תפארת ישראל על כלאים ד

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

קרחת הכרם:    מפרש ואזיל:

ואיזו היא קרחת הכרם כרם שחרב:    ונקרחו גפניו:

מאמצעו:    ואפי' אין גפנים רק מב' צדדי הקרחה:

אם אין שם שש עשרה אמה:    כבית הלל דד' אמות שסמוך לגפנים מכאן ומכאן ככרם דמו. דהוה ליה עבודת הכרם. מדצריך כשיעור הזה לעגלות ושוורים לחרישה ובאמצע צריך ד' אמות שיעור שדה מצד זה. וד' אמות שיעור שדה מצד האחר ואם נשאר פחות מח' אמות בינתיים. שדינן פלגא להכי ופלגא להכי ובטלי לגבי כרם. ולבית שמאי צריך טז"א באמצע. ח"א לשיעור שדה להכא ולהכא:

לא יביא זרע לשם:    אפי' מעט באמצע לכתחילה אסור. ובדיעבד אינו מקדש כפ"ז מ"ז:

היו שם שש עשרה אמה נותנין לה עבודתה:    ד' אמות לכל צד:

משנה בעריכה

איזו היא מחול הכרם בין כרם לגדר:    מקום פנוי שבין כרם וכו' עשוי למחולות הנשים כשלהי מסכת תענית:

היו שם שתים עשרה אמה:    כבית הלל. ד' אמות סמוך לכרם הו"ל עבודת הכרם. וד' אמות שסמוך לכותל עשוי לדוושא. לחזק יסודות הכותל. וצריך שישאר ד"א שיעור שדה. וא"צ ט"ז אמות מדרק בצד א' יש שם איסור וכל הנך אמות בת ו' טפחים:

נותנין לו עבודתו:    היינו מרחק ד' אמות:

משנה געריכה

רבי יהודה אומר אין זה:    מחול הכרם שאמרת:

אלא גדר הכרם:    וביש יותר מד"א. זורע המותר:

ואיזה הוא מחול הכרם:    שצריך יב"א:

בין שני הכרמים:    שכרם א' במזרח וכרם א' בדרום. ולת"ק זה נמי כקרחת כרם. אבל מקום שבין ב' כרמים. א' למזרח וא' למערב כעל"פ דהיינו קרחת:

איזה הוא גדר:    מלתא אחריתא קאמרה סתמא דמתני'. איזה גדר שמפסיק. שיכול לסמוך כרם מצד זה וזרעים מצד זה: ול"מ היה נ"ל דה"ק איזהו גדר הכרם דפליגי בה דלת"ק צריך בינו לכרם י"ב אמה. ולר"י סגי בד' אמות. זהו דוקא כשגבוה י"ט אבל בנמוך מזה לכ"ע הו"ל כליתא וסגי בד"א:

וחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה:    טפחי' דמדאין ההפסק בולט. צריך שיהיה הרוחב טפי. משא"כ עובי גדר סגי בדק כ"ש [וכמ"ד] ובין בחריץ או בגדר כשיש בכל א' שיעור הראיי לו. מותר ליטע כרם סמוך לו מכאן ולזרוע סמוך לההפסק מצד האחר:

משנה דעריכה

מחיצת הקנים אם אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים:    דהו"ל כלבוד מהלמ"מ:

הרי זו כמחיצה:    אף בפרוץ מרובה על עומד:

וגדר שנפרץ:    והעומד ד"ט או יותר. משא"כ בקנים מיירי דאין בעומד ג"ט:

עד עשרה אמות הרי היא כפתח:    ואפילו נגד הפתח מותר:

נפרצו בו פרצות הרבה:    פחותות מי' אמות ויתירות מג"ט:

אם העומד מרובה על הפרוץ:    כשנצרף כל העומדים ופרוצים יחד. וה"ה בפרוץ כעומד:

ואם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרצה:    ובעומד פחות מד"ט ויתר מג"ט. והפרוץ מרובה. אף נגד עומד אסור:

משנה העריכה

בש"א כרם:    ואסור לזרוע תוך ד"א:

ובה"א אינו כרם:    וא"צ להרחיק רק ו"ט:

עד שיהו שם שתי שורות:    ובכל שורה ג' גפנים או יותר דדוקא באחת יוצאת זנב סגי בה' [כמ"ו]. דאל"כ צריך ב' שורות של ג' ג':

לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם:    ר"ל תוך לד"א של עבודת הכרם שחוץ לכרם:

בית שמאי אומרים קידש שורה אחת:    ואע"ג דהוה ב"ש לקולא וב"ה לחומרא. כבר נשנה בעדיות [פ"ה מ"ב]:

ובית הלל אומרים קידש שתי שורות:    דמה שאסרה תורה הזרע והכרם. שורה א' מקרי כרם:

משנה ועריכה

ואחת יוצאה זנב:    ג' גפנים נטועים בשורה וב' כנגדן כזה [ציור] וי"א כזה [ציור] :

שתים כנגד שתים ואחת בינתים:    כזה [ציור] וי"א כזה [ציור] :

ואחת באמצע:    כזה [ציור] וי"א כזה [ציור] . ונ"ל דטעמיה דאי כפרושא קמא שאין האלכסוני' שוין. לא שייך לשון בינתיים. אבל לדינא לא פליגי:

עד שיהו שתים נגד שתים ואחת יוצאה זנב:    הא תו ל"ל. ונ"ל דקמ"ל דאפי' יש ג"כ א' בינתיים או באמצע. עכ"פ מדיש ללקט בה ב' כנגד ב' וא' יוצאה זנב הרי זה כרם. כלקמן ריש פ"ה [וכ"מ אח"כ בתוס' חדשים]:

משנה זעריכה

ושורה אחת בתוך של חבירו:    אע"פ שדרך וכו':

ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע:    דרך הרבים זה היינו שביל הרבים שצריך שלא יהיו השורות מרוחקים ח"א. דאל"כ אינן מצטרפי'. ונ"ל דנקט דרך היחיד לרבותא דסד"א דדוקא דרך הרבים אינו מפסיק משו' דלשניהן רשות להלוך בו. אבל דרך היחיד שאין לו חלק בא' מהשורות הו"א דמפסיק קמ"ל:

וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים:    וזרע תוך ד"א של שורה שלו:

הרי אלו מצטרפות:    דאף דאין אדם אוסר מה שאינו שלו. הכא הזרע וגם קצת מהכרם משלו הוא:

גבוה מעשרח טפחים:    ה"ה גבוה רק י"ט ונקט גבוה מי' לרבותא דר"י בעירסן וכו':

רבי יהודה אומר אם ערסן מלמעלה:    שהשכיב ועירב ראשי הגפנים ממעל לגדר. ועירס לשון עריסה:

הרי אלו מצטרפות:    אפי' גבוה יותר מי"ט. וה"ה בחריץ לעיל [מ"ג] והכי קיי"ל:

משנה חעריכה

הנוטע שתי שורות:    של ב' ב' גפנים אפי' אין א' יוצא זנב:

לא יביא זרע לשם:    דחמור תוכן מחוצה להן. דסגי במרחיק ו"ט. וביש ביניהן ח"א חוץ ממקום הגפנים. מרחיק אמה בת ו"ט מכאן ומכאן וזורע את המותר:

היו שלש:    ג' שורות של ב' ב':

אם אין בין שורה לחברתה:    ר"ל בין השורה של ב' זו לשורה של ב' שבצדה. א"נ דר"ל בין שורות החיצונית [כל זה מהר"ש]:

לא יביא זרע לשם:    קמ"ל הכא אף דע"י מרחק השורות זמ"ז. לפי' בתרא הנ"ל קמ"ל הך בבא לאשמעינן דדוקא באיתנהו לכל הג' שורות צריך מרחק בין ב' החיצונות ט"ז אמה. הא בחרבה האמצעית סגי בשמרחיק מכל שורה ו' טפחים. ודלא כראב"י דפליג ובלבד שיהיה שמונה אמות בין ב' השורות הנשארים. ולפי' קמא קמ"ל בהך בבא. אף דלא גרע מב' שורות של ג' ג' [לעיל מ"ה] סד"א התם יש בין כל גפן לגפן שבצדו מרחק שוה. אבל הכא ע"י גודל המרחק שיש בין כל שורה של ב' לשורה ב' שבצדה. ניכר שהן ג' שורות של ב' ב'. ולא ב' שורות של ג' ג' [דבכה"ג היה פשוט דהו"ל כרם כסי' כ"ה. ורווח שביניהן כקרחת] אפ"ה גם בג' שורות. רווח שביניהן כקרחת. מיהו באין שם רק ב' שורות של ב' ב' אז אם יש מרחק בין שורה לחברתה ח' אמות אפילו מתחילה היו ג' (כחנניא) דינן רק כגפן יחידית דסגי בששה טפחים:

אפילו חרבה האמצעית:    ומכל שכן בחרבה א' מחיצונות. שנשתיירו ב' שורות ביחד:

שאילו מתחלה נטען:    ר"ל רק ב' שורות:

משנה טעריכה

הנוטע את כרמו על שש עשרה אמה שש עשרה אמה:    ר"ל כל שורה רחוקה מחברתה טז"א:

מותר להביא זרע לשם:    בריחוק ששה טפחים משורה. מיהו דוקא בנטען מתחילה ב' שורות של ג'. לכולי עלמא סגי במרחק כל שורה מחברתה ט"ז אמות. הא קרחת שבכרם. שיש כרם מכאן ומכאן. וגם מתחלה הי' במקום הקרחת גפני כרם. צריך לבית שמאי מרחק ארבעה ועשרים אמות. כריש פרקן:

אמר ר' יהודה מעשה בצלמון באחד שנטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה והיה הופך שער:    ר"ל ראשי הענפים:

שתי שורות לצד אחת:    אלו כלפי אלו:

וזורע את הניר:    המקום הפנוי שמצד זה וזה. זרע בריחוק ו"ט מהשורה:

ובשנה אחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור:    ר"ל הקרקע שלא היתה זרועה אשתקד:

רבי מאיר ורבי שמעון אומרים אף הנוטע את כרמו על שמונה שמונה אמות מותר:    ולא בעינן ט"ז אמות רק בהיה מתחלה כרם וחרב ולא בהיה מתחלה כך:

בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה