מ"ג אסתר ג ד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי באמרם [כאמרם] אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי באמרם [כְּאָמְרָם] אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֗י באמרם כְּאׇמְרָ֤ם אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מׇרְדֳּכַ֔י כִּֽי־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃

תרגום

תרגום אחד (כל הפרק)

והוה במללותהון לותיה יומא ויומא ולא קבל מנהון וחויאו להמן למחזי היתקימון פתגמי מרדכי כל קביל פתגמי דהמן ארום חוי להון די להמן לא הוה סגיד על דהוה עבדיה דאזדבן ליה בטולמת לחם ולאנדרטא די הקים בהדיה לא הוה גחין על דהוה יהודי ויהודאי לא פלחין ולא גחנין ליה:

תרגום שני

לפירוש "תרגום שני" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

והוה כד אמרין ליה יומא ויומא ולא קביל מנהון ותניאו להמן דנחזון אין קיימין מילוי דמרדכי מטול דאמר להון דהוא יהודאה.

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"היעמדו דברי מרדכי" - האומר שלא ישתחוה עולמית כי הוא יהודי והוזהר על ע"א

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדְּכַי – הָאוֹמֵר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּחֲוֶה עוֹלָמִית, כִּי הוּא יְהוּדִי, וְהוּזְהַר עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים (אסתר רבה ז,ח).

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

השאלות:
מה שאמר היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי, אין לו מובן, הלא בזה לא היו מסופקים שהוא יהודי, והיה צריך לומר היעמדו דברי מרדכי שהגיד להם שלא ישתחוה :
ויהי, העבדים לא משנאה הלשינוהו להמן, רק מאשר הטיל עליהם לשמור מצות המלך ולמחות בעוברי רצונו, וע"כ לא הלשינוהו עד שהתרו בו תחלה, שעל זה אמר ויהי כאמרם אליו. זאת שנית שהתמידו בהתראה יום יום ולא שמע אליהם, אז הגידו להמן, לראות היעמדו, ר"ל שמרדכי הגיד להם שלכן אינו משתחוה להמן בעבור שהוא יהודי ואינו יכול להשתחוות לו מצד דתו. אולם תרוצו זה צודק שלא ישתחוה לו בעת שהמן הולך מרחוק ואינו רואה, שאז אינו משתחוה רק מצד שעשה עצמו אלוה, אבל אם משתחוה לו בעת שהמן רואה אותו, שאז אין זה לשם אלהות רק מצד שררותו, כי לכל שר וגדול הדרך להשתחוות בפניו, ואם גם בעת שהמן יראה לא ישתחוה לו, יוודע כי לא מחמת יהדותו ודתו עושה זאת, רק מצד שמורד במלכות, וזהו שאמר שהגידו להמן לראות, היינו שהמן יראה על מרדכי, ובזה ידעו אם יעמדו דברי מרדכי ותרוצו אשר הגיד להם שלכן אינו משתחוה בעבור שהוא יהודי, שאם בעת יראה המן וילך בקרוב אליו, ישתחוה לו, אז יעמדו דבריו על כור המבחן, וידעו כי מחמת דתו נמנע להשתחוות שלא בפניו, ואין עליו עון אשר חטא, אבל אם גם בעת יראה המן לא ישתחוה, שאז דבריו ותרוצו מה שהוא יהודי לא יעמודו, כי הגם שהוא יהודי לא תמנעהו דתו מהשתחוות לשר וגדול בפניו, אז ידעו כי מורד במלכות הנהו :

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ד) "ויהי כאמרם אליו יום ויום וכו'". הנה דרך אויבי היהודים, בעבור איש ישראל מצות המלך, להלשינו למלכות לחייב את ראשו למלך, כענין גוברין כשדאין די אכלו קורציהן די יהודאי (דניאל ג ח), וגם לא יאריכו להם יום אחר יום, אך אלה האריכו יום ויום שהיו אומרים אליו מדוע וכו', וגם אחר כך ויגידו להמן, ולא למלך אחשורוש. והנה היה מקום לייחס הדבר אל אהבתם אותו, ואמר כי לא כן הוא, כי אם באומרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם וגם ויגידו להמן כלומר ולא למלך לא להיותם מתנהגים בחסידות היה הדבר, רק לראות היעמדו דברי מרדכי. והוא, כי לבשו קנאה בראותם שהם היו כורעים ומשתחוים והוא לא יכרע ולא ישתחוה שיראה מגדיל עצמו עליהם, ואמרו אם נאמר למלך הנה יהרגנו ומה בצע כי יצא בטפשותו, אך כל ישעם וכל חפץ היה יכנע וישתחוה ולא ינצח אותם, גם כי המלך יהרגנו על מה שעבר, על כן סירבו והפצירו יום ויום, ואחר כך הגידו להמן ולא למלך, לראות היעמדו דברי מרדכי, כי באומרם אליו יום ויום אפשר יטה אוזן ויכנע ויעשה כמעשיהם וישפיל גאותו כהם, וגם בהגיד את המן כי ישוב לעבור לפניו בזעם אפו ורבה המשטמה, ואולי יחת מפניו ויסגוד מיראה פן יגיד למלך, באופן שלא יעמדו דבריו כי הגיד להם אשר הוא יהודי שהוא מעם בזוי ושסוי עבדים משלו בם, והמה שרים גדולים, והוא יורה בדבריו כי באשר הוא יהודי חשוב מהם, על כן התנכלו לעשות שלא יעבור מלכרוע והשתחוות:

  או יאמר כי הגיד להם וכו' והוא בשום לב כי הלא לא נעלם היה היותו יהודי, ולא היה ראוי יאמר כי אם כי הגיד להם כי על אשר הוא יהודי, כלומר שעל כן לא ישתחוה לו, אך אומרו אשר הוא יהודי נראה שמחדש להם היותו יהודי. אך הוא כמאמרם ז"ל (אסתר רבה ז ח) כי אמרו לו והלא אבותיך יהודים כמוך השתחוו, והשיב שלא היה הוא בן האבות ההם, כי היה מבנימין אשר לא השתחוה לעשו, וזה הגדיל חמתם לומר האם יתכן לומר שהוא יהודי לבדו ולא זולתו משאר היהודים, וזהו אשר הוא יהודי כלומר הוא ולא אחר:   או יאמר בשום לב אל אומרו היעמדו כי אין עמידה צודקת בדברים. אך הוא כי אמרו אם נאמר למלך שעבר מצותו אולי יענשהו בהורידו מגדולתו שהוא יושב בשער המלך ולא ימיתנו, על כן ויגידו להמן שלא ימיש מלהמיתו או בידו או על ידי המלך, והטעם הוא לראות היעמדו לו להצילו הדברים שאמר להם אשר הוא יהודי, אם אומר אשר הוא יהודי ומערה למות נפשו על כך, אם יעמוד לו הזכות ההוא:  

או יאמר כי הגיד וכו' כי אמרו אם נגיד למלך לא יהרגנו רק על שעבר מצותו ולא על כבוד המן, על כן ויגידו להמן לראות היעמדו כו' כי הגיד להם אשר הוא יהודי ומחשב לעון השתחוואת יהודי להמן, וכדי בזיון וקצף וקיא קלון על כבודו, באופן תעלה חמתו באפו והוא ימיתנו על דבר כבוד שמו:

מדרש רבה (כל הפסוק)

<< · אסתר רבה · ג · ד · >>


ד.    [ עריכה ]
ר' יצחק פתח (ישעיהו יז, א): "וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל" ר' יוחנן שמע לה מן הדא דכתיב (שם יז, א) "משא דמשק הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה עזבות ערי עֲרֹעֵר" מה זה עומד בדמשק ומזכיר ערוער והלא אין ערוער נתונה אלא בתחום מואב אלא שלש מאות וששים וחמשה בתי עבודת כוכבים היו בדמשק והיו עובדין כל אחד ואחד מהם את יומו והיה להם יום אחד שהם מחזירין על כולן באותו היום ועובדין אותן וכולן עשו ישראל אומוניאה ועבדו אותן הה"ד (שופטים י, ו): "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו" ואפילו בשותפות אמר רבי אבא בר כהנא לא תהא כהנת כפונדקית אמר רבי יוסי בר' חנינא אמר הקב"ה לא עשאוני בני ככרזימין הזה שבא באחרונה אמר רבי לוי לעבדו של מלך שעשה סעודה לחיילותיו וזימן כל לגיונותיו של מלך ולרבו לא קרא אמר לו המלך הלואי השוית אותי ככל חיילותי כך אמר הקדוש ב"ה הלואי עשאוני בני ככרזימין הזה שבא באחרונה אלא "וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב"
"כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל" אצל הבעל מה כתיב (מ"א יח, כו): "ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר הבעל עננו ואין קול ואין עֹנֶה" יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי וקאים לצלאה והוא לעי יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי יתיב למיתנא ולעי הוי "וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב" הלואי לא הכרתיך יעקב מפני "כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל" לא הבאת לי שה עולותיך אלו שני תמידין שנאמר (במדבר כח, ד): "את הכבש אחד תעשה בבקר" "וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי" אלו אימורי קדשי קדשים "לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה" זה קומץ מנחה "וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה" זה קומץ לבונה "לֹא קָנִיתָ לִי בַכֶּסֶף קָנֶה" ר' הונא בשם ר' יוסי אמר קינמון היה גדל בא"י והיו עזים וצבאים אוכלין ממנו "וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי" אלו אימורי קדשים קלים "אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲוֹנֹתֶיךָ" ראה מה גרמו לי חובותיך יעקב לא די לך שהיית מונה לסעודת אנשים אף לסעודת נשים הה"ד "גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים"

