משנה כלאים א ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק א · משנה ה | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

הצנון והנפוץ, החרדל והלפסן, ודלעת יוונית עם המצרית והרמוצה, אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה.

משנה מנוקדת

הַצְּנוֹן וְהַנָּפוּץ [נ"א: וְהַנָּפוּס],

הַחַרְדָּל וְהַלַּפְסָן,
וּדְלַעַת יְוָנִית עִם הַמִּצְרִית וְהָרְמוּצָה,
אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה,
כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

נוסח הרמב"ם

הצנון והנפוס,

החרדל והלפסן,
ודלעת יונית עם המצרית והרמוצה,
אף על פי שדומין זה לזה -
כלאים זה בזה.

פירוש הרמב"ם

נפוץ - פרשנוהו.

לפסן - צמח שטעמו כטעם הלפת, ירום על פני הארץ כשיעור אמה, והרופאים קורין אותו "לפסין".

ומה שאמר עם המצרית - חסר השם המתואר, וירצה לומר דלעת המצרית, ועם דלעת הרמוצה:

פירוש רבינו שמשון

ירושלמי (הל' ה) אמר רבי יש מהן שהילכו אחר הפרי ויש מהן שהילכו אחר העלין הלפת והצנון הילכו אחר הפרי הלפת והנפוס הילכו אחר העלין התיבון הרי צנון והנפוס הפרי והעלין דומין ואת אמרת כלאים אמר רבי יונה בזה הילכו אחר טעם הפרי. פירוש אחר פרי להחמיר וכן אחר העלין להחמיר וכן אחר הטעם להחמיר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הצנון והנפוץ - אע"פ שהפרי והעלים דומין זה לזה הן כלאים זה בזה לפי שאין טעם הפרי דומה שהלכו בזה אחר טעם הפרי ח:

לפסן - פי' בערוך מרוי"ו בלע"ז:

פירוש תוספות יום טוב

הצנון והנפוץ וכו' כלאים. כתב הר"ב שהלכו בזה אחר טעם הפרי. וז"ל הרמב"ם בפ"ג מה' כלאים הואיל וטעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר ע"כ. משא"כ לפת ונפוץ דמשנה ג שאין ריחוקן ריחוק גדול הקילו מפני דבר אחד שהן דומין בו דמיון גדול עד שיראו כשני גוונין ממין אחד אם מפני העלין שדומין זה לזה או שהפרי דומה זה לזה שאין הולכים בכלאים אלא אחר מראית העין אלא א"כ טעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר. כך עולים דברי הרמב"ם שם. וז"ל הירושלמי הביאו כ"מ שם א"ר יש מהם שהלכו אחר הפירי ויש מהם שהלכו אחר העלין התיבון הרי צנון ונפוץ הרי פרי דומה והעלין דומים ותימר כלאים. א"ר יונה בזה הלכו אחר טעם הפרי עכ"ל. ולכן מ"ש הר"ש שהירושלמי סובר שהולכין אחר פרי להחמיר וכן אחר העלים להחמיר וכן אחר הטעם להחמיר מלבד מאי דקשיא מלישנא דירוש' דמקשה והרי צנון ונפוץ עליו דומים ואת אמרת כלאים. דמאי קושיא הא כיון שאין הטעם דומה הולכים להחמיר [*דאם בפירי ובעלין הולכין להחמיר כ"ש בטעם שהוא עיקר ענינו של הפרי] קשיא נמי מתני' דלעיל הלפת והנפוץ דמשום דדומה בעלין הולכים להקל כמ"ש הר"ב וכן הוא בירוש' והביאו הר"ש שם:

[*והנפוץ. גם כאן גרס בירושלמי במשנה וגמ' והנפוס וכן הוא במשנתנו במס' עוקצים פרק קמא משנה ב]:

עם המצרית והרמוצה. לשון הרמב"ם חסר השם המתואר וירצה לומר דלעת המצרית ועם דלעת הרמוצה ע"כ. ופשוט הוא דאו או קתני וכ"כ הרמב"ם בפרק ג:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) הואיל וטעם הפרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר הר"מ משא"כ לפת ונפץ דמ"ג שאין ריחוקן ריחוק גדול הקילו מפני ד"א שהם דומין בו דמיון גדול עד שיראו כב' גוונין ממין אחד שאין הולכין בכלאים אלא אחרי מראית עין אא"כ טעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר. תוי"ט בשם הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הצנון וכו':    נראה דהא דהדר קתני דיני ירק בתר דהתחיל בדיני אילן כדי לסמוך כל אינם כלאים זב"ז אהדדי. וכל אע"פ שדומין זל"ז כלאים זב"ז אהדדי. כתב סמ"ק על כל הני דתנן דאינם כלאים זב"ז. ומינים אחרים שאע"פ שדומין זל"ז כלאים זב"ז ולפי שאין המון העולם מכירין רוב המינים טוב ליזהר מכולן ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

מט) הצנון:    רעטטיג:

נ) החרדל והלפסן:    אנדארענקרויט:

נא) אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה:    מדרחוק טעמן ביותר זמ"ז:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים