מ"ג תהלים מט יג


<< · מ"ג תהלים · מט · יג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאָדָ֣ם בִּ֭יקָר בַּל־יָלִ֑ין
  נִמְשַׁ֖ל כַּבְּהֵמ֣וֹת נִדְמֽוּ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ביקר" - לשון יקר ותפארת (סא"א).

"נמשל" - לשון משל.

"נדמו" - לשון דממה.

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ואדם - יש אומרים: כי ביקר - זה היקר שלו שהוא הממון לא ילין עמו במותו, רק יעזבנו ויהיה כל ילין כמו: נפשו בטוב תלין והנה האדם נמשל כבהמות שימותו גם הם במותם.

נדמו - נכרתו.

והירושלמי אמר: נמשל האחד שהוא הפרט נדמו הכלל.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ואדם ביקר" - הלא אין האדם בטוח ביקר עשרו שילין עמו עד הבוקר, ואם־כן מה הוא העושר?

"נמשל" - הבוטח בעשרו הוא נמשל לבהמות, "ודומים" אליהם בחסרון הדעת. והענין כפול, לדמיון גמור. 

מצודת ציון

"ביקר" - מלשון יקר.

"נדמו" - מלשון דמיון.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

- דעו, כי "האדם" אשר "לא ילין ביקר", מי שלא יוכל לקחת עמו יקרו ונכסיו ללין עמו בקבר, האדם הזה "נמשל כבהמות נדמה", היה סכל כבהמה, כי האדם צריך לקחת עמו את היקר, דהיינו לעשות בו חסד ומעשים טובים עד שיישאר בידו לעת אחריתו, ומי שלא עשה זאת הוא נמשל כבהמה. כן יקראו ויכריזו בתי העשירים ומשכנותיהם, ר"ל רוצה לומר, כלומר שמן הבתים וארמנותיהם, אשר עמלו בהם בבניינם והם עתה ביד זרים, ילמדו כל בני אדם המוסר הזה:

ביאור המילות

"נמשל, נדמו". הדמיון הוא יותר מן המשל, כמו שביארתי היטב ישעיה (ס' מ'); ועל כן מוסיף שנדמו לגמרי.

"ילין". לינה בא גם על ההתמדה בדבר (איוב מא): "בצווארו ילין עז":
 

<< · מ"ג תהלים · מט · יג · >>