מצודות על תהלים מט
<< · מצודות על תהלים · מט · >>
פסוק ב (כל הפסוק)
מצודת דוד
"כל העמים" - כי כלם צריכים לדעת המוסר הזה.
מצודת ציון
"האזינו" - הטו אוזן.
"חלד" - אנשי הזמן.פסוק ג (כל הפסוק)
מצודת דוד
"יחד" - ר"ל רוצה לומר, כלומר זה כזה.
מצודת ציון
"בני אדם" - המון עם.
"בני איש" - הגדולים שבהם, כמו (שמואל א כו): "הלא איש אתה".פסוק ד (כל הפסוק)
מצודת דוד
"והגות" - מחשבות לבי המה דברי תבונה, ר"ל רוצה לומר, כלומר מלבד הדברים הנגלים שיש במה שאדבר, הנה יש בהם עוד דברים נסתרים מה שאחשוב בלבי.
מצודת ציון
"והגות" - ומחשבות.פסוק ה (כל הפסוק)
מצודת דוד
"אטה למשל אזני" - דברי המשל הם כמו "כצאן לשאול שתו ולא יראו אור", ואמר: גם אני אטה אזני להם, כאומר: לא לזולתי לבד אזכיר ואזהיר, כי גם את עצמי עמהם.
"אפתח בכנור חידתי" - כי החידה היא סגורה וסתומה; ואמר: אפתח סתימת החידה ואפרשה עם הכינור שאזמר בה, כי בהכרעת הניגון יובנו הדברים.פסוק ו (כל הפסוק)
מצודת דוד
וזהו דברי: "למה אירא" וגו', ר"ל רוצה לומר, כלומר על מה אירא כשיבוא הרע בעולם? והלא על כי העוונות אשר אני מזלזל בהם, לדושם בעקב רגלי, הם הם המסבבים אותי, ובעבורם אני מתפחד, פן על ידיהם אלכד ברעה.
מצודת ציון
"עקבי" - עקב הרגל.פסוק ז (כל הפסוק)
מצודת דוד
"הבוטחים" - רוצה לומר: אם כן, כל שכן האנשים התולין בטחונם ברוב עשרם ומתהללים בו, כל שכן שיש להם להתפחד כי הלא דרכם להרבות זלזול בעונות ולדושם בעקב הרגל.
מצודת ציון
"חילם" - עשרם.
"יתהללו" - ישתבחו.פסוק ח (כל הפסוק)
מצודת דוד
"אח וגו'" - כאומר: הנה, באמת סכלות גדול הוא לבטוח בעושר, כי הלא אין איש יוכל לפדות בממון את אחיו מן המיתה, ואף כופר נפש עצמו לא יוכל ליתן.
מצודת ציון
"כפרו" - פדיון נפשו.פסוק ט (כל הפסוק)
מצודת דוד
"ויקר" - לפדות את הנפש היא דבר יקר; ולא סוף דבר שיקר הוא, אלא אפילו ש"חדל הוא לעולם", ואינו נמצא כלל.
מצודת ציון
"ויקר" - דבר אשר תקשה מציאתו קרוי יקר, וכן (שמואל א ג): "ודבר ה' היה יקר".פסוק י (כל הפסוק)
מצודת דוד
"ויחי" - ואף אם הרבה יחיה, וכי יחיה עוד לנצח ולא יראה כלל את השחת?! ומהו אם-כן בטחון העושר?
מצודת ציון
"השחת" - בור הקבר.פסוק יא (כל הפסוק)
מצודת דוד
"כי יראה" - עם כי יראה שכל בני העולם עומדין למיתה, החכם יהיה או סכל, ובמותם יעזבו עושרם לאחרים אשר לא עמלו בו.
מצודת ציון
"ובער" - שוטה.
"חילם" - עשרם.פסוק יב (כל הפסוק)
מצודת דוד
"קרבם" - עם כל זה, יחשבו בקרב לבם אשר "בתיהם" יתקיימו "לעולם".
"קראו" - קוראים שמם על אדמתם, לומר שהיא אדמת פלוני, כאלו יחיו לנצח ותהיה בידם.פסוק יג (כל הפסוק)
מצודת דוד
"ואדם ביקר" - הלא אין האדם בטוח ביקר עשרו שילין עמו עד הבוקר, ואם־כן מה הוא העושר?
"נמשל" - הבוטח בעשרו הוא נמשל לבהמות, "ודומים" אליהם בחסרון הדעת. והענין כפול, לדמיון גמור.
מצודת ציון
"ביקר" - מלשון יקר.
"נדמו" - מלשון דמיון.פסוק יד (כל הפסוק)
מצודת דוד
"זה דרכם" - כן מנהגם, להחזיק לעצמם את ה"כסילות" הזאת, להתהלל עם העושר ולבטוח בו.
"ואחריהם" - אף בניהם הבאים אחריהם, גם המה "ירצו" לעולם באמרי פי אבותיהם, להתהלל עם העושר.
מצודת ציון
"כסל" - מלשון כסילות.
"למו" - להם.
"ירצו" - מלשון רצון.פסוק טו (כל הפסוק)
מצודת דוד
"כצאן" - ועומדים המה למיתה לכלות הנפש עם הגוף. וכמו הצאן הנאסף אל הדיר הגופות עם נפשותם - כן יאספו כולם להשימם בשאול. וה"מוות" ישברם מכל וכל, כי בקבר תכלה הנפש עם הגוף.
"וירדו" - אף בחייהם, כאשר יבוא עתם, ימשלו בם הישרים, בבוא עת "בקרם" וזריחתם.
"וצורם" - וחזקם יובא להרקב ב"שאול", ולא יישאר מהם מאומה, לא מהגוף ולא מהנפש.
"מזבול לו" - מן המדור שלו יובא אל השאול.
מצודת ציון
"שתו" - שמו.
"ירעם" - ישברם.
"וירדו" - וימשלו, כמו (במדבר כד): "וירד מיעקב".
"וצורם" - מלשון צור, ור"ל רוצה לומר, כלומר חזקם.
"לבלות" - מלשון בליה ורקבון.
"מזבול" - ענין מדור, כמו (מלכים א ח): "בית זבול לך".פסוק טז (כל הפסוק)
מצודת דוד
"מיד שאול" - לבל תכלה נפשי עם הגוף בקבר.
"כי יקחני סלה" - את נפשי ייקח, להיות גנוזה עמו למעלה עד עולם.פסוק יז (כל הפסוק)
מצודת דוד
"אל תירא" - אל תדאג בעבור קנאת העושר.פסוק יח (כל הפסוק)
מצודת דוד
"הכל" - כלל וכלל לא. וכן (שמואל ב יב): "ולרש אין כל".
"לא ירד" - אל הקבר.