שולחן ערוך חושן משפט שמ א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

השואל מחבירו בהמה או מטלטלים ונאנסו בידו כגון שמת או נשבר או נשבה חייב:

הגה: ודוקא שאירע האונס מכח השואל אבל אם אירע האונס מכח המשאיל פטור ולכן מי שיש לו משכון אצל עכו"ם והשאילו לחבירו ליקח עליו עוד מעות ונשרף המשכון פטור השואל דהא בלאו הכי היה נשרף מכח המשאיל (מרדכי פרק השואל):

וא"צ לומר שחייב בגניבה ואבידה אבל כל קלקול שאירע בה מחמת מלאכה ששאלה בשבילה לא מבעיא אם הוכחשה מחמת מלאכה שהוא פטור אלא אפילו מתה מחמת מלאכה פטור והוא שלא ישנה לעשות בה דבר אחר חוץ מהמלאכה ששאלה בשבילה שאם שינה ועשה בה מלאכה אחרת חוץ מהמלאכה ששאלה בשבילה אפילו היא קלה ממנה תלינן דמחמת אותה מלאכה ששינה מתה ואפילו באותה מלאכה עצמה אפשר לשנות כגון ששאלה לחרוש וחרש בה ביום ובלילה שלא כדרך כל הארץ:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ודוקא שאירע אונס מחמת השואל כו':    ע' בע"ש שכ' ז"ל אבל אם אירע שלא מחמת השואל כגון השואל בית מחבירו ונשרף באונס אינו חייב לשלמו עכ"ל ולא דק דבכה"ג בל"ה פטור משום דאין דין שומרים בעבדים וקרקעות וכמ"ש בע"ש בעצמו בסי' ש"א ס"א:

וא"צ לומר שחייב בגניבה ואבידה:    עפ"ר שם כתבתי לשון הגמרא דפרק השואל דהוצרך לומר חייב שואל בגניבה ואבידה מק"ו דש"ש אבל לא נלמוד מדחייב רחמנא לשואל בשבורה ומתה דה"א דוקא שבורה ומתה דא"א לבעלים להחזירה ולהביאה משא"כ בגניבה ואבידה דה"א דהבעלים יטריחו להדר אחר הגנב ולהדר' לרשותו קמ"ל ומ"ה הוצרך הטור והמחבר לכתוב ואצ"ל ולא סמכו אפשיטותו דכ"ש הוא מחיוב אונסין:

אלא אפי' מתה כו':    דכיון דלא שינה בה וברשות בעלים עבד בה מלאכה הבעלים הפסידו לנפשם דלא הי' להם להשאיל פרה למלאכ' שאינה יכולה לעמוד בה:

אפי' היא קלה:    עיין לעיל סי' ש"ח ושי"א דמסקנת הרא"ש והטור הוא דמותר לשנות הבהמ' למלאכ' אחרת שאינו כבידה ממנה וכ"ש לקלה ממנה. וא"ל דבשואל דכל הנאה דידיה החמירו דאין טעם לדבר כיון דעכ"פ מחמת מלאכ' מתה ובמתה מחמת מלאכ' פטריה רחמנא לשואל ומ"ש זה מהא דכתב הטור והמחבר בסי' שמ"ב בשואל שהשאיל לאחרים ונפסד מחמת מלאכה דכשיש להשואל ראייה שלא שינה בה השני מאשר השאיל והרשה לו עליה דפטור השואל לכן נראה דל"ק כאן דלא ישנה אפי' לקלה ממנו אלא קאמר שאם שינה אפי' דבר קל אזי תלינן דמחמת השינוי מתה ומיידי דוקא באה יש לפנינו איזה ענין שנוכל לתלות בו ולו' שמחמת השינוי מתה וכעין שכ' הטור והמחבר בד"ס ש"ט ס"ב בהשוכר בהמה להוליכה למקום ידוע והוליכה למקום אחר דאמרי' אם אויר המקום משונה תלינן בו המיתה וגם בסי' רצ"א בדין תחלתו בפשיעה וסיפו באונם דחייב בו הש"ח אם יש צד לפנינו לתלות האונס בהפשיע' אפי' בצד רחוק וכמ"ש שם ודוק:

ואפי' באותה מלאכ' עצמה אפש' לשנות:    פי' מיקרי שינוי להתחייב בה.

