סמ"ג לאו קט
אשת אחיו לאחר מיתת אחיו או גרושין, מניין? שנאמר בפרשת אחרי "ערות אשת אחיך לא תגלה" (ויקרא יח, טז). ודורש ביבמות [דף נ"ה] אין לי אלא אשת אחיו מן האב כמו שמצינו באשת אחי אביו, שאין האיסור אלא באשת אחי האב מן האב כמו שיתבאר (בלא תעשה ק"י). אשת אחיו מן האם מניין? ת"ל "ערות אחיך היא", שמיותר לדרשה זו.
והעונש בכרת שהרי נאמר בסוף העניין "ונכרתו הנפשות העושות" [כל הסוגיא בתוס' ביבמות בד"ה אשת דף ב'] ומה שכתוב בפרשת קדושים "ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא ערות אחיו גילה ערירים יהיו" (שם כ, כא) דורש בתורת כהנים: לא אמרתי אלא באשת אח שהיא כנדה שיש לה היתר ויש לה איסור בחיי אחיו לאחר גרושין. ואיזו זו אשת אחיו? מן האב, אבל באשת אחיו מאמו אין עונש ערירי אע"פ שהוא בכרת.
ומה בין כרת לערירי? כרת הוא שנענש מיתה בין חמשים שנה לששים שנה. כמו שאומר במו"ק [דף כ"ה] רב יוסף כי מטא לשיתין שנין עבד יומא טבא לרבנן אמר פלטי לי מכרת אמרו ליה אם מכרת דשני פליט מר מכרת דיומי מי פליט מר דאמרינן מת בשלשה ימים זו מיתת כרת. ועוד יש ללמוד משם כיון שלא אמרו לו מכרת דבני מי פלט מר שהוא נכרת ואין זרעו נכרת. ועוד אומר שם מת קודם ששים זהו מיתת כרת והא דלא חשיב לי' משום כבודו של שמואל הרמתי שמת בחמשים ושתים שנה שקצר הקב"ה את ימיו שלא יראה במיתת שאול הרי מדמה זה לכרת ושמואל הרמתי בנים היו לו שנא' ויהי כי זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו הרי למדת שבכרת הוא נכרת ואין זרעו נכרת [בתוס' שם ובתוס' דלעיל] ובירושלמי דרשו עוד מאל תכריתו את שבט משפחות הקהתי כלו' אל תמהרו כרת שלהם להכריתם מעבודתם קודם חמשים שנה אבל משיגיעו לחמשים כתוב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ומדמה זה לכרת אע"פ שהיו ללוים בנים.
ובעונש ערירים דרשינן ביבמות [דף נ"ה] נאמר באשת אח ערירים יהיו ונאמר בדודתו ערירים ימותו. הא כיצד? יש לו בנים קוברן, אין לו בנים הולך ערירים. ועוד דורש שם [בדף נ"ד] מה נדה אע"פ שיש לה היתר בשעת איסורא היא בכרת, אף אשת אחיו אע"פ שיש לה היתר בשעת איסורא היא בכרת. והוא בחיי אחיו לאחר גירושין דבעודה תחתיו יש כאן מיתת חנק שהיא אשת איש.