יריעות שלמה על רש"י/שמות/ד
בד"ה משתאמר להם כו' אבל לא ידעתי כו' נ"ב ונ' לי דהכי החיבור משה אמר ולא יאמינו לי ויאמרו שקר אני דובר הראה לו סימן נחש כלומר אם תגלה להם בעצמך שאני הראתיך שאתה ספרת לשון הרע ותפרסם גנאי שבך מסתמא יאמרו אמת ואת"ל שאף בזה לא יאמינו כי אין גנאי בזה שהרי לפי דבריו יצא נקי אבל כשתספר על עצמך שנלקת שהוא דבר גנאי ודופי וקלות לאדם א"כ יסברו שהכל אמת ואת"ל שכל זה לא יועיל מאחר שאינם רואים שום דבר ולקחת ממימי היאור כלומר ותעשה לפניהם ויוכיח על הראשון ודוק מהרש"ל:
בד"ה אלו נאמר כו' ושמא י"ל כו' נ"ב ול'נ דבשלמא התם גבי והיה ערכך משמע שערך אחד יהיה לבן עשרים עד בן ס' שנה ואח"כ חזר וכתב כמה יהיה הערך וכאלו הם ב' דברים משא"כ הכא וא"כ והיה השנית אינו מן הלשון אלא למידרש כך. ויש מקשין למה ציוה המקום כך ונ"ל שאם היו המים דם הייתי סובר בדרך פעולה כשהסיר הדבר מחומרו ישתנה ע"י פעולה ושוב לא יחזור ליסודו הראשון ע"י הרכבה ע"כ עשה המקום להיפך בהסרתו מיסודו לא ישתנה וכששב ליסודו ישתנה וזו גבורת האל יתברך מהרש"ל:
בד"ה שירדו מנכסיהם כו' זה לשון הר"ן אע"ג דאמרינן דד' חשובין כמת עני וסומא ומצורע ומי שאין לו בני' הכא וודאי מעניות קאמר דא"ל שנסמו דהכתיב במחלוקתו של קרח העיני האנשים ההם תנקר וליכא למימר נמי מצורעים דהא כתיב בקרב המחנה וליכא למימר שנתרפאו במתן תורה דהא חזרו למומן במעשה העגל וליכא למימר דמשום שלא היו להם בנים נחשבו כמתו דא"כ היאך א"ל הקב"ה מפני זה שוב מצרימה וכי מפני שאין להם בנים לא יהיו דבריהם נשמעים למלכות להלשינו אלא וודאי שירדו מנכסיהם ולא היו דבריהם נשמעין מהרש"ל:
בד"ה וירף המלאך כו' נ"ב ולי נראה דה"פ מתחילה היתה סוברת שעון אחר בידו שראוי למות עליה אבל לא מחמת המילה בפרט מאחר שהיה דעתו למולו אלא שהראה לו המלאך שאם היה נזהר במילה בשעתה היתה מתכפרת עליו עד שישוב בתשובה ועכשיו שנתרשל גרם לו המיתה הראשונה שנתחייב בה ומ"ה פירש רש"י את היית גורם לי כו' ועכשיו שראתה שלא הזיקו ויצא חי א"כ הרגישה שעל המילה בא להרגו ודוק מהרש"ל: בד"ה ואונקלוס תרגם כו' קשיא לדוכת' כו' נ"ב ואני אומר שלכך פירש התרגום מתחילה גבי חתן דמים אתה לי כי בדמים דמהילת' אתיהב חתנה לנו כלומר בודאי יחזיר לי אישי שהרי מהלתי אותו וסברה שאם לא היתה מוהלת אותו לא ימיתנו אלא ישליכו למקו' אחר כמו אשמדאי לשלמה או כה"ג ואח"כ כשראתה כשהניח אותו והיה מוטל כמת בהתעלפות והא ראייה דלא מצינו שדיבר משה מאומה א"כ הרגישה שאם לא היתה מוהלת היה מת ועבר מן העולם ע"כ אמרה חתן דמים למולות ולא אמרה לי אלא כלומר החתן שהוא בעולם בעבור דמים למולות וממילא אי לא היה דמים למולות אתחייב קטלה ואם כן אתחייב חתנ' קטול שאז התרגום הוא נופל לתואר הענין ודוק ולרש"י אינו קשה תרי זימני דמים למה דאחת לגורם מיתה ולבסוף חייב מיתה כדפי' מהרש"ל: