תפארת ישראל על כלאים ג

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

זורעים בתוכה חמשה זרעונים:    אף דבכל דוכתא. מלת זרעונים כולל כל דבר הנזרע. הכא דוקא בירקות מותר לזרוע ה' מינין בערוגה. וכדמסיק במשנה ב'. מדאין זורעין מהן רק מעט מעט:

ארבעה בארבע רוחות הערוגה:    מניח בכל רוח טפח ע"ט בכל זוית פנוי. וזורע ד' טפחים האחרים ברוחב טפח. וכן בכל רוח ורוח ואף שארבע מינים שבארבע רוחות נוגעים זה את זה בקרנות. הרי נגיעה בראש תור מותר. כלעיל פ"ב מ"ז:

ואחד באמצע:    דהיינו צורה זו [ציור] ונמצא שיהיה זרוע כ"ד טפחים. שהם ב' שלישים מהל"ו טפחים של כל הערוגה. ובלבד שיהא הירק שבאמצע מובדל כדי יניקה. שהוא טפח ומחצה. מכל מין שברוחות. או שיגע בהן בראש תור. ואע"ג דבפ"ב מ"י אמרינן ירק בירק ו"ט. התם בשדה גדולה. משא"כ הכא בנזרע מעט. במרחיק שיעור יניקה ליכא ערבוב. מיהו טפי מה' מינים. אע"ג שמרחיקין זה מזה שיעור יניקה אסור. מדהו"ל ערבוב. ואסמכוה אקרא. שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח צמחה תרי. וזרועיה תרי. ותצמיח חד. הו"ל ה' מינין וה"ה שיכול לזרוע בהיתר כתמונ' זו [ציור] ויהיה ג"כ רק ה' מיני'. אבל ירויח שיהיה זרוע כ"ז טפחים [והיינו כש"ס פרק רע"ק בשתירץ שימלא הקרנות]. אלא הא קמ"ל דאפי' בתמונה א' שזכרנו שרי. ולא אמרינן דהזרוע באמצע הו"ל חבוש. מדמוקף רק בד' ראשי תור [ועפ"ב סי' ע"ג]:

היה לה גבול גבוה טפח:    וגם ברחב הגבול טפח:

זורעין בתוכה שלשה עשר:    דמדהשתא הו"ל הערוגה עם הגבול ח' על ח' טפחים. גם כשיזרע בה י"ג מינין ליכא ערבוב:

שלשה על כל גבול וגבול:    דמניח טע"ט שבקרן. וזורע טע"ט ומניח טפח ומחצה וזורע טפח ומניח טפח ומחצה וזורע טפח ומניח טפח שסמוך לקרן. דהו"ל יחד ח' טפחים. וזרוע מהן ג"ט. וכן לכל רוח על הגבולים סביב. דהו"ל יחד י"ב מינין על הגבול. ומכ"ש דמותר למלאות כל הרוח כלעיל סי' ב'. רק דקמ"ל דהכא מדליכא ערבוב מותר גם להרבות במינין. ודוקא בשהגבול גבוה ג"כ טפח. וכדמסיק במשנה ב'. אבל בכל שטח שוה ח' על ח' אסור להרבות טפי מה' זרעונים:

לא יטע ראש הלפת בתוך הגבול מפני שהוא ממלאהו:    אף דמרחיק שיעור יניקה. מדאיכא מינין הרבה מתערבב. משא"כ ברישא דליכא רק ד' מינין שרי:

רבי יהודה אומר ששה באמצע:    גם ברישא פליג דס"ל דבערוגה וע"ז זורעין בה ו' מינין:

משנה בעריכה

כל מין זרעים אין זורעים בערוגה:    ה' מינין:

חרדל ואפונים השופין:    באהנען קטנים:

אפונים הגמלנים:    באהנען גדולים:

מין ירק:    ושאר מיני זרעי' וירקות ידועים. רק הזכיר הנך ב'. דסד"א להיפך. להכי קמ"ל דאינו כך:

גבול שהיה גבוה טפח:    וזרע בה י"ג מינין כנ"ל:

ונתמעט:    נעשה נמוך מטפח:

כשר:    וא"צ לעקור מה שזרע כבר. ואסור לזרוע בו להבא עד שיגביהו טפח:

התלם:    פורכע:

ואמת המים:    שיבשו מימיו:

שהם עמוקים טפח:    ורחבן ששה טפחים. ועמוקים לרבותא נקט. אף על גב דאותו שבאמצע נראה כחבוש דאיכא למ"ד בירושלמי דאסור. ואע"ג דלא קיי"ל כן. אפ"ה קמ"ל רבותא גם אליבי':

אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע:    ובלבד שירחיק המינין שיעור יניקה זמ"ז:

משנה געריכה

היה ראש תור ירק:    קרן זוית מערוגה מחודדת של ירק. וקמ"ל דבירק שנזרע מעט מעט. שרי בראש תור אפי' בשדה גדולה ושדה קטנה ועי' לעיל פ"ב ס"ו:

נכנס לתוך שדה ירק אחר מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו:    וליכא ערבוב כפ"ב מ"ז:

היתה שדהו זרוע ירק והוא מבקש ליטע בתוכו שורה של ירק אחר:    והרחיקן כדינן כפ"ב סי' ע"ו:

רבי ישמעאל אומר עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו:    פתוח מב' צדדיו:

רבי עקיבא אומר:    צריך שיהי' התלם הזרוע אורך וכו'. ור' ישמעאל נמי מצריך הכי. רק לר"ע א"צ מפולש. וי"א דבהרחקה פליגי. דלר' ישמעאל צריך שיהיה התלם המפסיקן מפולש. ולרע"ק סגי בשיהיה המרחק במקום א' וע"ו טפחים. ולר"י סגי באורך ו' על רוחב טפח. ואע"ג דלעיל [פ"ב מ"י] כבר תני לה כרע"ק. באמת הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת. א"נ התם בשדה גדולה והכא רק בשורה א' שבאמצע שדה ירק פליגי:

אורך ששה טפחים ורוחב מלואו:    רחבו כארכו:

רבי יהודה אומר רוחב כמלא רוחב הפרסה:    ר"ל טפח:

משנה דעריכה

שתי שורות של פול המצרי:    והרחיקן כדינן כפ"ב סי' ע"ו:

אסור:    אף דהרחיק כדינן. דמדעליה' רחבים נראה כאילו נזרעו במפולת יד. משא"כ ב' שורות וכו' נראה כל א' כשדה שלימה:

רבי אליעזר מתיר:    דס"ל דהב' שורות קשואין אע"ג שאינן סמוכות מצטרפות ומחשבו כשדה קשואין. והרי בכה"ג מותר ליטע באמצע השדה שורה דלועין ושורה פול המצרי. וכלעיל [מ"ג] במרחיקן כדינן [כלעיל פ"ב ע"ו]:

וחכמים אוסרין:    מדאין ב' השורות סמוכים. מיהו בסמוכות שרי לזרוע בצדן. א' של קשואין וא' של דלועין בהרחיקן כדינן לעיל אע"ג דסתר בהא דיוקי דרישא וסיפא אהדדי. דברישא מדויק דבכה"ג אסור. ובסיפא מדויק איפכא והול"ל נעשה דיוק דרישא כמפורש בסיפא ואסור. וכדאמרינן בכל דוכתא. הכא בדרבנן אמרי' דיוקא דרישא לאו דוקא ודיוקא דסיפא דוקא:

משנה העריכה

נוטע אדם קישות ודלעת:    דעליהן מתפשטי'. וקישות ודלעת לא זו אף זו קתני ועי' ספ"ב. ומכ"ש שאר מינין:

לתוך גומא אחת:    וא"צ הרחק:

ובלבד שתהא זו נוטה לצד זה וזו נוטה לצד זה ונוטה שער:    ענפים:

שכל מה שאסרו חכמים לא גזרו אלא מפני מראית העין:    שיחשוב הרואה שזרען יחד במפולת יד. דהו"ל איסור דאורייתא. אבל בשהטה שער זו לכאן ושער חבירתה לצד אחר. הרי נראה שהקפיד שלא יתערבו בסיפן. ודאי כן הקפיד שלא יתערבו בזריעה. ולכאורה היה נ"ל דוקא בגומא קטנה שזורע בה ב' מינים מועטים. אבל גומא ארוכה כתלם ואמת המים [לעיל מ"ב] כיון שהגדולים שם הרבה לא מהני בה הפיכת שער. דמדרבו חיישינן לעירוב. אולם בש"ע [רצ"ז סל"א] לא חילק בכך. מיהו בירושלמי משמע כדברינו:

משנה ועריכה

היתה שדהו זרוע בצלים:    ה"ה שאר מיני':

ומבקש ליטע בתוכה שורות של דלועים:    ומדצריך לעקור הבצלי' לנטוע במקומן דלועין. חמיר טפי ממתני' דלעיל. ולא סגי בהיתר של ב' שורו':

רבי ישמעאל אומר עוקר שתי שורות:    כל שורה הוא ד' אמו':

ונוטע שורה אחת:    נשתיירו ב' אמות בורות לכל צד:

ונוטע שתי שורות:    ואין צריך רק הפסק תלם כפ"ב סי' ע"ו:

וחכמים אומרים אם אין בין שורה:    של דלועין:

שתים עשרה אמה לא יקיים את הזרע של בינתיים:    זהו ממש דעת ר' ישמעאל. דב' אמות בורות מכאן ומכאן. וח' אמות בצלים באמצע הן י"ב אמות. רק דלחכמים לא בעו בורות רק תלם א' כשאר ירקות. ואעפ"כ מצרכי להרחיק שורה מחברתה י"ב אמה. מדעליהן מתפשטות ביותר ויהיה ערבובי':

משנה זעריכה

דלעת בירק כירק:    וסגי לי' בו' טפחים לכל צד:

ובתבואה נותנין לה:    לדלעת לכל צד:

בית רובע:    הוא י' אמות וב' טפחים ומחצה אורך על רוחב י' אמות:

נותנין לה לעבודתה ששה טפחים:    דשורה דלא מערבא. קילא מדלעת יחידית. מיהו אורך ההפסק צריך י' אמות ומחצה:

ואם הגדילה:    עלי השורה ונכנסו לתוך הו' טפחים:

רבי יוסי אומר נותנין לה:    לשורה דלעת בתבואה:

אמרו לו התחמיר זו מן הגפן:    דכל שאינו כרם. סגי לה בו' טפחים. והרי כלאי כרם חמור מכלאי זרעים לענין אכילה והנאה:

ולדלעת יחידית נותנין לה בית רובע:    ר"ל הרי מודים אתם לי שכשכבר היה גפן נטוע ובא לזרוע בצדה תבואה סגי במרחיק ו"ט. וכשהיה דלעת יחידית נטוע. צריך להרחיק בית רובע. א"כ ה"נ בהיתה התבואה כבר זרוע. ובא ליטע בצדה גפן או דלעת. חמורה דלעת מגפן:

כל שלשה דלועין לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה:    דס"ל דדלעת יחידית צריך שליש בית סאה בתבואה. ולא סגי ברובע:

רבי יוסי בן החוטף אפרתי אמר משום רבי ישמעאל כל שלשה דלועים לבית כור לא יביא זרע לתוך בית כור:    דס"ל דדלעת יחידי' צריך שליש בית כור:

בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה