פתיחת התפריט הראשי

תרגום יונתן/מלכים א/יח

א והוה מזמן יומין סגיאין ופתגם נבואה מן קדם יי הוה עם אליהו בשתא תליתאה למימר אזיל תתחזי לאחאב ואתן מטרא על אפי ארעא:

ב ואל אליהו לאתחזאה לאחאב וכפנא תקיף בשומרון:

ג וקרא אחאב לעובדיהו די ממנא על ביתא ועובדיהו הוה דחיל מן קדם יי לחדא:

ד והוה כד קטלת איזבל ית נביאיא דיי ודבר עובדיהו מאה גברין נביאין ואטמרינון חמשין גברא במערתא וסוברינון בלחמא ובמיא:

ה ואמר אחאב לעובדיהו הליך בארעא על כל מבועי מיא ועל כל נחליא מאים נשכח עסבא ונקים סוסון וכודנון ולא נפסוק מבעירא:

ו ופליגו להון ית ארעא למעבר בה אחאב אזל באורחא חדא בלחודוהי ועובדיהו אזל באורחא חדא בלחודוהי:

ז והוה עובדיהו אזיל באורחא והא אליהו לקדמותיה ואשתמודעיה ונפל על אפוהי ואמר האת דין רבוני אליהו:

ח ואמר ליה אנא אזיל אמר לרבונך הא אליהו:

ט ואמר מה חבית ארי את מסר ית עבדך בידא דאחאב למקטלי:

י קים הוא יי אלהך אם אית עם ומלכו דלא שלח רבוני לתמן למבעך ואמרו לא הוה כא ומומי ית מלכותא וית עמא ארי לא משכח לך:

יא וכען את אמר אזיל אמר לרבונך הא אליהו:

יב ויהי עוד דאנא אזיל מלותך ורוחא מן קדם יי יטלינך לאתר דלא אידע ואהך לחואה לאחאב ולא ישכחינך ויקטלינני ועבדך דחיל מן קדם יי מזעורי:

יג הלא אתחוא לרבוני ית דעבדית כד קולת איזבל ית ניבאיא דיי ואטמרית מנביאיא דיי מאה גברין חמשין חמשין גבר במערתא וסוברתינון בלחמא ובמיא:

יד וכען את אמר אזיל אמר לרבונך הא אליהו ויקטלינני:

טו ואמר אליהו קים הוא יי צבאות די משמשנא קדמוהי ארי יומא דין אתחזי ליה:

טז ואזל עובדיה לקדמות אחאב וחוי ליה ואזל אחאב לקדמות אליהו:

יז והוה כד חזא אחאב ית אליהו ואמר אחאב ליה האת דין עכריה דישראל:

יח ואמר לא עכרית ית ישראל אלהין את ובית אבוך בדשבקתון ית פקודיא דיי ואזלתון בתר בעליא:

יט וכען שלח כנוש לותי ית כל ישראל לטור כרמלא וית נביי בעלא ארבע מאה וחמשין ונביי אשרתא ארבע מאה אכלי פתורא דאיזבל:

כ ושלח אחאב בכל בני ישראל וכנש ית נביי שקרא לטור כרמלא:

כא וקריב אליהו לות כל עמא ואמר עד אימתי אתון פליגין לתרין פלגון הלא יי אלהים פלחו קדמוהי בלחודוהי ולא אתון טען בתר בעלא דלית ביה צרוך ולא אתיבו יתיה פתגם:

כב ואמר אליהו לעמא אנא אשתארית נביא קדם יי בלחודי ונביי בעלא ארבע מאה וחמשין גברא:

כג ויתיהבון לנא תרין תורין ויבחרון להון תורא חד ויהדמוניה וישוון על אעיא ואשתא לא ישוון ואנא אעביד ית תורא חד ואתן על אעיא ואשתא לא אשוי:

כד ותקרון בשום טעותכון ולא תתענון מן קדם דלית ביה צרוך ברם אנא אצלי בשמא דיי וישלח מימריה ויחות אשתא ארי יי הוא אלהים ואתיב כל עמא ואמרו תקין פתגמא:

כה ואמר אליהו לנביי בעלא בחרו לכון תורא חד ועבידו קדמיתא ארי אתון סגיאין וקרו בשום טעותכון ואשתא לא תשוון:

כו ונסיבו ית תורא דיהב להון ועבדו וקרו בשום בעלא מצפרא ועד עדן טיהרא למימר בעלא ענינא ולית קל ולית דעני ואשתטו על אגורא דעבד:

כז והוה בעדן טיהרא וחיך בהון אליהו ואמר קרו בקל רב ארי אתון אמרין דחלא הוא דלמא שועי ליה אשתדפא אשתדיף או אורח הות ליה או דלמא דמוך הוא ויתער:

כח וקרו בקל רב ואתחממו כנימוסיהון בסיפין וברומחין עד דאשתפיך דמא עליהון:

כט והוה כמעבר טיהרא ואשתטיאו עד למיסק מנחתא ולית קל ולית דעני ולית דמצית:

ל ואמר אליהו לכל עמא אתקריבו לותי וקריבו כל עמא לותיה ובנא ית מדבחא דיי דהוה מפגר:

לא ונסיב אליהו תרתא עסרי אבניא למנין שבטי בני יעקב די הוה פתגמא דיי עמיה למימר ישראל יהי שמך:

לב ובנא ית אבניא מדבחא בשמא דיי ועבד מזיקתא כבית סאתן זרעא סחור סחור למדבחא:

לג וסדר ית אעיא והדים ית תורא ושוי על אעיא:

לד ואמר מלו אבע כדין מיא ואריקו על עלתא ועל אעיא ואמר תנו ותנו ואמר תליתו ותליתו:

לה ואזלו מיא סחור סחור למדבחא ואף ית מזיקתא מלי מיא:

לו והוה במיסק מנחתא וקריב אליהו נביא ואמר יי אלהיה דאברהם יצחק וישראל יומא דין יתידע ארי את יי דשכנתך שריא בישראל ואנא עבדך ובפתגמך עבדית ית כל פתגמיא האילין:

לז קבל צלותי יי באשתא קבל צלותי יי במטרא וידעון עמא הדין במעבדך להון נסא ארי את יי אלהים ואת ברחימתך יתהון משתאיל להון במימרך לאתבותהון לדחלתך ואינן יהבו ית לבהון פליג:

לח ונפלת אשתא מן קדם יי ואכלת ית עלתא וית אעיא וית אבניא וית עפרא וית מיא דבמזיקתא לחיכת:

לט וחזו כל עמא ונפלו על אפיהון ואמרו יי הוא אלהים יי הוא אלהים:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.