אור חדש/פרק ג/פסוק ד
פרק ג/פסוק ד
עריכהויהי באמרם אליו יום ויום (אסתר ג, ד) וגו' במדרש (אסתר רבה ז ז) ר' יוחנן בשם ר' בנימין ברבי לוי בניה של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה הה"ד (בראשית לט, י) ויהי כדברה אל יוסף יום יום וכאן כתיב (אסתר ג, ד) ויהי באמרם אליו יום ולא שמע אליהם, ולהלן כתיב ולא שמע אליה לשכב אצלה וגדולתן שוה הה"ד (בראשית מא, מב) ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש וכאן כתיב (אסתר ח, ב) ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי, להלן כתיב (בראשית מא, מג) וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך, וכאן כתיב (אסתר ו, ט) ונתון הלבוש והסוס וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, מה אמר מרדכי למי שאמר לו מדוע אתה עובר את מצות המלך ר' לוי אמר אמר להם מרדכי מרע"ה הזהיר לנו בתורה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה (דברים כז, טו) וזה רשע עושה עצמו ע"ז וישעיה הנביא הזהירנו (ישעיה ב, כב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא ולא עוד אלא שאנו איסגנסירין של הקב"ה שכל השבטים נולדו בח"ל וזקני נולד בארץ ישראל אמרין ליה ונימר ליה מיד ויגידו להמן וגו' אמר להון המן אמרינן ליה זקנו הלא הוא השחחוה לזקני הה"ד (בראשית לג, ו) ותגשן השפחות וגומר ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו היתיב ועדיין לא נולד בנימין אמרין ליה הה"ד ויגידו להמן, המדרש הזה בא לומר כי יוסף ובנימין הם שוים בזה שהם חזקים באמונה והם קשים ועומדים אין אדם יכול לפתות אותם אל הרע רק הם עומדים באמונתם וכל זה מפני כי הם נטועים עם השכינה כי בנימין הלא השכינה היתה בחלקו וכדכתיב (דברים לג, יב) ובין כתפיו שכן, ועוד כי היא נולד בא"י שמזה תראה כי הוא שכן אל הש"י וקשה להוציא אותו משם באשר הוא עם השכינה ויוסף ג"כ היתה השכינה בחלקו הלא משכן שילה הוא בחלקו לכך נחשבים שהם דבקים עם השכינה ושני דברים שהם ביחד אין לפרוש אותם זה מזה כלל ולכך אמר כי אצל יוסף כתיב (בראשית לט, י) ויהי כדברה אל יוסף יום יום ופירש ניסן היינו שהיו מנוסים בזה בנסיון שהיתה כל יום ויום מדברת אליו והיתה רוצה לפתות אותו והיה מנוסה כזה וכן אצל מרדכי כתיב (אסתר ג, ד) ויהי באמרם אליו יום יום היה מנוסה ג"כ כזה ולפיכך ג"כ גדולתן שוה כאשר היו שוים בצדקתם שהיו מנוסים ועומדים ולא סרו מן הש"י כך גדולתן שנתן להם הש"י היו שוים בו וגדולתן שהיו קרובים אל המלכות ולפיכך נתן המלך טבעתו על ידם וזה היה להם מפני שהם קרובים אל המלך מלכי מלכים ולא סרו מאתו לכך היה המלך הוא הש"י קרוב להם ומפני זה זכו שהמלך נתן טבעתו על ידם הוא מלך בשר ודם למטה וזה מורה כי המלך בשר ודם קרוב להם ואלו שני דברים דהיינו ניסן וגדולתן שייכים זה לזה כי ניסן שהם דביקים בו יתברך ואינם סרים מאתו וגדולתן מה שהש"י אתם בכל דבר וכמו שהם עם הש"י כך הש"י אתם ועוד אמר מרדכי כי זקני נולד בארץ ואלו שאר שבטים נולדו בח"ל ומזה תלמוד כי בנימין הוא לחלק הש"י כי כל הארצות הם לאומה אשר הם אינם לחלק הש"י רק א"י הוא לחלק הש"י ולכך אמרו (כתובות דף קי:) הדר ח"ל כמי שאין לו אלוה לפי כי א"י הוא אל הש"י ושאר ארצות מפני שהם לאומות ושרים העליונים מושלים עליהם ולפיכך נחשב כאלו אין לו אלוה וא"כ אין לך בשביט שהוא רחוק מע"ז כמו בנימין וכאשר אמרו דברים אלו להמן אמר וכי עדיף מן יעקב שהיה משתחוה לעשיו מפני שעשיו חשוב יותר וא"כ אפילו אתה אומר שאין ראוי לך להשתחוות לע"ז כיון דמחוייב מפני חשיבותו להשתחוות לו יש לו לעשות על זה השיב מרדכי ועדיין לא נולד בנימין שאז היה עשיו חשוב יותר (ספר אור חדש עמוד קל) והיה ידו על יעקב אבל כשנולד בנימין שהוא אחרון בבניו והוא אבן נגף וצור מכשול לעשיו כמ"ש אין עשיו נופל אלא ביד בניה של רחל שנאמר (ירמיה נ, מה) אם לא יסחבום צעירי הצאן ומפני כך אין לעשיו יד העליונה א"כ אין הדעת נותן שישתחוה לו מצד חשיבותו רק שעשה עצמו ע"ז ומה שאין מתנגד אליו רק צעירי הצאן דבר זה נתבאר למעלה אצל ויהי אומן את הדסה שהיא חכמה עליונה,