משנה כלאים א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) החיטים והזונין -

אינן כלאים זה בזה.

השעורים ושיבולת שועל,

והכוסמין והשיפון,

הפול והספיר,

והפורקדן והטופח,

ופול הלבן והשעועית -

אינן כלאים זה בזה.

(ב) הקישות והמלפפון -

אינן כלאים זה בזה.

רבי יהודה אומר: כלאים.

חזרת וחזרת גלים,

עולשין ועולשי שדה,

כרישין וכרישי שדה,

כוסבר וכוסבר שדה,

חרדל וחרדל מצרי,

דלעת מצרית והרמוצה,

פול המצרי והחרוב -

אינן כלאים זה בזה.

(ג) הלפת והנפוס,

והכרוב והתרובתור,

והתרדין והלעונין;

הוסיף רבי עקיבה:

השום והשומנית,

הבצל והבצלצול,

התורמוס והפלוסלוס -

אינן כלאים זה בזה.

(ד) ובאילן -

האגסים והקרוסטמלין,

הפרישין והעוזררין -

אינן כלאים זה בזה.

התפוח והחוזרד,

והפרסקין והשקדים,

השזפין והרימין,

אף על פי שדומין זה לזה -

כלאים זה בזה.

(ה) הצנון והנפוס,

החרדל והלפסן,

ודלעת יונית עם המצרית והרמוצה,

אף על פי שדומין זה לזה -

כלאים זה בזה.

(ו) הזאב והכלב,

הכלב הכופרי והשועל,

העיזים והצבאים,

היעלים והרחלים,

הסוס והפרד,

הפרד והחמור,

החמור והערוד,

אף על פי שדומין זה לזה -

כלאים זה בזה.

(ז) אין מביאין -

אילן באילן,

וירק בירק,

לא אילן בירק,

ולא ירק באילן.

רבי יהודה -

מתיר ירק באילן.

(ח) אין נוטעין ירקות -

בתוך סדן של שקמה.

אין מרכיבין פיגם, על גבי קידה לבנה -

מפני שהוא ירק באילן.

אין נוטעין יחור של תאנה, בתוך החצוב -

שיהא מקירו.

אין תוחבין זמורה של גפן, לתוך האבטיח -

שתהא זורקת מימיה לתוכה - מפני שהוא אילן בירק.

אין נותנין זרע דלעת, לתוך החלמית

שתהא משמרתו - מפני שהוא ירק בירק.

(ט) הטומן לפת וצנונות תחת הגפן -

אם היו מקצת העלין מגולין, אינו חושש -

לא משום כלאים,

ולא משום שביעית,

ולא משום מעשרות;

וניטלין בשבת.

הזורע חיטה ושעורה כאחת -

הרי זה כלאים.

רבי יהודה אומר:

אינו כלאים, עד שיהו -

שני חיטים ושעורה,

או חיטה ושתי שעורים,

או חיטה ושעורה וכוסמת.

הדף הראשי של משנה כלאים א

משנה כלאים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב