ביאור:אפלטון והתנ"ך: הבריאה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית ב ז: "וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה"

בדיאלוג של אפלטון "טימיאוס" דנים בבריאת העולם והאדם. תחילה הוא אומר, שהמדינה שתיאר בעבר הריהי מדינת עבר שתוארה בידי קריטיאס בשמו של סולון. ועוד – הנתפש ברוח המחשבה – הווה וקיים, וסברה ותחושה – מתהווה בלא קיום של אמת. טימיאוס אומר – "מוכרח עולמנו להיות דיוקנו של מה שהוא" (כל כתבי אפלטון, כרך ג', עמ' 531). סיבת ההתהוות וסדרי העולם – רצון האל שהכול יהיה טוב כמוהו. וכך הכניס, אפוא, שכל לתוך נשמה ונשמה לתוך גוף. והאל יצר כל מין בצורת חי אחד ויחיד, שכן זה 'עולם אחד'. ועשה גוף הכול מאש ואדמה – נראה ומוצק, וביניהם – מים ואוויר. ועשה העולם עגול (ולא שטוח, כמו שחושבים שחשבו אז), הצורה המושלמת. והאל הקדים את הנשמה לגוף בהתהוותה. והיא נעשתה ממיזוג המציאויות ההווה והמתהווה. ומתאר עוד חישובים מתמטיים בעשייה של הנשמה, עם תיאור קוסמולוגי. ומפריד בין תנועת הזהה לתנועת השונה. וכך נוצרות סברות ואמונות, או תבונה ודעת. ואז יצר "צלם נע של הנצח" (שם, עמ' 539): הזמן. ואם כך היה ויהיה הם צורות זמן שנתהוו וההוויה הנצחית רק הווה, כך נכון לומר. וכך עשה שמש וירח וחמישה כוכבים ניידים והכניסם למסלולם. וכן יצר את הכוכבים שאינם ניידים, המסתובבים סביב עצמם. ולשאר עלינו להאמין לכותבי התיאוגוניות. ומדבר בשבי הראייה ואחר-כך השמיעה. ואומר – יש שני מינים – דגם (אב) והעתקו (בן), ומין שלישי – בית קיבול של כל התולדה (אם). ארבעת היסודות משתנים זה לזה, על-כן יש לכנותם לא דבר זה, אלא מה שעשוי כך. בניסיונו להגיע לגופים המושלמים הוא מוצא שני מיני משולשים, שהיסודות נעשו מהם – שווה-שוקיים ו-"המשולש שריבוע שוקו הגדולה הרי הוא לעולם שווה לשלושה ריבועי שוקו הקטנה" (שם, עמ' 560). וממשיך לפרט היסודות לחלקיהן. והחושים לפרטיהם. והצבעים. ואומר – האדם נוצר מנשמה בת אלמוות (בראש) וגוף בן תמותה, מידי יילודיו של האל. ועוד בו מין אחר של נשמה בת תמותה, שהיפעלויותיה – הנאה, כאבים, עזות לב ופחד, זעם ותקווה (והיא בחזה). ומתאר האיברים. למשל, בכבד יש את ניחוש העתיד. ויש בטן תחתונה ומעי. ויצר עצם, גידים ובשר. וכן עור, שיער וציפורניים – להגנה. ורידים, נשימה, דם, מרה. ומחלות נוצרות מחוסר איזון בין היסודות, והבראתן – בהנעת הגוף בגימנסטיקה, או במקרה הצורך – בסמים. ואומר – בתחילה נולדו גברים בלבד ומוגי הלב ועושי העוול הפכו בלידתם השנייה לנשים. ונוצרה התאווה המינית, הנבדלת ואינה נשמעת להיגיון. ובעלי החיים נוצרו מאנשים על-פי מידותיהם בחייהם. למשל, "בעלי החי היבשתיים מוצאם מהללו של היה להם כל ענין בשאיפה לחכמה והתנכרו לחלוטין לטבעם השמיימי" (שם, עמ' 607).

גישתו הבסיסית של אפלטון – כפי שהובאה כאן מפי טימיאוס – היא כגישה הבסיסית של התנ"ך, הווה אומר – האדם מורכב מחלק גשמי וחלק רוחני, כפי שמוצג בפסוק למעלה. גם את ההפרדה לשני סוגי נשמות אנו מוצאים ביהדות המאוחרת בהפרדה בין 'נפש אלוקית' ובין 'נפש בהמית', למשל בספר "תניא", לאדמו"ר הזקן מלובביץ'. וכן נאמר - תהלים מט יג: "ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו", או - תהלים מט כא: "אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו", ממש כתיאור אפלטון את האנשים שזונחים את החכמה. וכן הוא אומר - "מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו" (איוב, לה', 11), מאלפנו – מלמדנו. ולגבי מחבר התהילים - הוא לא כתב זאת רק על אחרים, על כלל בני האדם, אלא גם על עצמו - "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך" (תהילים, עג', 22), שהרי אל מול תבונת האל האין-סופית אין תבונת האדם נחשבת כלל.

ועוד על הבריאה אנו מוצאים - איוב י יא: "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני", באופן דומה למוזכר כאן. וכן אנו מוצאים ביחזקאל לז': "1 היתה עלי יד-יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות. 2 והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על-פני הבקעה והנה יבשות מאד. ויאמר אלי בן-אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה ידעת. 4 ויאמר אלי הנבא על-העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר-יהוה. 5 כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם. 6 ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי-אני יהוה".

את הכבד כמנבא עתידות המוזכר כאן אנו פוגשים גם בתנ"ך - יחזקאל כא כו: "כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד".

ואילו המשולשים לא נזכרים בתנ"ך במיוחד, אך מהם בנויה הצורה הכה יהודית – המגן-דוד.

את ארבעת היסודות – אש, אדמה, אוויר ומים – אין אנו מוצאים בתנ"ך בפירוש, אך הם מקובלים על חכמי היהדות המאוחרים. כך - במדבר רבה י"ד (כ"ד): "כנגד ד' טבעים שברא מהם הקב"ה העולם... ואלו הן... הארץ... המים... האויר... והאש". מדרש הנעלם בז"ה, בראשית ל"א: "תדע לך שהבורא יתברך ברא האדם וברא אותו בצלם ובצורה והכינו מד' דברים מובדלים זה מזה: מאש, מרוח, ממים ומעפר".

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-06-13.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0102_7