ויקיטקסט

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבועות/פרק שמיני

< ביאור:ירושלמי מאיר | מסכת שבועות

פרק שמיני – ארבעה שומרין

עריכה

ירושלמי שבועות, פרק ח, הלכה א

עריכה

מתני’: ארבעה שומרין הן. שומר חנם והשואל, נושא שכר והשוכר. ח_אשומר חנם נשבע על הכל. ח_בוהשואל משלם את הכל. ח_גנושא שכר ח_דוהשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המיתה, ומשלמין את האבידה ואת הגניבה:


גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ארבעה שומרין הן, ואין חייבין אלא אם קיבלו את החפץ לשמירה ח_הבדרך קניין. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. אף לענין גזילה, אין חייבין אלא דרך קניין. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° מתניתא אמרה כן דתנן, המקבל שדה מחבירו ומשזכה בה הובירה, שמין אותה כמה היתה ראויה לעשות, ונותן לו. מכאן שאינו מתחייב, אלא אם זכה והחזיק בה. וכך הוא בכל השומרים, אינם מתחייבים אלא אם קנו מיד בעלים להיות שומרים. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° אמר רבי בון רבי אבין° . אף בגניבה אין חייבין, אלא דרך קניין. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° בשם רבי פינחס רבי פינחס°. ומתניתא אמרה כן דתנן, ח_והיה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים, פטור. הגביהו או הוציאו מרשות הבעלים ומת, חייב. הגביהו אפילו ברשות הבעלים, כמי שיצא מכל רשות הבעלים. דהגבהה קונה בכל מקום. היה מושכו ויוצא, עד שיצא כל רשות הבעלים. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, בעומדת באבוסו של השומר כגון שנכנסה מעצמה. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעי. אם בעומדת באבוסו, מאי אריא דקתני היה מושכו. דמשמע דהקנייה מחמת משיכה מרשות הבעלים, והרי אם עומדת על אבוסו אפילו לא משך נמי קנה. אלא כי אנן קיימין בעומדת ברשות הרבים. מה. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° כ°בית שמאי בית שמאי? דתנן התם. השולח יד בפקדון. °בית שמאי בית שמאי אומרים ילקה בחסר וביתר. ו°בית הלל בית הלל אומרים, כשעת הוצאה. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, כשעת התביעה. החושב לשלוח יד בפקדון. °בית שמאי בית שמאי אומרים, חייב. ו°בית הלל בית הלל אומרים, אינו חייב עד שישלח בו יד. שנאמר (שמות משפטים כב ז) אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. °בית שמאי בית שמאי אומרים, חייב. דילפי מעל כל דבר פשע. אפילו דיבור במשמע. ו°בית הלל בית הלל אומרים, אינו חייב עד שישלח בו יד. שנאמר, אם לא שלח ידו וגו. והוינן עלה. מה אנן קיימין

-----------------------------------דף מ

עריכה
ירושלמי מאיר שבועות מ


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מ עמוד א] אם בעומדת ברשות הרבים. וחשב לגוזלה ומשך אותה, ומתה באותה המחשבה, דברי הכל חייב שמשיכה ברשות הרבים קונה להתחייב באונסין. אם עד שלא משך, דברי הכל פטור, שלא משך ואינה ברשותו. אלא כי אנן קיימין בעומדת באבוסו כגון שנכנסה מעצמה, וחשב לגוזלה ולדעת °בית שמאי בית שמאי בעומדת על אבוסו, אפילו לא משך קנה. וכי אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°, כ°בית שמאי בית שמאי? אמר רבי בון רבי אבין° . תמן בגזלן שקונה שלא מדעת הבעלים בעינן עד שימשוך. ברם הכא בשומרים, בקונה מדעת הבעלים. אף °בית הלל בית הלל מודו שאפילו עומדת באבוסו ולא משך, קנה. כתיב (שמות משפטים כב ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור, וגונב מבית האיש וגו'. לשמור, ולא לקרוע. שאם מסרה לו על מנת שיקרענה פטור. לשמור, ח_זולא להשליך. לשמור, ולא ליתן במתנה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. והוא שאמר לו ליתן מתנה לכל מי שירצה. אבל אמר, לפלוני. מכיון ששמירתו עליו עד שיבא לידי פלוני, כמי שהוא אותו פלוני בעליו. תני (שמות כ"ב, ו') וגונב מבית האיש ולא מראש גגו שאין זה דרך שמירה והרי הוא פושע וחייב. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. הדא דתימר, בגג שאינו מבוצר. אבל בגג מבוצר, כבית היא. תני וגונב מבית האיש לא מבית השואל. למה לא נאמר, וגונב מבית האיש ולא מבית נושא שכר והשוכר שהרי גם הם חייבים בגנבה ? שתימצא אומר שלש פרשיות הן. התחתונה בשואל. והאמצעית, בנושא שכר והשוכר. והעליונה, בשומר חנם. שואל, לפי שנהנה את הכל, משלם את הכל. נושא שכר והשוכר, לפי שנהנה מקצת ומהנה מקצת, נשבע מקצת על שבורה שבוי ומתה. ומשלם מקצת, על גנבה ואבדה. שומר חנם שאין לו הנייה, נשבע ויוצא. מהו נשבע? שלא פשעתי. היו אחרים יודעין שלא פשע, מאי?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מ עמוד ב] נישמעינה מהדא דתנן, הרי שנמצא הגנב ואין לו לשלם. מהו שיאמר לשומר בוא והשבע לי שלא נתת עיניך בה לגוזלה, ואם נתתה עיניך בה לגוזלה תתחייב באונסין ? נישמעינה מהדא דכתיב (שמות משפטים כב ז) ואם לא ימצא הגנב, ונקרב בעל הבית אל האלהים וכ”ו. הא אם נמצא ח_חפטור. והוא הדין אם יש עדים שלא פשע שפטור. גבי שומר שכר כתיב (שמות משפטים כב ט) כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וגו'. שבועת ה' תהיה בין שניהם. וחייב על גניבה דכתיב. אם גנוב יגנב מעמו. וחייב על האבידה דכתיב. ואם, לרבות האבידה. עד כדון כ°רבי עקיבא רבי עקיבא שדורש מייתור אותיות. כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל מניין שחייב על האבדה ? תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. מה אם גניבה שקרובה לאונסין, את אמר משלם. אבידה שאינה קרובה לאונסין, לא כל שכן? אין כתיב בשואל אלא שבורה. אבידה וגניבה מניין? ודין הוא. מה אם נושא שכר והשוכר שאין משלמין שבורה ומתה, משלמין גניבה ואבידה. שואל שמשלם שבורה ומתה, אינו דין שישלם אבידה וגניבה? ותני עלה, הרי זה קל וחומר שאין עליו תשובה. שבוייה מניין שחייב ? נאמר כאן בשואל ונשבר או מת. ונאמר להלן בשומר שכר, ומת או נשבר. מה להלן, שבויה עמהן, שנאמר או נשבה. אף כאן, שבויה עמהן. עד כדון כ°רבי עקיבה רבי עקיבא שדרש כך מגזרה שוה. כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל מניין שחייב על השבויה ? °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, כ°רבי נתן רבי נתן. ד°רבי נתן רבי נתן אומר. כתיב או מת. או, לרבות את השבויה. ל°רבי מאיר רבי מאיר דאמר גזירה שווה במקום שבאת דון מיניה ומינה. מה להלן בשומר שכר נשבעין על האונסין, אף כאן בשואל נשבעין על האונסין ויפטר? °רבי מאיר רבי מאיר, לא ילמד כאן מגזירה שווה משומר שכר, אלא עוד הוא ילמד כ°רבי נתן רבי נתן. ד°רבי נתן רבי נתן אומר. או מת, לרבות את השבויה. רבי יודן רבי יודן° בעי. שומר שכר שטען טענת גנב של אונסין כגון דאמר, בא ליסטים מזויין ונטלה. מהו שישלם תשלומי כפל? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אין כיני, ניתני שומר שכר והשוכר בתשלומי כפל. והתני, לא מצינו בנושא שכר והשוכר שמשלם תשלומי כפל. ואי איתא. הא מצינו דמשלם כפל בטענה של גנבה באונסין. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. ועוד מהא, דאמרינן דשואל משלם על גניבה ואבדה, קל וחומר משומר שכר ושוכר, ותני עלה, זהו קל וחומר שאין עליו תשובה. אם אומר את כן, נמצאת אומר. הרי זה קל וחומר שיש עליו תשובה. דהוא יכיל מימר ליה. שומר שכר חמור משואל. שהרי מצינו בנושא שכר והשוכר שמשלם תשלומי כפל בלסטים מזויין. תאמר בשואל, שאינו משלם תשלומי כפל בכל מקום? גבי שואל את אמר (שמות משפטים כב יד) אם בעליו עמו לא ישלם. מהו שישבע שלא פשע בה ?

-----------------------------------דף מא

עריכה
ירושלמי מאיר שבועות מא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מא עמוד א] רבי זירא רבי זירא° אמר, נשבע כיוון שעל פשיעה בבעלים חייב. רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° ורבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° תריהון אמרין, אינו נשבע שאף על פשיעה בבעלים פטור. מתניתא פליגי על רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° ורבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° דתנן, שבורה שבויה ומתה, שהן פטורין אצל נושא שכר והשוכר. אצל שואל, בבעלים פטור, שלא בבעלים חייב. אבידה וגניבה שהן חייבין בנושא שכר והשוכר, לא כל שכן בשואל בבעלין פטור שלא בבעלים חייב? למאן דאמר שבפשיעה שואל חייב אפילו בעליו עימו ולכן נשבע. בגנבה ואבדה צריכא ליה מהו שישלם, ולכן היה צריך לחדש שאם בעליו עימו שלא ישלם. אבל לרבי חנינה רבי חנינא בר חמא° ולרבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° שסוברים שאם בעליו עימו אפילו בפשיעה פטור, מה צריך לומר שבגנבה ואבדה פטור? אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° בשם רבי יודן רבי יודן°, מתניתא מסייעה לרבי זירא רבי זירא° המשנה מנסה להוכיח שאף שומר שכר פטור בבעלים דתנן, שואל שהחמירה התורה עליו אף על פי כן בבעלים פטור שלא בבעלין חייב. נושא שכר שהקילה התורה עליו לא כל שכן בבעלים פטור שלא בבעלים חייב? אין תימר לשבועה איצטרכת ליה ללמד ששואל פטור משבועה שלא פשע אם בעליו עימו, ניתני בנושא שכר והשוכר ושומר חינם שהרי גם הוא חייב בפשיעה ונלמד שגם הוא יהיה פטור בבעלים מלהשבע שלא פשע. וממה שהמשנה לא למדה כך, הוי לא צורכה דא אלא לתשלומין אבל לשבועה שואל חייב להישבע שלא פשע אף אם בעליו עימו כדעת רבי זירא רבי זירא°. משמע ששומר חינם חייב להשבע שלא פשע אף כשבעליו עימו וקשיא על הדא דרבי זירא רבי זירא°. הגמרא מבינה שצריך להיות דרוג בחיוב של השומרים שהרי לפי רבי זירא רבי זירא° נמצא שואל אם בעליו עמו נשבע, אין בעליו עמו ישלם. נושא שכר אם בעליו עמו נשבע אין בעליו עמו ישלם, שומר חנם בין שהבעלין עמו בין שאין הבעלים עמו נשבע? ולמה אין הבדל כמו בשאר. אמרת דברים שהשואל משלם אונסין נושא שכר נשבע. דברים שנושא שכר משלם גנבה ואבדה שומר חינם נשבע. דברים שנושא שכר נשבע אונסין שומר חנם יהא פטור.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מא עמוד ב] מה את מתני בשומר חנם למה אין דרוג ובשני המקרים חייב שבועה. ואית דבעי מה את מתני בשומר חנם ונושא שכר בשהבעלים עמו למה אין דרוג בין שומר חינם לנושא שכר ובשני המקרים חייב שבועה כשבעליו עימו אמר רבי אבין רבי אבין°. טעמי דרבי זירא רבי זירא°. דגבי שומר חינם כתיב (שמות משפטים כב ח) על כל דבר פשע. לחייב על פשיעה אפילו בבעלים, ולכן צריך להישבע שלא פשע. קל וחומר לשאר שומרים אמר רבי מנא רבי מנא°, מי אמר שתמיד חייב להיות דרוג בין השומרים וכי לא מצינו שהשוות התורה בגניבה ואבידה בין שומר שכר לשואל. לכן נשוה שומר חנם ונושא שכר לשואל בשבורה שבויה ומתה. שכולם נשבעים שלא פשעו. תנן, החושב לשלוח יד בפקדון. שאמר בפני עדים הריני שולח יד בפקדון של פלוני, °בית שמאי בית שמאי אומרים חייב. דילפי מעל כל דבר פשע. לחייב אפילו על דיבור. ו°בית הלל בית הלל אומרים, אינו חייב עד שישלח בו יד. שנאמר, אם לא שלח ידו וגו. ומה טעמא ד°בית שמאי בית שמאי? על כל דבר פשע. ומה מקיימין ד°בית הלל בית הלל טעמא ד°בית שמאי בית שמאי על כל דבר פשע תיפתר לרבות ששלח בו יד על ידי שליח אף שרק דיבר. תנן, החושב לשלוח יד בפקדון. °בית שמאי בית שמאי מחייבין, ו°בית הלל בית הלל אומרים, אינו חייב עד שעה שישלח יד. כיצד? היטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה, אינו משלם אלא רביעית. הגביה ונטל ממנה רביעית ונשברה, משלם את הכל. רבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא° בעי מה הגרסא הנכונה? האם הגרסא הגביה על מנת ליטול ואף שלא נטל חייב, או שהגרסא הגביה ונטל ממנה רביעית שמשמע שאינו חייב עד שיטול. האם כדי להתחייב, די אם אמר ליטול אף שלא נטל, או דווקא אם נטל ? והתני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. נשברה או שהחמיצה נותן לו דמי כולה. כלום החמיצה לא מחמת טילטול. משמע שדי במחשבה אם הגביה אף שלא נטל. שמואל שמואל (אמורא)° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. שליחות שנאמר בשומר חנם, דכתיב אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. אינו חייב עד שיחסר. שמואל שמואל (אמורא)° בעא קומי רבי אבהו רבי אבהו°. מה איתאמרת? האם דווקא שחיסר, או אפילו לא חיסר אלא רק נטל את החבית כדי ליטול ממנה רביעית? אמר לו. לית הדא שאילתא דרבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא° דבעי, האם כדי להתחייב, די אם אמר ליטול אף שלא נטל, או דווקא אם נטל ? אין תימר שדי באומר ליטול. אפילו לא חיסר. אין תימר דווקא שנטל, עד שעה שיחסיר. אין תימר שדי אם אמר ליטול ולא נטל. החזירה בין למקומה בין למקום אחר פטור. אין תימר אינו חייב אלא אם כן נטל ונטל. החזירה למקומו, פטור. למקום אחר, חייב. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. נאמרה שמירה בשומר חנם. ונאמר שמירה בשומר שכר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]


-----------------------------------דף מב

עריכה
ירושלמי מאיר שבועות מב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מב עמוד א] ולא דמייא שמירה שנאמרה בשומר חנם, לשמירה שנאמרה בנושא שכר. שמירה שנאמרה בשומר חנם. כיון ששימר כל צורכו שמירה פחותה, פטור. שמירה שנאמר בשומר שכר. אפילו הקיפו חומה של ברזל אין רואין אותו כאילו הוא שמור. ואין אומרים רואין אם היה יכול להציל חייב שאינו יכול להציל פטור. אלא אומרים אילו היה שם היה יכול להציל. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי אושעיא רבי אושעיא רבה° נאמרה שליחות יד בשומר חנם ונאמרה שליחות יד בשומר שכר ולא דמייא שליחות יד שנאמר בשומר חנם, לשליחות יד שנאמר בשומר שכר. שליחות יד שנאמר בשומר חנם. אינו חייב, עד שימשוך. שליחות יד שנאמר בשומר שכר. כיון שהניח מקלו ותרמילו עליה, חייב. שמע °רבי יוסי בר נהוראי רבי יוסי בר נהוראי ואמר. אני איני מקבל עלי את הדבר הזה, אלא אחד זה ואחד זה אינו חייב עד שימשוך. אמר רבי אמי רבי אמי° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ותני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° כן. אילו לא נאמר שליחות יד בשומר חנם, הייתי למד מנושא שכר. מה אם נושא שכר שהחמירה בו תורה, אינו חייב עד שימשוך. שומר חנם שהיקילה בו התורה, אינו דין שלא יהא חייב אלא עד שימשוך? לאי זה דבר נאמר שליחות יד בשומר חנם אף שאינו צריך? להחמיר על נושא שכר, שכיון שהניח מקלו ותרמילו עליה חייב. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר. אם אומר את כן נמצאת, למד קל מחמור להחמיר עליו. דהו יכיל לדחות ומימר ליה. מה אם נושא שכר, שהחמירה בו התורה. אינו חייב עד שימשוך. שומר חנם שהקילה בו התורה, אולי אפילו משך יהא פטור. אלא כיני. לא יאמר שליחות יד בשומר שכר. והייתי למד משומר חנם. מה אם שומר חנם שהקילה בו התורה, אינו חייב עד שימשוך נושא שכר שהחמירה בו התורה לא כל שכן שכיון שמשך יהיה חייב? לאי זה דבר נאמר שליחות יד בנושא שכר אף שאינו צריך? להחמיר על נושא שכר דכיון שהניח מקלו ותרמילו עליו, חייב

ירושלמי שבועות, פרק ח, הלכה ב

עריכה

מתני’: ח_טאמר לשומר חנם איכן שורי? אמר לו, מת. והוא שנשבר, או נשבה, או נגנב, או אבד. נשבר. והוא שמת, או נשבה, או נגנב, או אבד. נשבה. והוא שמת, או נשבר, או נגנב, או אבד. נגנב. והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או אבד. אבד. והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או נגנב. משביעך אני, ואמר אמן. פטור:

גמ’: רב רב (אמורא)° אמר פטור משבועת פקדון ח_יוחייב משום שבועת ביטוי. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. מאחר שמצוה על שומר חינם להפיסו לבעל הבית שהרי הוא תובע אותו. אינו חייב משום שבועת ביטוי. על דעתיה דרב רב (אמורא)° אינו מצוה להפיסו? מפייסו על האמת אינו מפייסו על השקר וחייב. רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי. שבועת סוטה. מהו שיהו חייבין משום שבועת ביטוי? לא אתיא אלא כ°רבי עקיבה רבי עקיבא, דסבירא ליה דשבועת ביטוי נוהג גם בלשעבר. שהרי שבועת הסוטה היא על העבר. ואין יסבור כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל, על כרחך כ°רבי מאיר רבי מאיר אתיא היא. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר. אמן שלא נטמאתי. אמן שלא אטמא. שמשביעים אותה גם על העתיד. אבל את משכח מקשייא. מה אנן קיימין? אם בשוגגת בעבירה ובשבועה? כגון שסברה שהוא בעלה. אין כאן סוטה. דאם זינתה שוגגת, לא נאסרה על בעלה אם לא היה כהן. וגם בשבועה אנוסה היא.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מב עמוד ב] אם במזידה בעבירה ובשבועה? אין כאן קרבן, דאינו בא על המזיד

ירושלמי שבועות, פרק ח, הלכה ג

עריכה

מתני': איכן שורי? אמר לו איני יודע מה אתה שח. והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או נגנב, או אבד. משביעך אני, ואמר אמן. פטור. איכן. שורי? אמר לו, אבד. משביעך אני, ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שאכלו, משלם את הקרן. ח_יאהודה מעצמו, משלם קרן וחומש ואשם. איכן שורי? אמר לו נגנב. משביעך אני, ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שגנבו, ח_יבמשלם תשלומי כפל. ח_יגהודה מעצמו, משלם קרן וחומש ואשם. אמר לאחד בשוק איכן שורי שגנבתה? והוא אומר לא גנבתי. משביעך אני, ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שגנבו, ח_ידמשלם תשלומי כפל. ח_טוטבח ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ראה עדים משמשין ובאין. ואמר גנבתי, אבל לא טבחתי ולא מכרתי. אינו משלם ח_טזאלא קרן:

גמ’: תנן, היכן שורי? אמר לו, אבד. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ותני כן דתנן, טענו טענת אבוד. ונשבע לו והודה. בין עד שלא באו העדים, בין משבאו העדים, משלם קרן וחומש ואשם. טענו טענת גנב. ונשבע לו והודה. עד שלא באו עדים, משלם קרן וחומש ואשם. ואם משבאו עדים, משלם תשלומי כפל ואשם. וחומשו עולה לו מתוך כפילו, דברי °רבי יעקב רבי יעקב (תנא). אמרו לו ל°רבי יעקב רבי יעקב (תנא), איכן מצינו אשם בלא חומש?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

9 ח_ט מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה ה':

10 ח_י מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה ב',מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה ג',מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה ה',מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה ו':


[ע"ב]

11 ח_יא מיי' פ"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ב',מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ח',מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ט':

12 ח_יב מיי' פ"ד מהל' גניבה הלכה א':

13 ח_יג מיי' פ"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ב',מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ח',מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ט':

14 ח_יד מיי' פ"א מהל' גניבה הלכה ד':

15 ח_טו מיי' פ"א מהל' גניבה הלכה ו':

16 ח_טז מיי' פ"ג מהל' גניבה הלכה ט':


-----------------------------------דף מג

עריכה
ירושלמי מאיר שבועות מג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מג עמוד א] אמר להן אם נשבע ונשבע ונשבע חמש פעמים, הרי מצינו אשם בלא חומש שהרי כל החומשין עולים לו לכפל. ורבנין אמרין לקרן חומשין, אין לשבועות חומשין. שאם נשבע כמה פעמים אינו חייב אלא חומש אחד. דבר אחר (ויקרא ויקרא ה כד) ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו. ממון המשתלם בראש שמשלם רק קרן, חייב חומש. ממון שלא משלם בראש פטור מחומש. אמר רבי זירא רבי זירא° ותני כן טענו טענת אבוד ונשבע לו והפריש קרבן מאיליו קדם שהודה, מאחר שאילו הודה אפילו משבאו עדים קידש, אף כאן קידש. טענו טענת גנב ונשבע לו והפריש קרבן, מאחר שאילו הודה משבאו עדים לא קידש, כיוון שמשלם כפל ולא חומש, ולרבנן אין קרבן ללא חומש, אף כאן לא קידש. וכ°רבי יעקב רבי יעקב (תנא) קידש. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° הטוען את חבירו טענת גנב משלם תשלומי כפל, טבח ומכר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, שאין ארבעה וחמישה בטענת גנב. תמן אמרי משלם תשלומי ארבעה וה'. אמר רבי פדת רבי פדת° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, תניי תמן ומסייעין לרבי יוחנן רבי יוחנן° דתני, איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן, הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. ויש אכילה בלא טביחה? ואף על פי כן אינו משלם ארבעה וחמישה. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° תיפתר בששחטו אחר. ויידא אמרה דא? מדתנן אמר לאחד בשוק איכן שורי שגנבתה ? והוא אומר לא גנבתי. משביעך אני, ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שגנבו, משלם תשלומי כפל. טבח ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. מפני שאמר לאחד מן השוק אבל אם אמר לאחד מן השומרין כמו ברישה חייב בכפל ופטור מארבעה וחמישה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מג עמוד ב] אין מכאן ראיה מתניתא בשאכלו ואחר כך נשבע לו. ובזה כולם מודים שהרי לא נעשה גנב אלא כשנשבע. מה דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשנשבע לו ואחר כך אכלו ואף על פי כן לרבי יוחנן רבי יוחנן° פטור מארבעה וחמישה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° הטוען לחבירו טענת גנב באבידה חייב. כגון אם אמר לו איכן אבידתי? אמר לו נגנבה. ונמצא שהוא הגנב, חייב כפל. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° הטוען לחבירו טענת גנב אינו חייב אלא לאחר שבועה. מה טעמא? נאמר כאן בטוען טענת גנב שליחות יד. דכתיב אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלקים אם לא שלח ידו וכ”ו. ונאמר להלן בשומר שכר שליחות יד. דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגו'. מה שליחות יד שנאמר להלן בשומר שכר, אינו אלא לאחר השבועה. אף שליחות יד שנאמר כאן, אינו חייב אלא לאחר השבועה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. טענו טענת אבוד, ונשבע לו. ואחר כך טענו טענת גנב, פטור שכבר נפטר בשבועה ראשונה. רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי. שבועת טענת גנב. מהו שיהו חייבין בה משום שבועת ביטוי שהרי נשבע לשקר? מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°  האם רבי יוחנן רבי יוחנן° חזר בו? תמן אמר. טענו טענת אבוד ונשבע לו, ואחר כך טענו טענת גנב, פטור. משמע פטור לגמרי גם מקרבן והכא אמר אכין שהסתפק? תמן פשיטא ליה והכא צריכה ליה. אחר דאיצטריכת ליה חזי ופשטה שפטור. רבי חייה בר יוסף רבי חייה בר יוסף° אמר. הטוען לחבירו טענת גנב, אינו חייב עד שיכפור בבית דין. מה אנן קיימין? אם בהוא דקאים בבית דין וחייבוהו שבועה? אפילו נשבע חוץ לבית דין חייב

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]


-----------------------------------דף מד

עריכה
ירושלמי מאיר שבועות מד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מד עמוד א] אלא כי אנן קיימין, בהוא דחמי לון אזלין בעון מישבעוניה  ראה שרוצים להשביע אותו בבית דין, והוא קפץ ומשתבע. על זה אמר רבי חייה רבי חייא רבה° שאם נמצא שהוא עצמו גנב, אין שבועה זו מחייבתו בכפל. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מה שאמרנו שטוען טענת גנב ונשבע חייב כפל בעומדת על אבוסו. רבי זירא רבי זירא° בעי מה איתאמרת בעומדת, או אפילו עומדת? אין תימר בעומדת, אבל שלח בה יד פטור שכבר קנה אותה כששלח בה יד, ומה שטוען אחר כך טענת גנב אינו כלום. ואין תימר אפילו עומדת היא הדא היא הדא. אין תימר אפילו בעומדת והוא הדין אם שלח בה יד, מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°  האם רבי יוחנן רבי יוחנן° חזר בו תמן אמר טענו טענת אבוד ונשבע לו, והפריש קרבן ואחר כך טענו טענת גנב פטור. קא סלקא דעתין מפני שכבר קנה אותה כשטען טענת אבוד. והכא את מר הכין שאפילו שלח בה יד לא נקנת לו וכשטען טענת גנב חייב ? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° , שנייא היא מה שאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שאם טענו טענת אבוד ונשבע ואחר כך טען טענת גנב הוא פטור, זה לא משום שכבר נקנת לו בטענה הראשונה, אלא מפני שהוא כיוצא וידוייו בשבועה. שכבר נפטר משבועה בשבועה ראשונה ושבועה שניה אינה כלום. מקשייא על דעתיה דרבי זירא רבי זירא° שאמר שאם היתה שליחות יד כבר נקנת לו, ולכן אם אחר כך יטען טענת גנב הוא פטור. דתני, אמר לו איכן שורי? אמר לו נגנב. משביעך אני ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל. טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמישה. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. והכא כיון שמשך כדי לשוחטו לפי רבי זירא רבי זירא° כבר קנה אותו. אם כן הרי זה כטוענו טענת אבוד, מיכן ואילך בטוענו טענת גנב ופטור. ולמה הבריתא אומרת שחייב ? תיפתר בשנשבע לו ואחר כך משכו וטבחו. תלמידוי דרבי חייה בר לולייני רבי חייה בר לולייני° אמרי תיפתר בששחטו רבוץ ולא משך אותו. ויש טביחה בלא מכירה? וכשם שאין מכירה בלי משיכה, אף טביחה לא מתחייב אלא אם כן משך. כסומכוס דאמר אף על פי שאין גניבה יש טביחה ומכירה. תנן, ראה עדים משמשין ובאין. ואמר גנבתי, אבל לא טבחתי ולא מכרתי. אינו משלם אלא קרן. שמואל שמואל (אמורא)° אמר בשלא באו עידי גניבה. אבל אם באו עידי גניבה חייב, דמודה ובקנס ואחר כך באו עדים חייב. ריש לקיש ריש לקיש° אמר. ראה עידי גניבה באין ואמר גנבתי. מאחר שיש בהודייתו ממש שמחייב עצמו בקרן, פטור

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מד עמוד ב] ראה עידי טביחה באין ואמר טבחתי. מאחר שאין בהודייתו ממש שאינו מחייב עצמו בכלום, חייב. רבי זירא רבי זירא° בעי. ראה עדי אונסין באין ואמר אנסתי מהו ? אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי דאמר, עיקר תביעה קנס שאין אדם מניח דבר קצוב ותבע דבר שאינו קצוב. כמי שאין בהודייתו ממש וחייב. לרבנין דאמרין, אין עיקר תביעה קנס. שאין אדם מניח דבר שאף אם הנתבע מודה חייב בו, ותבע דבר שאם יודה נפטר. כיוון שמחייב עצמו בשלושה דברים כמי שיש בהודייתו ממש ופטור

ירושלמי שבועות, פרק ח, הלכה ד

עריכה

מתני’: אמר לשואל איכן שורי? אמר לו מת. והוא שנשבר, או נשבה או נגנב או אבד. נשבה. והוא שמת, או נשבר, או נגנב או אבד. נגנב. איכן שורי? אמר לו, איני יודע מה אתה שח. והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או נגנב, או אבד. משביעך אני, ואמר אמן. חייב. אמר לנושא שכר והשוכר איכן שורי? אמר לו, מת. והוא שנשבר, או נשבה. נשבה. והוא שמת, או נשבר. נשבר. והוא שמת, או נשבה. נגנב. והוא שאבד. אבד. והוא שנגנב. משביעך אני, ואמר אמן. ח_יזפטור. מת או נשבר או נשבה. והוא שנגנב, או שאבד. משביעך אני, ואמר אמן. חייב. אבד או שנגנב. והוא שמת, או נשבר, או נשבה. פטור. ח_יחזה הכלל. כל הנשבע להקל על עצמו, חייב. להחמיר על עצמו, פטור:

גמ’: תנן, זה הכלל. כל הנשבע להקל על עצמו, חייב. להחמיר על עצמו, פטור. תני, לא להקל ולא להחמיר, פטור. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא. מתניתא אמרה כן דתני, אמר לשומר חנם ולשואל ולנושא שכר והשוכר איכן שורי אמר לו מת וכ”ו מכאן שרק אם נשבע להקל על עצמו חייב אבל לא להקל ולא להחמיר פטור. במקום שמתחייב לשלם מהו שיאמר לו, בוא והשבע לי שלא נתת עיניך בה לגוזלה? מכל מקום אינו משלם? ולמה שישבע ? מהו דיימר ליה, אפילו דאת יהב לי כמה. דידי אנא בעי גבך  את שלי אני רוצה ממך?

הדרן עלך פרק ארבעה שומרין הן וסליקא לה מסכת שבועות

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת שבועות וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת שבועות וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת שבועות וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת שבועות כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

עריכה

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

עריכה

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)


ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_שבועות/פרק_שמיני"