מ"ג אסתר ח א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן צרר היהודיים [היהודים] ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר היהודיים [הַיְּהוּדִים] וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָתַ֞ן הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה אֶת־בֵּ֥ית הָמָ֖ן צֹרֵ֣ר היהודיים הַיְּהוּדִ֑ים וּמׇרְדֳּכַ֗י בָּ֚א לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־הִגִּ֥ידָה אֶסְתֵּ֖ר מַ֥ה הוּא־לָֽהּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מה הוא לה" - איך הוא קרוב לה

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מָה הוּא לָהּ – אֵיךְ הוּא קָרוֹב לָהּ.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות:

למה נתן בית המן לאסתר,
ומהו הרבותא שמרדכי בא לפני המלך שאין בזה גדולה כל כך כי כל אדם היה יכול לבוא בעת הצורך
ולמה קראו להמן פה צורר היהודים :
ביום ההוא, כבר היה החוק מימי קדם, כי הרוגי מלך נכסיהם למלך, ואם היה המן נהרג בשביל שמרד במלך היה ביתו ונכסיו מגיעים אל המלך, אבל המלך רצה להראות שלא עבור מרדו במלך נתלה רק עבור מה שמרד בהמלכה ובעמה היהודים, לכן נתן בית המן לאסתר, כי אחר שנהרג בשבילה נכסיו מגיעים אל המלכה, ולכן קראו פה צורר היהודים לגלות הטעם שלכן נתן בית המן לאסתר יען שהריגתו היה על שהיה צורר היהודים, ומרדכי נראה שתיכף גדלו המלך ונתן לו רשות לבוא לפני המלך כל עת שירצה ובל יצטרך להמתין עד שיקרא לו ויושיט לו השרביט :

מדרש רבה (כל הפסוק)

אסתר רבה · ח · א · >>


א.    [ עריכה ]
{"ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו", בנימין גרם לשבטים לקרע, הדא הוא דכתיב (בראשית מד, יג): "ויקרעו שמלתם", והיכן גרמה לו קריעה, בשושן הבירה, הדא הוא דכתיב: "ויקרע מרדכי את בגדיו", והוא איש ימיני.

"וילבש שק ואפר", אמר רבי איבו משתפס יעקב אבינו את השק, דכתיב (בראשית לז, לד): "וישם שק במתניו", שוב לא זז מבניו, אחאב כתיב ביה (מ"א כא, כז): "וישם שק על בשרו". יורם בנו (שם ב ו, ל) "וירא העם והנה השק על בשרו". מרדכי, "וילבש שק ואפר ויזעק זעקה גדולה ומרה". והיכן נפרע לו בשושן, שנאמר: "ויזעק זעקה גדולה ומרה".

אמר רבי חנין מאן דאמר קודשא בריך הוא ותרן הוא יתותרון בני מעוהי, אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה, תדע שהרי זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו, דכתיב (בראשית כז, לד): "ויצעק צעקה גדלה ומרה".

מ"ג אסתר · ח · א · >>