מפרשי רש"י על שמות ד ט
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק ד' • פסוק ט' | >>
• ח • ט • י • יא • יג • יד • יח • יט • כ • כב • כד • כו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהָיָ֡ה אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֡ינוּ גַּם֩ לִשְׁנֵ֨י הָאֹת֜וֹת הָאֵ֗לֶּה וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּן֙ לְקֹלֶ֔ךָ וְלָקַחְתָּ֙ מִמֵּימֵ֣י הַיְאֹ֔ר וְשָׁפַכְתָּ֖ הַיַּבָּשָׁ֑ה וְהָי֤וּ הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר תִּקַּ֣ח מִן־הַיְאֹ֔ר וְהָי֥וּ לְדָ֖ם בַּיַּבָּֽשֶׁת׃
רש"י
"ולקחת ממימי היאור" - רמז להם שבמכה ראשונה נפרע מאלהותם (פי' כשהקב"ה נפרע מן האומות נפרע מאלהותם תחילה שהיו עובדים לנילוס המחיה אותם והפכם לדם ברש"י ישן)
"והיו המים וגו'" - והיו והיו שני פעמים נראה בעיני אלו נא' והיו המים אשר תקח מן היאור לדם ביבשת שומע אני שבידו הם נהפכים לדם ואז כשירדו לארץ יהיו בהוייתן אבל עכשיו מלמדנו שלא יהיו דם עד שיהיו ביבשת
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהָיוּ הַמַּיִם וְגוֹמֵר – וְהָיוּ וְהָיוּ שְׁנֵי פְּעָמִים. נִרְאֶה בְּעֵינַי, אִלּוּ נֶאֱמַר: "וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁבְּיָדוֹ הַם נֶהְפָּכִים לְדָם, וְאָז כְּשֶׁיֵּרְדוּ לָאָרֶץ יִהְיוּ בַּהֲוָיָתָן; אֲבָל עַכְשָׁו מְלַמְּדֵנוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ דָּם עַד שֶׁיִּהְיוּ בַּיַּבֶּשֶׁת.
מפרשי רש"י
[ג] אילו נאמר והיו המים אשר תקח מן היאור לדם ביבשת וכו'. ואם תאמר ומאי שנא שיהיה דם ביבשת או יהיו דם ביד ויהיו נשארים כן, ויש לומר כדי שלא יטעו ישראל ויאמרו שלא היה האות כמו שאמר, שהוא אמר שיהיה דם בידו ובארץ יהיה נשאר בהוויתו, ולא היה דם אלא ביבשת, לכך אמר "והיו דם ביבשת" שלא יטעו בדבריו. והקשה הרא"ם "והיו" קמא למה לי, לכתוב 'והמים אשר תקח מן היאור בידך יהיו לדם ביבשת', ותירץ שכך דרך הלשון. ואינו צריך לתירוץ זה, דיש לומר דאם כתב "והיו" בתרא בלחוד הווא אמינא אחר שכבר היו מונחים ביבשת זמן מה נעשה לדם, שכן משמע שהמים יהיו לדם ביבשת, מפני שכל שנוי הוא בזמן, ואי אפשר שהיו השתנות המים רק בזמן, ולכך כתב לך "והיו המים שתקח מן היאור והיו לדם", כי השתנות היה מן היאור והוייתם לדם עם הגעתם ליבשה:
אמנם אני מתמיה מאוד על הגאונים כמו רש"י שהוצרך לפרש כזה, והרמב"ן גם כן שהוא אומר שכך הוא דרך הלשון, והביא ראיה לזה, שנראה שעיקר הקושיא אינו קשיא, כי מה שכתב שני פעמים "והיו" הוא מפני כי "והיו" בתרא הוא אינו דומה לקמא, כי האחרון הוא על עיקר הוויית המים לדם, דהיינו על שינוי המים ויהיו לדם, וכאילו כתיב 'נעשים לדם', ואין חלוק בין שכתוב "והיו לדם ביבשת" ובין שכתוב 'נעשים לדם ביבשה', ואילו כתיב 'והיו המים אשר תקח מן היאור נעשים לדם ביבשה' (ד) לא הוי קשה למה כתיב 'נעשים לדם', דבא להגיד לך עשיותן לדם. אבל "והיו" קמא אין פירושו על העשיה רק על שיהיו המים נעשים לדם. וכך פירוש הכתוב - "והיו המים" ומהו שיהיו המים "והיו לדם ביבשת", כלומר נעשים לדם ביבשת. והא דלא כתיב 'והיו המים אשר תקח מן היאור לדם', מפני שאין המים הם לדם רק על ידי הויה, לכך כתיב "והיו המים אשר תקח מן היאור והיו לדם ביבשת":
ונראה לי שבא לומר שהיה זה ענין חדש מה שלא היה בשני האותות הראשונות, שאותות הראשונות היה חוזר המטה כבראשונה (פסוק ד), וחזר היד להיות כבראשונה (פסוק ז), ואין זה הויה גמורה שלא חזר כבראשונה, ולפיכך באותות הראשונות נאמר "ויהי לנחש" (פסוק ג) בלבד, אבל כאן אמר "והיו המים אשר תקח מן היאור והיו לדם", שהמים יהיו נעשים דם הויה גמורה, כי "והיו" בתרא מורה על זה כמו שאמרנו. וכן צריך לומר גם כן, דרש"י פירש בעצמו "והאמינו לקול האות האחרון" (פסוק ח) 'משתאמר להם בשבילכם לקיתי' (שם), ומה שהוצרך לפרש כך, לפי שקשה לו דמאי אולמא אות אחרון מן הראשון, ואם כן מאי ישיב באות השלישי מאי אולמא אות הג' מן הראשונים, אלא שהשלישי הוא יותר אות מפני שהיה הויה גמורה:
ועל דרך הפשט היה נראה גם כן כך, כי אלו ג' אותות - מה שהיה המטה לנחש, לא היה נחש טבעי כמו שאר נחש, דאם כן היה מטה אלקים (פסוק כ) נשתנה לבריאה אחרת, וכאשר חזר להיות מטה היה זה בריאה חדשה, ואין ראוי לומר שיהיה מטה אלקים נפסד ונשתנה לבריאה אחרת. ולפיכך כאשר היה המטה נחש, לא נקרא עליו שם נחש גמור כמו נחש טבעי. אבל היד כאשר היתה מצורעת היה זה טבעי כמו שאר צרעת, רק שלא היה נשאר כך, אבל היד חוזר לטבעו. ואילו המים - דם היו נשארים כך. ורש"י פירש הטעם "והאמינו לקול האות האחרון" 'משתאמר להם בשבילכם לקיתי', ויהיה לפי ענין זה האמנת האות השני יותר מן הראשון - והאמנת האות השלישי יותר מן הראשונים - אינם בענין אחד, אבל לפי הפירוש שנזכר למעלה הכל הוא בענין אחד:
בד"ה אלו נאמר כו' ושמא י"ל כו' נ"ב ול'נ דבשלמא התם גבי והיה ערכך משמע שערך אחד יהיה לבן עשרים עד בן ס' שנה ואח"כ חזר וכתב כמה יהיה הערך וכאלו הם ב' דברים משא"כ הכא וא"כ והיה השנית אינו מן הלשון אלא למידרש כך. ויש מקשין למה ציוה המקום כך ונ"ל שאם היו המים דם הייתי סובר בדרך פעולה כשהסיר הדבר מחומרו ישתנה ע"י פעולה ושוב לא יחזור ליסודו הראשון ע"י הרכבה ע"כ עשה המקום להיפך בהסרתו מיסודו לא ישתנה וכששב ליסודו ישתנה וזו גבורת האל יתברך מהרש"ל: