התורה והמצוה ויקרא ה ד (המשך)

סימן שטז - קטע א

פסוקים
(ויקרא ה', ד'-ה') "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה. וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ."
(ויקרא ה, יג) "וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה וְנִסְלַח לוֹ וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה"

ספרא
[א] ומנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת" ⁽¹⁾(ויקרא ה, ד) ⁽²⁾ (שם, ה) ⁽³⁾(שם, יג)-- לחייב על כל אחת ואחת.

[ב] יכול טומאת מקדש וקדשיו שהן בהכרת חייב על כל אחת ואחת; שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינם בהכרת - לא יהא חייב אלא אחת?... תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

מלבי"ם
ואשם לאחת מאלה: הוצרך לומר "לאחת מאלה" בל נאמר שאם עבר על כל השלשה הנזכרים (שהם שמיעת הקול וטומאת מקדש וקדשיו ושבועת ביטוי) אינו חייב אלא קרבן אחד. לכן אמר שכל אחד אשם בפני עצמו. וזה מה שאמר [במשנה א'] "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

[ביאור משנה ב'] והנה זה כתוב פה שלשה פעמים:

"ואשם לאחת מאלה"
"והיה כי יאשם לאחת מאלה"
ובפסוק יג "וכפר עליו על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה".

ואמרו חז"ל מפני שיש מקום לטעות שרק על טומאת מקדש וקדשיו חייב בפני עצמו. שאם עבר על טומאת מקדש וקדשיו עם שמיעת הקול או עם ביטוי שפתים - חייב שתים מפני שחייב עליה כרת. אבל אם עבר על שמיעת קול וביטוי שפתים ששניהם דומים שהם בלאו - אינו חייב אלא קרבן אחד. לזה צריך לכתוב שנית "והיה כי יאשם לאחת".

ויש פה קיצור. שיש עוד לטעות שרק על שמיעת הקול חייב בפני עצמו מפני שעשה בו את הזדון כשגגה (דלא כתיב ביה "ונעלם") אבל על טומאת מקדש וקדשיו וביטוי שפתים שדומים שלא עשה בה הזדון כשוגג - לא יהא חייב אלא אחת (וכמו שבאר זה בפרק טו משנה ה' ובפרק טז מ"ד). ונאמר שמה שריבה שחייב על טומאת מקדש וקדשיו מפני עצמו היא רק אם עבר עליה ביחד עם שמיעת קול. לכן צריך לכתוב ג' פעמים "לאחת מאלה" לרבוייה שחייב על כל אחת בפני עצמו.

והנה כבר יסדנו למעלה (סימן קצח) שיש הבדל במלת "אחת" בין כשבא אחריו שימוש המ"ם ובין כשבא אחריו ה' הידיעה. שאם כוונת המדבר על הכללות, ר"ל כל אחת שיהיה, יסמוך מלת "אחת" אל ה' הידיעה כמו: "יתנו לי מקום באחת ערי השדה" (שמואל א, כז), "אעלה באחת ערי יהודה" (ש"ב, ב), "הנה הוא נחבא באחת הפחתים" (שם יז,), "וישליכהו..באחת הגאיות" (מ"ב, ב) -- שבכולם אינו מכוין אל האחדות להוציא הריבוי (אחת ולא שתים), רק יכוין הכללות --כל אחת שתהיה-- ר"ל באיזה עיר, באיזה פחת. אבל כשבא אחריה שימוש המ"ם יכוין אל האחדות להוציא הריבוי -- "בחר לך אחת מהנה" (דה"א, כא), "לבבתני באחת מעיניך" (שיר, ד), עיי"ש.

ולפי זה היה ראוי שיאמר פה "ואשם לאחת האלה" - שירצה כל אחת שיהיה. מה שאין כן במה שכתב "לאחת מאלה" מורה שבא להוציא הריבוי -- רק אחת ולא שתים -- שאם חטא לשנים מאלה אינו חייב חטאת. וזה אינו. וחז"ל השכילו מזרות הזה כי המ"ם בא על כוונת החלוק. כי אם היה אומר "והיה כי יאשם מאלה" כבר רצוף בו הכוונה מאחת מאלה (שזה משימושי המ"ם כמו "לא עברתי ממצותיך" שפירושו מאחת ממצותיך, "והקריב מן התורים" שפירושו תור מן התורים, וכיוצא) עד שבמלת "מאלה" בשימוש המ"ם רצוף החלוקה - כל אחד מאלה, ומלת "אחת" ילמד כי 'מאלה', ר"ל בכל אחד מן האלה, חייב אם יאשם 'לאחת', על כל אחת בפני עצמו. ומזה הוציאו שבכל אחד מן השלשה בפני עצמם יש חיוב על פרטים ממנו מפני עצמם. ואחר שזה כתיב שלשה פעמים למדו שבכל אחד מן השלשה יצויר שלשה ציורים שחייב על כל פרט בפני עצמו.

ובזה נבוא אל יתר הביאור:

סימן שטז - קטע ב

ספרא

[ג] יכול על טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת; מנין על מקדש בפני עצמה ועל קדש בפני עצמה, אפילו בהעלם אחד? מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

[ד] יכול על כל טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת; מנין על טומאת המקדש בפני עצמה ועל טומאת הקדש בפני עצמה, אפילו בהעלם אחד? מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת".

[ה] יכול על כל טומאת מקדש לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת. כיצד? נטמא וידע, ונעלמה ממנו הטומאה, ונכנס למקדש, ויצא וידע (ונעלמה ממנו הטומאה ונכנס למקדש ויצא וידע) - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

[ו] יכול על כל טומאת הקדש לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת. כיצד? נטמא וידע, ונעלמה ממנו טומאה, ואכל את הקדש וידע (ונעלמה ממנו טומאה ואכל את הקדש וידע) - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

מלבי"ם
[באור משנה ג' ד' ה'] - אחר שלמד ממה שכתוב ג' פעמים "לאחת מאלה" שחייב על כל אחד מאלו השלשה קרבן בפני עצמו, מתחיל ללמוד ממה שכתב "מאלה" במ"ם (ולא "האלה") שזה מורה שעל כל אחד מאלה חייב על כל אחד מפרטיו בפני עצמו, כאילו כתיב "לאחת מאחת מאלה" (כי מ"ם "מאלה" מציין כאילו כתוב "אחת" כנ"ל). וזה כתוב ג' פעמים. נמצינו למדין שבכל אחד מאלה יצויר שיתחייב על כל אחד בג' ענינים שונים.

וצייר תחלה ג' ענינים שמתחייב בטומאת מקדש וקדשיו:

( א ) שחייב על הקדש בפני עצמו ועל המקדש בפני עצמו. וזהו שאמר [במשנה ג] יכול....מנין על העלם מקדש וכולי - רוצה לומר שיתחייב על העלם מקדש ועל העלם קדש בפני עצמם. וב[משנה ד] יכול...מנין על טומאת המקדש וכולי - רוצה לומר העלם טומאה לגבי קדש והעלם טומאה לגבי מקדש.
( ב ) שאם נטמא כמה פעמים(?) ונכנס למקדש והיה לו ידיעה בינתים-- חייב על כל אחת ואחת. וזהו שאמר [במשנה ה] יכול על כל טומאת מקדש וכולי.
( ג ) שאם נטמא כמה פעמים ואכל קדש-- חייב על כל אחת ואחת. וזהו שאמר [במשנה ו] יכול על כל טומאת הקדש וכולי.

סימן שטז - קטע ג

ספרא

[ז] יכול על טומאת מקדש וקדשיו שהן בהכרת חייב על כל אחת ואחת; שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינם בהכרת לא יהא חייב אלא אחת?... תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

פרק טו
[א] כיצד? היו חמשה תובעים אותו ואומרים לו "בא והעדינו שיש לנו ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". "שבועה שאיני יודע לכם עדות שיש לכם ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה [לא לך ולא לך ולא לך]!". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

[ב] יכול מפני שהם חמשה; ומנין אפילו אמר לו אדם אחד "בוא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". "שבועה שאיני יודע לך עדות שיש [לך?] ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

[ג] יכול מפני שהם הרבה מיני תביעות; מנין אמר לו "בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!". "שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

[ד] יכול מפני שהם מינים הרבה; מנין אפילו אמר לו "בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטין שהפקדתי אצלו אמש ושלפניו!". "שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין שהפקדת אצלו אמש ושלפניו!". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

מלבי"ם
[ביאור משנה ז ופרק טז משנה א'-ד'] - עתה אחר שמקדים במשנה ז' שגם על שמיעת הקול חייב בפני עצמו (שזה נלמד מפשטות מה שכתוב "לאחת" ג' פעמים) יבאר בפרק טו איך גם בזה יצויר ג' ענינים שחייב על כל אחת ואחת; שזה מרבה במה שכתב ג' פעמים "מאלה" במ"ם. והוא:

( א ) אם תובע אותו חמשה מיני תביעות -- בין על ידי חמשה בני אדם בין על ידי איש אחד (ובדין דחמשה תובעים גריס בילקוט "לא לך לא לך..". וכן עיקר), כמ"ש [במשנה א' וב']
( ב ) ממה שכתב שנית "לאחת מאלה" במ"ם מרבה אף שהיא תביעה אחת וחמש מינים, כמו שאמרו [במשנה ג']
( ג ) ממה שכתוב שלישית "מאלה" במ"ם מרבה אף שהם ממין אחד וזמנים מחולפים כמו שאמרו [במשנה ד']. [ובמשנה (שבועות לג:) לא קתני להך בבא דזמנים מחולקים. וכן הרמב"ם לא הזכירה. וצריך עיון].

סימן שטז - קטע ד

ספרא

[ה] יכול שמיעת הקול - שעשה בה את המזיד כשוגג - חייב על כל אחת ואחת; שבועת ביטוי - שלא עשה בו את המזיד כשוגג - לא יהא חייב אלא אחת?... תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת. כיצד? ["שבועה שלא אוכל ושלא אשתה", ואכל ושתה - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.]

[ו] "שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורים ופת כוסמין", ואכל - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

[ז] "שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש", ושתה - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

מלבי"ם
[באור משנה ה'-ז'] אחר שמקדים [במשנה ה'] שגם על שבועת ביטוי חייב על כל אחת ואחת, מבאר איך גם בשבועת ביטוי יצויר ג' ענינים שחייב על כל אחת ואחת, שזה מרבה במה שכתב ג' פעמים "לאחת מאלה" במ"ם. והוא:

( א ) וצריך להגיה בסוף משנה ה': כיצד? שבועה שלא אוכל ושלא אשתה, ואכל ושתה - מנין שחייב על כל אחת ואחת? ת"ל "לאחת" -- כי כן חשיב במשנה דשבועות (דף כב:).
( ב ) מה שכתב [במשנה ו] שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין וכולי
( ג ) מה שכתב [במשנה ז] שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש וכולי.

סימן שטז - קטע ה

ספרא

[א] ומנין שהוא מביא אחת על דברים הרבה? תלמוד לומר "אחת על חטאתו אשר חטא".

[כיצד? "שבועה שלא אוכל", ואכל ושתה - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר "אחת על חטאתו".]

[ב] כיצד? "שבועה שלא אשתה", ושתה משקים הרבה - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר "אחת על חטאתו".

[ג] "שבועה שלא אוכל", ואכל אוכלים הרבה - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר "אחת על חטאתו".

מלבי"ם
[באור פרק טז] - והנה נמצא בפרשה זו גם כן תשעה יתורים ממלת "חטאתו" ו"אשר חטא" שמהם הוציא הספרא תשעה מיעוטים הפך מן התשעה רבוים שאמר עד הנה לחייב על כל אחת ואחת. שלעומת זה מיעט שיביא חטאת אחת על דברים הרבה. והם:

( א'-ג' ) שלשה מיעוטים בחטאת עשיר מן הצאן (ויקרא ה, ו) "והביא את אשמו לה' על חטאתו אשר חטא נקבה מן הצאן..וכפר עליו הכהן מחטאתו". שמה שכתב "על חטאתו אשר חטא" מיותר לגמרי. וכן מה שכתב "מחטאתו" מיותר דהוה ליה לומר "וכפר עליו הכהן".

ובזה פירשו שלמדנו שלפעמים 'אשמו' (ר"ל אשם אחד) על 'חטאתו' (ר"ל על כל מה שחטא) -- שיביא חטאת אחת על דברים הרבה. ומה שכפל "אשר חטא" -- שהוא גם כן שיביא אשם אחד על כל מה שחטא. ושלש "וכפר מחטאתו".

למדנו ג' למודים בשבועות ביטוי שיוצא בחטאת אחת. והוא:

( א ) אם אמר "שבועה שלא אוכל" ואכל ושתה (כן צריך לומר [במשנה א], וכמו שהוא במשנה דשבועות)
( ב ) "שלא אשתה" סתם ושתה כמה מינים
( ג ) "שבועה שלא אוכל וכולי"

[וזה כוונת משנה א' ב' ג']

סימן שטז - קטע ו

ספרא

[ד] יכול שבועת ביטוי שלא עשה בה את המזיד כשוגג אין חייב אלא אחת; שמיעת הקול שעשה בה את המזיד כשוגג יהא חייב על כל אחת ואחת?... תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

[ה] כיצד? היה אחד תובעו ואומר לו "בא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים שהפקדתי אצלו אמש ושלפניו!". "שבועה שאיני יודע לך עדות!". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

[ו] יכול מפני שהוא מין אחד; מנין אפילו אמר לו "בא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!". "שבועה שאיני יודע לך עדות!". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

[ז] יכול מפני שאינם מיני תביעות; מנין אפילו אמר לו "בא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". "שבועה שאין אני יודע לך עדות!". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

[ח] יכול מפני שהוא אדם אחד; מנין אפילו אמרו לו חמשה "בוא והעדינו שיש לנו ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". "שבועה שאין אני יודע לכם עדות!". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

מלבי"ם
עוד נמצאו ג' מיעוטים בחטאת עוף שמביא בדלות (פסוק ז) "והביא את אשמו אשר חטא שתי תורים" (שמלת "אשר חטא" מיותר), ופסוק י "וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא" (שגם כן יש שני יתורים - מלת "מחטאתו" ומלת "אשר חטא").

וכל אלה מלמדים שיביא אשמו על כל אשר חטא, וכן שהכהן יכפר בקרבן זה האחד 'מחטאתו' - ר"ל,^[1] על החטאים בכלל. וכן על 'אשר חטא' בכלל. ומלמד ג' למודים בשמיעת הקול שיוצא בחטאת אחת על דברים הרבה, וזה אם הוא השיב על כל התביעות "שבועה שאיני יודע עדות" ולא פרט הפרטים. וזה בג' ענינים:

( א ) בתביעה של חמשה זמנים - [משנה ה']
( ב ) בתביעה של חמשה מינים - [משנה ו']
( ג ) בחמשה תביעות בין מאדם אחד בין מכמה בני אדם, שזה שוה בסברה. - [משנה ז'-ח']

[וזה כוונת משנה ד'-ח']

סימן שטז - קטע ז

ספרא

[ט] יכול שמיעת קול וביטוי שפתים שאינם בהכרת אינו חייב אלא אחת; טומאת מקדש וקדשיו שהם בהכרת יהא חייב על כל אחת ואחת?... תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

[י] כיצד? נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה, אכל את הקדש ולא ידע, ובאחרונה ידע - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

[יא] נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה, נכנס למקדש ויצא ולא ידע, ובאחרונה ידע - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

מלבי"ם
עוד נמצאו ג' מיעוטים בעשירית האיפה שמביא בדלי דלות (פסוק יא) "והביא את קרבנו אשר חטא" (שמלת "אשר חטא" מיותר), ופסוק יג "וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה". אמנם, באמת הגם ש"על חטאתו" מיותר, מלת "אשר חטא" אינו מיותר פה, דצ"ל "אשר חטא מאחת מאלה". ולכן בטומאת מקדש וקדש אינו ממעט רק שני דברים, וכמו שבאר [במשנה י' יא'].

(והגם שלקמן דריש ר' שמעון "וכפר מחטאתו" -- שם דריש המ"ם והשינוי; שפעם כתוב "מחטאתו" ופעם "על חטאתו". ופה דריש המלה בכלל שמיותר).

סימן שטז - קטע ח

ספרא

[א] זה הכלל: כָלַל- אינו חייב אלא אחת; פִרֵט-- חייב על כל אחת ואחת, דברי ר' מאיר.
ר' יהודה אומר, "לא לך, לא לך, לא לך"-- חייב על כל אחת ואחת.
ר' אליעזר אומר, "לא לך ולא לך ולא לך שבועה!" - עד שיאמר "שבועה" באחרונה.
ר' שמעון אומר עד שיאמר "שבועה" לכל אחד ואחד.'

מלבי"ם
ואמר [בפרק יז משנה א'] כלל לדברים הנ"ל (בביטוי שפתים ובשמיעת הקול). שאם היה דרך 'כלל' כמו הני דחשיב בפרק הקודם-- אינו חייב אלא אחת. ואם היה דרך 'פרט' כמו הני דחשיב בפרק טו-- חייב על כל אחת ואחת.

ור' יהודה סבירא ליה דאם אמר "לא לך לא לך.." חייב על כל אחת דהוה פרטי (כך גריס רש"י בפרק האיש מקדש (דף מד.) --"לא לך", בלא וי"ו. ויש גורסים בוי"ו. עיין בתוס' שבועות (דף לח) ד"ה הכא ובזבחים (דף ל:) ד"ה כזית. ועיין בקרבן אהרן. ואין כאן מקום להאריך.)

ור' אליעזר סבירא ליה דגם לא לך לא לך הוה כללא - עד שיאמר "שבועה" באחרונה. (בירושלמי מפרש שיאמר "שבועה" תחלה וסוף).

ור' שמעון סבירא ליה עד שיאמר "שבועה" לכל אחד ואחד. ועיין באילת השחר (כלל רמב).

^ תיקנתי. בדפוס כתוב ת"ל - ויקיעורך

[1] תיקנתי. בדפוס כתוב ת"ל - ויקיעורך

[1]