טור חושן משפט רצד
<< | טור · חושן משפט · סימן רצד (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור עריכה
תבעו הפקדון וכפר בו מיד נעשה עליו גזלן וחייב באונסין ופסול לעדות ולשבועה בד"א שיש עדים שבשעה שכפר בו היה ברשותו אבל אם אין עדי לא שמא נאבד ממנו ואמר אכפור בו ואדחנו עד שאמצאנו ואחזירנו לו:
לא כפר בו אלא טען נגנב או נאבד אם אמר שאירע הדבר במקום שעדים מצויין יביא עדים לדבריו ויפטר ואם לאו צריך לשלם וכתב הרמ"ה דוקא מילתא דשלמא ביה עינא כההוא עובדא דההוא גברא דהוה מעביר חביתא בשוקא ואתבר ואמר רבא כיון דשכיחי אינשי בשוקא בעי לאייתי ראיה אבל מילתא כל דהו דעביד דמתרמי דלא שלטא ביה עינא כגון מאן דנקיט חפצא בידיה ואפשר דאתרע ביה אונסא דלא ידעי אינשי אע"ג דרבים מצויין שם משתבע ומפטר: וכתב עוד מי שטען טענת אונס בפקדון ומביא עדים שנאנס בידו החפץ ששאל המפקיד כגון ששואל גלימא וטוען שנאנס ומביא עדים שראו שנאנס לו גלימא אע"ג דלא ידעי אי גלימת המפקיד הוא פטור כיון שאילו היתה גלימא בידו ומפקיד אמר לא זו היא ונפקד אומר זו היא נאמן בשבועת היסת ואם המפקיד אומר שמא ונפקד אומר ברי אפילו היסת ליכא והכא כיון דמפקיד לא ידע האי גלימא דאתניס אי דידיה היא אי לא שומר מהימן ע"כ:
ואם אין עדים מצויין ישבע שהוא כדבריו ויכלול בשבועתו שלא פשע בשמירתו אלא ששמרו כראוי ואירעו זה שטוען ושלא שלח בו יד שאם שלח בו יד חייב כדפרישית: ופירש ר"י דוקא שאין עדים שנגנבה או נאנסה לפיכך כיון שצריך לישבע שנגנבה או נאנסה מגלגלין עליו שאר השבועות אבל אם יש עדים שנגנבה או נאנסה אינו נשבע כלל אבל בירושלמי יש שאפילו אם יש עדים שנגנבה או נאנסה דהשתא אינו צריך לישבע שאינו ברשותו אפ"ה צריך לישבע שלא פשע בה ואגב זה צריך לישבע שלא שלח בה יד אבל אם יש עדים שנגנבה ושלא פשע בה א"צ לישבע שלא שלח בה יד דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל:
התנה הנפקד שיהא פטור מן השבועה כל תנאי שבממון קיים: ואם אחר שנשבע בב"ד נמצא שקרן אלא הוא בידו יש לו כל דין גנב שמשלם כפל ואם טבח או מכר משלם ד' וה' אע"פ שלא שלח בו יד תחלה: וכן אם שלח בו יד תחלה ואחר כך טען שנגנב ונשבע בב"ד ונמצא שקרן יש לו כל דין גנב: אבל כל זמן שלא נשבע אע"פ שכפר בב"ד אין לו דין גנב:
היה אמת שנגנב ונמצא הגנב אחר כך משלם כפל וד' וה' לבעלים נגנב באונס כגון בלסטים מזויין ונמצא אחד שומר חנם ואחד שומר שכר צריך לשלם לבעלים ויעמוד הוא עם הגנב לדין ליפרע ממנו כיון שאינו מפסיד כלום אלא שטורח להוציא מידו: ואם נשבע קודם שהוכר הגנב אם ש"ח הוא רצה עומד בשבועה ואם ירצה יטרח להעמיד הגנב לדין ויפרע הוא לבעלים ואם שומר שכר הוא צריך לפרוע לבעלים ויעמיד הוא הגנב לדין:
בית יוסף עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
תבעו הפקדון וכפר בו מיד נעשה עליו גזלן וכו' בפ' הגוזל (קה:) ובפ"ק דמציעא (ה:) אמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא הכופר במלוה כשר לעדות בפקדון פסול לעדות:ומ"ש בד"א שיש עדים שבשעה שכפר בו היה ברשותו אבל אם אין עדים לא וכו' הכי אוקימנא בפ"ק דמציעא (שם):
ומ"ש לא כפר בו אלא טען נגנב או נאבד אם אמר שאירע הדבר במקום שעדים מצויים יביא עדים לדבריו ויפטר ואם לאו צריך לשלם בס"פ האומנים (פג.) תניא איסי בן יהודה אומר אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר כלומר ואם לא יביא ראיה חייב ומסיק התם בגמרא הלכתא כוותיה:ומ"ש בשם הרמ"ה דוקא מילתא דשלטא ביה עינא וכו' אבל מילתא כל דהו דלא שלטא ביה עינא וכו' אע"ג דרבים מצויים שם משתבע ומפטר דברים של טעם הם:ומ"ש כההוא עובדא דההוא גברא דהוה מעביר חביתא בשוקא ואיתבר וכו' הוא בס"פ האומנים שם:
ומה שאמר עוד מי מי שטען טענת אונס בפקדון ומביא עדים שנאנס בידו החפץ ששואל המפקיד כגון ששואל גלימא וטוען שנאנס ומביא עדים שראו שנאנס לו גלימא אע"ג דלא ידעי גלימא דמפקיד הוא פטור וכו' דברים נכונים הם:
ואם אין עדים מצויים ישבע שהוא כדבריו ויכלול בשבועתו שלא פשע בשמירתו וכו' ואירעו זה שטוען ושלא שלח בו יד וכו' בפרק הגוזל עצים (קז:) ובפ"ק דמציעא (ו:) אמר רב ששת ג' שבועות משביעין אותו שבועה שלא פשעתי בה שבועה שלא שלחתי בה יד שבועה שאינה ברשותו. ופרש"י שלשה שבועות משביעין. את ש"ח האומר נגנבה: שבועה שלא פשעתי בשמירתו כשנגנבה דאי פשע בה חייב דכתיב על כל דבר פשע: שבועה שלא שלחתי בה יד. ליהנות בה קודם לכן דאם שלח בה קמה ליה ברשותיה דנעשה גזלן עליה ומיחייב באונסין וכ"ש בגנבה ואבידה. ובפ"ק דמציעא כתב שלא שלחתי בה יד לעשות מלאכתי דאי שלח בה יד הוי גזלן עליה ומיחייב באונסין ואפי' נאנסה ברשותיה היא קיימא ודידיה היא וכתבו התוספות פרש"י דאם שלח בה יד אפ' נאנסה חייב ואף ע"פ דמשהחזירה פטור כדקתני בהמפקיד מ"מ שמא נאנסה קודם שהחזירה אבל קשה משילהי האומנים דקאמר ונשבר או נשבה אין רואה הא יש רואה יביא ראיה ויפטר והא שמא שלח בה יד וי"ל שיפטר משבועה שנאנסה אך ישבע שלא שלח בה יד א"נ שלא שלחתי בה יד אינו נשבע אלא ע"י גלגול שבועה שלא פשעתי בה וכשיש ראיה שנאנס פטור לגמרי ורבינו תם מפרש אפי' ע"י גלגול לא ישבע היכא שהיא מתה בפנינו דאין מגלגלין אלא בדבר הדומה דלמה י"ל ששלח בה יד דדוקא בשותפים שחלקו וכו' מגלגלין משום דמורי היתירא ושבועה שלא שלחתי בה יד מפר"ת שלא אכלה שאינו בכלל שלא פשע בה ושאינה ברשותו עכ"ל:
ומה שאמר ופר"י דוקא שאין עדים שנגנבה או נאנסה וכו' אבל אם יש עדים שנגנבה או נאנסה אינו נשבע כלל נתבאר בדברי התוס' שכתבתי בסמוך וז"ל הרא"ש בפ' המפקיד גבי שומר שמסר לשומר מתוך דברי רב אלפס שכתב דהיכא דאיכא עדים דנטרה שומר בתרא כי אורחיה ונאנס משמע דלא מסתייה אי איכא עדים שנאנס אלא צריך גם להביא עדים דנטריה כי אורחיה ולא פשע בה ולא שלח יד ולפום מאי דאיכא דבעי למימר דעיקר שבועת שומרים היא לש"ת שנגנבה ולש"ש שמתה כדרכה ולשואל שמתה מחמת מלאכה ואינך שבועות כולהו אתו מחמת מלאכה מצינו למימר אי איכא עדים שנאנסה אין כאן עוד שבועה עכ"ל. כתב רבינו ירוחם ובמקום שאין שם עדים נשבע שלא נשברה בפשיעה ולא משביעין ליה שנשברה שלא בכוונה : מה שאמר בשם הירושלמי בפרק הנזכר כתב הרא"ש ירושלמי אימתי שומר חנם חייב שבועה בזמן דליכא עדים אבל אי איכא עדים דלא פשע פטור אף מן השבועה אבל אי איכא עדים דלא פשע כלומר שנגנבה או נאבדה בלא פשיעתו פטור אף מן השבועה דלא שלח בה יד דאחזוקי אינשי ברשיעי לשלוח יד בממון חבריהם לא מחזיקינן ומשמע אם יש עדים שנגנבה או נאבדה בלא פשיעתו פטור אף מן השבועה אבל אם אין עדים רק שנגנבה או נאבדה צריך לישבע שלא פשע בה ואגב אותה שבועה נשבע נמי שלא שלח בה יד עכ"ל והרמב"ם כתב בפ"ד מהל' שאלה המפקיד אצל חבירו בחנם ונגנב או אבד ה"ז נשבע ונפטר שנאמר וגונב מבית האיש וכו' ונקרב ב"ה אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ומגלגלין עליו בתוך השבועה שלא פשע אלא שמר כדרך השומרים ולא שלח בו יד ואח"כ נגנב שאם נגנב אחר ששלח יד בפקדון חייב באחריותו וכתב ה"ה ומגלגלין עליו בתוך השבועה וכו' בהגוזל ובשבועות ג' שבועות משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו ועיקר השבועה המפורשת בתורה י"ל שהיא שנגנב ופירוש הכתוב ונקרב ב"ה לישבע שכן הוא שנגנב כמו שהוא טוען וזהו בשלא שלח בו יד שאם שלח בו יד אין שבועה פוטרתו שחייב הוא באונסין זה דעת רבינו וכ"פ (הרמב"ם) [הרמב"ן] ושאר השבועות מדין גלגול כמ"ש רבינו מגלגלין עכ"ל. ובפ"ו מהלכות שאלה כתב ש"ח שהביא ראיה שלא פשע בה פטור משבועה ואין אומרים שמא שלח בה יד קודם שנאבד וכתב ה"ה אחר שנתבאר בפ"ד שעיקר השבועה הוא שנגנב וזה הביא ראיה שנגנב שלא בפשיעה ופטור מן השבועה בדין הוא שיפטר אף משבועת שליחות יד וזה נראה ממה שאמרו בפרק האומנין הא יש רואה יביא ראיה ופירוש יביא ראיה שלא פשע ונפטר בכך עכ"ל:
התנה הנפקד שיהא פטור מן השבועה כל תנאי שבממון קיים משנה בס"פ הפועלים (שם) [צד.]:
(ח) ואם אחר שנשבע בב"ד נמצא שקרן אלא הוא בידו שיש לו כל דין גנב שמשלם כפל ואם טבח ומכר משלם ד' וה' אף ע"פ שלא שלח בו יד תחלה וכן אם שלח בו יד תחלה ואחר כך טען שנגנב ונשבע בבית דין ונמצא שקרן יש לו כל דין גנב בר"פ מרובה (סג:) א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' ומייתי לה התם מקראי ובפרק הגוזל עצים (קז:) אמר רבי חייא בר יוסף הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב כפל עד שישלח בו יד אמר רבי חייא בר אבא הכי אמר רבי יוחנן בעומדת על אבוסה שנו אמר ליה רבי זירא לרבי חייא בר אבא דוקא בעומדת על אבוסה קאמר אבל שלח בה יד קנה ושבועה לא מהני ביה כלום או דילמא אפי' עומדת קאמר אמר ליה זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן הטוען טענת אבוד ונשבע וחזר וטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים פטור מ"ט לאו משום דקנה בשבועה ראשונה אמר ליה לא הואיל ויצא ידי בעלים בשבועה ראשונה אמר רב ששת הטוען טענת גנב בפקדון כיון ששלח בו יד פטור וכתב הרא"ש ולית הלכתא כרבי חייא בר יוסף ולא כרב ששת אלא כי הא דאמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן בעומדת על אבוסה ואף בעומדת על אבוסה קאמר מדאמר ר"י טען טענת אבוד ונשבע וחזר וטען טענת גנב ונשבע ואח"כ באו עדים פטור שכבר יצאה מידי בעלים בשבועה ראשונה ומדלא קאמר שכבר קנאה בשבועה אלמא לא מהניא שבועה למפטר ולא שליחות יד עכ"ל אבל הרמב"ם פסק כרב ששת שכתב בפ"ה מהל' גניבה הטוען שנגנב מביתו הפקדון אם נשבע ואח"כ באו עדים ששקר טען ושהפקדון הזה אצלו ה"ז משלם תשלומי כפל שהרי הוא עצמו הגנב ואם טבח ומכר אחר שנשבע משלם תשלומי ד' וה' בד"א שנשבע קודם שישלח בפקדון יד אבל אם שלח בו יד וטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים פטור מן הכפל שכיון ששלח יד נתחייב בו וקנהו והראב"ד השיג עליו וכתב הא דלאו כהלכתא היא דהא ר"י פליג עליה בהדיא וה"ה הליץ בעד הרמב"ם:
ומ"ש אבל כל זמן שלא נשבע אף על פי שכפר בבית דין אין לו דין גנב משנה בפרק הגוזל עצים (קח:) ומייתי לה בר"פ מרובה (סג:) ויליף לה מקרא:
(יא) ומ"ש היה אמת שנגנב ונמצא הגנב אח"כ משלם כפל ד' וה' לבעלים זה מבואר בכתוב:ומ"ש נגנב באונס כגון בלסטים מזויין ונמצא אחד שומר חנם ואחד שומר שכר צריך לשלם לבעלים ויעמוד הוא עם הגנב לדין ליפרע ממנו וכו' ואם נשבע קודם שהוכר הגנב אם שומר חנם הוא עומד בשבועה וכו' ואם ש"ש הוא צריך לפרוע לבעלים ויעמיד הוא הגנב לדין בפ' הגוזל עצים (שם) איתמר נגנבה באונס והוכר הגנב אמר אביי אם שומר חנם הוא רצה עושה עמו דין רצה נשבע אם ש"ש הוא עושה עמו דין ואינו נשבע רבא אמר אחד זה ואחד זה עושה עמו דין ואינו נשבע לימא פליגא דרב הונא בר אבין דשלח נגנבה באונס והוכר הגנב אם שומר חנם הוא רצה עושה עמו דין רצה נשבע ואם שומר שכר הוא עושה עמו דין ואינו נשבע אמר לך רבא הב"ע כגון שקדם ונשבע והא רצה עושה עמו דין רצה נשבע קאמר ה"ק רצה עומד בשבועתו רצה עושה עמו דין וידוע דהלכה כרבא וכן פסקו הפוסקים. ופירש רש"י נגנבה באונס. בלסטים מזויין דשומר שכר פטור בו: ואח"כ הוכר הגנב ויכול לכופו ולהוציא מידו: עושה עמו דין. משלם לבעלים והוא יפרע מן הגנב. וכתב ה"ה בסוף הלכות שאלה שהמפרשים הקשו עליו דודאי אינו מן הדין שיתחייבו לשלם האונסין אע"פ שהוכר הגנב אלא כך פירושו שהם חייבים לטרוח לדון עם הגנב משום דלפעמים הגנב אלים וקשה ואין הבעלים רוצים לטרוח לדון עמו וזה דעת רבינו עכ"ל ואיני יודע מאין הכריע דעת הרמב"ם שהרי דבריו כדברי הגמרא ממש וכל פירוש שיפורש בגמרא יתפרש ג"כ בדבריו:
בית חדש (ב"ח) עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
תבעו הפקדון וכפר בו מיד נעשה גזלן וכו'. פי' מיד אע"ג דלא נשבע וכדמסיק כשיש עדים שבשעה שכפר בו היה ברשותו וכו' דהוחזק כפרן על פי עדים ויש לו דין גזלן ופסול לעדות ולשבועה וה"א פרק קמא דמציעא (דף ה'):
וכתב הרמ"ה וכו'. איכא לתמוה היאך פוטרו משבועת שומרין במגו דאם כן עקרת לשבועת שומרין מן התורה היכא דאיכא מגו וזו לא שמענו ותו דלקמן ריש סי' רצ"ו כתב רבינו ע"ש הרמב"ם דלא אמרינן מגו לפטרו מן השבועה והרב המגיד כתב דכך הוא דעת הרמ"ה ומביאו ב"י לשם ואף להרא"ש דאמר מגו לפטרו משבועה מ"מ בטענת אונסין דמעיז ומעיז לא אמרינן מגו וכתב ר"ת בפרק הגוזל עצים וא"כ הכא ודאי דמעיז לומר נאנסה של פקדון כיון דמסייעי ליה עדים שראו שנאנס מידו גלימא ודאי דלא אמרינן מגו אף לדעת הרא"ש ותו קשה דבפ' המפקיד תניא מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון וכו' ופריך עלה ואי איתא לדרב הונא כיון דמשתבע מלוה שאינה ברשותו היכא מצו מפיק לה ומשני רבא אמר רב יוסף שיש עדים שנשרפה ופריך א"ה מהיכא מייתי לה אלא א"ר יוסף שיש עדים שנגנבה ולהרמ"ה מאי קושיא נימא דרבא ה"ק דעדים ראו שנשרפה ואינם יודעים דשל המפקיד היתה ואפילו הכי פטור משבועה דשל המפקיד נשרפה מטעם מגו ומש"ה איכא למימ' שמא יוציא הלה את הפקדון ויאמר טעיתי כי שלי נשרף ושל פקדון לא נשרף אלא ודאי דכל כה"ג חייב שבועה ודלא כהרמ"ה מיהו י"ל דלא ניחא ליה לתלמודא לאוקמי בפה"ג דיוציא הפקדון ויאמר טעיתי דטענה גרועה היא ונראה דהרמ"ה ז"ל מפרש ההיא דפ"ב דבכורות דהכל מודים באחד שהפקיד טלה אצל בעה"ב שהמע"ה דהיינו דאיכא עדים שמת טלה אחד אצל בעה"ב ובעה"ב אומר של מפקיד מת דאמרינן המע"ה ופטור בעה"ב לגמרי דאפילו שבועה אין צריך ולפי זה ודאי ה"ה היכא דהמפקיד מודה שנאנס מיד הנפקד אלא דאינו יודע אם שלו נאנס אם לאו נמי פטור הנפקד משבועה וצ"ל דשבועת שומרים אינה מן התורה אלא היכא שלא נודע שנאנס אצל הנפקד אבל בנודע בעדים או המפקיד מודה בכך אף על פי דאינו יודע דשל פקדון נאנס פטור משבועת שומרין ועוד ס"ל להרמ"ה דאפי' שבועת היסת לא צריך כיון דאינו בא עליו אלא בטענת שמא:
ואם אין עדים מצויין. פ"ק דמציעא (דף ו') אמר רב ששת ג' שבועות משביעין אותו שבועה שלא פשעתי בה שבועה שלא שלחתי בה יד שבועה שאינה ברשותי והטעם דאי נשבע שלא פשע איכא למימר דילמא שלח בה יד דחייב אע"פ שלא פשע ובנשבע ג"כ שלא שלח בה יד אכתי דילמא ברשותו היא ובאמת נשבע הילכך נשבע ג' שבועות ולא הזכיר רבינו כאן אלא שבועה שנאנסה ושלא פשע ושלא שלח בה יד דהן דאורייתא וביאר חילוקי דיניהם אבל שבועה שאינה ברשותו דהיא תקנת חכמים לא כתבה בהדי הנך ובסי' רצ"ה כתבה. ונראה מדברי הפוסקים וכך היא דעת רבינו דעיקר השבועה היא שישבע תחלה שהוא כדבריו דנאנסה ואינך משביעין ליה ע"י גלגול וז"ש ויכלול בשבועתו שלא פשע וכו' ולא שלח בו יד וכו' ומה שהאריך רבינו ואמר שצריך שיחזיר ויאמר ואירעו זה שטוען וכו' הוא לפי שאם לא נצריך אותו אלא לישבע שאירעו זה שטוען שהיא עיקר השבועה ויכלול בה שלא פשעתי בה איכא צד רמאות שיהא מתכוין לישבע שלא פשע בה אחר שנאנסה ומש"ה קאמר רבינו סדר השבועה תחלה נשבע שנאנסה ואחר כך נשבע שלא פשע ויחזור ויאמר דשמרה כראוי ואירעו זה שטוען שהוא עיקר השבועה והא דכתב רבינו שבועה שלא שלח בה יד שאם שלח בה יד חייב כוונתו להוציא מדעת הסמ"ג בעשה ריש סימן פ"ח והתוס' פרק קמא דמציעא שכתבו דבנשבע שלא שלח בה יד בענין שיהא חייב דהיינו כשלא החזירה למקומה נמי מיפטר וכרבי ישמעאל דלא בעינן דעת בעלים דליתא אלא צריך שישבע שלא ש"י בה כלל שאם שלח בה יד חייב אפילו החזירה למקומה דהלכה כרבי עקיבא דבעינן דעת בעלים וכדפי' בסימן רצ"ב סעיף י':
ומ"ש ופר"י וכו'. כ"כ התוספות בפ"ק דמציעא (דף ו') בשינויא בתרא וכ"כ בהגהת אשיר"י לשם וראייתם מדאיסי הא יש רואה יביא ראיה ויפטר דמשמע דלגמרי מיפטר ואפילו שבועה אין צריך: ומ"ש אבל בירושלמי יש וכו'. הביאוהו הרי"ף והרא"ש פרק המפקיד והפירוש שכתב רבינו הוא מהרא"ש ולהירושלמי צ"ל דההיא דאיסי אינו אלא לאורויי דיוקא דאם אינו מביא ראיה חייב אבל אם הוא מביא ראיה אינו חייב ומיהו שבועה צריך דשמא פשע מתחלה ותחלתו בפשיעה וסופו באונס מחמת הפשיעה וחייב וע"י גלגול ישבע נמי שלא שלח בה יד: כתב ה"ר ירוחם דמשביעינן ליה דלא פשע אבל לא סגי שנשבע שנעשה שלא בכוונה דלשון זה משמע דמודה דפשע ולא נזהר לשמרו כראוי לנעול בפני' אלא שלא עשה כן בכוונה וה"א להדיא בס"פ האומנין: ואיכא לתמוה אמאי לא רבינו פירושו של ר"ת בתוספות פרק קמא דמציעא והג"א והאגודה לשם וכתבו גם הסמ"ג והגהת מיימוני דלא משביעין ליה שלא שלח בה יד לעשות מלאכתו אלא שלא שלח בה יד לאכלה דאינה בכלל שבועה שלא פשעתי ושאינה ברשותי אבל אי ידעינן שלא אכלה כגון שמתה לפנינו אין מגלגלין עליו שלא שלח יד מתחלה לעשות בה מלאכתו דלא חשידי אינשי בהכי אלא דנשבע שלא פשע בה אלא שמרה כראוי ויש לומר דכיון דהרמב"ם והרא"ש ור"י ס"ל דמגלגלין עליו שלא שלח בה יד כלל אף לעשות מלאכתו אידחי ליה פירושא דר"ת ולהכי לא הביא הרא"ש פירושו דר"ת בפסקיו מיהו נראה דהכל מודים לר"ת דשבועה שלא אכלה אינה בכלל שבועה שלא פשעתי בה ושאינה ברשותי ולכן צריך ליזהר דכשמשביעין אותו שלא שלח בה יד צריך לפרש בשבועתו תרווייהו שלא שלח בה יד לעשות בה מלאכתו וגם לא שלח ידו לאכלה. ותו איכא לתמוה מנלן לרבי' דר"י לא ס"ל כהירושלמי דהלא התוס' כתבו שם ז"ל אבל קשה משילהי האומנין אין רואה הא יש רואה יביא ראיה ויפטר והא שמא שלח בה יד וי"ל שיפטר משבועה שנאנסה אך ישבע שלא שלח בה יד א"נ שלא שלחתי בה יד אינו נשבע אלא ע"י גלגול שלא פשעתי בה וכשיש רואה שנאנסה פטור לגמרי עכ"ל ומשמע דמ"ש וכשיש רואה שנאנסה פטור לגמרי היינו שיש רואה שנאנסה ושלא פשע בה פטור לגמרי וכך פי' ה' המגיד לדברי הרמב"ם בפ"ו דשאלה אבל היכא דליכא עדים אלא שנאנסה ולא ידע אם האונס היה מחמת פשיעה אם לאו צריך לישבע דלא פשע בה וע"י גלגול נשבע ג"כ שלא שלח בה יד והיינו ממש כהירושלמי וכפי' הרא"ש בפ' המפקיד (דף קל"ז ע"ב) ונראה דרבי' דק בדברי ר"י מדחזר בו משינויא קמא בע"כ דלא ניחא ליה לפרש יביא ראיה ויפטר משבועה שנאנסה אבל נשבע שלא שלח בה יד דיביא ראיה ויפטר לגמרי משמע ואינו נשבע כלל לפי זה ודאי אי אפשר לפרש בשינויא בתרא כפי' הירושלמי דאינו פטור כשיביא ראי' דנאנסה אלא דוקא במעידין דנאנסה בלא פשיעה דהשתא ליכא עליה נמי שבועה דשליחות יד דאין כאן גלגול דא"כ קשה כיון דאם לא היו מעידין כי אם שנאנסה ולא ידעי אם פשע אם לאו לא היה פטור שהרי צריך לישבע שלא פשע וע"י גלגול נשבע. נמי שלא שלח בה ידו א"כ למה חזר משינויא קמא הלא גם לשינויא בתרא צריך לומר דיביא ראיה דנאנסה ויפטר לא דפטור לגמרי בכל ענין כיון דאיכא חילוק בין מעידין שנאנסה בלחוד ובין מעידין שנאנסה ולא פשע בה וטפי ניחא שינויא קמא דלא צריך לדחוק ולומר דשבועה דשליחות יד אינה אלא ע"י גלגול כמו שצריך לפרש לשינויא בתרא אלא בע"כ דבשינויא בתרא כשיביא ראיה שנאנסה בלחוד אע"ג דאין מעידין שלא פשע אלא דלא ידעי אם פשע אם לאו פטור מכל שבועות דכיון דעדים מעידים שנאנסה אין לנו לחוש לפשיעה שמחמתה הגיע האונס כיון דלא ידעי עדים משום פשיעה בשעה שנאנסה לפניהם וכיון דא"צ שבועה שלא פשע פטור נמי משבועה שלא שלח בה יד דאינה באה אלא ע"י גלגול שבועה שלא פשע א"כ בע"כ דר"י מפרש תלמודא דידן דלא כהירוש' כנ"ל דעת רבי' בהבנת דברי ר"י שבתוס' באמת ויושר:
ואם אחר שנשבע וכו' אע"פ שלא שלח בו יד תחלה וכן אם שלח בו יד תחלה וכו'. בפרק הגוזל עצים (דף ק"ז) פליגי בה אמוראי רב חייא בר יוסף קאמר דאינו חייב בטוען טענת גנב כפל וד' וה' אא"כ דשלח בה יד קודם שבועה כגון שעשה בה מלאכתו ויליף לה מדכתיב ונקרב ב"ה אל האלהים אם לא שלח וגו' אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו דמשמע שמצאוהו רשע על מה שנשבע לשקר שלא שלח בה יד שהרי שלח בה יד ורב ששת סבר איפכא דהטוען טענת גנב בפקדון כיון ששלח בה יד פטור מ"ט ה"ק רחמנא ונקרב ב"ה אל האלהים אם לא שלח ידו וגו' ישלם שנים הא אם שלח ידו פטור ולית הלכתא לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא כר"ח בר אבא אר"י דבין בזו ובין בזו חייב ולכן אמר רבי' תחלה דמשלם כפל וד' וה' אע"פ שלא שלח בו יד תחלה ולאפוקי מדרב חייא בר יוסף דפוטר בזו ואח"כ כתב וכן אם שלח בו יד תחלה וכו' לאפוקי מדרב ששת דפוטר בזו אלא בכל ענין חייב וכדפסק לשם הרא"ש והרמב"ם חולק ולקמן ריש סי' שנ"ב הביאו רבינו:
נגנב באונס כגון בלסטים מזויין וכו'. בפרק הגוזל עצים (סוף דף ק"ח) פליגי בה אביי ורבא ופסק כרבא ומ"ש בלסטים מזויין כך פירש"י משום דבש"ש נמי קאמר ואי בגנב מאי עושה דין דקאמר אש"ש הלא חייב לשלומי אלא בלסטים מזויין קאמר דש"ש נמי פטור ואפ"ה עושה עמו דין אבל בש"ח אפילו גנב גרידא נמי עושה דין:
ומ"ש ואם נשבע קודם שהוכר הגנב אם ש"ח הוא עומד בשבועה ואם ירצה יטרח וכו'. איכא למידק מאי אתא לאשמועינן דאם ירצה יטרח לא הוה ליה לומר אלא עומד הוא בשבועה וא"צ להעמידו לדין וי"ל דה"ק רצה עומד בשבועה ואינו מבטל מצות השבת אבדה שכבר נפטר ממנו בשבועה ולא קרינן ביה השתא דמצוה הוא לחזר אחר אבדה זו כמו קודם שנשבע ואם ירצה יטרח וכו' כלומר ומקבל שכר על טרחו דאף אם כבר נשבע קצת מצות השבה מוטל עליו טפי מאינש דעלמא ואין זה בכלל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט א"נ הוי בכלל מתעבר על ריב לא לו ובכלל אשר לא טוב עשה בעמו זה הבא בהרשאה ובלא הרשאה מצי לטעון לאו בעלים דברים דידי את להכי כתב רבינו דליתא לכל זה הכא אלא אם ירצה יטרח וכו':
דרכי משה עריכה
(א) וז"ל מצאתי כתוב ישבע ג' שבועות שלא פשע ושלא שלח בו יד ושנגנב ושבועת פשיעה יבררו לו הדיינים המשביעים אותו ששמרה כראוי לפי מה שהוא שומר ושלא יהא תחילתו בפשיעה וסופו באונס גם יודיעוהו [דין] שליחות יד דחייב אפילו באונסים עד כאן לשונו:
(ב) כתב בת"ה סימן שכ"ד ראובן המציא חוב בטוח לשמעון וקבל שכר ממנו על הסרסרות לאחר זמן נפל קלקול בחוב שיצטרך להשתדל עם השר כדי לתקנו שלא יהא יאוש וראובן רוצה ששמעון יטריח אותה טירחא הואיל והוא המציאו לו וקבל שכרו נראה דהדין עם ראובן דומיא דהוכר הגנב דצריך השומר לדון ודוקא שקבל שכר על הסרסרות אבל בחנם לא: