תפארת ישראל על כלאים א
משנה כלאים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה | סדר זרעים | מסכת כלאים
תפארת ישראל על מסכת כלאים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | כל המסכת
יכין למשניות: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט || בועז || הלכתא גבירתא
יכין לפרק ראשון עריכה
משנה א עריכה
כלאים אינו רק בב' מינין שמשונים זמ"ז. בשם או מראה או טעם. כפר"ב במ"ה [וסי' שמט]. ודבר זה מסור לחכמים [כירושלמי פ"ק דכלאים ורמב"ם ריש פ"ג]. דיש מהן דומין כמין א' ואסרום. ויש שדומין לב' מינין והתירום:
א) החיטים והזונין: קוה ווייצען. מין חיטין גרועים. ואף דלא חזו למאכל אדם. שייך בהם איסור כלאים. מדדרך לזרען למאכל יונים. מש"ה לא דמו לקוצים דשרו.
ב) אינן כלאים זה בזה: ומותר לזרען בעירוב. ולהכי הפסיק בזוג קמא. לאשמועינן. דכולה פרקן זוגי זוגי קתני. מיהו דוקא בכלאים. מדהו"ל הגרעינין ניכרים. משא"כ בעיסה לחלה. (א) בנשכו ב' עיסות יחד. הכל מצטרף עם השעורין חוץ מחיטין. ואין הכל מצטרף עם החיטין חוץ מכוסמין. מיהו בלש כמה מיני עיסות יחד לגוף א'. וכל שכן בעירבן קמח. הכל מצטרף (שו"ע יו"ד, שכד).
ג) השעורים ושבולת שועל: האפער.
ד) הכוסמין: דינקעל.
ה) והשיפון: ראגגען.
ו) הפול: באהנען.
ז) והספיר: ציסרען. והן מין קטניות שחורות.
ח) הפורקדן: מין ערבזען.
ט) והטופח: קורטמאן.
י) ופול הלבן: ווייסע באהנען.
יא) והשעועים: וועלשע באהנען.
משנה ב עריכה
יב): במשנה א' תני מינין הנעשין קמח. והשתא נקט מיני ירק.
יג) הקשות: גורקען.
יד) והמלפפון: ציטראנען קירביס.
טו) חזרת: מעעררעטטיג.
טז) וחזרת גלים: חזרת הגדל בהרים.
יז) עולשין: ענדיוויען.
יח) ועולשי שדה: שגדל בלי זריעה.
יט) כרישים: קרעססען הגדלים בגינה.
כ) וכרישי שדה: שגדל בלי זריעה.
כא) כוסבר: קאריאנדער.
כב) חרדל: זענפט.
כג) ודלעת המצרי: מעלאנע מתוקה.
כד) והרמוצה: מעלאנע מרה. וממתקין אותה ברמץ. והוא אפר חם.
כה) ופול מצרי: שמינקבאהנען.
כו) והחרוב: מין קטניות ומדשרביטיו דומין לחרובין. קוראין אותו חרוב. אבל בלשון יחיד כדי להפריד ביניהן לחרובין ממש.
משנה ג עריכה
כז) הלפת: ריבען.
כח) והנפוץ: שטעק ריבען ומדעלי שניהן דומין אינן כלאים זב"ז.
כט) והכרוב: קרויט.
ל) התרובתור: קעפיס קרויט.
לא) התרדים: מאנגאלד קרויט.
לב) והלעונים: מעלטע קרויט.
לג) השום: קנאבעל.
לד) והשומנית: שום מדברי ואינו מחובר מחלקים כשאר שום. רק כולו גוף א'. ואפ"ה אינו כלאים עם שאר שום מדטעמן שוה.
לה) הבצל: צוויבעל.
לו) והבצלצול: בצל מדברי וטעמן שוה.
לז) והתורמוס: פייגעבאהנען.
לח) והפלסלוס: ווילדעפייגעבאהנען.
משנה ד עריכה
לט) ובאילן: השתא נקט כלאי אילן:
מ) האגסים: בירן:
מא) והקרסתומלין: הכא פי' ר"ב מין אגסים קטנים. ופ"א דמעשר פי' מין תפוחים קטנים. ואפשר שזה שם כולל לב' המינין:
מב) והפרישים: קוויטטען:
מג) והעוזרדים: מין פרי עץ:
מד) התפוח והחזרד: תפוח יערי:
מה) הפרסקים: פפירזיכע:
מו) והשקדין: מאנדלען ב' מינין אלו גרעינן שוה:
מז) והשיזפין: פרי מורכב מזית ורמון. וי"א הוא הנקרא פפלוימען:
מח) והרימין: מין פפלוימען ואפשר הפפלוימען הסגלגלין. ושזפין הן פפלוימען ארוכין. ובזמנינו אין א"י מגדלת פפלוימען. אבל הרכבה הרי גם בח"ל אסור. ובריש דמאי פירשנו רימין בראמבערען:
משנה ה עריכה
מט) הצנון: רעטטיג:
נ) החרדל והלפסן: אנדארענקרויט:
נא) אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה: מדרחוק טעמן ביותר זמ"ז:
משנה ו עריכה
נב) כלב הכופרי: הוא קטן ודומה לשועל:
נג) היעלים: געמזע:
נד) החמור והערוד: חמור מדברי:
נה) כלאים זה בזה: לרמב"ם דוקא להרבעה. הם כלאים ולא להנהגה [עמ"ש בתי כלאים ק"ו]:
משנה ז עריכה
נו) אין מביאין אילן באילן: הכא מפרש דמה דאסרינן לעיל כלאי אילן. זהו דוקא להרכיבם יחד. אבל להסמיכן שרי. וקיי"ל דהרכבה אפי' בח"ל אפי' ע"י עובד כוכבים אסור (שו"ע יו"ד, רצה) אבל סרק בסרק או שחורות ולבנות ממין א'. שרי. ואפ"ה נוהגין להחמיר. מדלא בקיאינן במינן:
נז) ירק בירק: מין בא"מ:
נח) ר' יהודה מתיר ירק באילן: וה"ה איפכא וטעמיה משום דאין מתאחין. ולת"ק עכ"פ מדיונקים זמ"ז. הוה כלאים:
משנה ח עריכה
נט) אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה: עץ תאנה יערי כורתין גזעו ושרשיו שבארץ נקרא סדין ועי' לקמן (פ"ג מ"ד):
ס) אין מרכיבין פיגם: רויטעקרויט:
סא) על גבי קדה לבנה: ווייסען צימטבוים:
סב) אין נוטעין יחור: ענף:
סג) של תאנה לתוך החצוב: מין עשב ששרשיו נוקבין ויורדים בעמק בשוה. ובהם תיחם יהושע א"י. והוא חם ביותר. גונדעל רעבען בל"א:
סד) שיהא מקירו: ר"ל שיהיה לתקרה ולצל על החצוב. או שהוא לשון מקררו:
סה) אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח: ראטהע ריבבע:
סו) שתהא: האבטיח:
סז) אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית: פאפפעל קרויט:
סח) שתהא משמרתו: שתהא החלמית מרטיב לזרע הדלעת ושומרו עד שישתרש בארץ:
משנה ט עריכה
סט) הטומן לפת וצנונות תחת הגפן: בטמנם אגודות של לפת או צנונות מיירי. דגלי דעתי' דלא רצה בהשרשה. דאל"כ חייב בכולן [כתוס' שבת ד"נ] חוץ משבת דאפי' נתכוון לזרען בלא השריש שרי ליטלן [מג"א שי"א סקכ"ב]:
ע) אם היו מקצת עליו מגולין: רק משום שבת נקט מגולין דאל"כ א"א ליטלן מבלי שיזיז עפר ממקומו:
עא) לא משום כלאים: משום זורע כלאים. או הוסיף מאתיים תחת הגפן. ואע"ג דמותר לערב גרעין זרעים עם גרעין אילן ולזרעם יחד במפולת יד [כרמב"ם פ"א מכלאים ה"ו]. עכ"פ גרעין זרע עם זרע גפן אסור לזרען יחד:
עב) ולא משום שביעית: בטמנם בשביעית. לא יהיה כזורע ומותרים. ואפי' הוציא ספיחין בטמינתו:
עג) ולא משום מעשרות: דאינו חייב לעשר מה שהוסיף בטמינתו. דלאו זריעה היא:
עד) וניטלים בשבת: דלאו תולש הוא. ואוחז בעלין ומוציאן. ואף דמטלטל להעפר. הו"ל טלטול מהצד לצורך דבר המותר. ואינו נוגע באיסור. דשרי. ואפי' נתכוון שישאר שם כל השבת. לא הו"ל הצנון בסיס לעפר. דאדרבה העפר משמש לצנון [מג"א שם]:
עה) ה"ז כלאים: לענין מלקות. אבל לענין איסור כל ב' מינין אסור עכ"פ מדרבנן אף שלא במפולת יד. כשזרען סמוכים אסורים ממראית עין [רכ"מ ספ"ד מכלאים]:
עו) או חטה ושעורה וכוסמת: פלוגתיי' בלישנא דקרא. שדך לא תזרע כלאים. לת"ק אפי' באינו זרוע נקרא שדה. ולר"י צריך שיהיה זרוע מלבד הכלאים. מיהו בכרם כעל"פ. דבאינו זרוע לא מקרי כרם. וקיי"ל כת"ק (שו"ע יו"ד, רצז). וג' מדריגות יש. להרכיב אילן אסור גם בח"ל מדאוריי'. וכלאי כרם אסור בח"ל רק מד"ס אפי' באכילה. מיהו דוקא בזרע חרצן וב' מיני זרעים יחד במפולת יד. אבל מותר לזרען סמוכים בח"ל וא"צ הרחק ביניהן [שם ססרצ"ו]. וכלאי זרעים אפי' במפולת יד שרי אפי' לכתחילה בח"ל [רצ"ז]. וכל מקום שאסור לזרוע אסור לקיים. אבל פירות כלאים מותרים אפי' בא"י חוץ מכלאי כרם. ובא"י אסור באכילה [ובהנאה] מדאורייתא. ובח"ל מד"ס. מיהו מותר לנטוע ענף המורכב:
בועז לפרק א עריכה
הערה (א): כ"כ הר"ב דלשיעור חלה מצטרפין. וכתב עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות א]. וז"ל אף דתנן פ"ב דתרומות מ"ו. דכל שהוא כלאים בחבירו כו'. ומזה תמוה לי דברי רש"י (פסחים דף ל"ה ע"א) כו'. והא בתרומה כל שהוא כלאים אין תורמין מזע"ז וצ"ע עכלה"ט. ואני אנה אני בא בפרוזבוטי. דלפע"ד היה נראה. דרש"י סמך א"ע. מדבל"ז קשה דב' כללי דנקט בפ"ב דתרומות סתרי אהדדי. דקאמר כל מין חיטין א'. משמע אפילו כוסמין וחטין. וקאמר בתר הכי כל שהוא כלאים אין תורמין מזה על זה. אלא על כרחך מדאין למדין מהכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ (כעירובין דף כ"ז ע"א) ע"כ הך כללא דכל שהוא כלאים ל"ד. והך כללא קמא דכל מין חיטין א'. דוקא. דאי נימא איפכא. וכללא קמא רק בשחמתית ולבנה מיירי. א"כ למה ליה להך כללא קמא כלל. דשחמתית ולבנה אינן כלאים. ותו מדמתחיל אין תורמין ממין אשא"מ. וקאמר בתר הכי כל מין חיטין א'. ונקט נמי בפסחים דכוסמין מין חיטין ש"מ דכוסמין וחטין נכללו בכללא קמא. ויצא מכללא דסיפא דאף שהן כלאים עכ"פ מדהן מין א' תורמין מזע"ז. השבני רבינו הנ"ל א"א לומר כן דכללא קמא דוקא וכללא בתרא ל"ד. אימא איפכא. וטפי נראה דכללא בתרא קאי אכל מה דתני מקמי הכא. ומפרש לה דעכ"פ בעי' שלא יהיה כלאים זה בזה. ותו דכיון דדינא דאין תורמין ממין אשא"מ נפקא לן מק"ו מתירוש ויצהר. ע"כ דבכוסמין וחיטין יש איזה דרש דתורמין. אם כן נימא פרכא על הק"ו חטים בכוסמין יוכיח.