אילת השחר (מלבי"ם)/פרק כט
כלל רמב
(עריכה)
פרשיות כפולות -- דרשו חז"ל כל המלות שבפרשה השניה כאילו הם כפולות בפרשה הראשונה.
- כמו פרשת עולת הצאן, שהיה יכול לכללה בפרשת עולת בקר, דרשו כל מ"ש בעולת הצאן בפרשה הראשונה, רוצה לומר כאילו כתוב בכפל "זכר זכר", "תמים תמים", וכו'
- וכן כל השנויים שבין פרשת עולת בקר לפרשת עולת הצאן נדרשים. ( ויקרא ס' כב, וסימן כג, וסימן לד, וסימן מב, וסימן מג, וסימן נה. ועיין ויקרא ס' נט )
וזה שורש גדול לתורה שבעל פה ועצה עמוקה. שעי"ז כלל הלכות רבות, אין ספורות למו, בתורת הכתוב.
- וכן בחמשת מיני חטאת, דרש מה שכתוב שם ד' פעמים "מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה" לד' דרשות ( ויקרא ס' קצה ).
- ומ"ש בחטאת הפנימית ב' פעמים 'קרנות' ( ויקרא ס' רכד )
- ומ"ש בחטאת החיצונית ג' פעמים 'יסוד מזבח העולה' ( ויקרא ס' רכט )
- ומ"ש בפר כהן משיח ופר העדה ובפרשת צו ג"פ "מחוץ למחנה" דרש לג' מחנות ( ויקרא ס' רלד )
- ומ"ש בג' חטאת חיצונית ובאשם מצורע, ד' פעמים שישחט במקום העולה במקום העולה, למד ד' דברים ( ויקרא ס' ער ).
- ומ"ש ג' פעמים "וכפר עליו הכהן" וג' פעמים "וכפר ונסלח" ג' דרשות ( ויקרא ס' רעו, ויקרא ס' רצב )
וכן לשון שנזכר בענין או בתורה כמה פעמים,
- כמו ד' פעמים "על העצים אשר על האש" ד' דרשות ( ויקרא ס' נד )
- ג' פעמים "ירחץ במים" ( ויקרא ס' נו )
- ג' פעמים "מסלתה ומשמנה" ( ויקרא ס' קו )
- ה' פעמים 'אזכרתה' בתורה ( סימן קח, סימן קט )
- ג' פעמים "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו" ( סימנים: קי, קיא, קיב, קיג )
- ג' פעמים שכפלה התורה "בשמן...בשמן" ( סימן קיח )
- ה' פעמים מיותר "את כל החלב" ( סימן קסו )
- ג' פעמים מיותר שתי הכליות ( סימן קסז )
- מה שנאמר בעולה ויורד ג' פעמים "לאחת מאלה" ותשע פעמים מיותר "חטאתו אשר חטא". ז' דרושים וט' דרושים ( סימן שטז ).
- מה שנמצא אצל בגדי כהונה ז' פעמים שם 'בד' ( צו ס' ח ),
- ג' פעמים שכתוב "כל זכר בכהנים יאכל" ( צו ס' לו ).
- ומה שכפל אזהרת מינים טמאים בפרשת שמיני ובפרשת ראה ( שמיני ס' סז, וסימן סט, וסימן ע )
- ומ"ש שם ששה פעמים "טמא הוא", ששה דרושים ( שמיני ס' עא )
- ומ"ש ג' פעמים "הנוגע בנבלתה" ( שמיני ס' צו )
- וד' פעמים "יכבס בגדיו" ( כלל צט )
- י"א פעמים כתוב 'בנבלתה', י"א דרושים ( כלל קנט )
- ג' פעמים "אל מים חיים" ( מצורע ס' יט )
- ב' פעמים 'בבית' גבי ראיה ( מצורע ס' פב )
- וד' פעמים 'בבית' גבי פישיון ( מצורע ס' צב )
- ד' פעמים מיותר שם 'הזב' ( מצורע ס' קל )
- ג' פעמים "את פר החטאת אשר לו" ( אחרי ס' יט )
- ג' פעמים 'המדברה' ( אחרי ס' נט )
- שש עינוים ביוה"כ ( אחרי ס' עב )
- ה' פעמים איסור מלאכה ביום הכיפורים ( אחרי ס' עג )
- ג' כריתות בדם וה' לאוין ( אחרי ס' קז )
- ה' פעמים "אשר בו מום" ( אמור ס' מה[1] )
- ג' פעמים "בסוכות" חסר ( אמור ס' רג )
וכבר הזכרתי עוד הרבה כאלה בתוך הכללים הנזכרים בפרקים הקודמים, ובתוכם מה שבפרשת נגעי בגדים כתוב שמונה פעמים 'בגד', וז' פעמים 'עור', וז' פעמים 'שתי וערב'. ובכל אלה שחשבתי באו דרושי הספרא מכוונים תמיד כמספר הכפולים, בלא עודף ומגרעת.
ודרך הספרא לדרוש תמיד כל הדרושים על המלה הראשונה אשר פגע בה בתחלה. למשל, בפעם הראשון שכתוב "על העצים אשר על האש" דרש ד' דרשות. ובפעם הראשון שכתוב "ירחץ במים" דרש ב' דרשות. ומפרשי הספרא חשבו שדרש כל הדרושים מאותו מלה. למשל ממה שכתוב "על העצים אשר על האש" דרש ד' דרושים. ונדחקו מאוד להוציא הדרושים ולא יכולו. וסמכו רוב הדרושים על ה"א ועל וא"ו וכדומה. עד שידמה כי יסודי הקבלה בנוים על קורי עכביש. והאמת שהספרא לא דרש בשום מקום רק דרוש אחד, וכשיש הרבה דרושים על מלה אחת ידענו בטח שהמלה הזאת נכפלה בענין או בספר או בתורה כ"כ[2] פעמים כמספר הדרושים הנמצאים. והספרא קבצם וסדרם תמיד בפעם הראשון להיות לאחדים בידו.
כלל רמג
(עריכה)
וכן ידרשו חז"ל השנויים הנמצאים בענין, ויסדרו גם כן מספר הדרושים כמספר השנוים.
- למשל, הנה בפרשת עולה ושלמים, בא תשעה פעמים לשון 'הקרבה' תחת 'הבאה', והם ששה פעמים בכינוי ושלושה פעמים בלא כינוי. ודרשו לתשעה מיני תערובות, שששה אין קרבים ושלשה קרבים ( ויקרא ס' כה )
- וכן בא שם ג' פעמים מלת 'דם' וג' פעמים מלת 'דמו' בכינוי. ודרש שג' מיני תערובות קרבים וג' אינם קרבים ( ויקרא ס' לט ) [כי הכינוי ממעט תערובות כמש"ש ( ויקרא ס' רפט, וצו ס' כט )]
- ובכל הסמיכות שבתורה כתוב "וסמך את ידו", לבד ג' פעמים כתוב "וסמך ידו" לג' דרשות ( ויקרא ס' כח )
- וג' פעמים כתוב "על ראש" בטפחה במלת 'על' לג' דרשות ( ויקרא ס' כט ).
- וכן ששה מקומות שחשב חטאת ועולת העוף, ויש שנוים בכל אחד ואחד לששה דרשות ( ויקרא ס' שכט )
- וכיוצא בו עוד בגוף הספר ( ויקרא ס' קצז, וסימן רפו . תזריע ס' קפא . מצורע ס' כב, וסימן ע . אמור ס' מג, וסימן עח )
וגם בזה נהגו כן שדרשו כל הדרשות בפעם אחת במלה הראשונה שפגעו, ובאו הדרשות מכוונים וספורים כמספר השנוים בכוון.
כלל רמד
(עריכה)
והנה בסנהדרין (דף ג:), גבי מה שלמד דבעינן ג' ממה דכתיב ג' פעמים 'אלהים' דברי ר' יאשיה. ור' יונתן אומר ראשון תחילה נאמר ואין דורשין תחילות. ואומר נימא בדורשין תחילות קמפלגי. לא. דכולי עלמא אין דורשין תחלות. אמר לך ר' יאשיה אם כן נימא "ונקרב בעל הבית אל השופט". מאי "אל האלהים". שמע מינה למנינא.
וכאשר דקדקנו בכל דרושי הספרא הנזכרים ראינו שאזלי בזה בשיטת הגמרא. שבכל מקום שהראשון צריך לגופיה -- אינו דורש תחילות (רק את הבאים אחריו), וכל מקום שיש איזה שינוי -- גם בראשון. למשל שכתוב 'הקרבה' תחת 'הבאה' וכדומה, דרש גם את הראשון. וכשתעיין על פירושנו בכל המקומות הנזכרים בשני סימנים הקודמים תמצא כי כן הוא:
כלל רמה
(עריכה)
וידוע דסתמא דספרא הוא ר' יהודה, והוא לא דרש סמוכים בכל התורה רק היכא דמוכח או מופנה (כמ"ש בברכות (דף כא.) וביבמות (דף ד.)). וכן לא תמצא דרושים כאלה בספרא.
- רק על מה שהפסיק בשבת בין המועדות ( אמור ס' קמד ),
- ועל שהפסיק בפאה שלא בעניין ( אמור ס' קעה )
- ועל פרשת שפחה חרופה שבאה שלא במקומה ( קדושים ס' נז )
והדרוש הנשען על סמוכים בקדושים (סימן מא) הוא דברי ר' נחמיה.
וענין מקרא נדרש לפניו ( עיין בהר ס' קב ) . וענין גורעים ומוסיפים ודורשים ( ויקרא ס' ריד, ויקרא ס' רמד, ויקרא ס' שלד ), והוא כפי דרכי הדקדוק והלשון: