התורה והמצוה ויקרא טו ד
ספרא | מלבי"ם על פרשת מצורע | מחבר:מלבי"ם
משנה תורה לרמב"ם | תלמוד בבלי
מפרשים על הספרא: קרבן אהרן | הראב"ד | הר"ש | רבינו הלל | חפץ חיים | עשירית האיפה | מלבי"ם | עזרת כהנים | דרך הקודש
סימן קכח עריכה
ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ב:
[א] "... אשר ישכב עליו הזב"-- יכול אפילו שכב על עדיינה ועל הדלת? ת"ל משכב-- ולא עדיינה ולא הדלת.
[ב] אוציא את אלו ולא אוציא מחצלת הקנים ושל חלף? ת"ל "המשכב"-- המיוחד.
[ג] אין לי אלא מיטה והבגד. מנין הסגוס, והרדיד, והחלוק, והטלית, והקלסטר ארבעת קבים, והתורמל חמשת קבים, והכריתית סאה, והחמת של שבעה קבים? ת"ל "וכל המשכב" ריבה או יכול שאני מרבה הסידור, והדף של נחתומים, ועריבה גדולה שהנדות שוכבת בתוכה... ת"ל "אשר ישכב עליו"-- המיוחד לשכיבה, ולא שאומרים לו "עמוד ונעשה מלאכתנו!" [ד] או יכול שאני מוציא הסגוס, והרדיד, והחלוק, והטלית, והקלסטר ד' קבים, ותורמל ה' קבים, והכריתית סאה, והחמת של ז' קבים?... ת"ל "וכל המשכב" ריבה. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט. מרבה אני את אלו שהם משמשים שכיבה עם מלאכתם ומוציא אני את אלו שאין משמשים שכיבה עם מלאכתם.
"... אשר ישב עליו הזב יטמא"-- יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה? ת"ל כלי-- ולא אבן ולא קורה. אוציא את אלו ולא אוציא כסא של גללים ושל אדמה ושל אבנים?... ת"ל "הכלי"-- המיוחד.
[ה] אין לי אלא כסא וספסל וקתדרה המיוחדים. מנין תיבת הבלנים, ותיבה שפתחה מצידיה, ועריבה משני לוג ועד תשעה קבין שנסדקה שאינו יכול להרחיץ בת רגלו אחת? ת"ל "וכל הכלי" ריבה. יכול אפילו כפה סאה וישב עליו, תרקב וישב עליה? ת"ל "אשר ישב עליו"-- המיוחד לישיבה, לא שאומר לו "עמוד ונעשה מלאכתנו!" [ו] או יכול שאני מוציא תיבת הבלנים, ותיבה שפתחה מצידיה, ועריבה משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה או שאינו יכול לרחוץ רגלו אחת?... ת"ל "וכל הכלי" ריבה. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט. מרבה אני את אלו שהם משמשים ישיבה עם מלאכתם ומוציא אני את אלו שאין משמשים ישיבה עם מלאכתם.
כל המשכב אשר ישכב עליו הזב: אם היה אומר "כל אשר שכב עליו" יכלול כל דבר ששכב עליו, אף על עדינה (הוא כיסוי הבור) ועל הדלת. ולכן אמר "משכב" שהשם לא יפול רק על דבר המיוחד לכך. [וכמ"ש בברכות (דף לה:), ובעירובין (דף ) ש"מזון" הוא רק חמשת המינים אבל כשאומר "כל הזן" כולל הכל חוץ ממים ומלח] (וזה פירוש משנה א)
ויש הבדל בין שם "משכב" סתם ובין כשבא בה' הידיעה, שמשכב סתם היינו דבר שראוי לשכיבה לפעמים אבל "המשכב" בה' היינו העומד ומיוחד לכך ומוציא מחצלת הקנים ושל חלף (שלא עשאה לשכיבה כמ"ש בפרק קמא דסוכה) וכמו שדריש בפ' שמיני ממ"ש "כל האוכל" בה' היינו המיוחד למאכל אדם (וזה פירוש משנה ב)
וממה שכתב "כל המשכב", שמלת "כל" מרבה תמיד, וכולל המיוחד לשכיבה אף שמיוחד גם לדבר אחר כגון הסגוס (בגד עב) והרדיד, והקלסטר (כלי של עור כגון סל שנותנים בה מספוא לחמורים) וכריתית (שק של עור קטן)כמו שנזכר כל זה פרק כ' דכלים משנה א.
והנה ממה שכתב "אשר ישכב עליו" ולא אמר "אשר שכב עליו" בלשון עבר, וידוע שהעתיד הבא במקום עבר מורה על התמידות כמו "כל ימי אשר ישכן עליו הענן", "ככה יעשה איוב כל הימים"-- היינו שיתמיד הזב לשכב עליו, ומוציא הסדור והדף של נחתומים שלא יוכל להתמיד לשכב (וזה פירוש משנה ג)
ומפרש שריבה את אלו הקודמים שהגם שמיוחדים גם למלאכה אחרת בכל זאת יעשה המלאכות האלה עם השכיבה ולא יתבטל מלשכב עליהם, ומוציא את אלו שבעת מלאכתו לא יוכל לשכב עליהם ולא שייך "אשר ישכב עליו" בקביעות.
וכן דרש ממ"ש "כל הכלי אשר ישב עליו" שמה שכתוב "כלי" היינו דוקא כלי, לא כסא של גללים שאינם כלים לענין טומאה. וממ"ש "כל כלי" מרבה במלת "כל" תיבת הבלנים ותיבה שפתחה מצידיה שיכול להשתמש בה אף על פי שיושב עליו (כמ"ש פרק יט דכלים משנה ט), וערבה מב' לוגין עד ט' קבים שנסדקה (ואינה ראויה למלאכתה כמ"ש פרק ב דכלים מ"ב) ואינו יכול לרחוץ בה רגלו אחת.
וממ"ש "אשר ישב עליו" בלשון עתיד מוציא מה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו (וכן בשבת דף נט, חגיגה כג, נדה מט).
ומה שאמר שם "והיושב על הכלי" יכול כפה סאה, נראה לי להגיה "וכל כלי אשר ישב עליו" כי מ"ש "והיושב על הכלי" נדרש לקמן (פרק ג משנה א) לדרשה אחריתי.
סימן קכט עריכה
ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ב:
[ז] אין לי אלא בזמן ששכב על המשכב וישב על המושב. מנין שכב על המושב וישב על המשכב? עומד, ונתלה, ונשען מנין? "יטמא" ריבה
אשר ישכב..יטמא וכל אשר ישב..יטמא: כבר בארנו (בסימן הקודם) שמ"ש "אשר ישכב עליו" ו"אשר ישב עליו" אינו תנאי אל הטומאה שצריך שישכב וישב, רק הוא תנאי אל המשכב והמושב שצריך שיהיה ראוי לשכב ולישב עליו בתמידות, שלכן אמר פעל עתיד-- "ישכב" "יֵשֵב". אבל באיזה אופן מטמא אינו מבואר בכתוב, והניח הדבר לחכמי המסורת שדרשו ממ"ש שני פעמים "טמא" שמבואר אצלינו שאחד מיסודי ההיקש ששֵם או פעל הבא כפול בא להקיש שני המשפטים זה לזה כמו שכתבנו באילת השחר (כלל קנט, קס), ומקיש שטומאת השכיבה והישיבה הם בענין א' אם נשען גופו עליהם על ידי שעינה או עמידה, תלייה, שכיבה, וישיבה-- כל שנסמך על הדבר מטמאהו (וכמ"ש במשנה ד' דזבין פרק ב)
סימן קל עריכה
ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ב:
[ח] "הזב"-- ולא בעל קרי. והלא דין הוא! הזב טומאתו ממקור ובעל קרי טומאתו ממקור. מה הזב מטמא משכב ומושב אף בעל קרי יטמא משכב ומושב... ת"ל "הזב"-- ולא בעל קרי.
[ט] "הזב"-- ולא אבן המנוגעת. והלא דין הוא! ומה אם הזב שאינו מטמא בביאה מטמא משכב ומושב, אבן המנוגעת שהיא מטמאה בביאה אינו דין שיטמא משכב ומושב?! ת"ל "הזב"-- ולא אבן המנוגעת.
[י] "הזב"-- ולא טמא מת. והלא דין הוא! ומה אם הזב שאינו טעון הזיית שלישי ושביעי מטמא משכב ומושב, טמא מת שטעון הזיה בשלישי ושביעי אינו דין שיטמא משכב ומושב?! ת"ל "הזב"-- ולא טמא מת.
[יא] "הזב"-- ולא המת. והלא דין הוא! ומה אם הזב שאינו מטמא טומאת ז' מטמא משכב ומושב, מת שהוא מטמא טומאת ז' אינו דין שיטמא משכב ומושב?! ת"ל "הזב"-- ולא המת.
[יב] ר"ש אומר "אשר ישכב עליו" ו"אשר ישב עליו"-- את שיש לו ישיבה ויש לו שכיבה מטמא משכב ומושב, ואין זב שמת מטמא משכב ומושב. [יג] ושאמרו הזב שמת מטמא במשא עד שימוק הבשר-- מדברי סופרים.
אשר ישכב עליו הזב: שם "הזב" מיותר וזה נמצא בפרשה זו ד' פעמים שכתב מלת "הזב" למותר-- ( 1 ) "אשר ישכב עליו הזב" (כאן), ( 2 ) "אשר ישב עליו הזב" (פסוק ו), ( 3 ) "וכי ירק הזב" (פסוק ח), ( 4 ) "אשר ירכב עליו הזב" (פסוק ט) [כי מ"ש "והנוגע בבשר הזב" יש בו דרוש בסימן קלה]
ודריש למעט ד' דברים: ( א ) בעלי קרי (ועיין בנדה דף לה) ( ב ) למעט אבן המנוגעת אף שחמורה שמטמא בביאה, היינו אדם הנכנס עמה בבית כדכתיב והבא אל הבית, ומובא בנדה (דף נד:) ועי' בתו"כ שם. ( ג ) למעט טמא מת ( ד ) למעט את המת שאינו מטמא משכב ומושב אף על פי שמטמא טומאת שבעה.
ור' שמעון למד שזב שמת אינו מטמא משכב ומושב דלא שייך ביה שכיבה וישיבה.
ומ"ש (בנדה דף ע:) שמטמא במשא, דהיינו באבן מסמא, הוא מדברי סופרים.
סימן קלא עריכה
ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע זבים פרק ב:
"אשר ישכב עליו" ו"אשר ישב עליו"-- עד שינשא רובו עליו.
אשר ישכב עליו הזב: כבר בארנו (ויקרא סימן רעו) שבמקום שנזכר הפעל ושם הפועל ומלה הרומזת על גוף הפעול-- "אותו", "עליו", "לו", "אליו" לפעמים יקדים המלה לפני שם הפועל ולפעמים תבא אחריו-- "ויאמר אליו העבד", "ויאמר משה אליהם" וכדומה. ובארנו שם שתמיד יקדים את המלה העיקרית אצלו. ולפי זה היה לו לומר פה "אשר ישכב הזב עליו" אחר שבמלת "הזב" בא לדייק דוקא הזב ולא בעל קרי (כנ"ל סימן הקודם) הוא עיקר במאמר.
מזה דרשו חז"ל שמלת "עליו" בא לדייק שישכב עליו דוקא ביינו שינשא רובו עליו ולכן הקדימו.