שהוא לא יצא לחירות,
רבי שמעון אומר: לעולם הוא בר חורין עד שיאמר 'כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מחפץ אחד שבהן'
מעשה באחד שהלך למדינת הים, והיה לו בן אחד יושב ועוסק בתורה בארץ ישראל,
כיון שהגיע זמן מיתתו כתב כל נכסיו במתנה לעבדו וכתב לבנו שיהא בורר לו חפץ אחד מכל נכסיו שנתן במתנה לעבדו,
כיון שמת כנס העבד את כל הממון ונטל אותו עם כתב המתנה ובא לו לארץ ישראל
ואמר לו: מת אביך וכתב לי דיאתיקי מכל נכסיו, בלבד שתברור לך חפץ אחד מן הכל.
מה עשה הבן? הלך אצל רבו וספר לו המעשה. אמר לו רבו: אביך חכם גדול היה ובקי בדינין
אמר אם אניח כל נכסי ביד עבדי - הרי הוא גונב אותן ומפסידן!
אלא אני כותבן לו במתנה, כדי שיזהר בהן, ויהיה בני בורר לעצמו חפץ אחד מן הכל.
ועכשיו לכשתלך עמו לבית דין, ויוציא אותו דאיתיקי - אמור לפני בית דין: רבותי, כך צוה אבי
שאני בורר לעצמי חפץ אחד מכל, איני חפץ בעולם אלא עבד זה! ותקנה את הנכסים ואת העבד!
עשה כך, מסרו בית דין בידו את הנכסים ואת העבד; שעבד שקנה נכסים - העבד והנכסים של רבו.
ושלמה אמר "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת" - זה האב, "ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס" (קהלת ב כו) - זה העבד,
"לתת לטוב לפני האלהים" (שם) - זה הבן, לפי שהקדוש ברוך הוא משמר ממונן של רשעים לצדיקים!
לפי הדרשה, המלחמה בין ארבעת המלכים לחמישה נועדה להנחיל את כל רכושם של כל תשעת המלכים לאברם; אבל אברם לא רצה ברכוש זה. |
כך אמר הקדוש ברוך הוא הריני משים תחרות בין המלכים, כדי שיבא אברם ויטול ממונן!
מנין? - ממה שקראו בענין "ויהי בימי אמרפל... עשו מלחמה את ברע" שהיה רע לשמים ולבריות,
'ברשע', שנעשה רשע, 'שנאב', שהיה שונא לאב שבשמים, 'שמאבר' שאמר אעלה באבר "על במתי עב". (ישעיה יד יד)
'כל אלה חברו אל עמק השדים', שהיתה מניקה אותן כשם ששדים מניקין את התינוק,
'הוא ים המלח',
שבעונם נעשה אותו עמק למים מלוחים! וכן הוא אומר "ארץ פרי למלחה" למה? "מרעת יושבי בה", (תהלים קז לו)
"וישובו ויבואו אל עין משפט", יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו "מגיד מראשית אחרית" (ישעיה מו יז)
על ידי שעתיד משה ליטול משפטו בקדש על ידי המים, לפיכך נקרא מקדם עין משפט, "ויכו את כל שדה העמלקי", לכמה דורות נולד עמלק.
ט
עריכהפתיחתא למלחמת המלכים מתהלים מד. ר' יצחק דורש "בך" – בגימטריה 22 כמניין האותיות והכוונה לתורה שבכוחה 'נבוס קמינו'. יתכן שהוא רומז למאגיה. ר' בנימין דורש "ויהי" וקושר את המלחמה למכת בכורות. ר' יהושע דסכנין מכליל את הדרשה של ר' בנימין וטובע את המטבע "כל מה שאירע לו אירע לבניו". ואכן תולדות אברהם מקבילות בהרבה מובנים לתולדות בניו. |
"ויהי בימי אמרפל", (בראשית יד א) זה שאמר הכתוב "בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו" (תהלים מד ו)
אמר רבי יצחק ב' שנים כ' עשרים אלו כ"ב אותיות שבהם נתנה התורה,
אמר אברם: רבונו של עולם, אלולי ששתפת כבודך עמי ועזרתני, מה אדם אחד כנגד תשעה מלכים וחיילותיהם?
אלא אתה "נותן ליעף כח" (ישעיה מ כט) "אלה ברכב ואלה בסוסים" (תהלים כ ח) ואני - בשמך תרום קרני,
מנין שכך? כתיב "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם, וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק".
רבותינו אמרו: הלילה נחלק מאליו. רבי בנימין אמר: הקדוש ברוך הוא שהיה יודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה הוא חילקו,
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברם: אתה עשית הרג בשונאי מחצי הלילה עד הבקר –
חייך! אני אעשה הרג בשונאי בניך מחצי לילה עד הבוקר ובמדה זו אני פורע להם,
הדא הוא דכתיב "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים
מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה" (שמות יב כט). לכך נאמר "ויהי בימי אמרפל"
אמר ר' יהושע דסכנין: סימן נתן לו הקדוש ברוך הוא לאברם, שכל מה שאירע לו אירע לבניו.
כיצד? בחר באברם מכל בית אביו שנאמר "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם" (נחמיה ט ז)
ובחר בבניו משבעים אומות, שנאמר "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך
ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (דברים יד ב)
לאברהם נאמר 'לך לך', ולבניו נאמר "אעלה אתכם מעני מצרים
אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג יז),
לאברהם נאמר "ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ואברכה מברכיך", ולבניו נאמר "יברכך ה'" (במדבר ו כד),
לאברהם נאמר "ואעשך לגוי גדול" ולבניו נאמר "ומי גוי גדול" (דברים ד ה)
אברהם כתיב בו "אחד היה אברהם" (יחזקאל לג כד) וישראל "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דברי הימים א יז כא),
לאברהם נאמר "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ", ולבניו כיון ששבו למצרים "והרעב היה בארץ" (בראשית מג א),
אברהם ע"י הרעב ירד למצרים ואף בניו על ידי הרעב ירדו למצרים, שנאמר "וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים" (בראשית מב ג),
אברהם כשירד נזדווגו לו המצרים "ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד",
אף לבניו "הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ" (שמות א י),
אברהם נזדווגו לו ארבעה מלכים, אף לישראל עתידין כל המלכים להתרגש עליהם
שנאמר "למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק ואומר יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו", (תהלים ב א)
מה אברהם יצא הקדוש ברוך הוא ונלחם בשונאיו,
שנאמר "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו," (ישעיה מא ב)
אף כך עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לבניו, שנאמר "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב" (זכריה יד ג).
י
עריכהדרשה בסגנון ילמדנו. ראו הקבלה לדברי ר' ישמעאל בתוספתא מנחות י ג. שתי אפשרויות להרהורים פסולים בעקבות הניצחון: לפי הדרשן הראשון חשש אברם שלא נותרה לו זכות ולא יקבל שכר בעולם הבא. לפי הדרשה הזאת יש לראות את ההרהור כחטא ואת העקידה ככפרה על ההרהור הזה, והדברים קשים. |
"אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם". (בראשית טו א)
ילמדנו רבינו: העולה על מה היתה באה? כך שנה רבי ישמעאל: העולה באה על מצות עשה ועל מצות לא תעשה
ורבי שמעון בן יוחאי אומר: על הרהור הלב
שנאמר "ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם
כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים" (איוב א ה),
אתה מוצא אברם היה מהרהר אחר מדת הדין, ומה היה אומר? רבי לוי אמר: כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה!
עזרני הקדוש ברוך הוא באותם המלכים והצילני מן הכבשן - כבר קבלתי שכרי ושוב אין לי שכר בעולם הבא!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כיון שהרהרת אחר מעשי - עולה אתה צריך, לפיכך "ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק
ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך" (בראשית כב ב),
אמר רבי יצחק: היה בלבו הוגה לענה מרה אמר שמא הללו שהרגתי היה בהם צדיקים,
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הללו שהרגת - קוצים בערת מלפני, ואין לך עון בדבר זה אלא שכר אתה נוטל עליהם "שכרך הרבה מאד" מכאן ולהבא.
יא
עריכהדרשת פתיחתא ממשלי לברית מילה: הברית היתה אמורה להיות 1000 דורות אחרי אדם הראשון, והקב"ה הקדים אותה לימי אברם, בדור ה20! |
"אחר הדברים האלה היה דבר ה'," (בראשית טו א) זה שאמר הכתוב "יצפון לישרים תושיה מגן להולכי תם" (משלי ב ז)
מהו 'יצפון לישרים תושיה'? עד שלא נברא העולם צפן הקדוש ברוך הוא התורה
עד שבא אברם וקיימה, שנאמר "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורתי" (בראשית כו ה),
אמר רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן: תשע מאות ושמונים דור קפל הקדוש ברוך הוא בשביל ליתן המילה לאברהם,
שנאמר "זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור" (תהלים קה ח), והרי לא נתנה אלא לעשרים דור,
מאדם עד נח עשרה, מנח עד אברם עשרה - הרי עשרים, ונתנה לאברם!
ור' יוחנן בשם רבי יוסי הגלילי אומר: תתקע"ד דור קפל הקדוש ברוך הוא בשביל ליתן תורה לדור המדבר על שהיו ישרים, שנאמר "יצפון לישרים תושיה",
רבי שמואל בר נחמני אמר: אף ערובי תבשילין שמר אברם, שנאמר "עקב אשר שמע אברהם בקולי,"
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אתה עסקת בתורתי - חייך שאני "מגן לך", כשם שהמגן אוחז החרב, אפילו זורקים בו חצים ואבנים - המגן מקבלם
כך אני "מגן לך" ולא לך בלבד אלא אף לבניך, אם יהיו עוסקין בתורתי כשם שעסקת אתה
כך אני נעשה להם כמגן, שנאמר "אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו" (שמואל ב כב לא)
לכך נאמר "מגן להולכי תם".
יב
עריכהפתיחתא נוספת ממשלי לביטוי "שכרך הרבה מאד". הפעם מיוחס השכר שבו זכה אברהם להכנסת האורחים שלו, שבמסגרתה עשה אברהם נפשות ופרסום לקב"ה ולצדקתו, כמי שזורע את הצדקה ומאפשר לה לצמוח. |
"אחר הדברים האלה", (בראשית טו א) זה שאמר הכתוב "רשע עושה פעולת שקר, וזורע צדקה שכר אמת" (משלי יא יז)
'רשע עושה פעולת שקר' - זה נמרוד הרשע, שהיה עושה צלמים ומטעה הבריות,
שנמשלה עבודת כוכבים ומזלות לשקר, שנאמר "נבער כל אדם מדעת הוביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם",(ירמיה י יד)
'וזורע צדקה שכר אמת' - זה אברם שזרע צדקה, והיה מאכיל עוברים ושבים
שנאמר "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם" (בראשית כא לג),
לאחר שהיה מאכילן ומשקן היו מברכין אותו, ואמר להם: לי אתם מברכין? ברכו לבעל הבית שנותן לכל הבריות אוכל ומשקה ונותן בהם רוח!
והיו אומרים לו היכן הוא?
אמר להם: שליט בשמים ובארץ, וממית ומחיה, מוחץ ורופא, צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאויר עולם, מגדל צמחים ואילנות, מוריד שאול ויעל!
כיון שהיו שומעין כך היו שואלין כיצד נברך אותו ומחזיקין לו לטובה?
היה אומר להם: אמרו 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד', 'ברוך נותן לחם ומזון לכל בשר', והיה מלמדם ברכות וצדקות,
הוא שאמר הכתוב "ואת הנפש אשר עשו בחרן"
אמר ר' אלכסנדרי אלמלא נתכנסו כל הבריות לעשות יתוש אחד - אין יכולין לעשות, ומהו "הנפש אשר עשו"?
שהיה מלמדן יראת שמים, ומורה להן את התורה,
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה זרעת את הצדקה והודעתני בעולם, שכר אתה נוטל! שנאמר "שכרך הרבה מאד".
יג
עריכהדרשות על "וירק את חניכיו" הראשונה קושרת את הבטוי לזהב, שאברם הניח לפני הלוחמים, כדי שלא יתפתו לשלול משלל המלחמה. |
מה כתיב למעלה מן הענין? "וישמע אברם כי נשבה אחיו", וכי אחיו היה?
אלא ראה ענותנותו של אברם: אחר אותה מריבה שכתוב "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט"
אף על פי כן היה קורא אותו 'אחיו', דכתיב "כי אנשים אחים אנחנו",
"וירק את חניכיו" שנטל כסף וזהב וחפה אותן. אמר להן 'היו יודעין שלמלחמה אנו יוצאין
אל תתנו עיניכם בכסף וזהב, הרי כל זאת שלכם! ואין "וירק" אלא זהב, כמה דאת אמר "ואברותיה בירקרק חרוץ" (תהלים סח יד),
דבר אחר "וירק" מלמד שהוריקן בדבריו.
אמר להן "מי האיש הירא" (דברים כ ח) - מן העונות, "ורך הלבב" (שם) מן מעשים רעים שעשה "ילך וישוב לביתו ולא ימס" (שם),
כיון שאמר להן כך, הריקן אחד אחד, ראשון ראשון, ולא נשתייר עמו אלא אליעזר, מנין אתה למד?
א' אחד, ל' שלשים, י' עשרה, ע' שבעים, ו' שבעה, ר' מאתים - הרי שמונה עשר ושלש מאות.
מה כתיב אחריו? "וירדף", ולא כתיב וירדפו, "עד דן", כיון שהגיע אותו צדיק לדן תשש כחו
העגל שעשו בדן (היא "חובה") החליש את כוחו של אברם, ולכן לא המשיך לרדוף. איסור ע"ז גורם לא רק לעונש אחרי העבירה, אלא גם לפגיעה בכוחו של אברם, למרות שהעבירה עדיין לא נעברה. |
ראה שעתידין בני בניו לעבוד עבודת כוכבים ומזלות בדן, שנאמר "וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן" (מלכים א יב כט)
שנו רבותינו: שני דברים מכין לפניהם ולאחריהם ואלו הן: עבודה זרה והנוטע ערב שביעית חייב ומוצאי שביעית חייב;
כך עבודה זרה מכה לפניה ולאחריה, היאך עד עכשיו לא עמד ירבעם שעשה את העגל והעמידו בדן,
"ויכם וירדפם עד חובה" חזרנו על כל המקומות ולא מצינו שום מקום ששמו חובה
ללמדך שדן נקרא חובה מראש על העגל שעתידה לעמוד שם,
"וישב את כל הרכוש, וגם את לוט אחיו ורכושו השיב, וגם את הנשים", וגם לרבות כל כלי תשמישו אפילו שוה פרוטה,
המלך הוא אברם, ושם המקום הוא על שמו. |
"ויצא מלך סדום לקראתו וגו' הוא עמק המלך" (בראשית יד יז), מן אותה שעה נקרא עמק המלך, ואי זה מלך?
זה אברם, שנצח את כל המלכים וחיילותיהם, ועליו נאמר: "נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך" (תהלים קי א),
כיון שיצא מלך סדום אמר לו: תן לי הנפש, שאתה הצלתני מן הריגת אותן מלכים, שאלו הרגו אותי היו נוטלין נפשי
ואת ממוני - טול לך את ממוני שהצלתני,
השבועה והוויתור על השלל נזקפים לזכותו של אברם, ובשכרם זכו בניו למצוות מזבח, יבום ופסח. לא ברור מדוע הסכים אברם לקבל רכוש ממצרים ולא ממלך סדום, אבל הדרשה אינה עוסקת בעניין זה. |
באותה שעה נשבע אברם ואמר: "הרמותי ידי" אל ה',
ואין הרמה אלא לשון שבועה "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם" (דניאל יב ז),
"אם מחוט ועד שרוך נעל..." למה? שהבטיחני הקדוש ברוך הוא שהוא יעשרני שכך אמר לי "ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה"
"אם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר אני העשרתי את אברם" ואתמהה
אמר ליה הקדוש ברוך הוא אתה אמרת "אם מחוט" אני מטהר את בניך במזבח, שתהא מוקפת בחוט של סיקרא
כמו ששנינו 'המזבח היתה מוקף בחוט של סיקרא', ועוד, בשכר שאמרת 'אם מחוט' אני אתן לבניך מצות חוטין של מצות פתיל תכלת,
אמרת "עד שרוך נעל', אני נותן לבניך מצות יבמה וחליצה 'וחלצה נעלו',
ובזכות שאמרת "נעל" אני נותן לבניך מצות אכילת פסח, שכתוב בו "וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגלכם" (שמות יב יא),
ועוד אני נפרע מעשו, שנאמר "על אדום אשליך נעלי" (תהלים ס י),
ועוד אני משבח בניך בו בלשון, שנאמר "מה יפו פעמיך בנעלים" (שיר השירים ז ב),
אתה מאסת שכר בשר ודם - שכרך הרבה מאד מכאן ולהבא.
יד
עריכהפתיחתא קצרה: תהלים משמש ה"פסוק מרחוק". הדרשן קושר אותו לאברם, המכוהב "חסיד", "גבור" ו"בחור" (במובן 'נבחר'). |
"במחזה לאמר אל תירא" (בראשית טו א)
זה שאמר הכתוב "אז דברת בחזון לחסידך ותאמר שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם" (תהלים פט כ)
'אז דברת בחזון לחסידך' זה אברם, 'שויתי עזר' שעזרו הקדוש ברוך הוא על המלכים,
'הרמותי בחור מעם' זה אברם, שנאמר "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" (נחמיה ט ז) הוי "אל תירא אברם".
טו
עריכהממה ירא אברם לאחר שניצח את ארבעת המלכים? אמרפל היה מלך עילם, וראו בראשית יד א, ועילם היה בנו של שם. אברם חשש מפני כעסו של שם. הדרשה מניחה שמלכיצדק הוא שם, והוא לא כעס עליו אלא הוציא לו לחם ויין וברך אותו. הניצחון של אברם היה ניצחון ניסי, ושם ראה את הנס הזה ובירך עליו את אברם. |
"אל תירא אברם", (בראשית טו א) זה שאמר הכתוב "אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה" (משלי כח יד)
וכן כתיב "חכם ירא וסר מרע, וכסיל מתעבר ובוטח" (משלי יד טז), אל תהי קורא אלא 'חכם וסר מרע'
"ירא" - זה אברם, שנאמר לו "אל תירא". ממי היה מתירא? משם בן נח, שהרג את בני עילם.
שלשה בנים היו לו וכתיב "בני שם עילם ואשור" (בראשית י כב) – והרגו,
והיה מתירא: לומר שהרגתי בנו של צדיק, עכשיו יקללני ואמות!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אל תירא", לא דייך שלא יקללך, אלא יצא לקראתך בדורון ומברכך
שנאמר "ומלכי צדק מלך שלם... ויברכהו ויאמר... וברוך אל עליון אשר מגן צריך" (בראשית יד יח-כ)
מהו 'מגן'? מנגנא עשה הקדוש ברוך הוא, ומסרן בידך,
והיה אברם נוטל עפר וזורק עליהן, ונעשו חצים וקשתות ורמחים
שנאמר "יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו ירדפם יעבור שלום" (ישעיה מא ב-ג)
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה אתם מתיראין מן העונות,
אבל לעולם הבא שאין בו יצר הרע אתם מתפחדין על הטוב הצפון לכם
שנאמר "אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו" (הושע ג ה),
ומהו 'טובו'? זה בית המקדש, שנאמר "ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג כח),
הברכה מציון, שנאמר "יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים" (תהלים קכח א),
הטל מבורך מציון, שנאמר "כטל חרמון שיורד על הררי ציון" (תהלים קלג ג),
עזר מציון, שנאמר "ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך" (תהלים כ ג),
ישועה מציון, שנאמר "מי יתן מציון ישועת ישראל" (תהלים יד ז),
אמר הקדוש ברוך הוא לעולם הבא אני מברך אתכם מציון, שנאמר "יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ" (תהלים קלד ג]]),
ואני אברך את ציון, שנאמר "יברכך ה' נוה צדק הר הקדש" (ירמיה לא כב) אמן.
טז
עריכהדרשה בסגנון 'ילמדנו'. הגוף ושלמותו היו ערך דתי בעיני היוונים והרומאים הקדומים, והמילה פורשה כפגיעה בגוף, ולעיתים נאסרה על היהודים. הדרשה מתמודדת עם הטענה הזאת וטוענת שהמילה אינה פגיעה בגוף אלא השלמתו, ותומכת את דבריה בגימטריה על שמותיו של אברם הוא אברהם: אמנם הגוף של אברהם נפגע, אבל הגימטריה של שמו גדלה. וראו לקמן פרשת תזריע. |
ויהי אברם בן תשעים שנה (בראשית יז א)...
ילמדנו רבינו: מהו שיהא מותר לאדם לרפאות מכתו בשבת?
כך שנו רבותינו כל ספק נפשות - דוחה את השבת; מילה ורפואתה דוחה את השבת!
אמר רבי יוסי: ראה כמה חביבה מצות מילה, שהיא דוחה את השבת! דכתיב "וביום השמיני ימול" (ויקרא יב ג) - אפילו בשבת,
ומילה סכנת נפש היא, לפיכך הותר לרפאותה בשבת,
וכשאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם "התהלך לפני והיה תמים" התחיל תמה
אמר עד עכשיו אני תמים! אם אני מל - אהיה חסר! חמש ערלות הן, ארבע באדם ואחד באילן,
ערלת האזן כתיב בה "הנה ערלה אזנם" (ירמיה ו י), ערלת הלב, דכתיב ומלתם את ערלת לבבכם (דברים י טז),
ערלת לשון, דכתיב "ערל שפתים" (שמות ו יב), ערלת בשר, דכתיב "ומלתם את בשר ערלתכם" (בראשית יז יא),
אם אמול אחד מאלו נמצאתי חסר מאברי!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה סבור, שאתה תמים שלם? אתה חסר מחמשה אברים!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שלא תמול היה שמך אברם: א' אחד ב' שנים ר' מאתים מ' ארבעים הרי מאתים וארבעים ושלשה
ומנין אברים שבאדם רמ"ח! מול את עצמך והיה תמים!
כשמל אמר לו הקדוש ברוך הוא "לא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם" הוסיף לו ה' חמשה מנין רמ"ח אברים, לפיכך "והיה תמים"!
יז
עריכההקב"ה תומך במילה כי היא דרכו. אברהם לא יכול למול את עצמו, והקב"ה מל אותו ע"י עקיצת עקרב. כך מסביר הדרשן את המלה "הנה בריתי אותך" – שאברהם נמול כבר ע"י העקרב.. הנמשל לבתו של המלך היא התורה, וראו גם לעיל סימן יא. |
"התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז א) זה שאמר הכתוב "האל תמים דרכו" (תהלים יח לא)
מהו 'תמים'? שחיבב את המילה,
אמר ר' ישמעאל: גדולה מצות מילה ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה מן הפסוקין המפורשין,
והיה יושב אברהם ותמה, היאך ימול?
כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא "ואתנה בריתי ביני ובינך" מה כתיב אחריו? "ויפל אברהם על פניו"
כיון שנפל על פניו רמז הקדוש ברוך הוא לאותו מקום, ועקצו עקרב ונמצא מהול,
מנין הן? מה שכתוב "וידבר אתו אלהים לאמר אני הנה בריתי אתך" הרי אתה מהול,
וכתיב "בעצם היום הזה נמול אברהם", 'מל' לא נאמר, אלא "נמול",
משל למה הדבר דומה? לאוהב של מלך שהיה רוצה לשדך בתו של מלך
והיה מתבייש ולא היה יודע היאך יוכל לספר אם לספר בלשונו אם על ידי אחר,
הבין המלך מה בלבו, אמר ליה: ידעתי מה אתה רוצה, הרי בתי לתוך ביתך!
כך אברהם, כשאמר לו הקדוש ברוך הוא "ואתנה בריתי ביני ובינך", נתבייש ונפל על פניו,
בנפילתו נמצא שהוא מהול, אמר לו "הנה בריתי אתך"!
הדא הוא דכתיב "אמרת ה' צרופה" (שם) שצרף את זרעו בברית מילה
"לפיכך מגן הוא לישראל" שהן חוסין בו!
למה לא נמול אלא בן צ"ט שנה? ללמד שאם בקש אדם להתגייר לא יהא אומר 'זקן אני והיאך אני מתגייר'?
ילמוד מאברהם שמל בן צ"ט שנה לכך לא מל אלא בן צ"ט שנה.
יח
עריכהפתיחתא מתהלים. לפי הפשט המזמור מכוון לגיבור מלחמה; הדרשה מזהה את הגיבור עם ברהם, ולא על הישגיו במלחמה אלא על ברית המילה. |
ויהי אברם בן צ"ט שנים (בראשית יז, א),
זה שאמר הכתוב "יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם, חגור חרבך על ידיך גבור הודך והדרך (תהלים מה ג-ד)
כנגד מי אמרוהו בני קרח המזמור הזה? לא אמרוהו אלא כנגד אברהם יפיפית מבניו של אדם הראשון
ומי היו בניו של אדם הראשון? שת קין מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח ובניו,
ומנין שנקראו בני נח 'בני אדם'? שנאמר "אשר בנו בני האדם" (בראשית יא ה)
"הוצק חן בשפתותיך" כשאמרת למלך סדום 'אם מחוט וגו'
"על כן ברכך אלהים לעולם", הנה לי גלוי וידוע לפני כל אשר עשית וכל מה שנשתבחת
שירדת על קדושת שמי לתוך הכבשן, ונתנסית בעשרה נסיונות, ורדפת אחר המלכים, ונשתבחת בעולם
מכאן ואילך אם אתה מבקש להודיע גבורתך בעולם – "חגור חרבך על ירך גבור" תן את המילה בין ירכיך, והוא "הודך והדרך",
"ואתנה בריתי ביני ובינך" ולא היה יודע מהיכן ימול, רמז לו הקדוש ברוך הוא רמז אמר לו "וארבה אותך במאד מאד"
ממקום שאתה פרה ורבה אתה צריך לימול, בר קפרא אמר אברהם דרש מק"ו,
אמר האילנות מהיכן חייבין בערלה? ממקום שעושין פירות. אף אני, ממקום שאני עושה פירות אני צריך לימול.
יט
עריכהפתיחתא: הדרך הקצרה שהסוד הוא מקום הערלה – היא קצרה מדי. הדרשן נוטש אותה ומתמקד בגימטריה של "סוד" – 70, המרמזת על 70 היורדים למצרים, 70 הזקנים, ו70 לשון שכתב בהן משה את התורה. |
לעניין גלגול הדורות ראו גם לעיל סימן יא:
"ואתנה בריתי ביני ובינך" (בראשית יז ב) זה שאמר הכתוב "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" (תהלים כה יד)
אי זה הוא סוד שגילה ליראיו? זו המילה; שלא גילה הקדוש ברוך הוא מסטורין של מילה אלא לאברהם,
'סוד ה' ליראיו' - זה אברהם, שנאמר לו "כי ירא אלהים אתה" מהו סוד? ס' ששים ו' ששה ד' ארבעה הרי שבעים,
אמר לו הקדוש ברוך הוא אני מעמיד ממך שבעים שנאמר "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה" (דברים י כב)
ואני מעמיד מהם שבעים זקנים, שנאמר "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" (במדבר יא טז)
ואני מעמיד ממך משה שיהגה את התורה בע' לשון. לפיכך כתיב 'סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם'.
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: כשבראתי עולמי הייתי מגלגל בכ' דור בשבילך, עד שתבוא ותטול את המילה,
עכשיו אם אין אתה נוטל המילה "אני אל שדי" אני אומר לעולם 'די עד כאן' ואני מחזירו לתוהו ובוהו.
כ
עריכההדרשה עוסקת בשבחי המילה: היא מגבירה את כוחו של אברהם כנביא, וההתגלות לו עושה אותו לבעל זכויות: אברהם יושב בפתח האוהל, והקב"ה "נראה אליו". הדרשן מזהה את אירוח שלושת האנשים עם ההתגלות. |
"ויפל אברהם על פניו" (בראשית יז יז). עד שלא מל, כל זמן שהיתה השכינה מדברת עמו היה נופל
משמל היה מסיח עמו והיה עומד שנאמר "ואברהם עודנו עומד לפני ה'",
ולא עוד אלא היה נגלה עליו והוא יושב, שנאמר "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל",
הדרשן טוען שכל הערלים יורדים לגיהנום, וחייבים מיתה. כך הוא מסביר את המפלה של מצרים, אשור ושבעת העממים; יהודים נימולים שהם רשעים יורדים בכל זאת לגיהינום, ואברהם מושך בערלתם והופך אותם לערלים. לעומת זאת הגויים שכולם ערלים – יורדים כולם לגיהינום! |
חביבה המילה, שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנם
שנאמר "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר",
ומי יורד לשם? ראה מה כתיב אחריו: "את הקני ואת הקנזי... ", למה? שכולם ערלים, וכן יחזקאל ראה את הערלים יורדין בה
שנאמר "בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו אותה ובנות גוים אדירים אל ארץ תחתיות את יורדי בור
ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים... שם אשור וכל קהלה סביבותיו קברותיו כלם חללים הנופלים בחרב אשר נתנו קברותיה...
שם משך תובל וכל המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים... שמה נסיכי צפון" (יחזקאל לב יח-ל)
וכן ישעיה אומר "לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק" (ישעיה ה יד) למי שאין בו חק ברית מילה!
ומנין שהיא נקראת חק? שנאמר "ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם", (תהלים קה י)
אבל הכופרים ופושעי ישראל שכפרו בהקדוש ברוך הוא והלכו בחקות הגויים והן מולין –
הקדוש ברוך הוא מושך להן ערלה ונופלין לגיהנם, שנאמר "שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו", (תהלים נה כא)
המילה הפכה לחוק לפני מתן תורה, ולא היה צורך לחזור ולשנותה במתן תורה. |
שאל אגריפס המלך את ר"א וכי מאחר שהקדוש ברוך הוא חבב את המילה למה לא נתנה בעשרת הדברות?
אמר ליה: קודם עשרת הדברות הזהיר עליה שנאמר "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי..." (שמות יט ח),
וכן הוא אומר "אם לא בריתי יומם ולילה" (ירמיה לג כה) - זו ברית מילה!
מה כתיב למעלה מן הענין? "הלא ראית מה העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות אשר בחר ה' בהם וימאסם ואת עמי ינאצון
מהיות עוד גוי לפניהם" מהו? כך ראה היאך היו מכעיסין אנשי ירושלים לפני הקדוש ברוך הוא
שאף הכהנים המקריבים את הקרבנות היו ערלים, שנאמר "בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי
לחלל את ביתי בהקריבכם את לחמי חלב ודם ויפרו את בריתי אל כל תועבותיכם" (יחזקאל מד ז)
וכתיב "כה אמר אדני ה' כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל" (יחזקאל מד ט),
ואף מלכי בית דוד בטלו את המילה, שהרי יהויקים משך לו ערלה,
שנאמר "ויתר דברי יהויקים וכל תועבותיו אשר עשה והנמצא עליו" (דברי הימים ב לו ח) מה נמצא עליו? דורש את הפסוק מילולית שמשך לו ערלה,
ויש אומרים שכתב כתובת קעקע בבשרו, הרי למדנו שהכהנים והמלכים בטלו את המילה,
הכהונה ניתנה לאהרון והמלוכה לדוד, אבל שני המעמדות הלל פסקו לשמור את המילה. הדרשה רואה את העולם כסופי, ומי שנמנע מלמול הורס את העולם ומקרב אותו לקיצו. |
אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי לאהרן ולדוד שזרעם קיים לפני לעולם
"הלא לכם לדעת כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח", (דברי הימים ב יג ה)
וכן לאהרן "נשבעתי ברית מלח עולם היא לפני ה'" (במדבר יח יט) - והן מבטלין ברית מילה,
אמר ליה הקדוש ברוך הוא לנביא: "לך אמור להן כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה
לבלתי היות יומם ולילה בעתם גם בריתי תופר את דוד עבדי מהיות לו בן מולך על כסאי ואת הלוים הכהנים משרתי" (ירמיה לג כ-כא)
כיון ששמעו ישראל כך, אמרו "הרי שתי המשפחות אשר בחר ה' בהם וימאסם" (ירמיהו לג כד)
אמר לו הקדוש ברוך הוא "הלא ראית מה העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות..."
אמר אימתי מאסתם? בשעה שבטלו פסוק שלאחריו "כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה..."
ונאמר "עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש," (ישעיה נב א) אמן וכן יהי רצון.