אור חדש

פרק ג/פסוק ד

ויהי באמרם אליו יום ויום (אסתר ג, ד) וגו' במדרש (אסתר רבה ז ז) ר' יוחנן בשם ר' בנימין ברבי לוי בניה של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה הה"ד (בראשית לט, י) ויהי כדברה אל יוסף יום יום וכאן כתיב (אסתר ג, ד) ויהי באמרם אליו יום ולא שמע אליהם, ולהלן כתיב ולא שמע אליה לשכב אצלה וגדולתן שוה הה"ד (בראשית מא, מב) ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש וכאן כתיב (אסתר ח, ב) ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי, להלן כתיב (בראשית מא, מג) וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך, וכאן כתיב (אסתר ו, ט) ונתון הלבוש והסוס וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, מה אמר מרדכי למי שאמר לו מדוע אתה עובר את מצות המלך ר' לוי אמר אמר להם מרדכי מרע"ה הזהיר לנו בתורה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה (דברים כז, טו) וזה רשע עושה עצמו ע"ז וישעיה הנביא הזהירנו (ישעיה ב, כב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא ולא עוד אלא שאנו איסגנסירין של הקב"ה שכל השבטים נולדו בח"ל וזקני נולד בארץ ישראל אמרין ליה ונימר ליה מיד ויגידו להמן וגו' אמר להון המן אמרינן ליה זקנו הלא הוא השחחוה לזקני הה"ד (בראשית לג, ו) ותגשן השפחות וגומר ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו היתיב ועדיין לא נולד בנימין אמרין ליה הה"ד ויגידו להמן, המדרש הזה בא לומר כי יוסף ובנימין הם שוים בזה שהם חזקים באמונה והם קשים ועומדים אין אדם יכול לפתות אותם אל הרע רק הם עומדים באמונתם וכל זה מפני כי הם נטועים עם השכינה כי בנימין הלא השכינה היתה בחלקו וכדכתיב (דברים לג, יב) ובין כתפיו שכן, ועוד כי היא נולד בא"י שמזה תראה כי הוא שכן אל הש"י וקשה להוציא אותו משם באשר הוא עם השכינה ויוסף ג"כ היתה השכינה בחלקו הלא משכן שילה הוא בחלקו לכך נחשבים שהם דבקים עם השכינה ושני דברים שהם ביחד אין לפרוש אותם זה מזה כלל ולכך אמר כי אצל יוסף כתיב (בראשית לט, י) ויהי כדברה אל יוסף יום יום ופירש ניסן היינו שהיו מנוסים בזה בנסיון שהיתה כל יום ויום מדברת אליו והיתה רוצה לפתות אותו והיה מנוסה כזה וכן אצל מרדכי כתיב (אסתר ג, ד) ויהי באמרם אליו יום יום היה מנוסה ג"כ כזה ולפיכך ג"כ גדולתן שוה כאשר היו שוים בצדקתם שהיו מנוסים ועומדים ולא סרו מן הש"י כך גדולתן שנתן להם הש"י היו שוים בו וגדולתן שהיו קרובים אל המלכות ולפיכך נתן המלך טבעתו על ידם וזה היה להם מפני שהם קרובים אל המלך מלכי מלכים ולא סרו מאתו לכך היה המלך הוא הש"י קרוב להם ומפני זה זכו שהמלך נתן טבעתו על ידם הוא מלך בשר ודם למטה וזה מורה כי המלך בשר ודם קרוב להם ואלו שני דברים דהיינו ניסן וגדולתן שייכים זה לזה כי ניסן שהם דביקים בו יתברך ואינם סרים מאתו וגדולתן מה שהש"י אתם בכל דבר וכמו שהם עם הש"י כך הש"י אתם ועוד אמר מרדכי כי זקני נולד בארץ ואלו שאר שבטים נולדו בח"ל ומזה תלמוד כי בנימין הוא לחלק הש"י כי כל הארצות הם לאומה אשר הם אינם לחלק הש"י רק א"י הוא לחלק הש"י ולכך אמרו (כתובות דף קי:) הדר ח"ל כמי שאין לו אלוה לפי כי א"י הוא אל הש"י ושאר ארצות מפני שהם לאומות ושרים העליונים מושלים עליהם ולפיכך נחשב כאלו אין לו אלוה וא"כ אין לך בשביט שהוא רחוק מע"ז כמו בנימין וכאשר אמרו דברים אלו להמן אמר וכי עדיף מן יעקב שהיה משתחוה לעשיו מפני שעשיו חשוב יותר וא"כ אפילו אתה אומר שאין ראוי לך להשתחוות לע"ז כיון דמחוייב מפני חשיבותו להשתחוות לו יש לו לעשות על זה השיב מרדכי ועדיין לא נולד בנימין שאז היה עשיו חשוב יותר (ספר אור חדש עמוד קל) והיה ידו על יעקב אבל כשנולד בנימין שהוא אחרון בבניו והוא אבן נגף וצור מכשול לעשיו כמ"ש אין עשיו נופל אלא ביד בניה של רחל שנאמר (ירמיה נ, מה) אם לא יסחבום צעירי הצאן ומפני כך אין לעשיו יד העליונה א"כ אין הדעת נותן שישתחוה לו מצד חשיבותו רק שעשה עצמו ע"ז ומה שאין מתנגד אליו רק צעירי הצאן דבר זה נתבאר למעלה אצל ויהי אומן את הדסה שהיא חכמה עליונה,

<< · מ"ג אסתר · ג · ד · >>