ש"ך - שפתי כהן

(א) ודוקא שאירע אונס מחמת השואל ע' בסמ"ע סק"א במה שהשיג על הע"ש שכ' לאפוקי השואל בית מחבירו ונשרף כו' משום דבכה"ג בלא"ה פטור דאין דין שומרין בקרקעות יפה השיג עליו ועוד יש להשיג עליו דשאל בית האונס הוי מכח השואל כיון דברשותו הוא ודוק:

(ב) ולכן מי שיש לו כו' ועוד איתא מרדכי שם טעם אחר דלא נקנה לו המשכון כיון שלא משכנו ומביאו הסמ"ע לעיל סוף סי' ע"ב סעיף קטן קכ"ז וע"ש:

(ג) דהא בלא"ה נשרף מכח המשאיל כו' כדלעיל סימן ע"ב סעיף מ"ד:


ט"ז

באר היטב

(א) השואל:    עיין בע"ש שכת' ז"ל אבל אם אירע שלא מחמת השואל כגון השואל בית מחבירו ונשרף באונס אינו חייב לשלמו עכ"ל ולא דק דבכה"ג בלא"ה פטור משום דאין [דין] שומרים בעבדים וקרקעות וכמ"ש בע"ש בעצמו בסי' ש"א ס"א עכ"ל הסמ"ע ויפה השיג עליו ועוד יש להשיג עליו דבשאל בית האונס הוי מכח השואל כיון דברשותו הוא ודוק. ש"ך.

(ב) המשאיל:    ועוד איתא במרדכי שם טעם אחר דלא נקנה לו המשכון כיון שלא עשה שום מעשה בגוף המשכון ומביאו הסמ"ע בסי' ע"ב סמ"ד ע"ש. שם.

(ג) מלאכה:    כיון דלא שינה בה וברשות הבעלים עבד בה מלאכה הם הפסידו לנפשם דלא היה להם להשאיל פרה למלאכה שא"י לעמוד בה. סמ"ע.

(ד) קלה:    ע"ל סי' ש"ח ושי"א דמסקנת הרא"ש והטור הוא דמותר לשנות הבהמה למלאכה אחרת שאינה כבידה הימנה וכ"ש לקלה ממנה וא"ל דבשואל דכל הנאה דידיה החמירו דאין טעם לדבר כיון דעכ"פ מתה מחמת מלאכה ורחמנא פטריה ומ"ש מהא דבסי' שמ"ב באם השאיל לאחרים דאם יש לו ראיה שנתקלקלה מחמת מלאכה פטור ע"ש לכן נראה דלא קאמר הכא אלא שאם שינה אפילו דבר קל אז תלינן דמחמת השינוי מתה ומיירי דוקא שיש לפנינו איזה ענין שנוכל לתלות בו ולו' שמחמת השינוי מתה וכמ"ש בסי' ש"ט ס"ב בהג"ה דאם שכר חמור להוליכה למקום אחד כו' ואויר הדרך משונה חייב גם בסי' רצ"א ס"ו בדין תחלתו בפשיעה כו' דאם יש צד לפנינו לתלות האונס בפשיעה אפילו בצד רחוק חייב וכמ"ש שם. שם.



קצות החושן

(א) מחמת מלאכה פטור. ונסתפקתי בהתנה השואל להתחייב מחמת מלאכה אם בעי קנין או לא ומה שהביאני לידי ספק הוא לפי מ"ש תו' בפ' הזהב בהא דאמרי מתנה ש"ח להיות כשואל בדברי' בעלמא ובעבדים ושטרות וקרקעות בעינן קנין וכתבו משום דהנך דפטירי אפי' משבועה בעי קנין א"נ כיון שמתחייב כשואל כסבורים העולם שהשאיל לו ובהאי הנאה משעבד נפשי' עכ"ל וא"כ לפמ"ש התוס' הטעם משום דסוברין שהשאיל לו א"כ טפי משואל לא מחייב אלא בקנין. וכן לפי מ"ש הש"ך בסי' ס"ו ס"ק כ"ט לחלק בין עבדים ושטרות וקרקעות דבעי קנין ובין מתנה שומר חנם להיות כשואל משום דה"ל כאומר שואל אני ודומה לאומר הריני כאלו התקבלתי משא"כ הנך דאימעיטו מדין שומרין אפילו שואל פטור ומשום הכי בעי קנין וע"ש וא"כ הכי נמי לא מצי לחייב נפשיה ביותר מדין שואל מיהו בשטה מקובצת פרק איזהו נשך דף ס"ט משמע דמצי מחייב עצמו במתה מחמת מלאכה בדיבור בעלמא ע"ש בהא דאמר רב אגרא ופגרא ופריך עלה אי אגרא לא פגרא וז"ל כלומר כיון שנוטל שכר כו' הלא ע"מ כן שכרה שתפח' מדמי' שא"א שלא תינקב מחמת המים כו' אבל לא מקשי משום דהוי מתה מחמת מלאכה דהא תנן מתנה ש"ח להיות כשואל ומתנה שואל להיות משלם הכל ואפילו מתה מחמת מלאכה והכא הא אמרי' שהתנה לו בפירוש שישלם לו אם תשבר עכ"ל ואפשר דס"ל לשטה כדברי תי' הראשון שבתו' בפרק הזהב דטעמ' דמתנה ש"ח להיות כשואל משום דחייב שבועה דאורייתא וקרקעות אפילו משבועה פטור וע"ש וא"כ מה"ט נמי מתנה שואל להתחייב במתה מחמת מלאכה אבל לפי תי' השני שבתוס' כסבורין שהשאיל לו א"כ אינו מתחייב ביותר משואל וכן לפמ"ש הש"ך בסי' ס"ו וכמ"ש ובריטב"א בחידושיו פרק א"נ דף ע' גבי מלוין מעות יתומים קרוב לשכר ורחוק להפסד כו' אלא הכי מפרשא דהני זוזי פקדון נינהו גביה והאי דמקבל עליהם כל ההפסד משום מצות יתומים הוא דקעביד כדאמרינן מתנה ש"ח להיות כשואל כו' ואית דמפרשי לה אפי' בהלוואתו וכו' ונ"מ ביו הני תרי טעמי דאם בתורת פקדון הוא ומשום מתנה ש"ח להיות כשואל אם נאבדו החובות שלא בפשיעה פטור דה"ל כמתה מחמת מלאכה דפטור בשואל מ"מ אבל אי הוי בתורת הלואה בכל ענין חייב עכ"ל. ומדכתב דמתה מחמת מלאכה פטור בכל ענין משמע דאינו מתחייב במתה מחמת מלאכה אפי' בהתנה דאל"כ ליכא נ"מ דגם בטעמא דפקדון נימא דה"ל כמתנה שיתחייב בכל ענין ואפי' מחמת מלאכה וא"כ מידי ספיק' לא נפקא ופטור השואל אפי' התנה אא"כ קנו מידו ובעיקר הקושיא שהקשו תוס' ס"פ הזהב בהא דבעינן גבי שמירת קרקעות שקנו מידו נראה לפי מ"ש תוס' פ' אע"פ דף נ"ו שהקשו בהא דאמרו ס"פ הפועלים במתנה ש"ח להיות פטור מפשיעה דלא הוי מתנה עמש"ב דמעיקרא לא שעבד נפשיה ואלו גבי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות תנאו בטל ולא אמרי' מעיקרא לא שעבד נפשי' ותי' לגבי שומרין אין החיוב אלא משום דהתורה ירדה לסוף דעתן של בני אדם שרוצין להתחייב בכך ש"ח בפשיעה וש"ש בגניבה ושואל באונסין וכיון דלא שעבד נפשיה לא חייבו התורה ע"ש. וכיון דהתורה ירדה לסוף דעתן של בני אדם שרוצין להתחייב בכך ואפ"ה בעבדים ושטרות וקרקעות פטרו התורה אע"ג דדעתן להתחייב שוה בהנך כמו בשאר מטלטלין א"כ אינו מוסיף באמירה דידיה שאמר שרוצה להתחייב כיון דידענו שרוצה להתחייב ואפ"ה פטרו התורה ואינו מחויב באמיר' יותר אא"כ קנו מידו אבל בהנך דאית בהו דין שומרין לא חייבו התורה את השומרין ביותר מדעתן משום דש"ח אין דעתו אלא לחייב בפשיעה וכן כולם אבל היכא דשעבד נפשי' ביותר מש"ח חייב בדברים בעלמא:

(ב) נכחש הבשר. בטור כת' נכחש הבשר מאליו כחש דהדר אפי' שלא מחמת מלאכה פטור ע"ש. ובסמ"ע סי' ש"ז כ' דהטור מחלק בין היזק בידים דאפילו כחש דהדר ה"ל נזק אבל נכחש הבשר מאליו לכ"ע פטור ע"ש. ובש"ך שם השיג וכת' דכיון דשואל חייב בהיזק דממילא א"כ מה לי היזק דבידים להיזק דממינא ועוד דהרי הרא"ש כ' בהא דאיבעיא ליה בגמ' כחש בשר מחמת מלאכה ופשטוה דאפי' מתה מחמת מלאכה פטור וכת' הרא"ש להפוטרין במכה שסופו להתרפאות א"כ הא דבעי לה בכחש בשר כו' היינו במכה שאינו חוזר ולפמ"ש הסמ"ע א"כ גם למחייבין צ"ל הכי כיון דלכ"ע פטור בנכחש מאליו ע"ש:

(והנה) כבר כתבנו בסי' ש"ז סק"ד דשפיר יש לחלק בין היזק דממילא דאפי' לדעת מי שאומר דה"ל נזק מכל מקום כיון דכחש דהדר לאו שינוי היא ואפילו גנב וגזלן מצי אמרי הרי שלך לפניך וה"ה שומר דמצי אמר הרי שלך לפניך וכדמשמע מדברי רש"י פ' שור שנגח ד' וה' גבי ליפלגי בחמץ בפסח וא"כ דוק' מזיק בידים חייב וע"ש. וכעת מצאתי בשטה מקובצת פרק השואל וז"ל כחש בשר מחמת מלאכה מהו וא"ת מי גרע מגזלן הא בגזלן מצי למימר בכחש הרי שלך לפניך י"ל דמיירי שהכחישה בידים עכ"ל והרי מבואר כדברינו דע"כ בשטה מפרש לה בכחש דהדר דאי כחש דלא הדר גזלן נמי לא מצי אמר הש"ל וא"כ ס"ל דכחש דהדר נמי הו"ל נזק ואפ"ה בנכחש מאליו כת' דלא גרע מגזלן וכמ"ש ומפרש לה בכחשה בידים וא"כ דברי הסמ"ע בסי' ש"ז נכונים. ומ"ש בש"ך להוכיח מדברי הרא"ש שכת' להפוטרין כו' הא גם למחייבין צ"ל הכי וכו' אינו קושי' דהתם דמיירי בכחש מחמת מלאכה למאי דס"ד דחייב מחמת מלאכה הוי ליה היזק בידים כיון דמחמת מלאכה נעשה הכחש ומשום הכי כת' להפוטרין דס"ל דאפי' בידים נמי פטור צ"ל דמיירי במכה שאינו חוזר וז"ב. ובשטה שכת' דמיירי שהכחישה בידים נמי צ"ל דכתבו בפשיטות דמיירי בידים כיון דנעשה מחמת מלאכה וכמ"ש. אלא דלשון הסמ"ע סי' ש"ז שכת' בטעמ' דמאליו פטור משום דה"ל שבת ע"ש אינו מדוקדק דודאי אי נימ' דשבת הוא אפילו מזיק בידים נמי פטור כיון דאין שבת בבהמה אלא כמ"ש דודאי לדעת המחייבין נזק הוא ואפ"ה ממילא פטור דלא גרע מגזלן דאמר הרי שלך לפניך בכחש דהדר וכמ"ש בשיטה אבל מזיק בידים לא מצי אמר הרי שלך לפניך כמ"ש תוס' פרק הנזקין דף נ"ג ע"ש וס"ל לשטה הנז' דלא כתוס' פ' הכונס דף נ"ו דבשומר לא מצי אמר הש"ל ע"ש אלא ס"ל דבשומר נמי מצי אמר הש"ל וכן מוכח מדברי הטור שכת' ז"ל אבל אם בכחשה מאיליה ומתה אחר כך שהו' חייב לשלם כיון שאינו בעין משלם כמו שהיתה בשעת שאלה עכ"ל ואמאי משלם כשעת שאלה הא קי"ל דכל השומרים משלמים כשעת הפשיעה ועמ"ש בסי' רצ"א סק"א. ובסמ"ע כת' כיון דמתה אח"כ אמרינן דהכחשה הוי אתחלתא דמיתה ע"ש ואינו נראה דכיון דהטור מיירי בכחש דהרר ודאי היה ע"פ אומדנ' דוודאי הדר וא"כ במתה אח"כ ה"ל אונס מיתה שלא מחמת הכחש. ולפמ"ש דס"ל לטור דהוי נזק ממש אלא בנכחש מאליה מצי אמר הש"ל ומשום דלא גרע מגזלן ומש"ה במתה אח"כ דתו אינו בעין לומר הש"ל ומש"ה משלם כשעת הנזק והוא מדוקדק בלשון הטור שכת' שהוא חייב לשלם כיון שאינו בעין וזה כולל אפילו נשרפה ונאבדה אח"כ כל שאינו בעין חייב למפרע משעת הנזק דפטורא דריש' אינו אלא משום דכל שהוא בעינ' אומר הש"ל ובדברי הש"ע קשי' לן שכת' כלשון הטור כיון דס"ל בסי' ש"ז דכחש דהדר לא הוי אלא שבת וא"כ פטור אפי' במזיק בידים וא"כ במתה אח"כ לא לחייב אלא כשעת הפשיעה ולא כמו שהיתה שוה בשעת שאלה וצ"ע ועמ"ש בסי' ש"ז שם:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש