אבן עזרא על תהלים קיט

<< · אבן עזרא על תהלים · קיט · >>

פסוק א

אשרי תמימי דרך - אלה המאה ושבעים וששה פסוקים שהם אל"ף בי"ת, כבר הזכיר בעל המסורה כי אין פסוק שאין שם זכר דרך או תורה או עדות או פקודים או אמירה או חוק או מצוה או משפט או דבר חוץ מפסוק אחד והוא ערוב עבדך לטוב וכבר הזכרתי בתחלת הספר מה שאמרו המפרשים באלה הפסוקים כי יש אומרים שלא חברם דוד.

אשרי, דרך - משרת אחר וכן הוא ההולכים בדרך תורת ה'.

פסוק ב

אשרי - דבר בתחלה על המרגיל עצמו ללכת בדרך ישרה, גם הזכיר עתה שומר העדות שקבל מהאבות ועקרם עדות העין.

פסוק ג

אף - אמר רבי מרינוס: שהוא כמו: אף וכני בתי חומר, לא עשו עולה לעבור פי השם במצות לא תעשה, רק הלך בדרכי השם שהם מצות עשה. ויתכן שהוא כמשמעו, גם אשר לא עשו עולה יחשב להם כי הלכו בדרכי השם.

פסוק ד

אתה, פקודיך - שהם בלב.

וטעם צוית – על יד נביאיך.

וטעם אתה – שאתה החילות.

פסוק ה

אחלי - כמו אחלי אדוני על משקל אשרי האיש כמו כל חפצי ורצוני ושאלתי שיכונו דרכי.

פסוק ו

אז - מצותיך הם מצות עשה ויש מהם שלא פירש למה צוו וכאשר יביט עליהם בעין הדעת ידעם, על כן: לא אבוש.

פסוק ז

אודך בלמדי משפטי צדקך - שהם דיני נפשות וממון כולם צדק.

פסוק ח

את - אמר רבי משה: עד מאוד דבק עם חקיך כמו ולא פחדו מאבותם. ובן בלעם אמר: כי עד מאד כמו לעד. ולפי דעתי: כי אני אשמר חקיך ואתה אל תעזבני עד מאד. והטעם: עזיבה שלא אוכל לשומרם.

פסוק ט

במה - אמר רבי משה: תשובת במה היא לשמור והשמור ארחו. ולפי דעתי: שהוא קשור בפסוק העליון שאמר: את חקיך אשמור, אף על פי שלא אוכל לשמרם כראוי כדברך.

פסוק י

בכל - אתה תדע כל לבי ואתה עזרני שלא אשגה.

פסוק יא

בלבי - שם הם תמיד צפונים אמרתך.

פסוק יב

ברוך - בעבור שאודה כי אתה ברוך למדני חקיך וזה הוא השכר שאבקש ממך.

פסוק יג

בשפתי - דבק עם הפסוק העליון למדני חקיך כי אתה תדע מנהגי שספרתי ולמדתי משפטיך לאנשי דורי.

פסוק יד

בדרך - כאשר ארגיל נפשי בדרך עדותיך, אז אשמח.

פסוק טו

בפקודיך אשיחה - עם לבבי שהפקודים נטועים בו והפוקדים יורוהו לשמור אורחותיך שהם ישרים בכללים, אף על פי שבפרטים ירעו למי שהוא הכללים שמורים לטוב לכל העמים, ופירוש הדבר תבין מהגשם שהוא כלל שמור לטוב לכל העולם ובכללו שהוא מטיב, יבוא ממנו מקרה רע למעטים.

פסוק טז

בחוקותיך - בחוקות שהשם נהג עולמו.

אשתעשע - על כן לא אשכח דבריך שאמרת: אחרי ה' אלהיכם תלכו.

פסוק יז

גמול - בעבור שהזכיר למעלה לא אשכח דבריך, אמר: גמול על עבדך אחיה ואשמרה, כמו לא אשכח.

פסוק יח

נפלאות מתורתך - איננו דבק כי אם ואביטה, כמו: ולא כחדו מאבותם וכן הוא גל עיני ואביטה מתורתך נפלאות ממני.

פסוק יט

גר - בעבור היות הגר כמו תועה ושוגה בדרכים, על כן אמר כן.

פסוק כ

גרסה - מן גרש כרמל כמו נצרבה ונשרפה לעשות משפטיך בחייהם.

ומלת לתאוה – מרוב אהבתי כמו תאבתי.

פסוק כא

גערת - כמו שעשית אתה.

פסוק כב

גל - הטעם: כי הזדים יחרפוני בעבור ששמרתי עדותיך.

פסוק כג

גם - כן עשו שרים רבים.

בי נדברו - כמו: ותדבר מרים בעבור, כי עבדך ישיח בחקיך.

פסוק כד

גם, אנשי - חסר כ"ף כמו ועיר פרא. וכן הוא: כאנשי עצתי.

פסוק כה

דבקה, נפשי - כמו עצמי, כמו: נשבע ה' צבאות בנפשו. והטעם: כאילו הוא מת על כן חייני כדברך, אני אמית ואחיה.

פסוק כו

דרכי - כמו: יחשב דרכו חפצי וצרכי, שתלמדני חקיך.

פסוק כז

דרך - הטעם לדעת עיקר למה הם נטועים בלב, על כן: בנפלאותיך.

פסוק כח

דלפה - כאילו דלפה נפשי בחליי שתמס כדלף טורד, על כן קיימני כדברך, מחצתי ואני ארפא.

פסוק כט

דרך, חנני - כמו: חנונו אותם, והיא תהיה סבה שאסור מדרך שקר.

פסוק ל

דרך - הפך דרך שקר. וטעם אמונה כי אין עול בידינו, על כן אמר: משפטיך שויתי, כמו: לא ישוו בה. והטעם: עשיתי משפט שוה.

פסוק לא

דבקתי - המצות שקבל אין ראיה עליהם רק הקבלה, על כן: אל תבישני.

פסוק לב

דרך, כי תרחיב - שב אל דרך.

פסוק לג

הורני, עקב - כי עקב יש לה בתגמול ושכר, בשמרם עקב רב.

פסוק לד

הבינני, בכל לב - שלא אשכחנה.

פסוק לה

הדריכני - כמו הרגילני כאדם דורך הדרך פעמים.

פסוק לו

הט, עדותיך - יקרות מכל הון.

פסוק לז

העבר, חייני - כי חיי האדם יאריכו אם לא ילך אחר עיניו.

פסוק לח

הקם, אמרתך - הם הגזרות הבאות מהשמים. והטעם: קיים כל גזירה שתביאני ליראתך.

פסוק לט

העבר - דבק בפסוק העליון והטעם יגורתי מחרפה שתבואני אם שגיתי מיראתך, וכל משפט תעשה כי הוא טוב.

פסוק מ

הנה תאבתי - כמו כליתי מרוב האהבה כמו גם כלתה נפשי, וכלות אליהם, על כן מתאב אנכי הפך הדבר, על כן חייני.

פסוק מא

ויבואוני - כמו ויבואו אלי ויזעקוך.

כאמרתך - אשר הבטחתני.

פסוק מב

ואענה חרפי - שיאמר שלא תושיעני.

פסוק מג

ואל - וכל בקשתי עד מאד שלא תצל מפי דבר אמת, כמו: וינצלו את מצרים והאמת שתעשה משפט בחורפי.

פסוק מד

ואשמרה - אז אשמרה כמו: אל ימשלו בי אז איתם.

פסוק מה

ואתהלכה - בדרך הרחבה.

דרשתי - כמו בארתי, וכמוהו דרושים לכל חפציהם.

פסוק מו

ואדברה - בגלוי.

נגד מלכים - שמנהג אדם ליראה מהם.

פסוק מז

ואשתעשע - בסתר.

פסוק מח

ואשא - דרך כבוד וקבול מאהבה.

פסוק מט

זכר - שהבטיחו ותחסר מלת לו, יחלתני לו והנה יוצא לשנים פעולים.

פסוק נ

זאת - זכרתי כי אמרתך חייתני כמה פעמים, וזאת היא נחמתי בעת עניי.

פסוק נא

זדים - אע"פ שזדים הליצוני התלוצצו בי, כמו: לא נגענוך - נגענו בך.

פסוק נב

זכרתי - משפטים שעשית בזדים כמוהם.

פסוק נג

זלעפה - מן רוח זלעפות פחדתי איך יעזבו רשעים תורתך.

פסוק נד

זמרות - האדם בבית מגוריו משתומ' וההפך זמירות.

פסוק נה

זכרתי - גדולת שמך, ואשמרה תורתך ביום.

פסוק נו

זאת - הטובה בתולדתי.

פסוק נז

חלקי - זה אמרתי לרבים: אולי ישמרו דבריך.

פסוק נח

חליתי, כאמרתך - וחנותי את אשר אחון.

פסוק נט

חשבתי - כאשר אחשב כי זה דרך אלך אשיב רגלי אל דרך עדותיך.

פסוק ס

חשתי - זריזין מקדימין למצות.

פסוק סא

חבלי, עודוני - אין לו ריע והאומר שהוא מגזרת יאכל עד אין לו טעם וטעמו אם אחזוני חבלים, כחבלי רשעים שהם ראויים לבוא עליהם.

פסוק סב

חצות, על משפטי צדקך - ברשעים.

פסוק סג

חבר, יראוך - שיראו ממצות לא תעשה.

פסוק סד

חסדך - והנה חסדך מלאה הארץ והחסד שתעשה עמי, חקיך למדני.

פסוק סה

טוב, עבדך - דבק עם השם כדברך הטוב.

פסוק סו

טוב - זה הטוב שאבקש עתה.

פסוק סז

טרם - אין צורך לענות כי שוגג הייתי בימים שעברו על מלת ועתה.

פסוק סח

טוב - בלא בקשה ומטיב למבקש.

פסוק סט

טפלו - כמו ותטפול על עוני דבר שלא עשיתי.

פסוק ע

טפש - אין חבר לו.

וטעם שעשעתי כאש' התהלל' החכמה ושעשועי את בני אדם.

פסוק עא

טוב - אם באו עינויים עלי שיבואוני ללמד חקיך אז טוב לי:

פסוק עב

טוב - אם מנהג אדם לענות עצמו לקנות הון, על כן: מאלפי זהב.

פסוק עג

ידיך עשוני - תקנוני וימהר לעשות אתו ויכוננוני לקבל הבינה.

פסוק עד

יראיך יראוני - שלמדתי מצותיך.

וטעם כי לדברך יחלתי – שכל מה שתגזור עלי אני חפץ בו, אפי' שתענני על כן -

פסוק עה

ידעתי, עניתני - פעמים רבות.

פסוק עו

יהי, לנחמני - שלא תענני עינוים רבים כאשר הבטחתני, כי אפחד שאמות על כן אחריו -

פסוק עז

יבואוני רחמיך - בעבור שאין לי שעשועי, כי אם תורתך.

פסוק עח

יבושו - שרצו לעוות אותי מדרך ישרה ולא יכולו כי אני אשיח בפיקדיך.

פסוק עט

ישובו, יראיך - הפך הזדים.

פסוק פ

יהי - בעבור שהזכיר יבושו זדים התפלל שיעזרהו השם להיות לבו תמים ולא יבוש כמו הזדים.

פסוק פא

כלתה לתשועתך - לאות ולעד כי יפחד מאויביו.

פסוק פב

כלו - הזכיר הנעלם והיא הנפש ואחר כן הנראה והוא העין.

וטעם לאמרתך – גזרתך.

פסוק פג

כי, כנאד בקיטור - בעשן דרך משל, והנמשל עור בשרו כי הוא יבש.

פסוק פד

כמה - ופחד שימות קודם שינקם מאיביו.

פסוק פה

כרו - קשור בפסוק העליון כי יפחד מהשיחות.

אשר לא כתורתך - שצוית לא ישפך דם נקי.

פסוק פו

כל - הנה מצותיך לעשות אמונה והם ירדפו שקר עזרני עליהם.

פסוק פז

כמעט - זמן מעט.

פסוק פח

כחסדך - עד היום עמדי.

פסוק פט

לעולם, דברך נצב - גזירותיך עומדים בשמים.

פסוק צ

לדור - יש סוד עמוק כי הזכיר למעלה כי דברו והם שוכני שמים לעולם נצבים ושוכני הארץ הכללים נצבים, על כן: לדור ודור.

טעם ותעמד – שנקודת הארץ היא נקדת הגלגל העליון בראיות גמורות.

פסוק צא

למשפטיך - הזכיר השמים והארץ והם עומדים כעבדים לעשות משפטיך, כדרך קורא אני אליהם יעמדו יחדו.

פסוק צב

לולי - כנגד דור ודור - לולי שעזרתני בתורתך, אז הייתי אובד כדרך הנה רחקיך יאבדו, כאשר פירשתיו.

פסוק צג

לעולם - התברר מה שהזכרתי במלת אבדתי, כי כנגדה חייתני חיי עד.

פסוק צד

לך אני, דרשתי - לאות פיקודיך לאות כי שלך אני.

פסוק צה

לי - טעם לאבדני מחיי, עד אז אוסיף להתבונן עדותיך, כי בכל רגע יתגלו לי סודות עדותיך, אע"פ שאין להם סוף על כן אחריו: לכל תכלה.

פסוק צו

לכל תכלה - קץ בלשוננו פעם ראש ופעם סוף, כמו: על שני קצותיו, מקצה גבול מצרים, מקץ שבע שנים תעשה שמטה, מקץ שבע שנים תשלחו. ורבי משה אמר: כי תכלה מגזרת וכל בשליש כמו מדה על משקל מתגרת ידיך.

פסוק צז

מה - אוהב דבר היא שיחתי.

פסוק צח

מאיבי תחכמני - כל אחת ממצותיך, כדרך: בנות צעדה עלי שור יותר מאיבי.

פסוק צט

מכל - יותר השכלתי מכל מלמדי, בעבור כי כל שיחתי היא תורתך והנה היא תלמדני יותר מאשר למדוני מלמדי.

פסוק ק

מזקנים אתבונן - יותר מהזקנים כי פקודיך נצרתי – מנעורי.

פסוק קא

מכל - לא כלאתי רגלי בעבור פחדי מרעה שתהיה לי, רק בעבור לשמור אמרי פיך.

פסוק קב

ממשפטיך - הטעם הוריתני עד שלא סרתי.

פסוק קג

מה נמלצו - מלה זרה ופרושו מתקו כי איננו מגזרת מליץ ומליצה כי מליץ כמו מקים ואין המ"ם שרש גם מליצה כמו מריבה ואין המ"ם מהשרש על כן נמלצו מלה זרה כי היא כמו נפתחו נשמרו נדברו והמ"ם מן נמלצו שרש כאחד מאלה פתח שמר, כי לא תבא אות אחר נו"ן נפעל רק מן השרש פ"א פעל על כן נמלצו מלה זרה, על כן יש לפרשה כמו מתקו ויהיה הטעם כפול כמשפט, כן פירש לי החכם שיחיה ותחסר מלת מטעמי כי הם בכח הפועל.

פסוק קד

מפקודיך - בהתבונני סוד הפקודים הנטועים בלב הם הסירוני מאורח שקר.

פסוק קה

נר - כמו לאורו אלך חשך בלי מכשל, והנמשל הכבוד המאיר כנר.

פסוק קו

נשבעתי - כמו תשבע כל לשון. ויש אומרים: על ברית משה: ואת אשר איננו פה, אז היה בכח ועתה במעשה.

פסוק קז

נעניתי - אם באתני צרה ונעניתי בעינוים חייני כדברך - אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.

פסוק קח

נדבות - הטעם להרבות תפלה, אולי תרגילני משפטיך.

פסוק קט

נפשי - אני במקום מסוכן, כמו: וישם נפשו בכפו.

פסוק קי

נתנו - התברר דברי הסכנה.

פסוק קיא

נחלתי - הטעם היא נחלתי שאשמח בה.

ועדותיך - הם הנפלאות שעשית שהעתיקו אבותי ואני אשמח כאילו אני עד הייתי בימים ההם.

פסוק קיב

נטיתי - פועל יוצא.

לעולם עקב - שהם עומדים לעולם, או כי שכרם ותגמולם הוא לעולם.

פסוק קיג

סעפים - תואר כמו בעלי המחשבות, כמו: לכן שעיפי ישיבוני או מגזרת מסעף פארה ויהיו התואר יוצא, כמו: ושבח אני את המתים והטעם משחיתים.

פסוק קיד

סתרי ומגיני אתה - שלא ישחיתוני.

פסוק קטו

סורו - כן אומר לסעיפים.

פסוק קטז

סמכני - אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, על כן: אחיה:

פסוק קיז

סעדני, ואשעה - תרגם אספר. והנכון בעיני: מגזרת שעשועים ונכפלה המלה כמו תשגשגי, ועי"ן היתה ראויה להיות בפתח קטן, אולי נקמצה בעבור אות הגרון.

פסוק קיח

סלית - מהבנין הקל כמו הכבד סלה כל אבירי. והטעם: סעדני ואחיה, כי ראיתי שסלית הרשעים שבמרמה היו אומרים, שהם שוגים.

פסוק קיט

סיגים - חסר כ"ף, כל רשעי ארץ הקדמונים, כאשר כתוב בעדותיך.

פסוק קכ

סמר - כאשר אזכיר המשפטים שעשית ברשעי ארץ, אז יאחזני פחד ואירא לעבור פיך.

פסוק קכא

עשיתי - אני לא הייתי עושק רק עושה צדק ואתה אל תניחני לעושקי.

פסוק קכב

ערוב - כדרך: אנכי אערבנו, דרך משל שייטב לבו.

פסוק קכג

עיני, לישועתך - מיד העושקים ולגזרותיך שהם בצדק לעשות בהם משפט.

פסוק קכד

עשה, כחסדך - עד היום.

פסוק קכה

עבדך - שכר עבודתי הוא שתבינני.

פסוק קכו

עת - כל תאותי היא שתבינני ואדעה עדותיך הפך עושקי שהפרו תורתך בעת זקנתם, או בעת צרתם וצרכם אליך. ויש אומרים: כי עת ומועד לה' על אשר הפרו מצותיך.

פסוק קכז

על - קשור בפסוק עבדך אני הבינני ולא ארצה שכר זהב או פז.

פסוק קכח

על, ישרתי - היו"ד תחת אל"ף כטעם כי אשרוני בנות וכן תתיימרו מגזרת יתאמרו כל פועלי און.

וטעם פקודי כל – כי כל הפקודים כוללים כל איש לב ובאה זאת המלה כדרך: כל בכורי כל.

פסוק קכט

פלאות - הם מהעין על כל נפש.

נצרתם נפשי - לבדה.

פסוק קל

פתח - כמו: פתחון פה.

יאיר - לקורא שיראה האמת.

פסוק קלא

פי - כי כאשר פתחת פיך לדבר פי פתחתי כמו שואף לקבל דברך.

ומלת יאבתי – אין לה ריע במקרא.

פסוק קלב

פנה, וחנני - כמו אשר חנן אלהים, כמשפט האוהבים.

פסוק קלג

פעמי - יתפלל לתקן עלילות שישמור מצות עשה ולא תשלוטנה בו סבות לעשות מצות לא תעשה. ורבי משה אמר: אל תשלט בי כל און כמו ואני תפלה.

פסוק קלד

פדני - מאדם שיעשקני.

פסוק קלה

פניך - הרצון, כמו: באור פני מלך חיים.

פסוק קלו

פלגי - קשור בדבר מעושק אדם הם יבקשו לעשקני, עד שלא אשמור פקודיך ואני דואג ובוכה על אשר לא שמרו תורתך - כי ידעתי כי אחריתם רעה. ויש אומרים: כי שמרו דרך משל על העינים, כדרך: ואחרי עיניכם.

פסוק קלז

צדיק, וישר - כל אחד ממשפטיך.

פסוק קלח

צוית - האבות להתעסק בעדותיך.

פסוק קלט

צמתתני - כמעט וצמתתני, כמו: וימת לבו בקרבו:

פסוק קמ

צרופה - למה שכחו דברך צרי ואין בהם סיג, כי הכל צרוף בלי ספק.

פסוק קמא

צעיר - בעיני צרי כמו: ואנכי תולעת ולא איש.

פסוק קמב

צדקתך - הטעם כי איך אשכח פקודיך וצדקתך לא תשתנה, גם כן תורתך תמיד אחת.

פסוק קמג

צר, שעשועי - כנגד צרת הלב.

פסוק קמד

צדק - וי"ו עדותיך כוי"ו לא שלותי ושניהם תחת ה"א כי אותיות יהו"א מתחלפים.

וטעם הבינני צדק לעולם ואחיה – לעולם האחד ישרת במקום שנים.

פסוק קמה

קראתי - כי כן חוקיך שיקראך הקורא בכל לב.

פסוק קמו

קראתיך - שתושיעני כדי שאשמור עדותיך.

פסוק קמז

קדמתי - קודם שיקומו בני אדם בנשף, לדברך יחלתי שתושיע המשווע אליך.

פסוק קמח

קדמו - קודם לכל אשמורה שאשיח אני באמרתך הכתובה בתורה שגמלת הרשעים כרשעתם והצלת הצדיקים.

פסוק קמט

קולי - כחסדך עמי ומנהגך הטובים.

פסוק קנ

קרבו - אלו רודפי זמה שרחקו מדעת תורתך הכתוב בה עונש אדם וקין ואנשי המבול והמגדל ופרעה ולאמר קרבו עם רחקו דרך בשירים נכבדת מאד.

פסוק קנא

קרוב אתה - יותר מכל קרוב וכל מצוותיך אמת, אז יהיו רודפי זמה בשורם, כי נמלט שומר מצותיך.

פסוק קנב

קדם - קודם שיקרבו אלי רודפי זמה, ידעתי כי עדותיך, יסוד אמת יש להם.

פסוק קנג

ראה - שיענו אותו, על כן אמר: וחלצני.

פסוק קנד

ריבה - למ"ד לאמרתך - בעבור אמרתך, כמו: אמרי לי.

פסוק קנה

רחוק מרשעים - יום ישועה, בעבור שלא דרשו חקיך ואני לא אהיה כמוהם, כי תורתך לא שכחתי.

פסוק קנו

רחמיך - אם אני לבדי ורודפי רבים הם, רחמיך שיסובבוני כמשפטיך לשומרי דבריך.

פסוק קנז

רבים - לא נטיתי אני לבדי, כי הם נטו. והנה נטיתי פועל עומד, כמו סרתי ואם הוא יוצא יחסר לבי.

פסוק קנח

ראיתי, ואתקוטטה - מגזרת נקטה נפשי.

פסוק קנט

ראה - כנגד ראיתי.

וחנני - כנגד ואתקוטטה.

פסוק קס

ראש - תחלת דבור שצויתני הוא האמת. ור' ישועה אמר: רמז לדבור אנכי בהר סיני.

פסוק קסא

שרים - הם המשתררים ולא פחדתי מהם רק מדברך.

פסוק קסב

שש - דבק בפסוק העליון לא פחדתי מהשרים ולא דאגתי רק ששתי באמרתיך כאילו נצחתי השרים ולקחתי שללם.

פסוק קסג

שקר - מצות לא תעשה.

תורתך אהבתי - מצות עשה.

פסוק קסד

שבע - הרבה ודבר שישוב כמו השבוע.

משפטי צדקך - בשרים רדפוני חנם.

פסוק קסה

שלום רב לאוהבי תורתך - והוא אחד מהם תורתך אהבתי.

ואין למו מכשול - כמו שרים.

פסוק קסו

שברתי - לישועתך.

פסוק קסז

שמרה - הזכיר המצות כאשר פירשתי. גם הזכיר העדות לבדם והפקודים והעדות יחדיו.

פסוק קסח

שמרתי - והטעם אני חייב לשומרם, כי אתה רואה כל מה שיש בלבי וכל מעשי.

פסוק קסט

תקרב - דרך משל בעבור מרחק השמים מהארץ אמר: תקרב רנתי - קול גדול, כמו ותעבור הרנה.

פסוק קע

תבא תחנתי - בצרתה לי, כמו: בהתחננו אלינו על כן הצילני.

פסוק קעא

תבענה - אם הצלתני, והנכון אם תלמדני חקיך.

פסוק קעב

תען - אלמד אמרתך לבני אדם, כדי שידעו כי כל מצותיך צדק.

פסוק קעג

תהי, לעזרני - ללמד כאשר דבר וכל יד הוי' אם היתה עם אות בי"ת לעולם לגנאי ואין בכאן אות בי"ת.

פסוק קעד

תאבתי - כמעט כליתי על דרך נכספה וגם כלתה נפשי.

פסוק קעה

תחי, ומשפטיך - באויבי יעזרוני להללך.

פסוק קעו

תעיתי - הטעם תחי נפשי, כי אני כשה אובד שישען על הרועה וטעם כי מצותיך לא שכחתי, אע"פ שהייתי כשה אובד, לא אבדו מצותיך ממני.