מצודות על תהלים מט
<< · מצודות על תהלים · מט · >>
פסוק ב
מצודת ציון
"האזינו" - הטו אוזן.
"חלד" - אנשי הזמן.
מצודת דוד
פסוק ג
מצודת ציון
"בני אדם" - המון עם.
"בני איש" - הגדולים שבהם, כמו (שמואל א כו): "הלא איש אתה".
מצודת דוד
פסוק ד
מצודת ציון
"והגות" - ומחשבות.
מצודת דוד
פסוק ה
מצודת דוד
"אטה למשל אזני" - דברי המשל הם כמו "כצאן לשאול שתו ולא יראו אור", ואמר: גם אני אטה אזני להם, כאומר: לא לזולתי לבד אזכיר ואזהיר, כי גם את עצמי עמהם.
"אפתח בכנור חידתי" - כי החידה היא סגורה וסתומה; ואמר: אפתח סתימת החידה ואפרשה עם הכינור שאזמר בה, כי בהכרעת הניגון יובנו הדברים.פסוק ו
מצודת ציון
"עקבי" - עקב הרגל.
מצודת דוד
פסוק ז
מצודת ציון
"חילם" - עשרם.
"יתהללו" - ישתבחו.
מצודת דוד
פסוק ח
מצודת ציון
"כפרו" - פדיון נפשו.
מצודת דוד
פסוק ט
מצודת ציון
"ויקר" - דבר אשר תקשה מציאתו קרוי יקר, וכן (שמואל א ג): "ודבר ה' היה יקר".
מצודת דוד
פסוק י
מצודת ציון
"השחת" - בור הקבר.
מצודת דוד
פסוק יא
מצודת ציון
"ובער" - שוטה.
"חילם" - עשרם.
מצודת דוד
פסוק יב
מצודת דוד
"קרבם" - עם כל זה, יחשבו בקרב לבם אשר "בתיהם" יתקיימו "לעולם".
"קראו" - קוראים שמם על אדמתם, לומר שהיא אדמת פלוני, כאלו יחיו לנצח ותהיה בידם.פסוק יג
מצודת ציון
"ביקר" - מלשון יקר.
"נדמו" - מלשון דמיון.
מצודת דוד
"ואדם ביקר" - הלא אין האדם בטוח ביקר עשרו שילין עמו עד הבוקר, ואם־כן מה הוא העושר?
"נמשל" - הבוטח בעשרו הוא נמשל לבהמות, "ודומים" אליהם בחסרון הדעת. והענין כפול, לדמיון גמור.פסוק יד
מצודת ציון
"כסל" - מלשון כסילות.
"למו" - להם.
"ירצו" - מלשון רצון.
מצודת דוד
"זה דרכם" - כן מנהגם, להחזיק לעצמם את ה"כסילות" הזאת, להתהלל עם העושר ולבטוח בו.
"ואחריהם" - אף בניהם הבאים אחריהם, גם המה "ירצו" לעולם באמרי פי אבותיהם, להתהלל עם העושר.פסוק טו
מצודת ציון
"שתו" - שמו.
"ירעם" - ישברם.
"וירדו" - וימשלו, כמו (במדבר כד): "וירד מיעקב".
"וצורם" - מלשון צור, ור"ל רוצה לומר, כלומר חזקם.
"לבלות" - מלשון בליה ורקבון.
"מזבול" - ענין מדור, כמו (מלכים א ח): "בית זבול לך".
מצודת דוד
"כצאן" - ועומדים המה למיתה לכלות הנפש עם הגוף. וכמו הצאן הנאסף אל הדיר הגופות עם נפשותם - כן יאספו כולם להשימם בשאול. וה"מוות" ישברם מכל וכל, כי בקבר תכלה הנפש עם הגוף.
"וירדו" - אף בחייהם, כאשר יבוא עתם, ימשלו בם הישרים, בבוא עת "בקרם" וזריחתם.
"וצורם" - וחזקם יובא להרקב ב"שאול", ולא יישאר מהם מאומה, לא מהגוף ולא מהנפש.
"מזבול לו" - מן המדור שלו יובא אל השאול.פסוק טז
מצודת דוד
"מיד שאול" - לבל תכלה נפשי עם הגוף בקבר.
"כי יקחני סלה" - את נפשי ייקח, להיות גנוזה עמו למעלה עד עולם.פסוק יז
מצודת דוד
פסוק יח
מצודת דוד
"הכל" - כלל וכלל לא. וכן (שמואל ב יב): "ולרש אין כל".
"לא ירד" - אל הקבר.פסוק יט
מצודת דוד
פסוק כ
מצודת דוד
פסוק כא
מצודת דוד
"אדם ביקר" - ר"ל רוצה לומר, כלומר: אף תבין כי האדם אשר הוא ביקר העושר, "ולא יבין" לבל ישים בה כל חמדתו ולבטוח בה, שהוא "נמשל לבהמות", ודומים הם בחסרון הדעת דמיון גמור.
<< · מצודות על תהלים · מט · >>